ביאור:בבלי זבחים דף צב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אבל לא גחלת של עץ' ^[1];ואי סלקא דעתא כרבי שמעון סבירא ליה - אפילו גחלת של עץ נמי ^[2]!

בדבר שאין מתכוין - סבר לה כרבי שמעון, במלאכה שאינה צריכה לגופה - סבר לה כרבי יהודה.

אמר רב הונא: נסכים שנטמאו - עושה להן מערכה בפני עצמן ^[3] ושורפן, ^[4] משום שנאמר (ויקרא ו כג) [וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר] בקודש [לא תאכל] באש תשרף ^[5].

תניא נמי הכי: הדם והשמן והמנחות והנסכים שנטמאו - עושה להן מערכה בפני עצמן ושורפן.

אמר ליה שמואל לרב חנא בגדתאה: אייתי לי בי עשרה, ואימא לך קמייהו: נסכים שנטמאו - עושה להן מערכה בפני עצמן ושורפן.

הדרן עלך כל התדיר

זבחים פרק אחד עשר: דם החטאת ^[6]

משנה:

דם חטאת שנתז על הבגד - הרי זה טעון כיבוס ^[7] אף על פי שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות, שנאמר ^[8] (ויקרא ו יט) [הכהן המחטא אתה יאכלנה] במקום קדש תאכל [בחצר אהל מועד];

אחד הנאכלות ואחד הפנימיות טעונות כיבוס, שנאמר (ויקרא ו יח) [דבר אל אהרן ואל בניו לאמר זאת] תורת החטאת [במקום אשר תשחט העלה תשחט החטאת לפני ה' קדש קדשים הוא] ^[9] - תורה אחת לכל החטאות;

חטאת פסולה - אין דמה טעון כיבוס ^[10], בין שהיתה לה שעת הכושר ^[11] ובין שלא היתה לה שעת הכושר;

איזו היא שהיתה לה שעת הכושר? - שלָנָה ^[12], ושנטמאה, ושיצאת;

ואיזו היא שלא היתה לה שעת הכושר? - שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה ושקיבלו פסולין ^[13] את דמה ^[14].

[תפארת ישראל מקיים את הגירסא 'וזרקו': אף שיריים של דם כשר שזרק ממנו פסול - אינו טעון כיבוס]

גמרא:

דם חטאת כו' - ואי 'תורה אחת לכל חטאות' - אפילו חטאת העוף נמי, אלמה תניא [ספרא צו פרשתא ג משנה ב] יכול תהא דם חטאת העוף טעון כיבוס? - תלמוד לומר: זאת?

אמר ריש לקיש משום בר קפרא: אמר קרא: 'תשחט' ^[15]: בנשחטות הכתוב מדבר ^[16].

ואימא 'בנאכלות הכתוב מדבר, כדכתיב 'במקום קדוש תאכל', אבל פנימיות לא?

רבי רחמנא 'תורת'.

אי הכי - אפילו חטאת העוף נמי ^[17]!

מיעט רחמנא 'זאת'.

ומה ראית ^[18]?

מסתברא דחטאת [בהמה] פנימיות הוה ליה לרבויי ^[19], שכן בהמה, שחיטת, צפון, וקבלת, כלי,

עמוד ב

וקרן, ואצבע, וחודה, ואישים ^[20]!

תוספות ד"ה וקרן ואצבע וחודה. תימה: אי חומרי קחשיב - הא לאו הוו אליבא דחד תנא: דמאן דאית ליה חודה - לית ליה קרן, כדמוכח לעיל בפרק 'איזהו מקומן' [דף נג.] דפליגי רבי ורבי אלעזר ברבי שמעון! ויש לומר דהכי קאמר: קרן למאן דאית ליה, וחודה למאן דאית ליה; וכן צריך לפרש לעיל בפרק קמא [דף י:] דפריך 'והאיכא חודה'.

אדרבה: חטאת העוף הוה ליה לרבויי, שכן [עבודתה] חוץ [מההיכל] כמותה, ואכילה כמותה!

הנך נפישין.

רב יוסף אמר: אמר קרא: (ויקרא ו יט) [הכהן המחטא אתה] יאכלנהּ [במקום קדש תאכל בחצר אהל מועד] לזו ולא לאחרת ^[21]: בנאכלות מיעט הכתוב ^[22];

ואלא 'זאת' למה לי?

אי לאו 'זאת' הוי אמינא 'יאכלנה' - אורחיה דקרא ^[23]; קא משמע לן.

רבה אמר: אמר קרא: (ויקרא ו כ) [כל אשר יגע בבשרהּ יקדש] ואשר יזה [מדמהּ על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדש] - בהזאות הכתוב מדבר ^[24],

והתנן: אף על פי שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות?

לענין מריקה ושטיפה, אבל לענין כיבוס – 'אשר יזה' כתיב ^[25].

אי הכי ^[26] – ^[27] אחד הנאכלות ואחד הפנימיות ^[28]? 'אחד הפנימיות ואחד הנאכלות' מיבעי ליה!?

תני 'אחד הפנימיות ואחד הנאכלות'.

אי הכי - חטאת העוף נמי ^[29]!?

מיעט רחמנא 'זאת'.

אי הכי - חיצונה נמי לא!?

ריבה רחמנא 'תורת'.

ומה ראית?

מסתברא: חטאת בהמה הוה ליה לרבויי, שכן בהמה, שחיטת, צפון, וקבלת, כלי, וקרן, ואצבע, וחודה, ואישים.

אדרבה! חטאת העוף הוה ליה לרבויי, שכן הזאה כמותה!

הנך נפישין.

בעי רבי אבין: חטאת העוף שהכניס דמה בצוארה ^[30] בפנים – מהו ^[31]? צוארה ככלי שרת דמי ^[32], ומיפסיל ^[33]? או דלמא כצואר בהמה דמי, ו'מדמה' אמר רחמנא, ולא בשרה ^[34]?

תא שמע ^[35]: 'פירכסה ונכנסה לפנים וחזרה – כשירה' הא הכניסה – פסולה ^[36]!

וליטעמיך גבי קדשי קדשים, דקתני 'פירכסה ויצאה לדרום וחזרה - כשרה' ^[37]; הא הוציאה ^[38] - פסולה ^[39]? אלא: האי ^[40] ' ^[41]יצתה לחוץ' - איצטריכא ליה ^[42] - הכי נמי ^[43] - יצתה לחוץ איצטריכא ליה.

בעי רבי אבין: נשפך על הרצפה ^[44] ואספה מהו? אצרוכיה הוא דלא אצרכיה רחמנא כלי שרת ^[45], והלכך אוספו וכשר ^[46]? או דלמא מיפסל פסל ביה רחמנא כלי שרת ^[47], והלכך אוספו ופסול?

אמר רבא: תא שמע: 'יכול יהא דם חטאת העוף טעון כיבוס? - תלמוד לומר: 'זאת’’, ואי סלקא דעתא מיפסל פסיל ביה רחמנא - תיפוק לי ^[48] דהא אפסיל לה באויר כלי ^[49]!?

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: במדביק כלי בצוארה ^[50].

בעא מיניה לוי מרבי: ^[51] ניתז מבגד לבגד מהו? מבגד קמא אידחי ליה לכיבוס ^[52]? או דלמא לא?

אמר ליה: זו שאלה ^[53]: טעון כיבוס ממה נפשך: אי אוספו וכשר ^[54] - הא כשר ^[55], ואי אוספו ופסול ^[56] - אנא כרבי עקיבא סבירא לי, דאמר (לקמן דף צג.)</ref>: היתה לו שעת הכושר ^[57] ונפסלה - דמה טעון כיבוס ^[58].

הערות

^ דבת כיבוי הוא, ואיסורא דאורייתא הוא
^ ואי כרבי שמעון - לא משכחת כיבוי אלא במתכוין לעשות פחמין בכיבויו וצריך להם, דאמר רבי שמעון: מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, וכיבוי - לאו צורך גופו הוא: שיהא צריך לו, דהלואי שלא בא עליו! ודמי למוציא את המת לסלקו מעל פניו, דפטר עליה רבי שמעון במסכת שבת בפרק 'המצניע' (דף צד.)
^ על הרצפה בעזרה
^ ולא יוציאה לחוץ
^ בפרק שני דפסחים (דף כד.) דרשינן האי קרא: וכל חטאת אשר יובא וגו' ומרבינן מיניה: כל פסולי קדשים שמחיצתו בעזרה - שיהו נשרפים בעזרה, כדכתיב בקדש לא תאכל באש תשרף; ותמיה אני למה שורפן לעצמן ואינו שורפן בבית הדשן שהיה בעזרה, שבו שורפין פסולי קדשי קדשים? ונראה בעיני שהוא דבר לח - שורפן לעצמן, שתהא שריפתן ניכרת לעצמן: שאם היה שורפן עם בשר - אין ניכרין, שהרי אין בהן ממש
^ צב,א
^ כדכתיב (ויקרא ו כ) [כל אשר יגע בבשרה יקדש] ואשר יזה מדמה [על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדש]
^ בההוא עניינא כתיב
^ רישא דעניינא הוא
^ דכתיב 'אשר יזה': בראוי להזאה הכתוב מדבר
^ לזריקה
^ לן דמה
^ וזרקו
^ 'ושקבלו פסולין את דמה' גרסינן, ולא גרסינן 'וזרקו': דהא אפילו כשרה שנתז מדמה לאחר זריקה על הבגד - אין טעון כיבוס, כדאמרינן לקמן: 'פרט לזה שכבר הוזה'
^ בההוא ענינא כתיב
^ ולא בנמלקות
^ אף על גב דכתיב 'זאת' למעוטא - הא פנימיות נמי אימעיטו, דבנאכלות הכתוב מדבר, וקמרבינן להו מ'תורת'
^ לרבות פנימיות מ'תורת' ולמעט עוף מ'זאת'
^ כדין החיצונים
^ בהמה כמותה, שחיטה כמותה, טעונה צפון כמותה, וקבלת כלי כמותה, וקרנות המזבח כמותה, וכנגד חודה של קרן, ובאצבע, ואישים: אימוריהן לאישים, אבל עוף אינו בהמה, ואינו שחוט, ואינו טעון צפון וקבלה, ולא קרן: שהרי חטאת העוף למטה נעשית ואינו נותנה באצבע בחודה של קרן, ואין ממנה לאישים
^ 'יאכלנהּ' - חדא משמע, לומר
^ באחת מן הנאכלות כתבתי לך הענין הזה, ולא בכל הנאכלות; נתמעטה חטאת העוף שהוא 'נאכלת' מדברים האמורים בענין; ומה אמור בענין? - כיבוס מריקה ושטיפה
^ שכל הענין בלשון זה נאמר: 'תשחט החטאת' (ויקרא ו יח) 'בבשרה' 'מדמהּ' (ויקרא ו כ)
^ האי פירכא דפרכת: דלמא פנימיות נתמעטו ממיעוטא ד'זאת' - עיקר כיבוס בפנימיות כתיב: ד'אשר יזה' - בניזאות הכתוב מדבר, והיינו בפנימיות שכתוב בהן הזאה על הפרכת! אבל בחיצונות - אין כתוב בהן הזאה, וחיצונות - הוא דאיתרבו מ'תורת'
^ והא תנא דמתניתא, אף על פי שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות קאמר. אלמא עיקר קרא בחיצונות הוא דכתיב, ופנימיות – מ'תורת' איתרבו, הכי קאמר: אף על פי שיש דברים בענין שאינו מדבר אלא בנאכלות, ומאי ניהו? - מריקה ושטיפה, דההיא דוקא בנאכלות: דסמיך ליה 'כל זכר בכהנים יאכל אותה', מיהו לענין כיבוס - אחד הנאכלות ואחד הפנימיות, והפנימיות עיקר, ד'אשר יזה' כתיב בהו, וחיצונות – מ'זאת תורת החטאת'
^ דעיקר בפנימיות כתיב
^ אמאי תנא
^ דמשמע האמורה בנאכלות נוהגת אף בפנימיות, דהכי משמע: האמור בנאכלות - הוא הדין האמור בפנימיות, אלמא נאכלות במשמעותא אתו, ופנימיות מריבויא
^ תיתי ממשמעותא, שהרי אף היא מן הניזאות, דכתיב 'והזה מדם החטאת (ויקרא ה ט)
^ בין מליקה להזייה
^ שתיפסל משום (ויקרא ו כג) 'וכל חטאת אשר יובא [מדמהּ אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף]’
^ שהרי לא הוזקקה לקבלת כלי, וזהו כלייה
^ בהכנסת הדם: שהכניסה בכלי להיכל
^ ובהמה שהכניסה לפנים משנשחטה והוציאה וקיבל דמה - לא מיפסלא, ד'מדמהּ' אמר רחמנא, ולא שהכניסו עם בשרה
^ בחטאת העוף קתני לה
^ וקסלקא דעתא משום דמאליה נכנסה ולא הכניסה הוא על מנת לכפר, וקרא כתיב ’[אשר יוּבא] לכפר בקדש' [ולא אשר בא מעצמו]
^ לאו דוקא נקט 'וחזרה', אלא משום דקתני בה בההיא [בקדשי קדשים] פרכסה ויצתה לחוץ וחזרה - פסולה, דדוקא נקט, לאשמועינן רבותא: דאף על גב דחזרה פסולה - נקט נמי גבי כשרה 'וחזרה'
^ הוא
^ בתמיה: וכי יש מחיצה בצפון ובדרום ליפסל ביוצא
^ דתני
^ פרכסה ו
^ דקתני בה בההיא פרכסה ויצאת לחוץ - חוץ לעזרה – וחזרה פסולה ואפילו פרכסה ויצאת מאליה, דנפסלה ביוצא! ובפרק שני (לעיל כו.) מייתי לה בגמרא
^ דקתני 'פרכסה' [במקום 'נכנסה' –שטמ"ק] גבי עוף - משום ההיא נקט לה בלשון 'פרכסה' דקתני בה נמי פרכסה ויצאה לחוץ וחזרה פסולה
^ מצואר העוף
^ וצואר דידיה - הוא במקום כלי שרת
^ והלכך אוספו וכשר להזותו למזבח, דהוה ליה כנשפך מן הכלי על הרצפה ואספו דכשר
^ דדוקא מצואר, ולא כתב ביה קבלה משום דבעי להזותו מן העוף עצמו למזבח, וכל שכן דרצפה פוסלתו
^ דלא בעי כיבוס בלאו מיעוטא ד'זאת'
^ דהא איפסיל ליה דם מכי מטא לאויר הבגד, ואנן - ראוי להזאה בעינן, ואויר כלי ככלי דמי
^ דלא היה על אוירו עד שנגע בו; להאי איצטריך 'זאת' למעוטי
^ בדם בהמה קמיירי:
^ וגרע ליה מנשפך מן כלי על הרצפה ואספו ואחר כך ניתז על הבגד – דהתם, כיון דכשר לזריקה – 'ראוי להזאה' קרינא ביה, אבל על הבגד - דאיזקוקי איזקיק לכיבוס - אדחי מתורת הזאה, ולא קרינא ביה 'ראוי להזאה', ולא בעי כיבוס האי אחרון
^ בניחותא יפה שאלת ואשיבך עליה
^ ואף על גב דאיזדקיק לכיבוס - לא בטל מתורת 'דם' כל זמן שלא כיבסו, והוה ליה כנשפך מן הכלי על הרצפה
^ וטעון האחרון כיבוס
^ ואם תימצי לומר שאם אוספו מן הראשון פסול, כדקא סלקא דעתא, משום דהוזקק לכיבוס
^ לזריקה
^ והאי - הרי מתחילתו בכלי נתקבל, והיתה לו שעת הכושר, ואחר כך נפסל בנפילתו על בגד ראשון

[1] דבת כיבוי הוא, ואיסורא דאורייתא הוא

[2] ואי כרבי שמעון - לא משכחת כיבוי אלא במתכוין לעשות פחמין בכיבויו וצריך להם, דאמר רבי שמעון: מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, וכיבוי - לאו צורך גופו הוא: שיהא צריך לו, דהלואי שלא בא עליו! ודמי למוציא את המת לסלקו מעל פניו, דפטר עליה רבי שמעון במסכת שבת בפרק 'המצניע' (דף צד.)

[3] על הרצפה בעזרה

[4] ולא יוציאה לחוץ

[5] בפרק שני דפסחים (דף כד.) דרשינן האי קרא: וכל חטאת אשר יובא וגו' ומרבינן מיניה: כל פסולי קדשים שמחיצתו בעזרה - שיהו נשרפים בעזרה, כדכתיב בקדש לא תאכל באש תשרף; ותמיה אני למה שורפן לעצמן ואינו שורפן בבית הדשן שהיה בעזרה, שבו שורפין פסולי קדשי קדשים? ונראה בעיני שהוא דבר לח - שורפן לעצמן, שתהא שריפתן ניכרת לעצמן: שאם היה שורפן עם בשר - אין ניכרין, שהרי אין בהן ממש

[6] צב,א

[7] כדכתיב (ויקרא ו כ) [כל אשר יגע בבשרה יקדש] ואשר יזה מדמה [על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדש]

[8] בההוא עניינא כתיב

[9] רישא דעניינא הוא

[10] דכתיב 'אשר יזה': בראוי להזאה הכתוב מדבר

[11] לזריקה

[12] לן דמה

[13] וזרקו

[14] 'ושקבלו פסולין את דמה' גרסינן, ולא גרסינן 'וזרקו': דהא אפילו כשרה שנתז מדמה לאחר זריקה על הבגד - אין טעון כיבוס, כדאמרינן לקמן: 'פרט לזה שכבר הוזה'

[15] בההוא ענינא כתיב

[16] ולא בנמלקות

[17] אף על גב דכתיב 'זאת' למעוטא - הא פנימיות נמי אימעיטו, דבנאכלות הכתוב מדבר, וקמרבינן להו מ'תורת'

[18] לרבות פנימיות מ'תורת' ולמעט עוף מ'זאת'

[19] כדין החיצונים

[20] בהמה כמותה, שחיטה כמותה, טעונה צפון כמותה, וקבלת כלי כמותה, וקרנות המזבח כמותה, וכנגד חודה של קרן, ובאצבע, ואישים: אימוריהן לאישים, אבל עוף אינו בהמה, ואינו שחוט, ואינו טעון צפון וקבלה, ולא קרן: שהרי חטאת העוף למטה נעשית ואינו נותנה באצבע בחודה של קרן, ואין ממנה לאישים

[21] 'יאכלנהּ' - חדא משמע, לומר

[22] באחת מן הנאכלות כתבתי לך הענין הזה, ולא בכל הנאכלות; נתמעטה חטאת העוף שהוא 'נאכלת' מדברים האמורים בענין; ומה אמור בענין? - כיבוס מריקה ושטיפה

[23] שכל הענין בלשון זה נאמר: 'תשחט החטאת' (ויקרא ו יח) 'בבשרה' 'מדמהּ' (ויקרא ו כ)

[24] האי פירכא דפרכת: דלמא פנימיות נתמעטו ממיעוטא ד'זאת' - עיקר כיבוס בפנימיות כתיב: ד'אשר יזה' - בניזאות הכתוב מדבר, והיינו בפנימיות שכתוב בהן הזאה על הפרכת! אבל בחיצונות - אין כתוב בהן הזאה, וחיצונות - הוא דאיתרבו מ'תורת'

[25] והא תנא דמתניתא, אף על פי שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות קאמר. אלמא עיקר קרא בחיצונות הוא דכתיב, ופנימיות – מ'תורת' איתרבו, הכי קאמר: אף על פי שיש דברים בענין שאינו מדבר אלא בנאכלות, ומאי ניהו? - מריקה ושטיפה, דההיא דוקא בנאכלות: דסמיך ליה 'כל זכר בכהנים יאכל אותה', מיהו לענין כיבוס - אחד הנאכלות ואחד הפנימיות, והפנימיות עיקר, ד'אשר יזה' כתיב בהו, וחיצונות – מ'זאת תורת החטאת'

[26] דעיקר בפנימיות כתיב

[27] אמאי תנא

[28] דמשמע האמורה בנאכלות נוהגת אף בפנימיות, דהכי משמע: האמור בנאכלות - הוא הדין האמור בפנימיות, אלמא נאכלות במשמעותא אתו, ופנימיות מריבויא

[29] תיתי ממשמעותא, שהרי אף היא מן הניזאות, דכתיב 'והזה מדם החטאת (ויקרא ה ט)

[30] בין מליקה להזייה

[31] שתיפסל משום (ויקרא ו כג) 'וכל חטאת אשר יובא [מדמהּ אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף]’

[32] שהרי לא הוזקקה לקבלת כלי, וזהו כלייה

[33] בהכנסת הדם: שהכניסה בכלי להיכל

[34] ובהמה שהכניסה לפנים משנשחטה והוציאה וקיבל דמה - לא מיפסלא, ד'מדמהּ' אמר רחמנא, ולא שהכניסו עם בשרה

[35] בחטאת העוף קתני לה

[36] וקסלקא דעתא משום דמאליה נכנסה ולא הכניסה הוא על מנת לכפר, וקרא כתיב ’[אשר יוּבא] לכפר בקדש' [ולא אשר בא מעצמו]

[37] לאו דוקא נקט 'וחזרה', אלא משום דקתני בה בההיא [בקדשי קדשים] פרכסה ויצתה לחוץ וחזרה - פסולה, דדוקא נקט, לאשמועינן רבותא: דאף על גב דחזרה פסולה - נקט נמי גבי כשרה 'וחזרה'

[38] הוא

[39] בתמיה: וכי יש מחיצה בצפון ובדרום ליפסל ביוצא

[40] דתני

[41] פרכסה ו

[42] דקתני בה בההיא פרכסה ויצאת לחוץ - חוץ לעזרה – וחזרה פסולה ואפילו פרכסה ויצאת מאליה, דנפסלה ביוצא! ובפרק שני (לעיל כו.) מייתי לה בגמרא

[43] דקתני 'פרכסה' [במקום 'נכנסה' –שטמ"ק] גבי עוף - משום ההיא נקט לה בלשון 'פרכסה' דקתני בה נמי פרכסה ויצאה לחוץ וחזרה פסולה

[44] מצואר העוף

[45] וצואר דידיה - הוא במקום כלי שרת

[46] והלכך אוספו וכשר להזותו למזבח, דהוה ליה כנשפך מן הכלי על הרצפה ואספו דכשר

[47] דדוקא מצואר, ולא כתב ביה קבלה משום דבעי להזותו מן העוף עצמו למזבח, וכל שכן דרצפה פוסלתו

[48] דלא בעי כיבוס בלאו מיעוטא ד'זאת'

[49] דהא איפסיל ליה דם מכי מטא לאויר הבגד, ואנן - ראוי להזאה בעינן, ואויר כלי ככלי דמי

[50] דלא היה על אוירו עד שנגע בו; להאי איצטריך 'זאת' למעוטי

[51] בדם בהמה קמיירי:

[52] וגרע ליה מנשפך מן כלי על הרצפה ואספו ואחר כך ניתז על הבגד – דהתם, כיון דכשר לזריקה – 'ראוי להזאה' קרינא ביה, אבל על הבגד - דאיזקוקי איזקיק לכיבוס - אדחי מתורת הזאה, ולא קרינא ביה 'ראוי להזאה', ולא בעי כיבוס האי אחרון

[53] בניחותא יפה שאלת ואשיבך עליה

[54] ואף על גב דאיזדקיק לכיבוס - לא בטל מתורת 'דם' כל זמן שלא כיבסו, והוה ליה כנשפך מן הכלי על הרצפה

[55] וטעון האחרון כיבוס

[56] ואם תימצי לומר שאם אוספו מן הראשון פסול, כדקא סלקא דעתא, משום דהוזקק לכיבוס

[57] לזריקה

[58] והאי - הרי מתחילתו בכלי נתקבל, והיתה לו שעת הכושר, ואחר כך נפסל בנפילתו על בגד ראשון

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]