ביאור:בבלי זבחים דף צח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

איכא דנפקא ליה מהכא ואיכא דנפקא ליה מהכא.

’[ול]חטאת': מה חטאת מתקדשת בבלוע - אף כל מתקדשת בבלוע ^[1];

’[ול]אשם': מה אשם, אין שפיר ושליא קדוש בו ^[2] - אף כל: אין שפיר ושליא קדוש בו ^[3].

קסבר וולדות קדשים בהווייתן הן קדושים ^[4], ודנין אפשר משאי אפשר ^[5].

’[ול]מלואים': מה מלואים מותריהן בשריפה ואין בעלי חיים במותריהן ^[6] - אף כל ^[7]: מותריהן בשריפה ואין בעלי חיים במותריהן ^[8];

’[ול]שלמים': מה שלמים מפגלין ^[9] ומתפגלין - אף כל מפגלין ומתפגלין.

במתניתא תנא משמיה דרבי עקיבא:

’[ול]מנחה': מה מנחה מתקדשת בבלוע - אף כל מתקדשת בבלוע.

ואיצטריך למכתב 'מנחה' ואיצטריך למכתב 'חטאת': דאי אשמעינן מנחה [הוה אמינא:] דאיידי דרכיכא – מיבלעא, אבל חטאת אימא לא! ואי אשמעינן 'חטאת' [הוה אמינא:] משום דקריר ^[10], אבל מנחה אימא לא!? – צריכא;

’[ול]חטאת' מה חטאת אינה באה אלא מן החולין, וביום ^[11], ובידו הימנית ^[12] - אף כל אינה באה אלא מן החולין, וביום, ובידו הימנית;

וחטאת מנלן?

אמר רב חסדא: אמר קרא: ^[13] והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו [וכפר בעדו ובעד ביתו] עד כאן פסוק ו, אך פסוק יא ממשיך: ושחט את פר החטאת אשר לו]: משלו, ולא משל ציבור ולא משל מעשר [שני, שאף על פי שקונים שלמים בכספי מעשר שני – אי אפשר לקנות חטאת מכספי מעשר שני];

ביום - מ'ביום צוותו' [(ויקרא ז לח) אשר צוה ה' את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם לה' במדבר סיני] נפקא;

כדי נסבה.

בידו הימנית - מדרבה בר בר חנה נפקא, דאמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש: 'כל מקום שנאמר אצבע וכהונה - אינו אלא ימין' ^[14]!

כדי נסבה;

ואיבעית אימא: סבר לה כרבי שמעון, דאמר ^[15]: 'אצבע לא בעיא כהונה, כהונה בעיא אצבע' ^[16].

’[ול]אשם': מה אשם עצמותיו מותרין ^[17] - אף כל עצמותיו מותרין ^[18].

אמר רבא: פשיטא לי

עמוד ב

דם חטאת למטה ודם עולה למעלה ^[19] - טעון כיבוס ^[20]; בעי רבא: דם עולה למטה ודם חטאת למעלה – מהו? משום נוגע הוא, והא נוגע ^[21]? או דלמא משום בלוע, הוא והא לא בלע?

הדר פשטה דאין טעונין כיבוס.

אמר רבא: פשיטא לי: דם על בגדו חוצץ ^[22], ואם טבח הוא ^[23] - אינו חוצץ ^[24]; רבב ^[25] על בגדו – חוצץ, ואם מוכר רבב הוא - אינו חוצץ; בעי רבא: דם ורבב על בגדו מהו?

אם טבח הוא תיפוק לי משום רבב ^[26]? ואי מוכר רבב הוא תיפוק לי משום דם?

לא, צריכא: דעביד הא והא: אחדא לא קפיד, אתרתי קפיד ^[27]? או דלמא אתרתי נמי לא קפיד ^[28]?

תיקו.

הדרן עלך דם חטאת

מסכת זבחים פרק שנים עשר טבול יום [צח,ב]

משנה:

טבול יום ומחוסר כיפורים ^[29] - אינן חולקין בקדשים לאכול לערב ^[30];

אונן נוגע, ואינו מקריב ^[31], ואינו חולק לאכול לערב;

בעלי מומין - בין בעלי מומין עוברין, בין בעלי מומין קבועין -חולקין ואוכלין ^[32], אבל לא מקריבין;

כל שאינו ראוי לעבודה - אינו חולק בבשר ^[33], וכל שאין לו בבשר - אין לו בעורות;

אפילו טמא בשעת זריקת דמים וטהור בשעת הקטר חלבים ^[34] - אינו חולק בבשר, שנאמר: (ויקרא ז לג) המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה.

הערות

^ ואף על גב דבמנחה נמי כתיב (ויקרא ו יא) 'כל אשר יגע בהם יקדש': דמקדשת בבלוע, אצטריך לאקושינהו לחטאת, דממנחה לא מצי ילפי: דאיכא למימר 'לא איתקיש למנחה אלא לענין זכרי כהונה, אבל לענין בלוע - מנחה דוקא, דרכיכא – מיבלע, אבל שאר קדשים - לא'
^ דהא זכר הוא, ואין לך לומר בחלב ושתי כליות שלו שאף של שליא שבמעיו משמע
^ אף הבאים נקבות, כגון חטאת ושלמים - אין שפיר ושליא קדוש בהן, ואין חלב ושתי הכליות של שליל שבמעיהן קריבין; ומעולה - לא הוה ליה למילף, דכליל היא, ואף כל שאין שפיר ושליא קדוש בו - לא מצי למימר, דלאו לעולה מדמית להו, שהרי אף שאר הבשר אינו קרב, ואכילת זכרי כהונה לא יליף מחטאת ואשם כדיליף ממנחה דתקשה לך: 'אמאי אקשינהו למנחה? לילפו זבחי שלמי ציבור מאשם וחטאת!?' משום דכתיב בתרוייהו גבי אכילת זכרים הוא 'קדשי קדשים הוא' [לגבי אשם: ויקרא ז,א; לכבי חטאת: ויקרא ו,יח וכן ו,כב; לבי מנחה: ויקרא ו,ו-ז: כל זכר בכהנים יאכלנו במקום קדוש יאכל קדש קדשים הוא, כחטאת כאשם תורה אחת להם] , הלכך מהתם לא מצי ילפי אי לא מהיקשא דמנחה
^ כשנולדים הן קדושים ולא במעי אמן, וגמרי מאשם
^ נקבות מזכרים, ולגמרי לא מצי למעוטינהו מקדשים להקריבם, דכתיב (דברים יב כו): 'רק קדשיך אשר יהיו לך', ואמר מר [בכורות (דף יד:)]: 'רק קדשיך' - אלו התמורות; 'אשר יהיו לך' - אלו הוולדות; ומאשם גמרינן דבמעי אמן מיהא לא קדשי אלא בהוייתן, כדכתיב 'אשר יהיו'
^ דמלואים: שהרי קרבן צבור היו, ולא הופרשו שנים לאחריות, וגם לא אבד אחד מהם והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון
^ הקדשים
^ שאם היו בעלי חיים במותריהן, כגון יחיד שהפריש שני קרבנות לאחריות חובתו: שאם יאבד האחד - יתכפר בשני; או אם הפריש קרבן ואבד והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון והקריב את האחד מהן, ואת השני נותר - אין נותר זה בשריפה כדין נותר של מילואים
^ את הנסכים: שאם חישב בזבח - אף הנסכים מפוגלין; ומשום הכי יליף משלמים: דעיקר פיגול כתיב בהו
^ טרישטטרי"ט בלע"ז: מתוך שהבשר עב - נכנס בתוכו השומן בעומקו
^ חטאת באה ביום, דכתיב בפר יוה"כ (ויקרא טז ל): כי ביום הזה יכפר עליכם
^ דכתיב אצבע וכהונה, ואמר מר (לעיל דף כד:): 'כל מקום שנאמר 'אצבע' 'וכהונה' - אינו אלא ימין'
^ ויקרא טז,פסוקים ו,יא
^ וקסלקא דעתא או 'אצבע' או 'כהונה', ואין לך בכל אלו שלא נאמר 'כהן' בהקרבתן
^ בפרק שני (דף כד,ב)
^ ובחטאת - תרוייהו כתיב: ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו (ויקרא ד כה,לד)
^ לעשות מהן כלים; אני שמעתי שהרי נאכל לכהנים, ונותר - בעצמות לא שייך אלא בדבר הנאכל
^ ואפילו עולה; ומיבעי לי: הא נמי מחטאת הוה מצי יליף? ונראה בעיני דמ'לו יהיה' יתירא נפקא ליה באשם, דכתיב ביה (ויקרא ז ז,ח) 'לו יהיה'
^ נפל דם חטאת תחילה על הבגד, וחזר וניתז דם עולה על אותו כתם
^ דהא דם חטאת נוגע בבגד ובלוע בו
^ שדם עולה נבלע בבגד, וכשנפל דם חטאת עליו - נוגע הוא בבגד, אבל אינו נבלע: דהא שבע ליה בבלוע דם עולה
^ לענין טבילה בבגד שנטמא
^ שאינו מקפיד בדם שעל בגדו
^ דחציצה - בקפידא תליא
^ כל דבר הנתוך, כגון שומן וחלב ושעוה
^ שאינו רגיל בו, ומקפיד עליו, והוי חציצה
^ ואף על גב דרגיל בתרוייהו - גנאי הוא לו שיראו שניהם על בגדו
^ הואיל ובשניהם רגיל
^ הואיל ואין ראוין לאכילה
^ לכשיטהרו; ובגמרא מפרש טעמא
^ כדאמר בפרק שני (לעיל דף טז.)
^ טעמא מפרש בגמרא
^ בגמרא פריך: 'והרי בעל מום?'
^ שהוא כל הלילה, כגון שטבל, וטהר בהערב שמש

[1] ואף על גב דבמנחה נמי כתיב (ויקרא ו יא) 'כל אשר יגע בהם יקדש': דמקדשת בבלוע, אצטריך לאקושינהו לחטאת, דממנחה לא מצי ילפי: דאיכא למימר 'לא איתקיש למנחה אלא לענין זכרי כהונה, אבל לענין בלוע - מנחה דוקא, דרכיכא – מיבלע, אבל שאר קדשים - לא'

[2] דהא זכר הוא, ואין לך לומר בחלב ושתי כליות שלו שאף של שליא שבמעיו משמע

[3] אף הבאים נקבות, כגון חטאת ושלמים - אין שפיר ושליא קדוש בהן, ואין חלב ושתי הכליות של שליל שבמעיהן קריבין; ומעולה - לא הוה ליה למילף, דכליל היא, ואף כל שאין שפיר ושליא קדוש בו - לא מצי למימר, דלאו לעולה מדמית להו, שהרי אף שאר הבשר אינו קרב, ואכילת זכרי כהונה לא יליף מחטאת ואשם כדיליף ממנחה דתקשה לך: 'אמאי אקשינהו למנחה? לילפו זבחי שלמי ציבור מאשם וחטאת!?' משום דכתיב בתרוייהו גבי אכילת זכרים הוא 'קדשי קדשים הוא' [לגבי אשם: ויקרא ז,א; לכבי חטאת: ויקרא ו,יח וכן ו,כב; לבי מנחה: ויקרא ו,ו-ז: כל זכר בכהנים יאכלנו במקום קדוש יאכל קדש קדשים הוא, כחטאת כאשם תורה אחת להם] , הלכך מהתם לא מצי ילפי אי לא מהיקשא דמנחה

[4] כשנולדים הן קדושים ולא במעי אמן, וגמרי מאשם

[5] נקבות מזכרים, ולגמרי לא מצי למעוטינהו מקדשים להקריבם, דכתיב (דברים יב כו): 'רק קדשיך אשר יהיו לך', ואמר מר [בכורות (דף יד:)]: 'רק קדשיך' - אלו התמורות; 'אשר יהיו לך' - אלו הוולדות; ומאשם גמרינן דבמעי אמן מיהא לא קדשי אלא בהוייתן, כדכתיב 'אשר יהיו'

[6] דמלואים: שהרי קרבן צבור היו, ולא הופרשו שנים לאחריות, וגם לא אבד אחד מהם והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון

[7] הקדשים

[8] שאם היו בעלי חיים במותריהן, כגון יחיד שהפריש שני קרבנות לאחריות חובתו: שאם יאבד האחד - יתכפר בשני; או אם הפריש קרבן ואבד והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון והקריב את האחד מהן, ואת השני נותר - אין נותר זה בשריפה כדין נותר של מילואים

[9] את הנסכים: שאם חישב בזבח - אף הנסכים מפוגלין; ומשום הכי יליף משלמים: דעיקר פיגול כתיב בהו

[10] טרישטטרי"ט בלע"ז: מתוך שהבשר עב - נכנס בתוכו השומן בעומקו

[11] חטאת באה ביום, דכתיב בפר יוה"כ (ויקרא טז ל): כי ביום הזה יכפר עליכם

[12] דכתיב אצבע וכהונה, ואמר מר (לעיל דף כד:): 'כל מקום שנאמר 'אצבע' 'וכהונה' - אינו אלא ימין'

[13] ויקרא טז,פסוקים ו,יא

[14] וקסלקא דעתא או 'אצבע' או 'כהונה', ואין לך בכל אלו שלא נאמר 'כהן' בהקרבתן

[15] בפרק שני (דף כד,ב)

[16] ובחטאת - תרוייהו כתיב: ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו (ויקרא ד כה,לד)

[17] לעשות מהן כלים; אני שמעתי שהרי נאכל לכהנים, ונותר - בעצמות לא שייך אלא בדבר הנאכל

[18] ואפילו עולה; ומיבעי לי: הא נמי מחטאת הוה מצי יליף? ונראה בעיני דמ'לו יהיה' יתירא נפקא ליה באשם, דכתיב ביה (ויקרא ז ז,ח) 'לו יהיה'

[19] נפל דם חטאת תחילה על הבגד, וחזר וניתז דם עולה על אותו כתם

[20] דהא דם חטאת נוגע בבגד ובלוע בו

[21] שדם עולה נבלע בבגד, וכשנפל דם חטאת עליו - נוגע הוא בבגד, אבל אינו נבלע: דהא שבע ליה בבלוע דם עולה

[22] לענין טבילה בבגד שנטמא

[23] שאינו מקפיד בדם שעל בגדו

[24] דחציצה - בקפידא תליא

[25] כל דבר הנתוך, כגון שומן וחלב ושעוה

[26] שאינו רגיל בו, ומקפיד עליו, והוי חציצה

[27] ואף על גב דרגיל בתרוייהו - גנאי הוא לו שיראו שניהם על בגדו

[28] הואיל ובשניהם רגיל

[29] הואיל ואין ראוין לאכילה

[30] לכשיטהרו; ובגמרא מפרש טעמא

[31] כדאמר בפרק שני (לעיל דף טז.)

[32] טעמא מפרש בגמרא

[33] בגמרא פריך: 'והרי בעל מום?'

[34] שהוא כל הלילה, כגון שטבל, וטהר בהערב שמש

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]