מהרש"ל על הש"ס/סוטה/פרק א

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | תוספות שאנץ | הריטב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף ב עמוד א

רש"י בד"ה המקנא לאשתו וכו' אומר לה אל תסתרי כו' נ"ב ומה שאמר במשנה אל תדברי עם פלוני ולא אמר אל תסתרי הכל מפרש בגמ':

בד"ה איני מי כו' דאין זה בידי שמים נ"ב אע"פ שיש לו ידיעה בלי ספק מ"מ בת קול אינה מכרזת דא"כ הוי הכרח למעשיו ודו"ק:

תוס' בד"ה איידי כו' דהא בפרק רביעי דנזיר תנא כו' כצ"ל:

בד"ה המקנא וכו' והתם נמי בפ"ק וכו' נ"ב פי' דדייק בכולן לשון דיעבד:

דף ב עמוד ב

גמרא אדרבה למשנתינו איכא עיקר וכו' נ"ב ומ"מ בתחלה פריך שפיר דאף למשנתינו אין לדבר סוף הא דאיכא נמי צד ריעותא מאחר דכבר קינא לה א"כ בקל יאמר שנסתרה אבל אי צריך שני עדים לסתירה מאי יועיל שיאמר שקינא דשמא לא תבא לידי סתירה ודו"ק ותדע דמש"ה ל"א אלא הכי אתמר אין לדבר סוף למשנתינו ואין צ"ל לרבי יוסי בר יהודה ודו"ק:

דף ג עמוד א

רש"י בד"ה ואין עבירה גרסי' הס"ד:

תוס' בד"ה ר"י כו' ותימה לפי הירושל' כו' נ"ב פי' ועוד תימה ודו"ק:

דף ג עמוד ב

רש"י בד"ה ה"נ קאמר כו' נקט ומתני' חסורי כו' כצ"ל:

דף ד עמוד א

גמ' וכמה כדי העראה כדי הקפת כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ואי תנא כו' דאי תנא כדי טומאה אכתי כו' כצ"ל.  :

דף ד עמוד ב

רש"י בד"ה מים ראשונים כו' מפרש טעמא הס"ד:

בד"ה שמא יצאו כו' השניים חון לפרק כו' כצ"ל:

בד"ה לסוף נכשל כו' זונה נפש היקרה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה היא תצודנו כו' כמו על אחותו פנויה כו' נ"ב כך אמרינן בגמרא אחותו פנויה שבא עליה האת אינו נטרד מן העולם עד שיוליד ממנה בן ממזר אבל הבא על אשת איש אפילו בלא בן נטרד כו' מאחר שאוסרה על בעלה:

דף ה עמוד א

רש"י בד"ה רואה את השפל לקרבו כו' כצ"ל:

דף ה עמוד ב

תוס' בד"ה הא גופה כו' ולפי הירושל' משמע כו' נ"ב פי' ומאחר דנוכל לאוקמי מתני' ולתרוצי הכי נהי דתלמודא בעי למעבד מתניתין שפיר מאחר שאינו מוכח מתוך גוף המשנה לא תנא רבינו הקדוש הכי ודו"ק:

בא"ד ולא דברה דאין סתירתה כו' כצ"ל:

בד"ה לאחר כו' וא"ת מאיש ממעטנהו כו' נ"ב ואז יהיה מתורץ הכל דלעולם אחר ולא יבם היכא דלא מרבינן בריבוי דאיש כדלעיל ואיש דהכא בא לקרובים סוף סוף יהיה קשה דאם כן איש ואתר תרוייהו למיעוטי קאתי וא"כ בפ' אין מקדישין בערכין איך תוכל למידרש תרוייהו למיעוטי דהא מרבה התם אח ומנין לתלמודא דלמא איש ממעט בן ואחר ממעט יבם אי לאו דס"ל לתלמודא דאיש לא בא אלא לרבות:

דף ו עמוד א

גמ' וגבי דהאי ליכא איסורא כצ"ל:

רש"י בד"ה רבא אמר כו' יבמה שהיה אסור כו' נ"ב פירוש אפי' נתגרשה ודו"ק:

בד"ה אלא כו' מותרת הכי פריך ומדכתיב כו' כצ"ל:

דף ו עמוד ב

רש"י בד"ה כיפרה כו' בהכשר קרבה יבא וישקה אותה כו' כצ"ל והד"א. תוס' בד"ה כי קדוש כו' ותרעה בעדר דנפקא לחולין כו' נ"ב פי' דאדעתא דהכי לא היה מקריב משלו בעבורה מאחר שאינה צריכה לכך שהרי לסוף הפר לה וק"ל:

דף ז עמוד א

רש"י בד"ה אם נקרעו אינו חושש הס"ד:

תוס' בד"ה היא הנותנת כו' לא דמי כלל כו' נ"ב דהיא הנותנת דהכא אינו פירושו דמהכא אייתי רבנן דינייהו דבעלה אינו נאמן הכא אלא הוא פירכא ונתינת טעם שלא יהא ק"ו וק"ל:

בד"ה אמר להו כו' וזימנין איפכא כו' נ"ב פי' ומאחר דאיכא סברות דסתרי אהדדי א"כ ממילא ישאר ק"ו דעל עבירה חמורה מהימן והקילו בה ולא החמירו להצריך עדים ק"ו עבירה קלה ודו"ק:

בא"ד אבל בדר"י איכא למימר כו' כצ"ל:

דף ח עמוד א

גמ' התם הא מסתלקת נ"ב צ"ל מתקטלת וכן איתא בפ' נגמר הדין:

אמר רבה גמירי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה האיש מכסין אותו כשנסקל הס"ד:

תוס' בד"ה כאן בשני כו' ואדון אחד כו' נ"ב משמע הא שני עבדים מפני אדונים אפילו בב"ד אחד לא הוי חבילות ומאי שנא משני מצורעים בכהן אחד דאסור וק"ל:

בד"ה האיש נסקל כו' אלא למעט על הכסות שלו הלכך כו' כצ"ל:

דף ח עמוד ב

רש"י בד"ה תרקבא חצי סאה כצ"ל:

בד"ה ליראות לו פרכסה כנגדו כצ"ל:

דף ט עמוד א

רש"י מתחיל הדבור דלא שלטו שונאיהם כו':

בד"ה דוד דכתיב טבעו בארץ שעריה חשב ה' להשחית את חומת בת ציון ועלה כתיב טבעו בארץ שעריה ומצודת ציון כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מנימין כו' אבל עמון ומואב כו'. נ"ב ל"ד מואב כדלקמן וק"ל:

דף ט עמוד ב

רש"י בד"ה כי לייט כו'. הפורענות הס"ד:

בד"ה מיהו כי כו' שבמעים נכנסים תחלה כו' כצ"ל:

דף י עמוד א

גמרא משתי עיני אמר רב כו' על אשה ועל פתח כו' לאחר אשתי ועליה גו' כצ"ל:

רש"י בד"ה שחוזר כו' אינו מרחיק לפרוח כו' כן הוא בס"א:

בד"ה גיורת כו' ע"א שאין אני ראויה לו כצ"ל:

דף י עמוד ב

גמ' נביאים מנ"ל נמחק מנלן:

אמוץ ואמציה אחי כו'. נ"ב ואמציה נביא היה כדאיתא בפ"ק דמגילה:

רש"י בד"ה אלא ויקריא [למד] לבריות לקרוא בשם ה' אל עולם כו' כצ"ל:

בד"ה ותימא ליה מימר לשליח אמור לו שממך אני כו' כצ"ל:

בד"ה ויאמר בת קול אמרה. נ"ב פי' ויאמר הנאמר במקרא ויאמר צדקה ממני זהו הב"ק:

דף יא עמוד א

רש"י בד"ה הנני מקים כו' עצה וקיימא כצ"ל והס"ד:

בד"ה וישלחהו כו' למצרים הס"ד:

תוס' בד"ה מרים המתינה אבל קשה לר"י כו'. נ"ב א"א ליישב אלא שר"י סבר דדוקא נקיט שעה. ומש"ה נראה שחסר כאן א"נ דוקא קאמר ואחת מת"ק לאו בכל דוכתי' קאי אלא אמלתא אחריתא דאיתא התם אבל קשה לר"י כו' נ"ל:

דף יא עמוד ב

רש"י בד"ה למישעי כו' שעיעות נ"ב פי' שתרגומו שעיעו:

בד"ה סי' גדול כו' אם בן הוא שם אתם יכולים לראות כו' כצ"ל:

דף יב עמוד א

גמרא שובב שהשיב את יצרו כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה דיקא נמי כו' בכלב ולא קרינן כו' כצ"ל:

בד"ה ובני חלאה כו' משובחין היו הס"ד:

בד"ה השליכוהו כו' לדבר הס"ד:

בד"ה ולבסוף כו' רואין באצטגניניו כו'. נ"ב פירוש בתחלה היו רואין שנלקה במים ושוב שהצפינה ביאור שוב לא ראו שעוד נלקה כדלקמן בהפוך העמוד:

דף יב עמוד ב

רש"י בד"ה שהלכה כו' ועלם הס"ד:

דף יג עמוד א

רש"י בד"ה שלשים כו' וא"ת קרח נמנה כו'. נ"ב פירוש ולא יהיו אלא ל"ד בין הכל וק"ל:

בד"ה אי הוי צ"ל איהו יעקב והס"ד:

בד"ה שקיל גולפיה כו'. נ"ב בערוך גרסי' קולפיה:

שם גולפיה טובי בלע מאבימי בערכין כצ"ל. ונ"ב בריש שום היתומים:

בד"ה ואי לא כו' קבורת אביו וכו' וכי פירקו כו' כצ"ל:

דף יג עמוד ב

גמ' ואי לא איעסקו ביה ישראל בניו לא הוו כו' כצ"ל:

שם דכתיב ויהי בעת ההיא. נ"ב שאמר מה בצע ולא גמר המצוה להביאו אל אביו:

שם ותניא א"ר יהודה נמחק ותניא:

רש"י בד"ה קיים זה כו' חי פרעה כו'. נ"ב פי' ולא נשבע בשמו של הקב"ה:

בד"ה הכתוב כו' שנפטר משה הס"ד ואח"כ להתעסק בו הס"ד ואח"כ היה עליהן הס"ד ואח"כ כל ישראל הס"ד:

בד"ה פרעו היינו סירוס יתירה ובא גבריאל כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה ברב בישר כו' באותו מדה הס"ד ואח"כ נוגעת בחבירתה הס"ד ואח"כ לתלמיד הס"ד:

תוס' ד"ה אחרים אומרים אין כאן מקומו וצ"ל לעיל דף י"ב עמוד א':

בא"ד ואית לך שכל שמועותיו כו' ואמר נולד כשהוא מהול כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה סמליון צ"ל קודם ד"ה מפני מה כו':