משנה סוטה א ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק א · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים, ומאיימין עליה כדרך יב שמאיימין על עדי נפשות.

ואומרים לה: בתי! הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה, הרבה שכנים הרעים עושים.

עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה, שלא ימחה על המים.

ואומרים לפניה דברים שאינה כדאי לשמען, היא וכל משפחת יד בית אביה.

נוסח הרמב"ם

היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות ואומרין לה בתי הרבה יין עושה הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה שכנים הרעים עושים אל תעשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שיימחה על המים ואומרין לפניה דברים שאינה כדי לשומען היא וכל משפחת בית אביה.

פירוש הרמב"ם

היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים כו': כתוב בתורה בפרשת סוטה ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת ואמר בזקן ממרא על פי התורה לפיכך כמו הזקן ממרא בב"ד הגדול כמו שנתבאר מלשון התורה כפי שנבאר בסנהדרין כמו כן הסוטה בבית דין הגדול. ומאיימין עליה יתבאר איום עדי נפשות בפרק ד' מסנהדרין (הלכה ה'). וענין שאינה כדי לשומען שא"א שיהיו נמצאים באנשי ביתה ובמשפחתה בזכרון אלו הדברים שיאמר לה מעשי תמר ויהודה והענין שבא בראובן ומן הדומה לזה ממה שיש במקרא זה כולו לאיים עליה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

היו מעלין אותה לב"ד הגדול - דבתיב בסוטה (שם) ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת, וכתיב התם (דברים יז) ע"פ התורה אשר יורוך, מה להלן בב"ד הגדול אף כאן בב"ד הגדול:

ומאיימין עליה - כדי שתודה:

הרבה ילדות עושה - וגורם לילדה שתבא לידי קלקול:

דברים שאינן כדאי לשומען - שאינה ראויה לשמוע אותן הדברים שאומרים לפניה ממעשיהן של צדיקים, כגון יהודה הודה ולא בוש במעשה תמר, ראובן הודה ולא בוש במעשה בלהה יג:

פירוש תוספות יום טוב

ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות כלו' שכמו שמאיימין יותר על עדי נפשות מעל עדי ממונות וכדתנן במשנה ה' פרק רביעי דסנהדרין כמו כן מאיימין יותר על האשה. אבל לא שאותו איום עצמו אומרים באשה שאין ענינו לענינה כלל:

דברים שאינה כדאי לשומען. פירש הר"ב כגון יהודה וכו'. ראובן הודה ולא בוש. מנלן דאודי. מפרש רש"י שמסורת היא בידם. ומדרש אגדה דרבי תנחומא כשאמר יהודה צדקה ממני עמד ראובן ואמר בלבלתי יצועי אב:

וכל משפחת בית אביה. שאי אפשר [שלא] יהיו נמצאין אנשי ביתה ומשפחתה בזכרון אלו הדברים. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על המשנה) כדרך. כלומר כמו שמאיימין יותר על עדי נפשות מעל עדי ממונות, כדאיתא בסנהדרין, כמו כן מאיימין יותר על האשה. אבל לא שאותו איום עצמו אומרים באשה שאין ענינו לענינה כלל:

(יג) (על הברטנורא) כשאמר יהודה צדקה ממני, עמד ראובן ואמר בלבלתי יצועי אבי. תנחומא:

(יד) (על המשנה) וכל משפחת כו'. שאי אפשר שלא יהיו נמצאין אנשי ביתה ומשפחתה בזכרון אלו הדברים. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

לב"ד הגדול שבירושלם:    מזקן ממרא ילפינן לה כדפירש רע"ב ז"ל והתם כתיב מן המקום ההוא מקום מיוחד דהיינו בלשכת הגזית שם לבד נקראת המראתו המראה:

כדרך שמאיימין על עדי נפשות:    כדאמרינן בסנהדרין הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות:

שכנים רעים:    יודעים לפתות ומצויין לה תמיד:

שלא ימחה על המים:    מצאתי מוגה הרבה שכנים וכו':

אל תעשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שימחה על המים:    וכן בקצת דפוסים. ובגמ' ורמינהי כדרך שמאיימין עליה שלא תשתה כך מאיימין עליה שתשתה אומרים לה בתי אם ברור לך הדבר שטהורה את עמדי על בורייך כלומר הסמכי על נקיותיך ושתי לפי שאין מים המרים דומין אלא לסם יבש שמונח על בשר חי אם יש מכה מחלחל ויורד אין שם מכה אינו מועיל כלום לא קשיא כאן קודם שנמחקה מגלה כאן לאחר שנמחקה מגלה:


פירושים נוספים