לדלג לתוכן

ביאור:בבלי זבחים דף קג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה:

כל שלא זכה המזבח בבשרה [1] - לא זכו כהנים בעורה, שנאמר (ויקרא ז ח) [והכהן המקריב את] עולת איש [עור העלה אשר הקריב לכהן לו יהיה]: עולה שעלתה לאיש; עולה שנשחטה שלא לשמה - אף על פי שלא עלתה לבעלים - עורה לכהנים [2];

אחד עולת האיש ואחד עולת האשה - עורותיהן לכהנים [3];

עורות קדשים קלים – לבעלים;

עורות קדשי קדשים [4] – לכהנים [5]: קל וחומר: ומה אם עולה שלא זכו בבשרה זכו בעורה, קדשי קדשים שזכו בבשרה - אינו דין שיזכו בעורה? אין מזבח יוכיח [6]: שאין לו [7] עור בכל מקום [8].

גמרא:

תנו רבנן [ספרא צו פרשתא ד פרק ט משנה א]: 'עולת איש [(ויקרא ז ח) והכהן המקריב את עלת איש עור העלה אשר הקריב לכהן לו יהיה] - פרט לעולת הקדש [9], דברי רבי יהודה; רבי יוסי ברבי יהודה אומר: פרט לעולת גרים [10]'.

מאי פרט לעולת הקדש?

אמר רבי חייא בר יוסף: פרט לעולה הבאה מן המותרות [11].

הניחא למאן דאמר [12]: מותרות - לנדבת ציבור אזלי [13], אלא למאן דאמר: מותרות לנדבת יחיד אזלי [14] - מאי איכא למימר?

כדאמר רבא [15]: 'העולה - עולה ראשונה' [16], הכא נמי: '[17]ה עולה' [18] - [19]עולה ראשונה [20].

רבי אייבו אמר רבי ינאי: פרט למתפיס עולה [21] לבדק הבית [22]; לא מיבעיא למאן דאמר קדשי בדק הבית תפסי מדאורייתא [23], אלא אפילו למאן דאמר [24], [25] לא תפסי - הני מילי [26] בשר [27], אבל עור [28] – תפיס;

וכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: פרט לעולה הבאה מן המותרות.

אמר ליה רב המנונא לרב נחמן: כמאן? כרבי יהודה? [29] הא הדר ביה, דתניא [30]: '[31] ששה לנדבה לעולה הבאה מן המותרות שלא יהו כהנים זכאין בעורה - דברי רבי יהודה; אמר לו רבי נחמיה: - ואמרי לה רבי שמעון - אם כן ביטלת מדרשו של יהוידע הכהן, דתנן [שקלים פ"ו מ"ו]: 'זה מדרש דרש יהוידע הכהן: (ויקרא ה יט) 'אשם הוא אשם אשם לה’’ [32] כל שבא משום חטאת ומשום אשם - ילקח בו עולות: הבשר לשם, עורה לכהנים [33]'!?

אמר ליה: אלא מר - במאי מוקים לה [34]?

אמר ליה: מוקמינא ליה במקדיש נכסיו, וכדרבי יהושע [35], דתנן [שקלים פ"ד מ"ז]: המקדיש נכסיו [36] והיו בהן בהמות הראויות לגבי מזבח [37] זכרים ונקבות: רבי אליעזר אומר: זכרים ימכרו לצורכי עולות; נקבות ימכרו לצורכי זבחי שלמים, ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית [38]; רבי יהושע אומר: זכרים עצמם יקרבו עולות [39], ונקבות ימכרו לצורכי שלמים ויביא בדמיהן עולות [40] ושאר נכסים יפלו לבדק הבית; ואפילו לרבי יהושע, דאמר 'אדם חולק הקדישו' - הני מילי בשר, אבל עור תפיס [41]!

רבי יוסי ברבי יהודה אומר פרט לעולת גרים:

אמר ליה רב סימאי בר חילקאי לרבינא: אטו גר - לאו 'איש' הוא?

אמר ליה: פרט לגר שמת ואין לו יורשים [42].

תנו רבנן [ספרא צו פרשתא ד פרק ט משנה א]: 'עולת איש [(ויקרא ז ח) והכהן המקריב את עלת איש עור העלה אשר הקריב לכהן לו יהיה]: אין לי אלא עולת איש, עולת גרים, נשים ועבדים – מנין? תלמוד לומר: 'עור העולה' – ריבה [43];

אם כן - מה תלמוד לומר 'עולת איש'?

עולה שעלתה לאיש, פרט לשנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה, שלא יהו הכהנים זכאין בעורה;

[שם, משנה ב] יכול שאני מרבה שנשחטה שלא לשמה [44]: הואיל ולא עלתה לבעלים -


עמוד ב

לא יהו כהנים זכאין בעורה?

תלמוד לומר: 'עור העולה' מכל מקום.

'עור העולה': אין לי אלא עור העולה, עורות קדשי קדשים מנין?

תלמוד לומר: 'עור העולה אשר הקריב [45].

יכול שאני מרבה אף קדשים קלים?

תלמוד לומר: 'עולה': מה עולה קדשי קדשים - אף כל קדשי קדשים.

[שם, משנה ג] רבי ישמעאל אומר: 'עור העולה'; אין לי אלא העולה, עורות קדשי קדשים מנין? - ודין הוא: ומה עולה שלא זכו בבשרה - זכו בעורה, קדשי קדשים שזכו בבשרן - אינו דין שזכו בעורן?

מזבח יוכיח, שזכה בבשר [46] ולא זכה בעור!?

[שם, משנה ד] מה למזבח שכן לא זכה במקצת [47] - תאמר בכהנים שזכו במקצת [48]! הואיל וזכו במקצת - זכו בכוליה.

רבי אומר: כל עצמו לא הוצרכנו אלא לעור העולה בלבד [49]: שבכל מקום העור מהלך אחר הבשר: פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין - הן ועורותיהן נשרפין עמהן [50];

[שם, משנה ה] חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור - מתנה לכהן; רצו מפשיטין אותן, לא רצו אוכלין אותן על גבי עורן [51];

קדשים קלים לבעלים: רצו מפשיטין אותן רצו אוכלין אותן על גב עורן [מ'קדשים קלים לבעלים עד כאן אינה בספרא בגירסתנו], אבל עולה - נאמר בה (ויקרא א ו) והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה [52];

יכול לא יהו הכהנים זכאין בעורה?

תלמוד לומר: (ויקרא ז ח) [והכהן המקריב את עלת איש] עור העולה אשר הקריב [לכהן] לו יהיה [53] - פרט לטבול יום ומחוסר כיפורים ואונן [54]; שיכול לא יזכו בבשר, שהוא לאכילה [55] - יזכו בעור שאינו לאכילה [56]?

תלמוד לומר: 'לו יהיה': פרט למחוסר כיפורים וטבול יום ואונן.

ותנא קמא - נמי תיפוק לי מדינא [57]?

מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא.

ורבי ישמעאל, האי 'אשר הקריב' [58] - מאי עביד ליה?

פרט לטבול יום ומחוסר כיפורים ואונן.

ותיפוק ליה מ'לו יהיה' [59]?

רבי ישמעאל – לטעמיה [60], דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: נאמר בעולה לו יהיה [(ויקרא ז ח) והכהן המקריב את עלת איש עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה] ונאמר באשם 'לו יהיה' [ (ויקרא ז ז): כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה]: [באשם] עצמותיו מותרין - אף כאן [בעולה] עצמותיו מותרין.

מופני! דאי לא מופני - איכא למיפרך: מה לאשם, שכן בשרו מותר?

(ויקרא ז ח) [והכהן המקריב את עלת איש עור העולה אשר הקריב לכהן] לו יהיה' - קרא יתירא הוא [61].

משנה:

כל הקדשים שאירע בהן פסול קודם להפשיטן - אין עורותיהן לכהנים [62];

לאחר הפשיטן - עורותיהן לכהנים.

אמר רבי חנינא סגן הכהנים: מימי לא ראיתי עור שיוצא לבית השריפה [63].

אמר רבי עקיבא: מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טריפה [64] - שיאותו הכהנים בעורו!

וחכמים אומרים: אין 'לא ראינו' ראיה [65], אלא יצא לבית השריפה [66].

גמרא:

[במשנה הקודמת נאמר:] כל שלא זכה המזבח בבשרה - לא זכו הכהנים בעורה ואף על גב דאפשטיה לעור קודם זריקה*; מני? רבי אלעזר ברבי שמעון היא, דאמר (לקמן דף קד.)</ref>: אין הדם מרצה על העור [67] בפני עצמו [68].

אימא סיפא: 'כל הקדשים שאירע בהן פסול קודם הפשיטן - אין עורותיהן לכהנים; לאחר הפשיטן - עורותיהן לכהנים [70]' - אתאן לרבי [71], דאמר: הדם מרצה על העור בפני עצמו [72]; רישא רבי אלעזר ברבי שמעון סיפא רבי?

אמר אביי: מדסיפא רבי היא - רישא נמי רבי היא, ומודה רבי שאין הפשט קודם זריקה [73].

רבא אמר: מדרישא רבי אלעזר ברבי שמעון - סיפא נמי רבי אלעזר ברבי שמעון; מאי 'קודם הפשט'

הערות

[עריכה]
  1. ^ כגון שאירע בה פסול קודם זריקה, דלא היתה לה שעת היתר למזבח
  2. ^ מקראי איתרבאי, בברייתא בגמרא
  3. ^ דאיתרבאי נמי מקרא
  4. ^ חטאות ואשמות
  5. ^ כדמפרש טעמא ואזיל
  6. ^ כלומר: ואין לך לומר מזבח יוכיח: שזכה בבשר העולה ולא זכה בעורה, ואף אתה אל תתמה בקדשי קדשים שאף על פי שזכו כהנים בבשרן לא יזכו בעורן; אין זו הוכחה
  7. ^ למזבח
  8. ^ אבל לכהנים - מצינו שזכו בעור העולה, וקל וחומר שיזכו בעורות קדשי קדשים
  9. ^ לקמיה מפרש לה
  10. ^ לקמיה פריך: אטו גר - לאו איש הוא
  11. ^ אשמות של רעייה, כגון תמורת אשם, ואשם שמתו בעליו, ושכיפרו בעליו באחר - דקיימא לן 'ירעו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה' - והוא עולת קיץ המזבח, דלאו 'עולת איש' הוא, אלא נדבת צבור היא, ונסכיה משל צבור, ואין בעליו סומך עליה ואינו שוחטה, כדתנן בתמורה (פ"ג מ"ג, דף כ:)
  12. ^ פלוגתא דרבי אלעזר ורבנן היא בתמורה (שם)
  13. ^ לקיץ המזבח
  14. ^ בעליו של אשם שניתותר - הוא עצמו מביא עולה בדמיו, והוא סומך עליה, ושוחטה, ונסכיה קריבין משלו
  15. ^ (יומא דף לד.) גבי 'וערך עליה העולה' דילפינן מינה 'מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר? תלמוד לומר: 'וערך עליה העולה וגו'; ואמרינן: מאי תלמודא? ואמר רבא
  16. ^ 'העולה' משמע העולה [ה]ראשונה האמורה בסדר קרבנות היום
  17. ^ עור
  18. ^ כתיב
  19. ^ ה
  20. ^ שהופרשה מתחילה לשם עולה, ולא הבאה ממותר אשם וממותר חטאת; ולקמיה פריך: והא קיימא לן 'עורה לכהנים' ממדרש יהוידע הכהן?
  21. ^ עולתו
  22. ^ שאין עורה לכהנים
  23. ^ בפרק בתרא דתמורה (דף לב:), דקאמר עולא: המתפיס עולה לבדק הבית - אין בה אלא עיכוב גיזברים בלבד ומותבינן לעולא: המתפיס עולה לבדק הבית - אסור לשוחטה עד שתפדה! ומשני עולא: האי דמצריך ליה פדיה – מדרבנן; מכלל מאן דמותיב בעי למימר דאורייתא! ולענין עורה לא מיבעיא למאן דאמר מדאורייתא תפסה בה קדושת בדק הבית, דאין עורה לכהנים אם שחטה עד שלא נפדית: דלאו 'עולת איש' הוא, אלא עולת הקדש
  24. ^ מדרבנן בעלמא
  25. ^ אבל מדאורייתא
  26. ^ דמדאורייתא לא
  27. ^ דשל מזבח הוא, ואין קדושה חלה עליו שאינו שלו על פיו
  28. ^ דלאו ממון מזבח הוא, וכהנים אכתי לא זכו ביה
  29. ^ לקמן מייתי לה, דאמר 'אין עורה לכהנים';
  30. ^ דקאמרי ליה 'אם כן בטלת מדרשו של יהוידע הכהן' ולא אהדר להו מידי
  31. ^ בי"ג שופרות שהיו במקדש קמיירי [שקלים פ"ו מ"ה], דכתוב עליהן 'תקלין חדתין' ו'תקלין עתיקין' 'קינין' ו'גוזלי עולה' 'עצים' ו'לבונה' ו'זהב לכפרת', וששה לנדבה, ומפרש מאי ניהו ששה לנדבה:
  32. ^ אי אפשר 'אשם לה’’ שכבר נאמר אשם לכהן: (ויקרא ז ז): [כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה] הא כיצד? כל דבר הבא ממותר חטאת, כגון: מפריש מעות לחטאתו וניתותר מהן, וממותר אשמות, כגון: הנך דאזלי לראייה, דקיימא לן (תמורה דף יח.) 'כל שבחטאת מתה באשם רועה'!?
  33. ^ נמצאו שני כתובים מקויימין: 'אשם לה’’ = בשר לעולה, ו'אשם לכהן' = העור; והיינו דכתיב כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית ה' לכהנים יהיו (מלכים ב יב יז)
  34. ^ להא דתני לעיל 'פרט לעולת הקדש'
  35. ^ דאמר 'זכרים עצמן יקרבו עולות'; והך 'עולת הקדש היא', וכדמסיים ואזיל; דכי אמר רבי יהושע דחייל שם מזבח עלייהו מעיקרא - אמאי דחזי למזבח קאמר, אבל בעור - מודה דחייל עלה קדושת בדק הבית
  36. ^ לבדק הבית
  37. ^ תמימים
  38. ^ דקיימא לן בתמורה (דף לג:) 'המתפיס תמימים לבדק הבית, כשהן נפדין - אינן נפדין אלא למזבח: שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם'
  39. ^ לשם אותו האיש; דקסבר: אדם חולק הקדישו, ואף על גב דמקדיש סתמא - דעתיה הוה להקריב למזבח הראוי לו
  40. ^ אבל הן עצמן - לא יקרבו שלמים עד שימכרו: דכיון דמקדיש סתמא - הכל הקדיש: הראוי למזבח דומיא דבדק הבית, שכולו קדוש; הלכך לדמי עולה אקדשינהו; ובהך עולה דרבי יהושע 'זכרים הקריבים עולות' קאמר רבי יהודה לעיל 'פרט לעולת הקדש'
  41. ^ כלומר: ואף על גב דאמר רבי יהושע 'אדם חולק הקדישו: הראוי למזבח – למזבח, ושאינו ראוי למזבח - יהא לבדק הבית': לא שיהו כשאר קדשי מזבח שעורותיהן לכהנים, דמודה הוא שהעור נתפס לבדק הבית כשאר נכסים שלו
  42. ^ דאין לה בעלים
  43. ^ 'העולה' - קרא יתירא הוא דלא איצטריך למכתב אלא העור לכהן אלא לרבות בא
  44. ^ ואף על פי שהיא כשרה
  45. ^ כל הקרבנות במשמע
  46. ^ באימורים
  47. ^ עורות; שלא מצינו עור למזבח
  48. ^ בעור העולה
  49. ^ אין לנו להביא ראיה לשאר עורות מעולה, שפֵרֵט בה הכתוב לבדה' מפני שלא הוצרכנו ללמוד על שאר עורות מה תהא עליהן אלא על של עולה בלבד
  50. ^ כדכתיב: (ויקרא ח, יז) ואת הפר ואת עורו [ואת בשרו ואת פרשו שרף באש מחוץ למחנה כאשר צוה ה' את משה]
  51. ^ שהרי לא הצריכו להפשיט, ונתנו לכהן כמות שהן, כדכתיב [ויקר' ז,ז]: כחטאת כאשם תורה אחת [להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה]
  52. ^ והבשר למזבח, ועל העור שהזקיקו להפשיט - לא אמור מה תהא עליו, ולמזבח אינך יכול להביאו - דבהדיא פרט לך הקטר באברים מופשטין, ולא פרט לך העור עמהן
  53. ^ רישיה דקרא 'המקריב את עולת איש' ועליה קאי 'לו יהיה'
  54. ^ דלא חזי להקרבה
  55. ^ מפני שהוא ראוי לאכילה, והן אינן ראוים לאכילת היום
  56. ^ כלומר: אף על פי שנתמעטו מלחלוק בבשר מלאכול לערב הוצרכו למעטן מן העורות
  57. ^ כי היכי דנפקא ליה לרבי ישמעאל, ולמה לי קרא לעורות קדשי קדשים
  58. ^ דיליף תנא קמא מיניה עורות קדשי קדשים
  59. ^ כדנפקא ליה לרבי
  60. ^ דדריש 'לו יהיה' לדרשא אחריתי
  61. ^ דמצי למכתב 'עור העולה אשר הקריב - לכהן' ולשתוק
  62. ^ אלא נשרפים עם עורן
  63. ^ משהופשט; הכי מפרש לה בגמרא
  64. ^ ואפילו שפסול זה היה בו קודם הפשט, הואיל ולא ניכר עד לאחר הפשט
  65. ^ שמא לא אירע בימיו שימצא טריפה אחר הפשט; ואם אירע ושרפוה - הוא לא ראה
  66. ^ הואיל וקודם הפשט הוה ביה
  67. ^ על עור חלוץ
  68. ^ בלא בשר, כגון אם נפסל הבשר ואין הדם מרצה עליו - אף העור לא יצא מידי מעילה להיות ניתר לכהנים אחר הפשטן
  69. ^ ולא גרסינן 'כל שאין לו בבשר', דההיא - מאי בעיא לענין דם מרצה על העור? הא ההיא - בכהן טמא קאמר!? אלא רישיה דהך דלעיל מהך נקט [משנה בראש דף קג,א], ואותיב: הכי קתני רישא 'כל שלא זכה המזבח בבשרה - כגון שאירע בו פסול קודם זריקה, דלא היה לה לבשר שעת היתר למזבח - לא זכו הכהנים בעורה' ולא פליג בין שהופשט קודם הפסול בין לא הופשט; אלמא: אף על גב דאפשטיה לעור קודם זריקה ונפסל הבשר ואחר כך זרק קאמר דלא זכו בעורה.
  70. ^ ואפילו אירע פסול זה קודם זריקה
  71. ^ דפליג עליה דרבי אלעזר לקמן (שם)
  72. ^ בלא הרצאת בשר
  73. ^ אף על גב דאמר 'הדם מרצה על העור בפני עצמו' - היכא דאיתרמי דאיפשט קודם זריקה מודה הוא שאין כהנים רגילין בכך: שאסור לשהות הדם כל כך; הלכך נמי, דקתני ;כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה; - טעמא משום דפסול: דקודם זריקה - קודם הפשט הוא; ומיהו היכא דאיתרמי דהפשיט קודם זריקה ונפסל אחר הפשט, אף על פי שלא זכה מזבח בבשר - יזכו הכהנים בעורה; ומשנתינו דברה בהוה