ביאור:בבלי זבחים דף עח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

המשך המשנה

רבי יהודה אומר: אין דם מבטל דם ^[1].

נתערב בדם פסולין ^[2] - ישפך לאמה ^[3];

^[4] בדם התמצית - ישפך לאמה ^[5];

רבי אליעזר מכשיר ^[6].

אם לא נמלך ונתן – כשר ^[7].

גמרא:

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לא שנו ^[8] אלא שנפלו מים לתוך דם, אבל נפל דם לתוך מים - ראשון ראשון בטל.

אמר רב פפא: ולענין כיסוי ^[9] אינו כן ^[10], לפי שאין דחוי במצות ^[11].

אמר ריש לקיש: הפיגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ^[12] ואכלן – פטור ^[13]: אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו;

שמע מינה תלת:

שמע מינה: איסורין מבטלין זה את זה ^[14],

ושמע מינה נותן טעם ברוב לאו דאורייתא ^[15],

ושמע מינה התראת ספק לא שמה התראה ^[16].

מתיב רבא: 'עשה עיסה מן חיטין ומן אורז: אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואע"ג דרובא אורז'!?

מדרבנן.

אי הכי - אימא סיפא: 'אדם יוצא בה ידי חובתו ^[17] בפסח' ^[18]!

עמוד ב

אלא: מין בשאינו מינו ^[19] – בטעמא ^[20], מין במינו – ברובא.

ונשער מין במינו כמין בשאינו מינו ^[21], דתנן נתערב ביין - רואין אותו כאילו הוא מים, מאי? לאו רואין אותו = ליין כאילו הוא מים ^[22]?

לא! רואין אותו = לדם כאילו הוא מים ^[23].

אי הכי – 'בטל' מיבעי ליה! ועוד תניא: רבי יהודה אומר: רואין אותו כאילו הוא יין אדום; אם דיהה מראהו – כשר, ואם לאו – פסול. ^[24]

תנאי היא ^[25], דתניא: 'דלי ^[26] שיש בו יין לבן או חלב ^[27], והטבילו ^[28] - הולכין אחר הרוב ^[29]; רבי יהודה אומר: רואין אותו כאילו הוא יין אדום: אם דיהה מראהו – כשר, ואם לאו - פסול ^[30]',

ורמינהי 'דלי שהוא מלא רוקין והטבילו - כאילו לא טבל ^[31]; [מלא] מי רגלים - רואין אותו כאילו הן מים ^[32]; מלא מי חטאת ^[33] - ^[34] עד שירבו המים על מי חטאת ^[35]'; מאן שמעת ליה דאית ליה 'רואין'? - רבי יהודה ^[36], וקתני ^[37] דסגי ליה ברובא ^[38]!?

אמר אביי: לא קשיא

הערות

^ דמין במינו לא בטיל; ואפילו טיפה לתוך כלי גדול - כשר לזריקה
^ כגון ברובע ונרבע, או בנשחט חוץ לזמנו או חוץ למקומו
^ ואפילו הכשר רבה עליו
^ וכן
^ ואף על פי שדם הנפש רבה עליו; ומשום גזירה, כדמפרש בגמרא
^ טעמא מפרש בגמרא
^ אפילו לתנא קמא: דאפילו לכתחלה, אי לאו משום גזירה - היה מכשיר
^ דאם יש בו מראית דם – כשר, ואף על גב דרובא מים
^ דתנן ביה נמי כהאי גוונא 'שנתערב במים - אם יש בו מראית דם - חייב לכסות' בפרק 'כיסוי הדם' (חולין פ"ו מ"ה, דף פז.)
^ דאפילו נתן דם לתוך מים, אם יש בו מראית דם - חייב לכסות, ולא אמרינן 'קמא קמא בטיל ליה'
^ דאף על פי שנדחה טפה ראשונה שנפל לתוך המים, ולא היה מראיתה ניכר - אפילו הכי: כי הדר נפל טפה שניה - חוזרת ראשונה וניעורה להצטרף עמה, וכי נפל עד שהפכו מים למראה דם - חוזר ונראה לכיסוי, ולא אמרינן 'הואיל ונדחה – ידחה': דלא שייך דחוי אלא בדבר קדושה
^ כזית מזה וכזית מזה, ונתן לתוך פיו
^ ממלקות, ואפילו התרו בו
^ כי היכי דהיתר מבטל איסור, ולא אמרינן 'איסורא לא מבטל איסורא'
^ הא דאמור רבנן בכל דוכתי 'איסור הנותן טעם בהיתר - אוסרו ואף על פי שההיתר ברוב' - לאו דאורייתא הוא ללקות עליו, דאי דאורייתא - נהי נמי דרבה מין על חבירו - מכל מקום טעמא יהיב, ואיכא טעמא דשיעור שלם! וקסלקא דעתא השתא דאפילו פיגול ונותר משני מינים שטעמו של זה ניכר בזה - נמי פטור לריש לקיש, כגון האי בשר והאי שירי מנחה
^ כשהוא לועס אותה בפיו - נבלל מין לתוך חבירו: מיעוטו של זה ברובו של זה, ובטל המיעוט ברוב; והבטל בכל מין נוסף על המבטל, ונקרא בשמו, ונגרע ממינו; ואי אפשר לכוין שלא יהא ממין האחד בטל בחבירו יותר ממה שבטל ממין חבירו בו, ונמצא שאין באותו מין כשיעור, דבציר ליה שיעוריה, ולא ידעינן הי מינייהו בצר ליה; וכי מתרינן ביה - לא ידעינן משום מאי נתרי ביה - וצריך להתרות בו משום האיסור! הילכך: כי מתרו ביה משום פיגול - הויא התראת ספק: דלמא לא בדידיה תהוי חיובא, וכן בנותר: ואף על גב דבמסקנא ודאי אחד מינייהו עבר בשעת התראה - מיהא ספק הוא בכל אחד אם יעבור עליו אם לא, והתראת ספק - לאו התראה היא
^ של עשה ד'קום אכול מצה'
^ ואי נותן טעם ברוב - לאו דאורייתא, היכי נפיק? הא קיימא לן (פסחים דף לה.) ד'אין יוצאין אלא במצה שהיא מחמשת המינין', דכתיב 'לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות (דברים טז ג): 'דברים הבאים לידי חימוץ - אתה יוצא בהן ידי מצה, יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון'
^ שהטעם ניכר בו
^ מחייב, ולקי מן התורה, וכי אמר ריש לקיש - בפיגול ונותר של מין ומינו, דליכא למיקם אטעמא, ולא תשמע מינה 'נותן טעם ברוב לאו דאורייתא'
^ כיון דהיכא דקיימינן אטעמא, כל כמה דיהיב טעמא - לא בטיל, כי ליכא למיקם נמי - אמאי מזלזלינן באיסורי למיהדר ולבטלן ברוב? נימא 'רואין אילו היה מין ושאינו מינו: הא יש בו היכר טעמא, השתא נמי לא ניבטיל עד דרבה עליו כל כך כשיעור ביטול של מין ושאינו מינו
^ ואם מראה דם היה ניכר בהן – כשר; אלמא: אף על גב דמין במינו הוא לענין ביטולא דחזותא - לא אמרינן ליבטל ברוב, אלא משערינן ליה כמין בשאינו מינו
^ ופסיל: דבטיל ליה ברובא, הואיל ובתר חזותא אזלינן; והכא ליכא למיקם עליה דמילתא בטיל ברובא
^ לקמן מייתי לה לכולה משנה.
^ דרבנן פליגי עליה דרבי יהודה, וכוותייהו קיימינן
^ טמא
^ שאין מראיהן ניכר בתוך המים
^ ולא שפך מה שבתוכו
^ אם לא היה חציו יין, כיון שהטבילו ונתמלא ממי המקוה ורבו המים על היין - טהור
^ וקאמר רבי יהודה: הואיל ואילו יין אדום הוה, כל זמן שאדמומית שלו ניכרת - לא בטיל במים, ואין טבילה עולה לכלי זה אלא אם כן שפך מהן עד שירבו ליכנס לתוכו ממי המקוה כדי להפקיע כל מראה היין הימנו, השתא נמי - כשהוא לבן - רואין אותו כאילו היה אדום; אם ממועט כל כך שהמים הנכנסים לתוכו יש בהן שיעור להפקיע מראיו – כשר, כלומר: עלתה לו טבילה, ואם לאו – פסול; אלמא משערין מין במינו כמין בשאינו מינו, ולהחמיר: דלא ליבטל ברובא כל דהו
^ שהרוק - עב הוא, וחוצץ בפני המים, ואינו בטל במים; ומלא לאו דוקא, אלא איידי דבעי למיתני מלא מי רגלים - דדוקא הוא: דאשמעינן רבותא: דלא בעי לבטולינהו, דכיון שעברו מי המקוה על פיו ונשקו לאותן שבתוכו - נעשו חבור להם, וטהר [הדלי], דמי רגלים מין מים הן - תני נמי 'מלא רוקין'
^ כלומר: אף על פי שמראיהן חלוק מקצת ממראה שאר מים - אפילו הכי, כיון דמין מים הן - לא בעי רובא לבטולי, אלא רואין אותו כו'
^ הואיל והן אב הטומאה, וחשיבי משום קדושתייהו
^ לא בטלין
^ אין טבילה עולה לכלי עד שישפוך מהם יותר מחציו של כלי, כדי שירבו המים הנכנסין על מי חטאת
^ דשמעת ליה דאמר 'רואין אותו כאילו הוא שנוי ממראה שלו
^ היכא דשוה מראה הבטל למראה המבטל, כגון מי חטאת: שאין מראיהן חלוק
^ למבטל, ולא אמרינן 'רואין אותו כאילו הוא יין אדום' להחמיר

[1] דמין במינו לא בטיל; ואפילו טיפה לתוך כלי גדול - כשר לזריקה

[2] כגון ברובע ונרבע, או בנשחט חוץ לזמנו או חוץ למקומו

[3] ואפילו הכשר רבה עליו

[4] וכן

[5] ואף על פי שדם הנפש רבה עליו; ומשום גזירה, כדמפרש בגמרא

[6] טעמא מפרש בגמרא

[7] אפילו לתנא קמא: דאפילו לכתחלה, אי לאו משום גזירה - היה מכשיר

[8] דאם יש בו מראית דם – כשר, ואף על גב דרובא מים

[9] דתנן ביה נמי כהאי גוונא 'שנתערב במים - אם יש בו מראית דם - חייב לכסות' בפרק 'כיסוי הדם' (חולין פ"ו מ"ה, דף פז.)

[10] דאפילו נתן דם לתוך מים, אם יש בו מראית דם - חייב לכסות, ולא אמרינן 'קמא קמא בטיל ליה'

[11] דאף על פי שנדחה טפה ראשונה שנפל לתוך המים, ולא היה מראיתה ניכר - אפילו הכי: כי הדר נפל טפה שניה - חוזרת ראשונה וניעורה להצטרף עמה, וכי נפל עד שהפכו מים למראה דם - חוזר ונראה לכיסוי, ולא אמרינן 'הואיל ונדחה – ידחה': דלא שייך דחוי אלא בדבר קדושה

[12] כזית מזה וכזית מזה, ונתן לתוך פיו

[13] ממלקות, ואפילו התרו בו

[14] כי היכי דהיתר מבטל איסור, ולא אמרינן 'איסורא לא מבטל איסורא'

[15] הא דאמור רבנן בכל דוכתי 'איסור הנותן טעם בהיתר - אוסרו ואף על פי שההיתר ברוב' - לאו דאורייתא הוא ללקות עליו, דאי דאורייתא - נהי נמי דרבה מין על חבירו - מכל מקום טעמא יהיב, ואיכא טעמא דשיעור שלם! וקסלקא דעתא השתא דאפילו פיגול ונותר משני מינים שטעמו של זה ניכר בזה - נמי פטור לריש לקיש, כגון האי בשר והאי שירי מנחה

[16] כשהוא לועס אותה בפיו - נבלל מין לתוך חבירו: מיעוטו של זה ברובו של זה, ובטל המיעוט ברוב; והבטל בכל מין נוסף על המבטל, ונקרא בשמו, ונגרע ממינו; ואי אפשר לכוין שלא יהא ממין האחד בטל בחבירו יותר ממה שבטל ממין חבירו בו, ונמצא שאין באותו מין כשיעור, דבציר ליה שיעוריה, ולא ידעינן הי מינייהו בצר ליה; וכי מתרינן ביה - לא ידעינן משום מאי נתרי ביה - וצריך להתרות בו משום האיסור! הילכך: כי מתרו ביה משום פיגול - הויא התראת ספק: דלמא לא בדידיה תהוי חיובא, וכן בנותר: ואף על גב דבמסקנא ודאי אחד מינייהו עבר בשעת התראה - מיהא ספק הוא בכל אחד אם יעבור עליו אם לא, והתראת ספק - לאו התראה היא

[17] של עשה ד'קום אכול מצה'

[18] ואי נותן טעם ברוב - לאו דאורייתא, היכי נפיק? הא קיימא לן (פסחים דף לה.) ד'אין יוצאין אלא במצה שהיא מחמשת המינין', דכתיב 'לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות (דברים טז ג): 'דברים הבאים לידי חימוץ - אתה יוצא בהן ידי מצה, יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון'

[19] שהטעם ניכר בו

[20] מחייב, ולקי מן התורה, וכי אמר ריש לקיש - בפיגול ונותר של מין ומינו, דליכא למיקם אטעמא, ולא תשמע מינה 'נותן טעם ברוב לאו דאורייתא'

[21] כיון דהיכא דקיימינן אטעמא, כל כמה דיהיב טעמא - לא בטיל, כי ליכא למיקם נמי - אמאי מזלזלינן באיסורי למיהדר ולבטלן ברוב? נימא 'רואין אילו היה מין ושאינו מינו: הא יש בו היכר טעמא, השתא נמי לא ניבטיל עד דרבה עליו כל כך כשיעור ביטול של מין ושאינו מינו

[22] ואם מראה דם היה ניכר בהן – כשר; אלמא: אף על גב דמין במינו הוא לענין ביטולא דחזותא - לא אמרינן ליבטל ברוב, אלא משערינן ליה כמין בשאינו מינו

[23] ופסיל: דבטיל ליה ברובא, הואיל ובתר חזותא אזלינן; והכא ליכא למיקם עליה דמילתא בטיל ברובא

[24] לקמן מייתי לה לכולה משנה.

[25] דרבנן פליגי עליה דרבי יהודה, וכוותייהו קיימינן

[26] טמא

[27] שאין מראיהן ניכר בתוך המים

[28] ולא שפך מה שבתוכו

[29] אם לא היה חציו יין, כיון שהטבילו ונתמלא ממי המקוה ורבו המים על היין - טהור

[30] וקאמר רבי יהודה: הואיל ואילו יין אדום הוה, כל זמן שאדמומית שלו ניכרת - לא בטיל במים, ואין טבילה עולה לכלי זה אלא אם כן שפך מהן עד שירבו ליכנס לתוכו ממי המקוה כדי להפקיע כל מראה היין הימנו, השתא נמי - כשהוא לבן - רואין אותו כאילו היה אדום; אם ממועט כל כך שהמים הנכנסים לתוכו יש בהן שיעור להפקיע מראיו – כשר, כלומר: עלתה לו טבילה, ואם לאו – פסול; אלמא משערין מין במינו כמין בשאינו מינו, ולהחמיר: דלא ליבטל ברובא כל דהו

[31] שהרוק - עב הוא, וחוצץ בפני המים, ואינו בטל במים; ומלא לאו דוקא, אלא איידי דבעי למיתני מלא מי רגלים - דדוקא הוא: דאשמעינן רבותא: דלא בעי לבטולינהו, דכיון שעברו מי המקוה על פיו ונשקו לאותן שבתוכו - נעשו חבור להם, וטהר [הדלי], דמי רגלים מין מים הן - תני נמי 'מלא רוקין'

[32] כלומר: אף על פי שמראיהן חלוק מקצת ממראה שאר מים - אפילו הכי, כיון דמין מים הן - לא בעי רובא לבטולי, אלא רואין אותו כו'

[33] הואיל והן אב הטומאה, וחשיבי משום קדושתייהו

[34] לא בטלין

[35] אין טבילה עולה לכלי עד שישפוך מהם יותר מחציו של כלי, כדי שירבו המים הנכנסין על מי חטאת

[36] דשמעת ליה דאמר 'רואין אותו כאילו הוא שנוי ממראה שלו

[37] היכא דשוה מראה הבטל למראה המבטל, כגון מי חטאת: שאין מראיהן חלוק

[38] למבטל, ולא אמרינן 'רואין אותו כאילו הוא יין אדום' להחמיר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]