משנה דמאי א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


דמאי פרק א: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק ראשון ("הקלים שבדמאי") · >>

פרקי מסכת דמאי: א ב ג ד ה ו ז

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

הקלין שבדמאי, השיתין, והרימין, והעזרדין, ובנות שוח, ובנות שקמה, ונובלות התמרה, והגופנין, והנצפה.

וביהודה, האוג, והחומץ שביהודה, והכוסבר.

רבי יהודה אומר, כל השיתין פטורין, חוץ משל דופרה.

כל הרימין פטורין, חוץ מרימי שקמונה.

כל בנות שקמה פטורות, חוץ מן המוסטפות.

משנה ב[עריכה]

הדמאי אין לו חומש, ואין לו ביעור.

ונאכל לאונן.

ונכנס לירושלים ויוצא.

ומאבדין את מיעוטו בדרכים.

ונותנו לעם הארץ, ויאכל כנגדו.

ומחללים אותו כסף על כסף, נחושת על נחושת, כסף על נחושת, ונחושת על הפירות, ובלבד שיחזור ויפדה את הפירות, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, יעלה הפירות ויאכלו בירושלים.

משנה ג[עריכה]

הלוקח לזרע ולבהמה, קמח לעורות, שמן לנר, שמן לסוך בו את הכלים, פטור מן הדמאי.

מכזיב ולהלן, פטור מן הדמאי.

חלת עם הארץ, והמדומע, והלקוח בכסף מעשר שני, ושירי המנחות, פטורין מן הדמאי.

שמן ערב, בית שמאי מחייבין, ובית הלל פוטרין.

משנה ד[עריכה]

הדמאי, מערבין בו, ומשתתפין בו, ומברכין עליו, ומזמנין עליו, ומפרישין אותו ערום, בין השמשות.

הא אם הקדים מעשר שני לראשון, אין בכך כלום.

שמן שהגרדי סך באצבעותיו, חייב בדמאי.

ושהסורק נותן בצמר, פטור מן הדמאי.

משנה מנוקדת[עריכה]

(א) הַקַּלִּין שֶׁבַּדְּמַאי:
הַשִּׁיתִין,
וְהָרִימִין,
וְהָעֻזְרָדִין,
וּבְנוֹת שׁוּחַ,
וּבְנוֹת שִׁקְמָה,
וְנוֹבְלוֹת הַתְּמָרָה,
וְהַגֻּפְנִין,
וְהַנִּצְפָּה.
וּבִיהוּדָה, הָאוֹג,
וְהַחֹמֶץ שֶׁבִּיהוּדָה,
וְהַכֻּסְבָּר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר,

כָּל הַשִּׁיתִין פְּטוּרִין,
חוּץ מִשֶּׁל דּוּפְרָה.
כָּל הָרִימִין פְּטוּרִין,
חוּץ מֵרִימֵי שִׁקְמוֹנָה.
כָּל בְּנוֹת שִׁקְמָה פְּטוּרוֹת,
חוּץ מִן הַמֻּסְטָפוֹת.
(ב) הַדְּמַאי,
אֵין לוֹ חֹמֶשׁ,
וְאֵין לוֹ בִּעוּר,
וְנֶאֱכָל לְאוֹנֵן,
וְנִכְנָס לִירוּשָׁלַיִם וְיוֹצֵא,
וּמְאַבְּדִין אֶת מִעוּטוֹ בַּדְּרָכִים,
וְנוֹתְנוֹ לְעַם הָאָרֶץ, וְיֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ.

וּמְחַלְּלִים אוֹתוֹ כֶּסֶף עַל כֶּסֶף,

נְחֹשֶׁת עַל נְחֹשֶׁת,
כֶּסֶף עַל נְחֹשֶׁת,
וּנְחֹשֶׁת עַל הַפֵּרוֹת,
וּבִלְבַד שֶׁיַּחֲזֹר וְיִפְדֶּה אֶת הַפֵּרוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יַעֲלֶה הַפֵּרוֹת וְיֵאָכְלוּ בִּירוּשָׁלַיִם.
(ג) הַלּוֹקֵחַ לְזֶרַע וְלַבְּהֵמָה,
קֶמַח לָעוֹרוֹת,
שֶׁמֶן לַנֵּר,
שֶׁמֶן לָסוּךְ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים,
פָּטוּר מִן הַדְּמַאי.

מִכְּזִיב וּלְהַלָּן,

פָּטוּר מִן הַדְּמַאי.

חַלַּת עַם הָאָרֶץ,

וְהַמְּדֻמָּע,
וְהַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,
וּשְׁיָרֵי הַמְּנָחוֹת,
פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי.

שֶׁמֶן עָרֵב,

בֵּית שַׁמַּאי מְחַיְּבִין,
וּבֵית הִלֵּל פּוֹטְרִין.
(ד) הַדְּמַאי,
מְעָרְבִין בּוֹ,
וּמִשְׁתַּתְּפִין בּוֹ,
וּמְבָרְכִין עָלָיו,
וּמְזַמְּנִין עָלָיו,
וּמַפְרִישִׁין אוֹתוֹ עָרוֹם, בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.
הָא אִם הִקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן,
אֵין בְּכָךְ כְּלוּם.

שֶׁמֶן שֶׁהַגַּרְדִּי סָךְ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו,

חַיָּב בַּדְּמַאי.
וְשֶׁהַסּוֹרֵק נוֹתֵן בַּצֶּמֶר,
פָּטוּר מִן הַדְּמַאי.


נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) הקלים שבדמאי השיתין והרימין והעוזררין ובנות שוח ובנות השקמה ונובלות תמרה והגופנן והנצפה וביהודה האוג והחומץ והכוסבר רבי יהודה אומר כל השיתין פטורות חוץ משל דופרה וכל הרימין פטורין חוץ מרימי שקמונה וכל בנות שקמה פטורות חוץ מן המסוטפות.

(ב) הדמאי אין לו חומש ואין לו ביעור ונאכל לאונן ונכנס לירושלים ויוצא ומאבדין את מיעוטו בדרכים ונותנו לעם הארץ ואוכל כנגדו ומחללין אותו כסף על כסף ונחושת על נחושת כסף על נחושת ונחושת על הפירות ובלבד שיחזור ויפדה את הפירות דברי רבי מאיר וחכמים אומרים יעלו הפירות ויאכלו בירושלים.

(ג) הלוקח לזרע ולבהמה קמח לעורות שמן לנר שמן לסוך בו את הכלים פטור מן הדמאי מכזיב ולהלן חייב בדמאי חלת עם הארץ והמדומע והלקוח בכסף מעשר ושירי המנחות פטורין מן הדמאי שמן ערב בית שמאי מחייבין ובית הלל פוטרין.

(ד) הדמאי מערבין בו ומשתתפין בו ומברכין עליו ומזמנין עליו ומפרישין אותו ערום בין השמשות הא אם הקדים מעשר שני לראשון אין בכך כלום שמן שהגרדי סך באצבעותיו חייב בדמאי ומה שהסורק נותן בצמר פטור מן הדמאי.

פירושים[עריכה]