משנה סוטה א ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק א · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

ואלו אסורות מלאכול בתרומה: האומרת טמאה אני לך, ושבאו עדים ט שהיא טמאה, והאומרת איני שותה, ושבעלה אינו רוצה להשקותה, ושבעלה בא עליה בדרך.

כיצד עושה לה? מוליכה לבית דין שבאותו מקום, ומוסרין לו שני תלמידי חכמים, שמא יבוא עליה בדרך.

רבי יהודה אומר: בעלה נאמן עליה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

וְאֵלּוּ אֲסוּרוֹת מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה:

הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אֲנִי לָךְ,
וְשֶׁבָּאוּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה,
וְהָאוֹמֶרֶת: אֵינִי שׁוֹתָה,
וְשֶׁבַּעְלָהּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ,
וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ.
כֵּיצַד עוֹשֶׂה לָהּ?
מוֹלִיכָהּ לְבֵית דִּין שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם,
וּמוֹסְרֵין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים,
שֶׁמָּא יָבוֹא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
בַּעְלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ:

נוסח הרמב"ם

אלו אסורות מלאכל בתרומה האומרת טמאה אני לך ושבאו לה עדים שהיא טמאה והאומרת איני שותה ושבעלה אינו רוצה להשקותה ושבעלה בעלה בדרך כיצד עושה לה מוליכה לבית דין שבאותו מקום ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבוא עליה בדרך רבי יהודה אומר בעלה נאמן עליה.

פירוש הרמב"ם

ואלו אסורות מלאכול בתרומה האומרת כו': כיצד עושה לה מוליכה לב"ד שבאותו מקום כו': מה שאמרו ושבאו לה עדים שהיא טמאה ר"ל אחר ששתתה מי המרים אבל קודם שתיית מי המרים הרי זה מבואר ומה שחייב שמי המרים אינן ממיתין אותה לפי שמי המרים אינן ממיתין אלא כשאין עדות כשזינתה בשום פנים אבל אם יש עדים שזינתה ואפילו היו במדינת הים אינן ממיתין אחר שהעדים יגידו מעשיה ותתגרש והוא מה שאמרו והיא נטמאה טומאה דליכא שידע בה ר"ל שאין שם מי שיתאמת בזנותה אלא היא עצמה מיד ממיתין אותה מי המרים. ומה שהצריכו תלמידי חכמים לפי שהם יודעים ההתראה וימנעוהו שלא להתקרב עמה ור' יהודה אומר אחר שבעלה נאמן כשהיא נדה שהוא איסור כרת לא יהיה נאמן על איסור לאו וחכמים אומרים לקלות האיסור מתגבר עליו יצר הרע ואין הלכה כר' יהודה.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ואלו אסורות לאכול בתרומה - לעולם. ואפילו היא בת כהן. ואילו שאר סוטות אינן אסורות אלא עד שישתו וימצאו טהורות:

ושבאו עדים שהיא טמאה - ואפילו "לאחר ששתתה ולא בדקוה המים, אסורה איסור עולם. לפי שאין המים בודקים באשה שיש בה עדים שנטמאת, שנאמר (במדבר ה) ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה י, דליכא דידע בה הוא שהמים בודקים, אבל איכא דידע בה, אפילו העדים הם במדינת הים אין המים בודקים:

ושבעלה בא עליה בדרד - דשוב אין המים בודקים אותה, דכתיב (במדבד ה) ונקה האיש מעון, בזמן שהאיש מנוקה מעון, שלא בא עליה לאחר סתירה, אז והאשה ההיא תשא את עונה. אין האיש מנוקה מעון, אין המים בודקים את אשתו:

שני תלמידי חכמים - שידעו להתרות בו:

ר"י אומר בעלה נאמן עליה - אם הבעל נאמן על אשתו באיסור חמור של נדה, לא יהא נאמן באיסור קל של לאו גרידא. וטעמייהו דרבנן, מתוך שאיסור קל הוא תקיף עליה יצריה יא. ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

טמאה אני לך. וכן במשנה ו' פ"ג. אבל במשנה ב' פ"ד ל"ג לך אך ביש ספרים גרסי:

ושבאו עדים שהיא טמאה. כתבו התוס' מסתברא דה"ה לעד אחד שכל מקום שהאמינה התורה עד אחד הרי כאן שנים ע"כ. כמ"ש הר"ב ספ"ו. ועמ"ש במשנה ב' פט"ז ומשנה ה' פי"ב דיבמות. ומ"ש הר"ב מדכתיב ועד אין בה וכו'. כתב רש"י אע"ג דדרשינן ליה לעד א' נאמן בסוטה [כמ"ש הר"ב ספ"ו] אין מקרא יוצא מידי פשוטו ודרשינן ליה נמי הכי. ע"כ. ועיין במשנה ה' פרק ג' שם אכתוב דרשא אחרת:

[ושבעלה אינו רוצה להשקותה. וכן תנן בפ"ג משנה ו' ולא כן הלשון במשנה ב' פ"ד]:

רבי יהודה אומר בעלה נאמן עליה. כתב הר"ב אם הבעל נאמן וכו' וטעמייהו דרבנן וכו' ובגמ' דהדר אמר להו ר"י מקרא דכתיב (במדבר ה') והביא האיש את אשתו אל הכהן מן התורה האיש מביא את אשתו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על המשנה) עדים. ה"ה לע"א, שכל מקום שהאמינה תורה לע"א הרי כאן שנים. תוספ' ועמ"ש מ"ב פט"ז דיבמות:

(י) (על הברטנורא) אע"ג דדרשינן ליה לע"א נאמן בסוטה. אין מקרא יוצא מידי פשוטו ודרשינן ליה נמי הכי. רש"י:

(יא) (על הברטנורא) והדר א"ל ר"י מקרא דכתיב והביא האיש את אשתו אל הכהן, מן התורה האיש מביא את אשתו. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ואלו אסורות:    פ"ח דהלכות תרומות סימן ט"ו:

ושבאו עדים:    לאו דוקא עדים דה"ה לעד א' שכל מקום שהאמינה תורה עד א' הרי כאן שנים. והכא בין בתלמוד בבלי בין ברוב המקומות ראיתי הגרסא ושבאו עדים ותימה מ"ש ממתני' דלקמן פ"ג ופ"ד דתנן ושבאו לה עדים אכן בירושלמי גם פה גרסינן ושבאו לה עדים. ובירושלמי מתני' לא כמשנה הראשונה דתנינן תמן ס"פ בתרא דנדרים בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך השמים ביני לבינך ונטולה אני מן היהודים א"ר אבין ואפילו תאמר כמשנה הראשונה מ"מ יש רגלים לדבר ע"כ. בפי' רע"ב ז"ל שנאמר ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה ע"כ. אמר המלקט פי' רש"י ז"ל ואע"ג דדרישניה לעיל לעד א' נאמן בסוטה ולסוטה ודאית ושלא תשתה עוד אין מקרא יוצא מידי פשוטו ודרשינן ליה נמי הכי ועד אין בה הוא דאמרינן והביא האיש את אשתו וכל הפרשה הא יש בה עד אין המים בודקין אותה ע"כ. והם דברי רב ששת ואנהר לן עיינין דה"פ דמתני' דקתני ושבאו לה עדים שהיא טמאה דאתו עדים אימת אילימא מקמי דתשתה זונה היא ופשיטא דאסורה בתרומה דהא תנא ליה ברישא האומרת טמאה אני אלא ודאי לבתר דשתאי אתו ואיצטריך לאשמועי' דלא מחזיקינן להו בשקרי על אשר לא בדקוה המים אלא אי ס"ד מים בודקים אותה תיגלי מילתא למפרע דסהדי שקרי נינהו א"ל רב יוסף לעולם אימ' לך מים בודקים אותה אפילו שיש עליה עדים במדינת הים ולא אתו למימר דסהדי שקרי נינהו דהא אמור זכות הוא דתלה לה ופליגי רב ששת ורב יוסף במתנוונה דקאמר רבי לקמן פ"ג דתנן רבי אומר הזכות תולה במים המאררים ואינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנוונית והולכת לה ולסוף שהיא מתה באותה מיתה רב ששת ס"ל דלא פליגי רבנן עליה דרבי אלא בסוף שהיא מתה באותה מיתה לחוד אבל במתנוונה לא איפלוג דכל מי שזכות תולה לה מתנוונה היא וזו הואיל ולא נתנוונה לא תלה לה זכות אלא שאינה ראויה ליבדק כלל משום עדים ורב יוסף ס"ל ראויה ליבדק היא אלא זכות תולה לה ואי משום דלא נתנוונה הא מני רבנן היא דאמרי לקמן זכות תולה דקסברי לא הויא מתנוונה כלל והקשו תוס' ז"ל לרב ששת דאמר דבין לרבי בין לרבנן מתנוונה א"כ אהיכא קאי ר"ש דאמר התם במתני' ואם אומר אתה שהזכות תולה במים המאררים מדהה אתה את המים וכו' והלא יראו דמתנוונית והאיך יוכלו להוציא שם רע על הטהורות ששתו כשלא יתנוונו. וי"ל הנשים העומדות שם משום ייסור ולא יהא ניכר לאלתר כשעומדת שם נוונוויה יוציאו שם רע והבועל יגיד להם שקלקל עמה ולא ידעי שזו מתנוונית אי נמי לא יתלו נוונוויה במים המרים וכן היא לא תתלה במים המרים אלא בחולי אחר ע"כ. ותניא כוותיה דרב ששת ולאו מטעמיה אלא מקרא אחרינא דכתיב ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה וכו' דה"ל למיכתב ואם לא נטמאה ונקתה וגו' וטהורה היא לדרשא למידרש הכי טהורה נזרעה זרע ולא שנצולת מן המים מפני שהיו עדים בטומאתה וטהורה וי"ו יתירה נמי למעוטי שתלתה לה זכות דבהא לא אמר קרא ונזרעה זרע היא ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה דבהא נמי לא אמר קרא ונזרעה זרע שכבר קלקולה של זו נתפרסם לכל ור"ש וי"ו לא דריש ויש לה עדים במדינת הים מילתא דלא שכיחא ולא מסקי אינשי אדעתייהו למיחשדינהו לטהורות ולומר עדים היו להם במדינת הים:

כיצד עושה לה:    וכו'. ביד עד סוף סי' ו' רפ"ג דהלכות סוטה עד סי' ז':

מוסרין לו:    ר"פ ארוסה ובפ' עשרה יוחסין דף פ' ופ"א ובירוש' ס"פ שני דכתובות:

שני תלמידי חכמים:    שידעו להתרות בו מן התורה אם אין האיש מנוקה מעון שבא עליה משנאסרה עליו אין המים בודקין אותה:

ר' יהודה אומר בעלה נאמן עליה:    מק"ו. כדפי' רע"ב ז"ל ור' יוסי נמי ס"ל בברייתא דבעלה נאמן עליה מק"ו ופרכוה רבנן לא אם אמרת בנדה שכן יש לה היתר לכשתטהר תאמר בסוטה שאם תמצא טמאה אין לה היתר לעולם ר' יהודה אומר מן התורה האיש מביא את אשתו אל הכהן שנאמר והביא האיש את אשתו אל הכהן ואפילו שני ת"ח אין צריכין ות"ק דבברייתא דמייתי בגמ' ס"ל נמי דמקראי ילפינן להו מיהו ס"ל אבל חכמים אמרו מוסרין לו שני ת"ח וכו' ואיתה בפ' ארוסה (סוטה דף כ"ה):

תפארת ישראל

יכין

ואלו אסורות מלאכול בתרומה:    לעולם, ואפילו היא בת כהן:

האומרת:    קודם ששתתה, ואחר קנוי וסתירה:

ושבאו עדים שהיא טמאה:    אחר קנוי וסתירה ואפילו מעיד כן רק ע"א, ואפילו שתתה מקודם ולא בדקוה מים. דאין המים בודקין כשיש עד טומאה:

ושבעלה בא עליה בדרך:    דאז שוב אין המים בודקין אותה, מדבעל באיסור:

מוליכה לבית דין שבאותו מקום:    מקום דירתן:

ומוסרין לו שני תלמידי חכמים:    שיודעין להתרות בו כשירצה לבעלה וצריך ב' אע"ג דלהתרות בחד סגי. אלא כדי שיעידו שנתיחד עמה ובעלה ולא ישקנה כלעיל. א"נ כיון שנוסעין יחד בשדה צריכין ג' משום יחוד [כ(שו"ע אה"ע, כב)]:

בעלה נאמן עליה:    דהרי אפילו באיסור נדה דחמיר נאמן. ולרבנן אדרבה מדאיסור קל הוא, חיישינן טפי שיעבור:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים