ביאור:בבלי זבחים דף צה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

^[1] מדרבנן הוא ^[2].

כלי חרס שיצא [חוץ לקלעים - נכנס ושוברו במקום קדוש; נטמא חוץ לקלעים – נוקבו ונכנס ושוברו במקום קדוש.]:

'כלי' אמר רחמנא, [(ויקרא ו כא) וכלי 'חרס אשר תבושל בו ישבר ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים], ולא כלי הוא!?

שניקב בשורש קטן.

^[3]

כלי נחשת [שיצא חוץ לקלעים - נכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש; נטמא חוץ לקלעים -] פוחתו [ונכנס, ומורקו ושוטפו במקום קדוש]:

והא לאו 'כלי' הוא ^[4]?

^[5] דרציף מרציף ^[6].

אמר ריש לקיש: מעיל שניטמא ^[7] - מכניסו ^[8] בפחות משלש על שלש ^[9] ומכבסו, משום שנאמר: (שמות כח לב) [והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה ארג כפי תחרא יהיה לו] לא יקרע.

מותיב רב אדא בר אהבה: 'העבין ^[10] והרכים ^[11] - אין בהן משום שלש על שלש' ^[12]!?

אגב אביהן ^[13] - חשיבי ^[14].

והא בעי ^[15] שבעת סממנין ^[16], דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: דם חטאת ומראות נגעים ^[17] - צריכין שבעת סממנין, ותניא ^[18] אלא שאין מכניסין מי רגלים למקדש,

עמוד ב

וכי תימא דמבלע להו בהדי שבעה סממנין ומעבר להו לכולהו כחד – והתנן [נדה פ"ט מ"ז]: העבירן שלא כסדרן ^[19], או שהעביר שבעתן כאחד - לא עשה ולא כלום! וכי תימא דמיבלע להו בהדי חד מסממנין - והא צריך לכסכס שלש פעמים בכל אחד ואחד תנן ^[20]!?

אלא דמבלע להו [גם מי הרגלים] ברוק תפל, דאמר ריש לקיש: רוק תפל - צריך שיהא עם כל אחד ואחד [ובתערובת נכנסים אפילו מי רגלים למקדש].

משנה:

אחד שבישל בו, ואחד שעירה לתוכה רותח, אחד קדשי הקדשים ואחד קדשים קלים - טעונין מריקה ושטיפה.

רבי שמעון אומר: קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה ^[21].

גמרא:

תנו רבנן ^[22]: (ויקרא ו כא) [וכלי חרש] אשר תבושל בו [ישבר ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים]: אין לי אלא שבישל בו, עירה לתוכו רותח מנין?

תלמוד לומר: ~~[ו]~~אשר תבושל בו ישבר ^[23].

בעי רמי בר חמא: תלאו ^[24] באויר תנור ^[25] - מהו ^[26]? אבישול ובילוע הוא דקפיד רחמנא? או דילמא אבישול בלא בילוע?

אמר רבא: תא שמע [ממשנתנו]: אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח ^[27]!

בלוע בלא בישול לא קמיבעיא לן ^[28], כי קמיבעיא לן בישול בלא בילוע - מאי?

תא שמע: דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: 'תנור של מקדש - של מתכת היה' ^[29], ואי סלקא דעתא בישול בלא בלוע לא קפיד - ניעביד של חרס!?

כיון דאיכא שירי מנחות דאפייתן בתנור ואיכא בישול ובילוע ^[30] - עבדינן של מתכת.

ההוא תנורא דאטחו בה טיחייא ^[31] - אסרה רבה בר אהיליי למיכלה לריפתא לעולם ^[32], ואפילו במילחא, דילמא אתי למיכלה בכותחא.

מיתיבי: אין לשין את העיסה בחָלב, ואם לש - כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה ^[33]; כיוצא בו: אין טשין את התנור באליה, ואם טש - כל הפת כולה אסורה, עד שיסיק את התנור - תיובתא דרבה בר אהיליי?

תיובתא.

אמר ליה רבינא לרב אשי: וכי מאחר דאיתותב רבה בר אהיליי, אמאי אמר רב 'קדירות בפסח ישברו' ^[34]?

אמר ליה: רב מוקי לה ההיא ^[35] בשל מתכת;

ואי בעית אימא: בתנור של חרס; זה - הסיקו מבפנים, וזה - הסיקו מבחוץ.

ונעביד הסקה מבפנים?

חייס עלייהו, דמתברי.

הילכך: האי כוביא ^[36], הסיקו מבחוץ הוא ואסיר?

הערות

^ גזירה
^ דילמא לא אתיא למיקרע רובה; אבל מדאורייתא – טהורה, ומותר להכניסה משום מצות כיבוס
^ נראה בעיני שחסר מן הספרים, דגבי כלי חרס לא שייך לשנויי 'דמרצף ליה מרצף', והאי שינויא - גבי כלי נחשת הוא, והכי פריך: פוחתו? 'כלי' אמר רחמנא, והאי - לאו כלי הוא בשעת מריקה ושטיפה – [על פי ההערה זו של רש"י – תוקנה הגורסה כבר בגירסה לפנינו, שבה נוספו המילים 'כלי נחושת פוחתו’]:
^ פוחתו? 'כלי' אמר רחמנא, והאי - לאו כלי הוא בשעת מריקה ושטיפה
^ ומשני:
^ אחר שפוחתו - מכין עליו בקורנס ומחברו, וחזר שֵׁם 'כלי' עליו; וגבי כלי חרס איכא למימר ד'ניקבו' דמתניתין - במוציא משקה ליטהר, ועדיין 'כלי' הוא לקבל זיתים [במסכת שבת בפרק 'המצניע' (דף צה:)]
^ של בגדי כהונה שניתז עליו דם חטאת ויצא חוץ לקלעים ונטמא
^ מכניס מקום הדם לפנים
^ שאינו מכניס שיעור בגד טמא לעזרה, לפי שאי איפשר לקורעו ולהכניסו
^ בגד עב
^ פלטר"א שאינו ארוג
^ דלאו ללבישה חזו, ולאו לתקן בהן חלוק אלא לישב עליו, וצריך שלשה על שלשה; ומעיל - עב הוא, כדקיימא לן בסדר יומא (דף עא:) 'חוטן כפול שנים עשר' - ואפילו שלש על שלש יכניס
^ כשהוא מחובר בבגד
^ חשוב שלש על שלש דידיה
^ דם חטאת
^ השנויין במסכת נדה (דף סא:) לענין כתמים: רוק תפל, ומי רגלים, ונתר, ובורית, ואהל, וקמוניא, ואשלג; והיכי מעיילינן מי רגלים לעזרה ואמתני' קפריך
^ שהזקיק הכתוב נגעי בגדים לכיבוס, דכתיב: וכבסו את אשר בו הנגע (ויקרא יג נד)
^ ב'פיטום הקטרת' [כריתות ו.]
^ כסדר שהן שנויין במשנה: זה אחר זה – כך סדר העברתן
^ צריך לשפשף הכתם שלשה פעמים בכל אחד; והכי אמרינן בנדה [שם]
^ ובגמרא מפרש טעמא; ואם תאמר 'הרי הבלוע נעשה נותר, ופולטו בהיתר לאחר זמן' - מודי רבי שמעון דבעי הגעלה ברותחין, ומתורת מריקה ושטיפה - הוא דממעיט ליה, כדמתרצינן בגמרא גבי תרומה: לא נצרכה לכדאמר מר במים, ולא ביין: במים ולא במזוג - הא אפילו ביין ואפילו במזוג
^ הכי גרסינן בתורת כהנים [ספרא צו פרשתא ג פרק ז משנה א]
^ [גירסת רש"י: 'אשר ... בו ישבר’] מדסמיך ישבר אצל בו, ולא כתב 'אם בכלי חרס תבושל ישבר' – למידרש: אם נבלע בו מכל מקום - ישבר
^ לשפוד של חטאת לצלותו
^ ונתבשל בו, אבל לא נבלע בו כלום
^ מי הוי התנור טעון שבירה או לא
^ אלמא אחדא קפיד: דהא עירה לתוכו - בלוע איכא, בישול ליכא
^ דכיון דהוי נותר, והתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופנו לעולם, ובעי שבירה
^ קסלקא דעתא מפני שצולין בו שפודי חטאת: שלא יטָעֵן שבירה
^ בישול ובלוע משמן המנחה
^ מין טיגון הוא שעושין מלחם, וטשין התנור באליה ואופין את הלחם אחר שטחוהו; ובמסכת שבת (דף קיט.) נמי אמרינן 'תלתא סאוי טחיי'
^ ואפילו הסיקוהו ואפו בו דקסבר אינו יוצא מידי דופנו
^ שלא יאכל הפת עם הבשר
^ הא אית להו תקנתא בהיסק
^ דקתני 'עד שיוסק התנור'
^ רעפים חלולין, כמין שפיתת קדירה; ופעמים שטחין אותו שמן, ואופין בו לחם הקרוי 'טיחיא'

[1] גזירה

[2] דילמא לא אתיא למיקרע רובה; אבל מדאורייתא – טהורה, ומותר להכניסה משום מצות כיבוס

[3] נראה בעיני שחסר מן הספרים, דגבי כלי חרס לא שייך לשנויי 'דמרצף ליה מרצף', והאי שינויא - גבי כלי נחשת הוא, והכי פריך: פוחתו? 'כלי' אמר רחמנא, והאי - לאו כלי הוא בשעת מריקה ושטיפה – [על פי ההערה זו של רש"י – תוקנה הגורסה כבר בגירסה לפנינו, שבה נוספו המילים 'כלי נחושת פוחתו’]:

[4] פוחתו? 'כלי' אמר רחמנא, והאי - לאו כלי הוא בשעת מריקה ושטיפה

[5] ומשני:

[6] אחר שפוחתו - מכין עליו בקורנס ומחברו, וחזר שֵׁם 'כלי' עליו; וגבי כלי חרס איכא למימר ד'ניקבו' דמתניתין - במוציא משקה ליטהר, ועדיין 'כלי' הוא לקבל זיתים [במסכת שבת בפרק 'המצניע' (דף צה:)]

[7] של בגדי כהונה שניתז עליו דם חטאת ויצא חוץ לקלעים ונטמא

[8] מכניס מקום הדם לפנים

[9] שאינו מכניס שיעור בגד טמא לעזרה, לפי שאי איפשר לקורעו ולהכניסו

[10] בגד עב

[11] פלטר"א שאינו ארוג

[12] דלאו ללבישה חזו, ולאו לתקן בהן חלוק אלא לישב עליו, וצריך שלשה על שלשה; ומעיל - עב הוא, כדקיימא לן בסדר יומא (דף עא:) 'חוטן כפול שנים עשר' - ואפילו שלש על שלש יכניס

[13] כשהוא מחובר בבגד

[14] חשוב שלש על שלש דידיה

[15] דם חטאת

[16] השנויין במסכת נדה (דף סא:) לענין כתמים: רוק תפל, ומי רגלים, ונתר, ובורית, ואהל, וקמוניא, ואשלג; והיכי מעיילינן מי רגלים לעזרה ואמתני' קפריך

[17] שהזקיק הכתוב נגעי בגדים לכיבוס, דכתיב: וכבסו את אשר בו הנגע (ויקרא יג נד)

[18] ב'פיטום הקטרת' [כריתות ו.]

[19] כסדר שהן שנויין במשנה: זה אחר זה – כך סדר העברתן

[20] צריך לשפשף הכתם שלשה פעמים בכל אחד; והכי אמרינן בנדה [שם]

[21] ובגמרא מפרש טעמא; ואם תאמר 'הרי הבלוע נעשה נותר, ופולטו בהיתר לאחר זמן' - מודי רבי שמעון דבעי הגעלה ברותחין, ומתורת מריקה ושטיפה - הוא דממעיט ליה, כדמתרצינן בגמרא גבי תרומה: לא נצרכה לכדאמר מר במים, ולא ביין: במים ולא במזוג - הא אפילו ביין ואפילו במזוג

[22] הכי גרסינן בתורת כהנים [ספרא צו פרשתא ג פרק ז משנה א]

[23] [גירסת רש"י: 'אשר ... בו ישבר’] מדסמיך ישבר אצל בו, ולא כתב 'אם בכלי חרס תבושל ישבר' – למידרש: אם נבלע בו מכל מקום - ישבר

[24] לשפוד של חטאת לצלותו

[25] ונתבשל בו, אבל לא נבלע בו כלום

[26] מי הוי התנור טעון שבירה או לא

[27] אלמא אחדא קפיד: דהא עירה לתוכו - בלוע איכא, בישול ליכא

[28] דכיון דהוי נותר, והתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופנו לעולם, ובעי שבירה

[29] קסלקא דעתא מפני שצולין בו שפודי חטאת: שלא יטָעֵן שבירה

[30] בישול ובלוע משמן המנחה

[31] מין טיגון הוא שעושין מלחם, וטשין התנור באליה ואופין את הלחם אחר שטחוהו; ובמסכת שבת (דף קיט.) נמי אמרינן 'תלתא סאוי טחיי'

[32] ואפילו הסיקוהו ואפו בו דקסבר אינו יוצא מידי דופנו

[33] שלא יאכל הפת עם הבשר

[34] הא אית להו תקנתא בהיסק

[35] דקתני 'עד שיוסק התנור'

[36] רעפים חלולין, כמין שפיתת קדירה; ופעמים שטחין אותו שמן, ואופין בו לחם הקרוי 'טיחיא'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]