משנה סוטה א רמבם
מראה
נוסח הרמב"ם
[עריכה](א) המקנא לאשתו -
- רבי אליעזר אומר:
- מקנא - על פי שנים,
- ומשקה - על פי עד אחד,
- או על פי עצמו.
- רבי יהושע אומר:
- מקנא - על פי שנים,
- ומשקה - על פי שנים.
(ב) כיצד מקנא לה?
- אמר לה בפני עדים:
- אל תדברי עם איש פלוני - ודיברה עימו,
- עדיין היא מותרת - לביתה,
- ומותרת - לאכל בתרומה.
- אל תדברי עם איש פלוני - ודיברה עימו,
- נכנסה עימו - לבית הסתר,
- ושהת - כדי טומאה,
- אסורה - לביתה,
- ואסורה - מלאכל בתרומה.
- ואם מת - חולצת ולא מתייבמת.
- ושהת - כדי טומאה,
(ג) אלו אסורות - מלאכל בתרומה.
- האומרת: טמאה אני לך,
- ושבאו לה עדים - שהיא טמאה,
- והאומרת: איני שותה,
- ושבעלה - אינו רוצה להשקותה,
- ושבעלה - בעלה בדרך.
- כיצד עושה לה?
- מוליכה לבית דין - שבאותו מקום,
- ומוסרין לו שני תלמידי חכמים,
- שמא יבוא עליה בדרך.
- רבי יהודה אומר: בעלה - נאמן עליה.
(ד) היו מעלין אותה - לבית דין הגדול שבירושלים.
- ומאיימין עליה - כדרך שמאיימין על עדי נפשות.
- ואומרין לה: בתי,
- הרבה - יין עושה,
- הרבה - שחוק עושה,
- הרבה - ילדות עושה,
- הרבה - שכנים הרעים עושים,
- אל תעשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה - שיימחה על המים.
- ואומרין לפניה - דברים שאינה כדיי לשומען,
- היא - וכל משפחת בית אביה.
(ה) אם אמרה: טמאה אני,
- שוברת כתובתה - ויוצאה.
- אם אמרה: טהורה אני,
- מעלין אותה - לשערי המזרח, ולשער ניקנור,
- ששם משקין - את הסוטות,
- ומטהרין - את היולדות,
- ומטהרין - את המצורעין.
- וכוהן - אוחז בבגדיה,
- אם נקרעו - נקרעו,
- ואם נפרמו - נפרמו,
- עד שהוא מגלה - את ליבה,
- וסותר - את שיערה.
- רבי יהודה אומר:
- אם היה ליבה נאה - לא היה מגלהו,
- ואם היה שיערה נאה - לא היה סותרו.
- מעלין אותה - לשערי המזרח, ולשער ניקנור,
(ו) היתה מתכסה בלבנים - מכסה בשחורים.
- היו עליה - כלי זהב,
- קטליות, נזמים, וטבעות -
- מעבירם ממנה - כדי לנוולה.
- קטליות, נזמים, וטבעות -
- ואחר כך,
- מביא חבל מצרי - וקשרו למעלה מדדיה.
- וכל הרוצה לראות - בא ורואה,
- חוץ מעבדיה, ושפחותיה - מפני שליבה גס בהן.
- וכל הנשים - מותרות לראותה,
- שנאמר: "ונוסרו כל הנשים, ולא תעשינה כזמתכנה" (יחזקאל כג מח).
(ז) במידה - שאדם מודד,
- בה - מודדין לו.
- היא - קישטה את עצמה לעבירה,
- והמקום - נוולה.
- היא - גילתה עצמה,
- והמקום - גילה עליה.
- הירך התחילה בעבירה תחילה - ואחר כך הבטן,
- לפיכך, תלקה הירך תחילה - ואחר כך הבטן,
- ושאר כל הגוף - לא פלט.
- לפיכך, תלקה הירך תחילה - ואחר כך הבטן,
(ח) שמשון - הלך אחר עיניו,
- לפיכך - ניקרו פלשתים את עיניו.
- אבשלום - התנאה בשערו,
- לפיכך - נתלה בשערו.
- ולפי - שבא על עשר פילגשי אביו,
- לפיכך - נתנו בו עשר לונכיות,
- שנאמר: "ויסובו עשרה נערים נושאי כלי יואב, ויכו את אבשלום וימיתוהו" (שמואל ב יח טו).
- ולפי - שגנב שלש גניבות,
- לב אביו, ולב בית דין, ולב אנשי ישראל,
- שנאמר: "ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל" (שמואל ב טו ו),
- לפיכך - נתקעו בו שלשה שבטים,
- שנאמר: "ויקח שלשה שבטים בכפו, ויתקעם בלב אבשלום, עודנו חי בלב האלה" (שמואל ב יח יד).
(ט) וכן - לעניין הטובה.
- מרים - המתינה למשה שעה אחת,
- שנאמר: ותתצב אחותו מרחק" (שמות ב ד) וכו',
- לפיכך - נתעכבו לה ישראל במדבר שבעת ימים,
- שנאמר: "והעם לא נסע, עד האסף מרים" (במדבר יב טו).
- שנאמר: ותתצב אחותו מרחק" (שמות ב ד) וכו',
- יוסף - זכה לקבור את אביו,
- ואין באחיו - גדול ממנו,
- שנאמר: "ויעל יוסף לקבור את אביו" (בראשית נ ז),
- מי לנו - גדול מיוסף,
- שלא נתעסק בו - אלא משה.
- משה - זכה בעצמות יוסף,
- ואין בישראל - גדול ממנו,
- שנאמר: "ויקח משה את עצמות יוסף" (שמות יג יט),
- מי לנו - גדול ממשה,
- שלא נתעסק בו - אלא הקדוש ברוך הוא,
- שנאמר: "ויקבור אותו בגיא, מול" (דברים לד ו) וכו'.
- ולא על משה בלבד אמרו,
- אלא על כל הצדיקים - שהמקום אוספם,
- שנאמר: "והלך לפניך צדקך, כבוד ה' יאספך" (ישעיהו נח ח).
הדף הראשי של משנה סוטה א
משנה סוטה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב