משנה סוטה א ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק א · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

כיצד מקנא לה?

אמר לה בפני שנים: אל תדברי עם איש פלוני, ודברה עמו, עדיין היא מותרת לביתהו, ומותרת לאכול בתרומה.

נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה, אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומהח.

ואם מת, חולצת ולא מתייבמת.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כֵּיצַד מְקַנֵּא לָהּ?

אָמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם:
אַל תְּדַבְּרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי,
וְדִבְּרָה עִמּוֹ,
עֲדַיִן הִיא מֻתֶּרֶת לְבֵיתָהּ,
וּמֻתֶּרֶת לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה.
נִכְנְסָה עִמּוֹ לְבֵית הַסֵּתֶר וְשָׁהֲתָה עִמּוֹ כְּדֵי טֻמְאָה,
אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ,
וַאֲסוּרָה לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה;
וְאִם מֵת, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת:

נוסח הרמב"ם

כיצד מקנא לה אמר לה בפני עדים אל תדברי עם איש פלוני ודיברה עימו עדיין היא מותרת לביתה ומותרת לאכל בתרומה נכנסה עימו לבית הסתר ושהת כדי טומאה אסורה לביתה ואסורה מלאכל בתרומה ואם מת חולצת ולא מתייבמת.

פירוש הרמב"ם

כיצד מקנא לה אומר לה בפני שנים אל תדברי כו': זאת ההלכה נכללת על שני מינין מהקנוי אחד מהם קנוי אמיתיה והוא שרמזנו [עליו] בהלכה הנקדמת והאחד הוא שמנעה מלדבר עם איש פלוני בפני שנים ואחר כך ראה אותה מדברת עמו בפני שנים הרי זה אינו קנוי ואינה אסורה על בעלה ולא תאסר בתרומה אם היתה ישראלית אשת כהן וכן כשנסתרה עמו בפני שנים לא תאסר עליו ג"כ אחר שלא מנעה אלא מן הדבור אבל אם אמר לה בפני שנים אל תסתרי עם איש פלוני זהו הקנוי הגמור הרמוז אליו ואם ראה אותה אח"כ מדברת עמו לא תאסר גם כן אבל היא מותרת לביתה ר"ל לבא עליה ואם נכנסה עמו לסתר בפני שנים ושהתה כדי טומאה ושיעור זה מן הזמן כשיעור לצלות ביצה של תרנגולת באש בינונית וכדי לגמעה אחר שנצלית ואז תאסר על בעלה ואינו מותר לה לאכול בתרומה עד שתשתה מי המרים ולפיכך אם מת בעלה קודם שישקנה חולצת ולא מתייבמת וזה למה שאמרה התורה באדם שמצא באשתו ערות דבר דומה לזה הענין ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ואמרו לאחר ולא ליבם ולכך לא תתייבם ועכ"פ צריכה חליצה לפי שהיתה צריכה גט מבעלה ולכך אנו מצריכין אותה חליצה ואז תהיה מותרת לשאר בני אדם.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כיצד הוא מקנא לה אמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני כו' - בגמרא מפרש למתניתין הכי, אמר לה בפני שנים אל תדברי ה ודברה, אל תדברי ונסתרה, ולא כלום הוא ואינה אסורה לא לבעלה ולא לתרומה. אמר לה אל תסתרי ודברה עמו שלא בסתר, עדיין מותרת לבעלה ומותרת לאכול בתרומה אם אשת כהן היא: נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה. ושיעור כדי טומאה, כדי לצלות ז ביצת תרנגולת ולגמעה:

ואם מת חולצת ולא מתיבמת - ואם מת בעלה קודם שישקנה, חולצת ולא מתיבמת. דכתיב באשה שמצא בה ערות דבר (דברים כד) ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר, ודרשינן לאיש אחר ולא ליבם. ואעפ"כ אינה מותרת לור בלא חליצה, שכשם שאם היה בעלה חי לא היתה מותרת בלא גט, כך אינה מותרת מן היבם בלא חליצה:

פירוש תוספות יום טוב

כיצד הוא מקנא לה וכו'. כתב הר"ב בגמ' מפרש למתני' הכי א"ל בפני שנים אל תדברי וכו'. פירש"י וא"ל לאו פירושא דכיצד מקנא לה הוא אלא תרתי קתני והכי קאמר לא תדברי וכו':

עדיין היא מותרת לביתה. כלומר לבעלה לפי שלא אסרתה התורה מספק אלא ע"י קינוי:

כדי טומאה . פירש הר"ב כדי לצלות כו' באש בינונית. הרמב"ם:

ואסורה לאכול בתרומה. כדילפינן לקמן [דף כ"ח] שלשה ונטמאה אמורים בפרשה אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה. רש"י:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על הברטנורא) ואמר לה לאו פרושא דכיצד מקנא לה הוא אלא תרתי קתני וה"ק לא תדברי כו'. רש"י:

(ו) (על המשנה) לביתה. כלומר לבעלה לפי שלא אסרתה תורה מספק אלא ע"י קינוי:

(ז) (על הברטנורא) באש בינונית:

(ח) (על המשנה) בתרומה. כדילפינן לקמן שלשה ונטמאה אמורים בפרשה, אחד לבעל ואחד למסית ואחד לתרומה. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כיצד מקנא:    וכו'. ביד פכ"ד דהלכות אישות סימן כ"ד ובפ"א דהלכות סוטה סי' ד' ה'. ובתשובות הרשב"א ז"ל סימן אלף ורל"ז. ובטור א"ה סימן קע"ח:

אל תדברי:    בגמרא פריך הא גופא קשיא אמרת אל תדברי אלמא דבור סתירה היא ואפילו דברה בשוק הוי קנוי והדר תני ודברה עמו אלמא דבור בשוק לאו כלום הוא ומתרץ לה אביי כדפי' רע"ב ז"ל. ופי' רש"י ז"ל [עי' בתוי"ט]. וכתבו תוס' ז"ל דלהכי לא פריך הכא כיצד אין מקנא לה מיבעי ליה כדפריך בריש מכות כיצד אין העדים [נעשין] זוממין מיבעי ליה משום דמצי למימר דאל תדברי דרישא פירושו סתירה דהיינו גמור ואתי שפיר לישנא דכיצד מקנא לה ולא קשיא מידי אלא רישא לסיפא ולפי הירושלמי משמע דבעי לתרוצי דדבור דרישא סתירה אלא דנקט לשון נקי כמו ראוה מדברת דבפ"ק דכתובות מיהו דסיפא אית לן למימר על כרחין דבור ממש ע"כ:

מותרת לביתה:    לשמש עם בעלה שהרי אין זה קנוי כלל. בסוף פי' רע"ב ז"ל שכתוב שם בעל החי פשוט שצריך להיות בעלה חי:

נכנסה עמו:    פ"ק דיבמות דף י"א:

כדי טומאה:    היינו כדי לצלות ביצת תרנגולת באש בינונית ולגומעה הרמב"ם ז"ל:

ואסורה לאכול בתרומה:    ביד פ"ז דהלכות איסורי ביאה סי' י"ב:

תפארת ישראל

יכין

אמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני ודברה עמו:    אף שעל הדיבור הזהירה, וכ"ש בנסתרה שלא הזהירה על הסתירה:

ומותרת לאכול בתרומה:    חסורי מחסרא וה"ק, אל תדברי, ודברה או נסתרה, או שאמר לה אל תסתרי, ודברה שלא בסתר, מותרת לבעלה ולתרומה וליבם:

ושהתה עמו כדי טומאה:    ר"ל אבל באמר אל תסתרי ונסתרה כדי לצלות ביצת תרנגולת באש בינוני:

חולצת ולא מתיבמת:    ר"ל אסורה לבעלה ולתרומה קודם שישקנה. ואם מת בעלה קודם שישקנה, חולצת ולא מתיבמת:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים