לדלג לתוכן

משנה סוטה א רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) המקנא לאשתו -

רבי אליעזר אומר:
מקנא - על פי שנים,
ומשקה - על פי עד אחד,
או על פי עצמו.
רבי יהושע אומר:
מקנא - על פי שנים,
ומשקה - על פי שנים.


(ב) כיצד מקנא לה?

אמר לה בפני עדים:
אל תדברי עם איש פלוני - ודיברה עימו,
עדיין היא מותרת - לביתה,
ומותרת - לאכל בתרומה.
נכנסה עימו - לבית הסתר,
ושהת - כדי טומאה,
אסורה - לביתה,
ואסורה - מלאכל בתרומה.
ואם מת - חולצת ולא מתייבמת.


(ג) אלו אסורות - מלאכל בתרומה.

האומרת: טמאה אני לך,
ושבאו לה עדים - שהיא טמאה,
והאומרת: איני שותה,
ושבעלה - אינו רוצה להשקותה,
ושבעלה - בעלה בדרך.
כיצד עושה לה?
מוליכה לבית דין - שבאותו מקום,
ומוסרין לו שני תלמידי חכמים,
שמא יבוא עליה בדרך.
רבי יהודה אומר: בעלה - נאמן עליה.


(ד) היו מעלין אותה - לבית דין הגדול שבירושלים.

ומאיימין עליה - כדרך שמאיימין על עדי נפשות.
ואומרין לה: בתי,
הרבה - יין עושה,
הרבה - שחוק עושה,
הרבה - ילדות עושה,
הרבה - שכנים הרעים עושים,
אל תעשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה - שיימחה על המים.
ואומרין לפניה - דברים שאינה כדיי לשומען,
היא - וכל משפחת בית אביה.


(ה) אם אמרה: טמאה אני,

שוברת כתובתה - ויוצאה.
אם אמרה: טהורה אני,
מעלין אותה - לשערי המזרח, ולשער ניקנור,
ששם משקין - את הסוטות,
ומטהרין - את היולדות,
ומטהרין - את המצורעין.
וכוהן - אוחז בבגדיה,
אם נקרעו - נקרעו,
ואם נפרמו - נפרמו,
עד שהוא מגלה - את ליבה,
וסותר - את שיערה.
רבי יהודה אומר:
אם היה ליבה נאה - לא היה מגלהו,
ואם היה שיערה נאה - לא היה סותרו.


(ו) היתה מתכסה בלבנים - מכסה בשחורים.

היו עליה - כלי זהב,
קטליות, נזמים, וטבעות -
מעבירם ממנה - כדי לנוולה.
ואחר כך,
מביא חבל מצרי - וקשרו למעלה מדדיה.
וכל הרוצה לראות - בא ורואה,
חוץ מעבדיה, ושפחותיה - מפני שליבה גס בהן.
וכל הנשים - מותרות לראותה,
שנאמר: "ונוסרו כל הנשים, ולא תעשינה כזמתכנה" (יחזקאל כג מח).


(ז) במידה - שאדם מודד,

בה - מודדין לו.
היא - קישטה את עצמה לעבירה,
והמקום - נוולה.
היא - גילתה עצמה,
והמקום - גילה עליה.
הירך התחילה בעבירה תחילה - ואחר כך הבטן,
לפיכך, תלקה הירך תחילה - ואחר כך הבטן,
ושאר כל הגוף - לא פלט.


(ח) שמשון - הלך אחר עיניו,

לפיכך - ניקרו פלשתים את עיניו.
אבשלום - התנאה בשערו,
לפיכך - נתלה בשערו.
ולפי - שבא על עשר פילגשי אביו,
לפיכך - נתנו בו עשר לונכיות,
שנאמר: "ויסובו עשרה נערים נושאי כלי יואב, ויכו את אבשלום וימיתוהו" (שמואל ב יח טו).
ולפי - שגנב שלש גניבות,
לב אביו, ולב בית דין, ולב אנשי ישראל,
שנאמר: "ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל" (שמואל ב טו ו),
לפיכך - נתקעו בו שלשה שבטים,
שנאמר: "ויקח שלשה שבטים בכפו, ויתקעם בלב אבשלום, עודנו חי בלב האלה" (שמואל ב יח יד).


(ט) וכן - לעניין הטובה.

מרים - המתינה למשה שעה אחת,
שנאמר: ותתצב אחותו מרחק" (שמות ב ד) וכו',
לפיכך - נתעכבו לה ישראל במדבר שבעת ימים,
שנאמר: "והעם לא נסע, עד האסף מרים" (במדבר יב טו).
יוסף - זכה לקבור את אביו,
ואין באחיו - גדול ממנו,
שנאמר: "ויעל יוסף לקבור את אביו" (בראשית נ ז),
מי לנו - גדול מיוסף,
שלא נתעסק בו - אלא משה.
משה - זכה בעצמות יוסף,
ואין בישראל - גדול ממנו,
שנאמר: "ויקח משה את עצמות יוסף" (שמות יג יט),
מי לנו - גדול ממשה,
שלא נתעסק בו - אלא הקדוש ברוך הוא,
שנאמר: "ויקבור אותו בגיא, מול" (דברים לד ו) וכו'.
ולא על משה בלבד אמרו,
אלא על כל הצדיקים - שהמקום אוספם,
שנאמר: "והלך לפניך צדקך, כבוד ה' יאספך" (ישעיהו נח ח).


הדף הראשי של משנה סוטה א