ביאור:בבלי זבחים דף צו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אלא קדירות של מקדש - אמאי ישברו ^[1]? נהדרינהו לכבשונות ^[2]?

אמר רבי זירא: לפי שאין עושין כבשונות בירושלים ^[3].

אמר אביי: וכי עושין אשפתות ^[4] בעזרה?

אישתמיטתיה הא דתני שמעיה בקלנבו ^[5] 'שברי כלי חרס נבלעין במקומן'.

אלא הא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: 'תנור של מקדש - של מתכת הוה' - נעביד דחרס, דהסיקו מבפנים הוא?

דכיון דאיכא שתי הלחם ולחם הפנים, דאפייתן בתנור וקדושתן בתנור ^[6] - הוה ליה 'כלי שרת', וכלי שרת דחרס לא עבדינן;

עמוד ב

ואפילו רבי יוסי ברבי יהודה ^[7] לא קאמר אלא דעץ, אבל דחרס – לא ^[8].

רב יצחק בר יהודה הוה רגיל קמיה דרמי בר חמא; שבקיה ואזיל לרב ששת; יומא חד - פגע ביה ^[9], אמר ליה: אלקפטא נקטן ריחא אתי לה ליד משום דאזלת לך לקמיה דרב ששת הוית לך כי רב ששת ^[10]

אמר ליה: לאו ^[11]! משום הכי: מר, כי בעינא מילתא - פשיט לי מסברא; כי משכחנא מתניתא ^[12] - פרכא לה ^[13]! רב ששת, כי בעינא מילתא מיניה - פשיט לי ממתניתא ^[14]; דכי נמי משכחת מתניתא ופרכא - מתניתא ומתניתא היא!

אמר ליה: בעי מיני מילתא דאיפשיט לך כי מתניתא ^[15]!

בעא מיניה: בישל במקצת כלי - טעון מריקה ושטיפה או אין טעון?

אמר ליה: אינו טעון, מידי דהוה אהזאה ^[16].

והא לא תנא הכי ^[17]!?

אמר ליה: מסתברא כבגד ^[18]: מה בגד אינו טעון כיבוס אלא מקום הדם - אף כלי אינו טעון מריקה ושטיפה אלא במקום בישול.

אמר ליה: מי דמי? דם לא מפעפע ^[19], בישול מפעפע! ועוד – תניא: חומר בהזאה ^[20] ממריקה ושטיפה, וחומר במריקה ושטיפה מבהזאה; חומר בהזאה: שהזאה ישנה בחטאות החיצונות ובחטאות הפנימיות וישנה לפני זריקה, מה שאין כן במריקה ושטיפה ^[21]; חומר במריקה ושטיפה: שהמריקה ושטיפה נוהגת בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים; בישל במקצת הכלי - טעון מריקה ושטיפה כל הכלי, מה שאין כן בהזאה

אמר ליה: אי תניא – תניא.

וטעמא מאי?

אמר קרא (ויקרא ו כא) [וכלי חרש אשר תבשל בו ישבר] ואם בכלי נחשת בושלה [ומרק ושטף במים] - ואפילו במקצת כלי.

אחד קדשי קדשים [ואחד קדשים קלים - טעונין מריקה ושטיפה; רבי שמעון אומר: קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה]:

תנו רבנן: (ויקרא ו יח: דבר אל אהרן ואל בניו לאמר זאת תורת החטאת במקום אשר תשחט העלה תשחט החטאת לפני ה' קדש קדשים הוא) ’[ה]חטאת' - אין לי אלא חטאת, כל הקדשים מנין? תלמוד לומר: 'קדש קדשים היא' ^[22] ^[23];

יכול שאני מרבה את התרומה?

תלמוד לומר: 'אותה' ^[24] - פרט לתרומה [שמותרת גם לנשי הכהנים, בנותיהם ועבדיהם], דברי רבי יהודה.

רבי שמעון אומר: קדשי קדשים טעונין מריקה ושטיפה, קדשים קלים אינן טעונין מריקה ושטיפה, דכתיב 'קדש קדשים': קדשי קדשים – אִין, קדשים קלים – לא!

מאי טעמא דרבי יהודה?

מדאיצטריך 'אותה' למעוטי תרומה - מכלל דקדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה;

ורבי שמעון אמר לך: 'אותה' - כדאמרינן ^[25].

ותרומה לא בעיא שטיפה ומריקה? והתניא [תוספתא תרומות פ"ח מ"יב]: 'קדרה שבישל בה בשר - לא יבשל בה חלב, ואם בישל - בנותן טעם; תרומה - לא יבשל בה חולין, ואם בישל - בנותן טעם ^[26]' ^[27]!

אמר אביי: ^[28]לא צריכא ^[29] אלא לדאמר מר ^[30]: 'בישל במקצת - כלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי' ^[31], הא תרומה לא צריך אלא מקום בישול.

רבא אמר: לא צריכא אלא לדאמר מר ^[32]: '^[33] במים - ולא ביין, במים - ולא במזוג ^[34]' - הא ^[35] - אפילו ביין ואפילו במזוג ^[36].

רבה בר עולא אמר: ^[37] לא צריכא אלא לדאמר מר (לקמן דף צז.)</ref>: 'מריקה ושטיפה בצונן' - הא אפילו בחמין.

הניחא למאן דאמר 'מריקה ושטיפה בצונן' ^[38], אלא למאן דאמר 'מריקה – בחמין ^[39], ושטיפה - בצונן' - מאי איכא למימר ^[40]?

^[41] שטיפה יתירתא ^[42].

משנה:

רבי טרפון אומר: בישל מתחילת הרגל - יבשל בו כל הרגל ^[43];

וחכמים אומרים: עד זמן אכילה ^[44].

מריקה ושטיפה: מריקה - כמריקת הכוס ^[45], ושטיפה כשטיפת הכוס ^[46];

מריקה ושטיפה בצונן;

הערות

^ הואיל ואית להו תקנתא בליבון? הא אוקימנא דטעמא משום בלוע היא, ולא אבישול קפיד קרא, דנימא 'גזירת הכתוב היא'; ונהי דבמשכן כתיב 'ישבר' - לפי שלא היו קבועין להיות להם כבשונות לצרף כלי חרס, אבל במקדש -
^ שהיוצר צורפן בהם ויתלבנו
^ משום קוטרא, כדאמרינן בבבא קמא (דף פב:)
^ משברי כלי חרס
^ שם מקום שנקרא על שם עבודת כוכבים, כדכתיב (ישעיהו מו א) קרס נבו
^ שאין נעשין בכלי שרת, לפי שאין טעונין שמן, כדאמרינן בפרק 'שתי הלחם' (מנחות צה:) 'לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים': דתנור מקדש להו
^ במסכת סוכה בפרק 'החליל' (דף נ:)
^ כדאמרינן התם 'מאי מיעט? - מיעט חרס'
^ רמי בר חמא ברב יצחק
^ משל הוא על גסי הרוח: משתדלין לעמוד במקום גדולים, ואמר הדוכוס: אחזני בידי וריח המלוכה נקלט לתוך ידי; 'אלקפטא' = דוכוס במסכת שבועות (דף ו:)
^ לא לגאוה נתכוונתי
^ דלא אמרה הכי
^ למילתיה דמר: דשמעתא דאמורא במקום מתניתא - ליתא
^ שמשניות סדורות בפיו, כדאמרינן בעירובין (דף סז.): רב חסדא מרחשן שיפוותיה ממתניתיה דרב ששת
^ מסברא איפשוט לך, וכי תדוק במתניתא - תשכח כוותאי
^ דם חטאת שניתז על הבגד, דתנן במתניתין 'אין טעון כיבוס אלא מקום הדם'
^ הא לא אשכחן מתניתא דקאי כוותך, ואת אמרת דתפשוט כי מתניתא
^ דמתניתין היא
^ מתפשט בכל הכלי
^ בדם חטאת שניתז על הבגד
^ מריקה ושטיפה אינה בפנימיות ואינה לפני זריקה: שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות, דסמיך ליה (ויקרא ו כב) 'כל זכר בכהנים יאכל אותה'
^ הכי גרסינן בתורת כהנים: כל הקדשים מנין? תלמוד לומר: קדש קדשים היא, וסמיך ליה כל זכר בכהנים יאכל אותה – אין לשון זו במדויק בספרא שבידנו
^ ולקמן מפרש דקדש קדשים לאו דוקא: מדאיצטריך 'אותה' למעוטי תרומה; דאי קדש קדשים דוקא – 'אותה' למעוטי מאי אתא? לאו לקדשים קלים איצטריך, וכל שכן לתרומה?
^ ’[ויקרא ו,כב: כל זכר בכהנים] יאכל אותה [קדש קדשים הוא] - בתר מריקה ושטיפה כתיב
^ 'אותה' כשרה, ולא פסולה; דאפקיה רבי שמעון (לעיל דף צג.): חטאת שהיתה לה שעת הכושר ונפסלה
^ נאסרין החולין לזרים
^ אלמא בעי הגעלה לפלוט איסור הנבלע בכלי, שלא יאסר
^ מודינן דהגעלה בעי, ו
^ האי דאימעיט מתורת מריקה ושטיפה
^ הא דאמרינן בקדשים
^ גזירת הכתוב היא בדת מריקה ושטיפה
^ בתורת כהנים [ספרא צו פרשתא ג פרק ז משנה ג]
^ 'ומורק ושוטף במים'
^ מים ויין כאחד: שני חלקי מים ואחד יין
^ תרומה
^ דלא קפדינן אלא אהגעלת איסור הנבלע בו
^ הכי גרסינן:
^ בר מהגעלת חמין; הא דתרומה - דאימעיט מתורת מריקה ושטיפה - סגי לה בהגעלת חמין לחודייהו
^ והיא 'הגעלה' שלהן
^ מהשתא ממאי אימעיט תרומה
^ ומשני:
^ שטיפה יתירתא בצונן איכא בקדשים, בתר מריקה - דהוא הגעלת חמין; ותרומה לא בעי שטיפת צונן
^ בלא מריקה ושטיפה, ולבסוף הרגל ימרוק וישטוף; וטעמא מפרש בגמרא
^ מפרש בגמרא מאי קאמר
^ מבפנים, ככוס של ברכה, כדאמרינן בברכות (דף נא.) שטעון הדחה בפנים
^ ושטיפה מבחוץ

[1] הואיל ואית להו תקנתא בליבון? הא אוקימנא דטעמא משום בלוע היא, ולא אבישול קפיד קרא, דנימא 'גזירת הכתוב היא'; ונהי דבמשכן כתיב 'ישבר' - לפי שלא היו קבועין להיות להם כבשונות לצרף כלי חרס, אבל במקדש -

[2] שהיוצר צורפן בהם ויתלבנו

[3] משום קוטרא, כדאמרינן בבבא קמא (דף פב:)

[4] משברי כלי חרס

[5] שם מקום שנקרא על שם עבודת כוכבים, כדכתיב (ישעיהו מו א) קרס נבו

[6] שאין נעשין בכלי שרת, לפי שאין טעונין שמן, כדאמרינן בפרק 'שתי הלחם' (מנחות צה:) 'לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים': דתנור מקדש להו

[7] במסכת סוכה בפרק 'החליל' (דף נ:)

[8] כדאמרינן התם 'מאי מיעט? - מיעט חרס'

[9] רמי בר חמא ברב יצחק

[10] משל הוא על גסי הרוח: משתדלין לעמוד במקום גדולים, ואמר הדוכוס: אחזני בידי וריח המלוכה נקלט לתוך ידי; 'אלקפטא' = דוכוס במסכת שבועות (דף ו:)

[11] לא לגאוה נתכוונתי

[12] דלא אמרה הכי

[13] למילתיה דמר: דשמעתא דאמורא במקום מתניתא - ליתא

[14] שמשניות סדורות בפיו, כדאמרינן בעירובין (דף סז.): רב חסדא מרחשן שיפוותיה ממתניתיה דרב ששת

[15] מסברא איפשוט לך, וכי תדוק במתניתא - תשכח כוותאי

[16] דם חטאת שניתז על הבגד, דתנן במתניתין 'אין טעון כיבוס אלא מקום הדם'

[17] הא לא אשכחן מתניתא דקאי כוותך, ואת אמרת דתפשוט כי מתניתא

[18] דמתניתין היא

[19] מתפשט בכל הכלי

[20] בדם חטאת שניתז על הבגד

[21] מריקה ושטיפה אינה בפנימיות ואינה לפני זריקה: שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות, דסמיך ליה (ויקרא ו כב) 'כל זכר בכהנים יאכל אותה'

[22] הכי גרסינן בתורת כהנים: כל הקדשים מנין? תלמוד לומר: קדש קדשים היא, וסמיך ליה כל זכר בכהנים יאכל אותה – אין לשון זו במדויק בספרא שבידנו

[23] ולקמן מפרש דקדש קדשים לאו דוקא: מדאיצטריך 'אותה' למעוטי תרומה; דאי קדש קדשים דוקא – 'אותה' למעוטי מאי אתא? לאו לקדשים קלים איצטריך, וכל שכן לתרומה?

[24] ’[ויקרא ו,כב: כל זכר בכהנים] יאכל אותה [קדש קדשים הוא] - בתר מריקה ושטיפה כתיב

[25] 'אותה' כשרה, ולא פסולה; דאפקיה רבי שמעון (לעיל דף צג.): חטאת שהיתה לה שעת הכושר ונפסלה

[26] נאסרין החולין לזרים

[27] אלמא בעי הגעלה לפלוט איסור הנבלע בכלי, שלא יאסר

[28] מודינן דהגעלה בעי, ו

[29] האי דאימעיט מתורת מריקה ושטיפה

[30] הא דאמרינן בקדשים

[31] גזירת הכתוב היא בדת מריקה ושטיפה

[32] בתורת כהנים [ספרא צו פרשתא ג פרק ז משנה ג]

[33] 'ומורק ושוטף במים'

[34] מים ויין כאחד: שני חלקי מים ואחד יין

[35] תרומה

[36] דלא קפדינן אלא אהגעלת איסור הנבלע בו

[37] הכי גרסינן:

[38] בר מהגעלת חמין; הא דתרומה - דאימעיט מתורת מריקה ושטיפה - סגי לה בהגעלת חמין לחודייהו

[39] והיא 'הגעלה' שלהן

[40] מהשתא ממאי אימעיט תרומה

[41] ומשני:

[42] שטיפה יתירתא בצונן איכא בקדשים, בתר מריקה - דהוא הגעלת חמין; ותרומה לא בעי שטיפת צונן

[43] בלא מריקה ושטיפה, ולבסוף הרגל ימרוק וישטוף; וטעמא מפרש בגמרא

[44] מפרש בגמרא מאי קאמר

[45] מבפנים, ככוס של ברכה, כדאמרינן בברכות (דף נא.) שטעון הדחה בפנים

[46] ושטיפה מבחוץ

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]