משנה סוטה א ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק א · משנה ה | >>

אם אמרה: טמאה אני, שוברת כתובתה ויוצאת^טו.

ואם אמרה: טהורה אני, מעלין אותה לשער המזרח ^יז שעל פתח שער ניקנור, ששם ^יח משקין את הסוטות, ומטהרין את היולדות, ומטהרין את המצורעים.

וכהן אוחז בבגדיה, אם נקרעו נקרעו, אם נפרמו נפרמו, עד שהוא מגלה את ליבה, וסותר את שערה.

רבי יהודה אומר: אם היה ליבה נאה, לא היה ^כ מגלהו.

ואם היה שערה נאה, לא היה סותרו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אִם אָמְרָה: טְמֵאָה אֲנִי,

שׁוֹבֶרֶת כְּתֻבָּתָהּ וְיוֹצֵאת.

וְאִם אָמְרָה: טְהוֹרָה אֲנִי,

מַעֲלִין אוֹתָהּ לְשַׁעַר הַמִּזְרָח שֶׁעַל פֶּתַח שַׁעַר נִקָּנוֹר,

שֶׁשָּׁם מַשְׁקִין אֶת הַסּוֹטוֹת,

וּמְטַהֲרִין אֶת הַיּוֹלְדוֹת,

וּמְטַהֲרִין אֶת הַמְצוֹרָעִים.

וְכֹהֵן אוֹחֵז בִּבְגָדֶיהָ,

אִם נִקְרְעוּ נִקְרְעוּ,

אִם נִפְרְמוּ נִפְרְמוּ,

עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבָּהּ,

וְסוֹתֵר אֶת שְׂעָרָהּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אִם הָיָה לִבָּהּ נָאֶה, לֹא הָיָה מְגַלֵּהוּ;

וְאִם הָיָה שְׂעָרָהּ נָאֶה, לֹא הָיָה סוֹתְרוֹ:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

אם אמרה: טמאה אני,

שוברת כתובתה - ויוצאה.

אם אמרה: טהורה אני,

מעלין אותה - לשערי המזרח, ולשער ניקנור,

ששם משקין - את הסוטות,

ומטהרין - את היולדות,

ומטהרין - את המצורעין.

וכוהן - אוחז בבגדיה,

אם נקרעו - נקרעו,

ואם נפרמו - נפרמו,

עד שהוא מגלה - את ליבה,

וסותר - את שיערה.

רבי יהודה אומר:

אם היה ליבה נאה - לא היה מגלהו,

ואם היה שיערה נאה - לא היה סותרו.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

מה שאמר מעלין אותה לשער המזרח - רוצה לומר מעלין אותה ומורידין כדי שתתייגע אולי תודה, לפי שהיא בשער המזרח לפיכך אי אפשר להעלותה אלא על הדרך שזכרנו.

ואם היתה כתובתה מצויה קורעין אותה, ואם לא היתה מצויה תכתוב שובר והיא המחילה.

ונקרעו - שנקרעו באורך.

ונפרמו - שנקרעו מן הצדדין בהן.

וסותר אם שערה - שיתיר גדילי שער ראשה, ויפרוש אותם.

ורבי יהודה אומר, שמא תצא נקיה ויחשקו בה פרחי כהונה.

וחכמים מקפידין בנוולה, ובגנותה.

והלכה כחכמים:

שוברת כתובתה - כותבת שובר על כתובתה, זניתי ואבדתי. כתובתי כדי שלא תוכל לחזור ולתבוע כתובתה ממנו. ובמקום שאין כותבין כתובה אלא סומכין על תנאי ב"ד הוא שכותבת שובר, אבל במקום שכותבים כתובה, מקרעת כתובתה ו. אינה כותבת שובר:

מעלין אותה, לשער המזרח - מעלין ומורידין אותה ^טז, כדי ליגעה אולי תטרוף דעתה ותודה:

שעל פתח שער נקנור - אדם ששמו נקנור שהביא דלתות לאותו פתח מאלכסנדריא של מצרים ונעשו לו נסים ונקרא שער נקנור על שמו כדאמרינן ביומא [לח.]:

ששם משקין את הסוטות - דבעינן לפני ה':

ומטהרין את היולדות - כדי שיעמדו על גבי קרבנן ^יט. וה"ה זבין וזבות הטעונים קרבן:

ומטהרין את המצורעים - בדבתיב (ויקרא יד) והעמיד הכהן המטהר וכו' לפני ה':

אוחז בבגדיה - בבית הצואר שלהן:

אם נקרעו - אינו חושש, ואם נפרמו אינו חושש. פרימה גדולה מקריעה שנקרע לקרעים הרבה. לשון אחר, פרימה מן הצדדין קריעה באורך:

עד שמגלה את לבה - דכתיב (במדבר ה) ופרע את ראש האשה, אין לי אלא ראשה גופה מנין. ת"ל האשה, א"כ מה ת"ל את ראש, מלמד שסותר את שערה:

רבי יהודה אומר כו' - שמא תצא זכאה ויתגרו בה פרחי כהונה ^כא שראו לבה נאה ושערה נאה. ואין הלכה כר"י:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ויוצאת. ואינה נהרגת. שלא התרו בה עדים בשעת מעשה:

מעלין אותה. תמהו התוס' בריש פרק ב' דלסדר הפרשה מביא מנחתה. וכהן מביא פיילי ונותן לתוכו מים ועפר קודם העלאה זו ושם נסתפקו איזה דוקא. אבל בדף י"ז ע"ב בדבור המתחיל דכתיב כתבו דסדר הפרשה עיקר. ודבריהרמב"ם אכתוב בריש פ' ב'. וכתב הר"ב מעלין ומורידין אותה כו' דאי לאו הכי מאי מעלין. הא התם קיימא לפני הסנהדרין דבלשכת הגזית שבעזרה. גמ'. ור"ל מורידין ומעלין ומורידין:

לשער המזרח שעל פתח שער נקנור. לשון רש"י לשערי מזרח שער החיצון שבו נכנסין להר הבית. )לשערי נקנור. ומשם לשערי נקנור הוא שער העליון שבין עזרת ישראל לעזרת נשים ע"כ. ובספר כפתור ופרח פ"ו כתב עוד פי' אחר שהוא כאילו אמר לשער המזרח שהוא שער נקנור:

שער נקנור. כתב הר"ב כדאמרינן ביומא. פ"ג משנה י' גמ' ופירש"י:

ששם משקין את הסוטות. ובמשנה ג' פ"ו דשקלים פירש הר"ב שער הנשים לעמוד על קרבנן היינו בנידר ונידב או שאר חובות שאינן מחוסרי כפרה:

ומטהרין את היולדות. כתב הר"ב כדי שיעמדו על קרבנן כו' גמ'. ופירש"י מפני שלא נתקדש בקדושת עזרה [ועיין בפירש הר"ב משנה ד' פ"ג] עובי חלל אותו שער. מפני המצורעין שמכניסין ידיהן לבהונות ליתן מדם האשם על בוהן ידו ומחוסר כפורים שנכנס לעזרה בכרת. לפיכך לא קדשום שיוכל לעמוד בחלל השער [שיגין עליו השער בחמה מפני החמה. ובגשמים מפני הגשמים. תוספות פ"ק דיבמות ד' ו'] שאם היה כהן מוציא את דם האשם חוץ לעזרה הרי הוא נפסל ביוצא לפיכך צריך להכניס ידו לתוך חלל העזרה וביאת מקצת שרי רחמנא ע"כ. ומ"ש הר"ב וה"ה זבים וכו'. ותנא חדא מינייהו נקט. גמ':

אם נפרמו נפרמו. פירש הר"ב שני פירושים. עוד שלישי לו במסכת מכות פ"ג מי"ב:

עד שהוא מגלה את לבה. עיין במ"ג פ"ו דסנהדרין ומ"ש שם בס"ד:

רבי יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו. אע"ג דגזרת הכתוב הוא. שב ואל תעשה לאו מיעקר הוא כדאיתא פ' האשה רבה [צ. ] . תוס':

לא היה מגלהו. כתב הר"ב שמא תצא זכאה ויתגרו בה פרחי כהונה. פירש"י פרחי כהונה נקט על שם שהיו מצויין בעזרה יותר משאר העם. וכתבו התוס' ותימה כיון דלאו חובה לאנשים לראותה יתלו סדין של בוץ בינה ובין האנשים ויסתור שערה כדאמר קרא ואי משום כהן המשקה אותה יהפוך פניו לצד אחר והכי תניא בספרי בהדיא ופרע את ראש האשה סדין של בוץ פורס בינה לבין העם כהן פונה לאחוריה ופרעה כדי לקיים בה מצות פריעה. ולר"י נמי נעשה כך. וי"ל לר' יהודה אם היו פורסין סדין בינה לבין האנשים לא היה ניוול כל כך בפני הנשים כמו באנשים שאין אשה בושה מפני חברותיה ולא יוסרו ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(טו) (על המשנה) ויוצאת. ואינה נהרגת שלא התרו בה עדים בשעת מעשה:

(טז) (על הברטנורא) דאל"ה מאי מעלין, הא התם קיימא לפני הסנהדרין שבלשכת הגזית שבעזרה. גמרא. ור"ל מורידין ומעלין ומורידין:

(יז) (על המשנה) המזרח. שער החיצון שבו נבנסין להר הבית לשער נקנור ומשם לשער נקנור הוא שער העליון שבין עזרת ישראל לעזרת נשים. רש"י:

(יח) (על המשנה) ששם כו'. ובמ"ג פ"ו דשקלים פירש הר"ב שער הנשים לעמוד על קרבנן. היינו בנידר ונידב או שאר חובות שאינן מחוסרי כפרה:

(יט) (על הברטנורא) מפני שלא נתקדש בקדושת עזרה עובי חלל אותו שער מפני המצורעין שמכניסין ידיהן לבהונות ליתן מדם האשם על בהן ידן, ומחוסר כפורים שנכנס לעזרה בכרת, לפיכך לא קדשום שיוכל לעמוד בחלל השער כו'. שאם היה כהן מוציא את דם האשם חוץ לעזרה הרי הוא נפסל ביוצא. לפיכך צריך להכניס ידו לתוך חלל העזרה וביאת מקצת שרי רחמנא. רש"י:

(כ) (על המשנה) לא היה כו'. אע"ג דגזרת הכתוב הוא שב ואל תעשה לאו מיעקר הוא. תוספ':

(כא) (על הברטנורא) על שם שהיו מצויין שם בעזרה יותר משאר העם. רש"י. ואם היו פורסין סדין בינה לבין האנשים לא היה ניוול כל כך בפני הנשים כמו באנשים שאין אשה בושה מפני חברותיה ולא יוסרו. תוספ':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

אם אמרה טמאה אני: תוס' ס"פ הכותב ובפ"ק דב"מ דף י"ז ובטור א"ה סי' קט"ו:

שוברת כתובתה: ואינה נהרגת שלא התרו בה עדים בשעת מעשה רש"י ז"ל. ועיין במתני' דבס"פ הכותב:

מעלין אותה: מעלין ומורידין קאמר דאי לא תימ' הכי מאי מעלין אותה הא התם בלשכת הגזית קיימא כדתנן לעיל מעלין אותה לב"ד הגדול דהיינו לשכת הגזית ולשכת הגזית בעזרה היתה חציה בקדש וחציה בחול אלא ודאי לטרף דעתה אולי תודה היו מעלין ומורידין אותה:

שער המזרח: [עי' בתוי"ט]. וי"מ שר"ל שער המזרח שהוא שער ניקנור ומ"מ לשערי המזרח ולשער ניקנור. ס"א לשער ניקנור ס"א לשערי ניקנור:

ומטהרין את היולדות: וה"ה זבין וזבות ותנא חדא מינייהו נקט:

ומטהרין את המצורעין: ביד פ"ד דהלכות מחוסרי כפרה סי' ב':

וכהן אוחז בבגדיה: בתוספתא כהנים מטילין גורלות וכל מי שיעלה גורלו אפילו כ"ג יוצא ועומד בצד סיטה ואוחז בבגדיה תוס' ז"ל. ולשון אחר שהביא רע"ב ז"ל הוא פי' הרמב"ם ז"ל. ורד"ק ז"ל פי' הקריעה בבגד גופו שלא במקום התפר והפרימה במקום התפר וכן פי' רע"ב ז"ל בפ' בתרא דמכות סי' י"ב:

אם היה לבה נאה לא היה מגלהו: וכו' שמא תצא זכאה ויתגרו בה פרחי כהונה ויהיו רודפים אחריה כל ימיה והא דא"ר יהודה בסנהדרין פ' נגמר הדין דאשה נסקלת ערומה ובכסות מעט מלפניה ומלאחריה סגי התם טעמ' משום דליכא למיחש לגרוי דהא מסתלקת ונסקלת ולאחרנייתא ליכא למיחש דאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות ורבנן נמי דאמרי הכא מגלה את לבה טעמא משום דמצוה לביישה ואפילו היא טהורה משום ונוסרו כל הנשים שלא יביאו עצמן לידי חשד ויהיו צנועות אבל התם שהרי היא נסקלת אין לך יסור גדול מזה ולפיכך אינה נסקלת ערומה:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

אם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה: ר"ל כותבת שובר על חוב כתובתה. ואם באותו מקום כותבין כתובה, א"צ שובר, דמקרעת כתובתה:

ויוצאת: בגט. וה"ה באמרה איני שותה, כך דינה:

ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשער המזרח שעל פתח שער נקנור: לשכת הגזית הוא בגובה הר הבית, ומשם מורידין אותה לשער המזרח, שהוא שער החיצון, שבתחתית ההר, ומשם חוזרין ומעלין אותה לשער נקנור שהוא שער המזרח הפנימי בין עזרת נשים לעזרת ישראל, והוא שוב בגובה ההר. וכל זה כדי ליגעה, אולי ע"י זה תודה:

ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות: ר"ל יולדות ומצורעין כשיטהרו ומקריבין קרבנן, שצריכין לעמוד על קרבנן, עומדים שם מדאינן רשאין לכנס לעזרה עדיין קודם שהקריבו קרבנן, ולפיכך לא נתקדש אותו חלל השער. וכ"כ זבין וזבות עומדים שם כשיקרבו קרבנותיהן:

ומטהרין את המצורעים: שצריכין להכניס משם בהונות לעזרה, לתת עליהן דם האשם שיקריב, שאם יוציא הכהן דם האשם, נפסל ביוצא:

וכהן אוחז בבגדיה: בבית הצואר:

אם נקרעו נקרעו: ואינו חושש:

אם נפרמו נפרמו: פרימה גדול מקריעה. וי"א דקריעה באורך ופרימה ברוחב. וי"א דקריעה בגוף הבגד ופרימה הוא התרת התפר:

וסותר את שערה: סותר קליעתן ומגלן אע"ג ששער באשה וטפח מבשרה ערוה, אפ"ה כך צותה תורה, ולרבי יהודה יש כח ביד חכמים לעקור ד"ת בשב וא"ת [כיבמות דפ"ט ב']:

ואם היה שערה נאה לא היה סותרו: דחיישינן שמה תצא זכאה, ויתגרו בה פרחי כהונה אחר כך. ואי"ל יפרסו סדין בינה לבין אנשים. יש לומר דבפני אנשים תתבייש ביותר:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי