ביאור:בבלי זבחים דף נ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מדתנא דבי רבי ישמעאל ^[1].

דבר הלמד בהיקש - מהו שילמד בבנין אב ^[2]? ^[3]

אמר רבי ירמיה: לא לכתוב צפונה באשם, ותיתי מבנין אב מחטאת; למאי הלכתא כתביה? לאו למימרא דדבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בבנין אב?

וליטעמיך ^[4] תיתי מבנין אב מעולה ^[5]!? מאי טעמא לא אתי? - משום דאיכא למיפרך: מה לעולה שכן כליל.

חטאת נמי איכא למיפרך: מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות! ^[6]

חדא מחדא לא אתיא, תיתי חדא ^[7] מתרתי ^[8].

מהי תיתי?

לא נכתוב רחמנא עולה ותיתי מחטאת ואשם? - מה להנך שכן מכפרין ^[9]!?

לא נכתוב רחמנא בחטאת, ותיתי מהנך? - מה להנך שכן זכרים?!

לא נכתוב באשם, ותיתי מהנך? - מה להנך שכן ישנן בציבור כביחיד!?

דבר הלמד בגזירה שוה - מהו שילמד בהיקש?

אמר רב פפא: (ויקרא ו יא) וזאת תורת זבח השלמים [אשר יקריב לה’], ^[10] אם על תודה [יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן] - למדנו לתודה ^[11] שבא מן המעשר ^[12]; מדאשכחן שלמים דאתו ממעשר; שלמים גופייהו מנא לן? דכתיב 'שם' 'שם' ^[13].

אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: מעשר דגן - חולין בעלמא הוא ^[14]!?

אמר ליה: אמר אמרה ^[15] למד קדש ומלמד קדש? ^[16].

דבר הלמד בגזירה שוה - מהו שילמד בגזירה שוה?

אמר רמי בר חמא: תניא [דומה לספרא צו פרק יא משנה ז]: ^[17] סלת מרבכת - למדנו לרבוכה ^[18] שבאה סולת ^[19];

חלות ^[20] מניין ^[21]?

תלמוד לומר: 'חלות' 'חלות' ^[22]

רקיקין מניין?

תלמוד לומר: 'מצות' 'מצות' ^[23]' ^[24]!

אמר ליה רבינא: ממאי ד'מצות' 'מצות' מחלות גמר ^[25]? דלמא ממאפה תנור גמר ^[26]?

אלא אמר רבא: תניא [ספרא ויקרא דיבורא דחובה פרשה ב [דיבורא דחטאות פרק ה מ"א]]: (ויקרא ד יא) ’[ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו] וקרבו ופרשו [פסוק יב] והוציא [את כל הפר אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף אתו על עצים באש על שפך הדשן ישרף] - מלמד שמוציאו ^[27] שלם ^[28];

יכול ישרפנו שלם?

נאמר כאן (ויקרא ד יא) ראשו וכרעיו ^[29] ונאמר להלן ^[30] (ויקרא א יב) ראשו וכרעיו ^[31]: מה להלן על ידי ניתוח ^[32] אף כאן ^[33] על ידי ניתוח ^[34].

[## אבל פסוק זה אינו בעולה מן הצאן אלא בעולה מן הבקר! הפסוק בעולת הצאן הוא פסוק יג: והקרב והכרעים ירחץ במים והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה עלה הוא אשה ריח ניחח לה'; ועוד: פסוק זה הוא 'להלן' מהפסוק של 'וערך הכהן' – אך זו ראיה קלושה.]

אי מה להלן בהפשט אף כאן נמי בהפשט?

תלמוד לומר: וקרבו ופרשו (ויקרא ד יא).' [עד כאן לשון הספרא.]

מאי תלמודא?

אמר רב פפא: כשם שפרשו בקרבו ^[35] - כך בשרו בעורו ^[36], ותניא: רבי אומר: נאמר כאן ^[37] עור ובשר ופרש ^[38]

עמוד ב

ונאמר להלן ^[39] עור ובשר ופרש: מה להלן ^[40] על ידי ניתוח ^[41] שלא בהפשט - אף כאן על ידי ניתוח שלא בהפשט.

דבר הלמד בגזירה שוה - מהו שילמד בקל וחומר?

קל וחומר ^[42]: ומה היקש שאינו מלמד בהיקש ^[43] - אי מדרבא אי מדרבינא - מלמד בקל וחומר, מדתנא דבי רבי ישמעאל - גזירה שוה, המלמדת בהיקש ^[44] מדרב פפא ^[45] - אינו דין שתלמד בקל וחומר?

הניחא למאן דאית ליה דרב פפא ^[46], אלא למאן דלית ליה דרב פפא ^[47] - מאי איכא למימר ^[48]?

אלא קל וחומר: ומה היקש שאין מלמד בהיקש - אי מדרבא, אי מדרבינא - מלמד בקל וחומר מדתנא דבי רבי ישמעאל, גזירה שוה - המלמדת בגז"ש חבירתה ^[49] מדרמי בר חמא ^[50] - אינו דין שתלמד בקל וחומר!

דבר הלמד בגז"ש - מהו שילמד בבנין אב?

תיקו.

דבר הלמד בקל וחומר - מהו שילמד בהיקש?

קל וחומר: ומה גזירה שוה שאינה למדה בהיקשא מדרבי יוחנן ^[51] מלמד בהיקש מדרב פפא, קל וחומר הלמד מהיקש מדתנא דבי רבי ישמעאל - אינו דין שילמד בהיקש?

הניחא למאן דאית ליה דרב פפא, אלא למאן דלית ליה דרב פפא - מאי איכא למימר?

תיקו.

דבר הלמד בקל וחומר - מהו שילמד בגזירה שוה?

קל וחומר: ומה גזירה שוה שאינה למידה בהיקשא מדרבי יוחנן מלמד בגזירה שוה מדרמי בר חמא, קל וחומר הלמד בהיקש מדתנא דבי רבי ישמעאל - אינו דין שתלמד בגז"ש!?

דבר הלמד בקל וחומר - מהו שילמד בקל וחומר?

קל וחומר: ומה גזירה שוה שאינה למידה בהיקש ^[52] מדרבי יוחנן, מלמד בקל וחומר, כדאמרן ^[53] - ק"ו הלמד מהיקש מדתנא דבי רבי ישמעאל - אינו דין שילמד בקל וחומר?! וזהו 'קל וחומר בן קל וחומר' ^[54].

^[55] בן בנו של קל וחומר הוא ^[56]?!

תוספות ד"ה בן בנו של ק"ו הוא: וכולי האי לית לן למילף ולמיזל;

וקשה: כיון דק"ו הוא - אמאי לא נילף שפיר כל כמה דמצינן למילף, כי היכי דילפינן בגזירה שוה - אפילו הן מאה?

ויש לפרש 'בן בנו של ק"ו הוא' - משום דמעיקרא הוא דמבעיא ליה אי דבר הלמד בק"ו חוזר ומלמד בגזירה שוה - היאך בא להוכיח מדהוו בק"ו בג"ש שמלמדה בק"ו ע"י ק"ו? א"כ אתה רוצה לדון ק"ו ע"י ק"ו מדבר הבא בקל וחומר - הלא זאת היא שאילתך שאתה מסופק בה!?

אלא ^[57]: קל וחומר: ומה היקש שאינו למד בהיקש - אי מדרבא אי מדרבינא - מלמד בקל וחומר מדתנא דבי רבי ישמעאל, קל וחומר הלמד מהיקש מדתני דבי רבי ישמעאל - אינו דין שילמד בקל וחומר? וזהו קל וחומר בן קל וחומר ^[58].

דבר הלמד בקל וחומר - מהו שילמד בבנין אב?

אמר רבי ירמיה: תא שמע: [זבחים פ"ז מ"ו] 'מלק ונמצאת טריפה: רבי מאיר אומר: אינה מטמאה בבית הבליעה; רבי יהודה אומר: מטמאה בבית הבליעה ^[59].

אמר רבי מאיר: קל וחומר: ומה נבלת בהמה, שמטמאה במגע ובמשא - שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה ^[60], נבילת עוף, שאין מטמא במגע ובמשא ^[61] - אינו דין שתהא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה? ^[62] מה מצינו בשחיטה: שמכשרתה באכילה ^[63]

הערות

^ בפרק 'בית שמאי' (לעיל דף מא.) 'ומה במקום שלא הושוו קרבן לקרבן...' ואוקימנא התם דקסבר רבי ישמעאל דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר
^ מה מצינו
^ וכל שאילות הללו - בקדשים נשאלו, וארבעה שאילות בכל מדה ומדה, כגון: דבר הלמד בהיקש - מהו שילמד בהיקש, ובגזרה שוה, ובקל וחומר, ובבנין אב; ודבר הלמד בגזרה שוה - מהו שילמד בהיקש, ובג"ש, וק"ו, ובבנין אב; ודבר הלמד בבנין אב - מהו שילמד בכולן?
^ אי משום הא כתביה
^ דכתיב בה בהדיא
^ ואין לך לפרש שאילתינו מכאן: אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב.
^ בבנין אב
^ דחדא כתיבא וחדא ילפא בהיקשא
^ עולה לגבי חטאת ואשם - לא חשיבה כפרת עשה דידיה 'כפרה'
^ פסוק יב
^ מכאן, בהיקש משלמים
^ אם פירש בשעת נדרו על מנת להביאה ממעות מעשר שני
^ בשלמים כתיב (דברים כז ז) וזבחת שלמים ואכלת שם [ושמחת לפני ה' אלקיך] ובמעשר כתיב (דברים יד כג) ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות [בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים]
^ ואנן - בקדשים קמיבעיא לן
^ אמר האומר:
^ בתמיה? וכי שניהן צריכין שיהו בקדשים? הואיל ולמד קדש - כגון שלמים, שפיר מיפשט בעיין: דבתר לָמֵד אזלינן; ומר זוטרא סבר: בתר מְלַמֵּד אזלינן; והיינו דאמרינן בעלמא (לעיל דף מה.) ו(לקמן דף ס:) 'הניחא למאן דאמר 'בתר למד אזלינן'
^ ויקרא ו,יג-יד: זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אתו עשירת האפה סלת מנחה תמיד מחציתה בבקר ומחציתה בערב [פסוק יד] על מחבת בשמן תעשה מרבכת תביאנה תפיני מנחת פתים תקריב ריח ניחח לה'
^ חלות מבושלות במים תחילה שבתודה
^ ולא קמח
^ שבתודה
^ ששלשה מינין מצה יש בה: חלות, רקיקין, רבוכה; חלות שבה - מניין שהן סולת
^ נאמר בחלות 'חלות' ונאמר ברבוכה 'חלות': (ויקרא ב ד: וכי תקרב קרבן מנחה מאפה תנור סלת חלות מצת בלולת בשמן; ויקרא ז,יב: אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן)
^ נאמר (ויקרא ז יב) ברקיקין 'מצות' ונאמר בחלות 'מצות'
^ וילפינן רקיקין מחלות וחלות למדו מרבוכה, ושניהם בגזירה שוה
^ וממאי דרקיקין דתודה 'מצות' 'מצות' מחלות דתודה גמרי
^ והתם 'סלת' בהדיא כתיב: סלת חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן (ויקרא ב ד)
^ את כל הפר
^ דאי במנותח - היאך הכל יוציא בהוצאה אחת הנתחים, וקרבו, ופרשו
^ על ראשו ועל כרעיו
^ בעולת בן צאן כתיב
^ [ונתח אתו לנתחיו ואת ראשו ואת פדרו] וערך הכהן ~~את הראש~~ [אתם על העצים אשר על האש אשר על המזבח] וכתיב וקרבו וכרעיו ירחץ (ויקרא א ט)*
^ היה מקטירן - דניתוח כתיב ביה
^ שריפה של זה
^ ובפר כהן משיח קאי
^ דדבר מגונה הוא להוציאו ולשורפו בעין
^ דאיתקש שריפת עורו ובשרו לשריפת קרבו ופרשו [בויקרא ד,יא]
^ בפר ושעיר של יום הכיפורים
^ (ויקרא יז כז) ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת וגו' ואת עורותם ואת בשרם ואת פרשם
^ בפר כהן משיח
^ בפר כהן משיח
^ דילפינן מג"ש מעולה
^ כלומר: מקל וחומר נלמד לפרש לך שאילה זו
^ ולא גרסינן: 'למד [מהיקש]’
^ ולא גרסינן 'למדה [מהיקש?]’
^ [(לעיל נ,א):] וזאת תורת זבח השלמים (ויקרא ו יא) כו', דפשט רב פפא מיניה לגזירה שוה חוזרת ומלמדת בהיקש
^ דאמר: בתר למד אזלינן
^ אלא למאן דאמר בתר מלמד אזלינן
^ לא אשכחן גזירה שוה חוזרת ומלמדת בהיקש, דהתם: מעשר, דחולין הוא המלמדה!
^ מה שאין היקש עושה כן בהיקש חבירו
^ 'סלת מורבכת חלות'
^ לא יאמר צפונה באשם, משם למדנו שאין דבר הלמד בהיקש מלמד בגז"ש
^ כלומר: מן ההיקש
^ לעיל: מקל וחומר: ומה היקש שאינו למד מן ההיקש מלמד בקל וחומר, גז"ש המלמדת מגז"ש חבירתה מדרמי בר חמא וכו'
^ ק"ו זה שאנו מביאין כאן לדורשו בתורה ללמד קל וחומר - מק"ו אנו למידין אותו: מדבר שאף הוא לא למדנוהו אלא בקל וחומר, דהא מייתי לה מגז"ש המלמדת בקל וחומר, והיא גופא לא ידעינן לה אלא על ידי קל וחומר, דבקל וחומר ילפינן לעיל
^ ופרכינן:
^ שאפילו היינו למידין אותו מדבר שלא למדנוהו על ידי קל וחומר - הוא היה עצמו בן קל וחומר, שהרי בקל וחומר אנו למדין אותו, כדאמרן לעיל: 'בקל וחומר: ומה גז"ש כו'; עכשיו - שאף גזירה שוה שאנו למידין אותו ממנו לדורשה בתורה, אף היא לא למדה שתלמד בקל וחומר אלא מקל וחומר - נמצא שאתה מביא מדת קל וחומר בתורה מכח שני קלין וחמורין, והוה ליה 'בנו של קל וחומר ובן בנו של קל וחומר! ודלמא כולי האי לית לן למילף ומיזיל
^ לא תרביה מגזירה שוה המלמדת בקל וחומר, דהיא גופה מקל וחומר אתיא לן, אלא
^ יליף ליה מהיקש המלמד בקל וחומר, דנפקא לן ממתניתא דתני דבי רבי ישמעאל דגמרא גמר לה דדבר המלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר, והשתא לא הוי אלא קל וחומר בן קל וחומר, כי אינך דלעיל: דגזירה שוה מלמדת בקל וחומר מקל וחומר
^ כדין נבלת עוף טהור: דאין מליקת טריפה בקדשים מטהרת מידי נבלה, והוא הדין נמי לשוחט עוף חולין טריפה - מטמאה לרבי יהודה. שלש מחלוקת בדבר: לרבי מאיר: אחת שחיטת עוף של חולין ואחת מליקה בקדשים - מטהרות טריפתן מידי נבילה; ולרבי יהודה זו וזו אינה מטהרת; ולרבי יוסי: שחיטה מטהרת ולא מליקה; וכן מפרש במסכת טהרות בפרק [ראשון:] 'שלש עשרה דברים'
^ כדאמרינן ב'העור והרוטב' (חולין דף קכח: [ספרא שמיני פרשה י]) (ויקרא יא לט) וכי ימות מן הבהמה [אשר היא לכם לאכלה הנגע בנבלתה יטמא עד הערב]: מקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה אינה מטמאה, ואיזו זו? - טריפה ששחטה
^ מבחוץ, דכתיב (ויקרא כב ח) לטמאה בה - אין לך אלא האמור בה: אכילה, ולא מגע ומשא
^ והשתא דקי"ל שחיטה דמטהרת בחולין מק"ו הדרא ומיגמרא אמליקה דקדשים בבנין אב:
^ שמכשרת לאכול בחולין

[1] בפרק 'בית שמאי' (לעיל דף מא.) 'ומה במקום שלא הושוו קרבן לקרבן...' ואוקימנא התם דקסבר רבי ישמעאל דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר

[2] מה מצינו

[3] וכל שאילות הללו - בקדשים נשאלו, וארבעה שאילות בכל מדה ומדה, כגון: דבר הלמד בהיקש - מהו שילמד בהיקש, ובגזרה שוה, ובקל וחומר, ובבנין אב; ודבר הלמד בגזרה שוה - מהו שילמד בהיקש, ובג"ש, וק"ו, ובבנין אב; ודבר הלמד בבנין אב - מהו שילמד בכולן?

[4] אי משום הא כתביה

[5] דכתיב בה בהדיא

[6] ואין לך לפרש שאילתינו מכאן: אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב.

[7] בבנין אב

[8] דחדא כתיבא וחדא ילפא בהיקשא

[9] עולה לגבי חטאת ואשם - לא חשיבה כפרת עשה דידיה 'כפרה'

[10] פסוק יב

[11] מכאן, בהיקש משלמים

[12] אם פירש בשעת נדרו על מנת להביאה ממעות מעשר שני

[13] בשלמים כתיב (דברים כז ז) וזבחת שלמים ואכלת שם [ושמחת לפני ה' אלקיך] ובמעשר כתיב (דברים יד כג) ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות [בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים]

[14] ואנן - בקדשים קמיבעיא לן

[15] אמר האומר:

[16] בתמיה? וכי שניהן צריכין שיהו בקדשים? הואיל ולמד קדש - כגון שלמים, שפיר מיפשט בעיין: דבתר לָמֵד אזלינן; ומר זוטרא סבר: בתר מְלַמֵּד אזלינן; והיינו דאמרינן בעלמא (לעיל דף מה.) ו(לקמן דף ס:) 'הניחא למאן דאמר 'בתר למד אזלינן'

[17] ויקרא ו,יג-יד: זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אתו עשירת האפה סלת מנחה תמיד מחציתה בבקר ומחציתה בערב [פסוק יד] על מחבת בשמן תעשה מרבכת תביאנה תפיני מנחת פתים תקריב ריח ניחח לה'

[18] חלות מבושלות במים תחילה שבתודה

[19] ולא קמח

[20] שבתודה

[21] ששלשה מינין מצה יש בה: חלות, רקיקין, רבוכה; חלות שבה - מניין שהן סולת

[22] נאמר בחלות 'חלות' ונאמר ברבוכה 'חלות': (ויקרא ב ד: וכי תקרב קרבן מנחה מאפה תנור סלת חלות מצת בלולת בשמן; ויקרא ז,יב: אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן)

[23] נאמר (ויקרא ז יב) ברקיקין 'מצות' ונאמר בחלות 'מצות'

[24] וילפינן רקיקין מחלות וחלות למדו מרבוכה, ושניהם בגזירה שוה

[25] וממאי דרקיקין דתודה 'מצות' 'מצות' מחלות דתודה גמרי

[26] והתם 'סלת' בהדיא כתיב: סלת חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן (ויקרא ב ד)

[27] את כל הפר

[28] דאי במנותח - היאך הכל יוציא בהוצאה אחת הנתחים, וקרבו, ופרשו

[29] על ראשו ועל כרעיו

[30] בעולת בן צאן כתיב

[31] [ונתח אתו לנתחיו ואת ראשו ואת פדרו] וערך הכהן ~~את הראש~~ [אתם על העצים אשר על האש אשר על המזבח] וכתיב וקרבו וכרעיו ירחץ (ויקרא א ט)*

[32] היה מקטירן - דניתוח כתיב ביה

[33] שריפה של זה

[34] ובפר כהן משיח קאי

[35] דדבר מגונה הוא להוציאו ולשורפו בעין

[36] דאיתקש שריפת עורו ובשרו לשריפת קרבו ופרשו [בויקרא ד,יא]

[37] בפר ושעיר של יום הכיפורים

[38] (ויקרא יז כז) ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת וגו' ואת עורותם ואת בשרם ואת פרשם

[39] בפר כהן משיח

[40] בפר כהן משיח

[41] דילפינן מג"ש מעולה

[42] כלומר: מקל וחומר נלמד לפרש לך שאילה זו

[43] ולא גרסינן: 'למד [מהיקש]’

[44] ולא גרסינן 'למדה [מהיקש?]’

[45] [(לעיל נ,א):] וזאת תורת זבח השלמים (ויקרא ו יא) כו', דפשט רב פפא מיניה לגזירה שוה חוזרת ומלמדת בהיקש

[46] דאמר: בתר למד אזלינן

[47] אלא למאן דאמר בתר מלמד אזלינן

[48] לא אשכחן גזירה שוה חוזרת ומלמדת בהיקש, דהתם: מעשר, דחולין הוא המלמדה!

[49] מה שאין היקש עושה כן בהיקש חבירו

[50] 'סלת מורבכת חלות'

[51] לא יאמר צפונה באשם, משם למדנו שאין דבר הלמד בהיקש מלמד בגז"ש

[52] כלומר: מן ההיקש

[53] לעיל: מקל וחומר: ומה היקש שאינו למד מן ההיקש מלמד בקל וחומר, גז"ש המלמדת מגז"ש חבירתה מדרמי בר חמא וכו'

[54] ק"ו זה שאנו מביאין כאן לדורשו בתורה ללמד קל וחומר - מק"ו אנו למידין אותו: מדבר שאף הוא לא למדנוהו אלא בקל וחומר, דהא מייתי לה מגז"ש המלמדת בקל וחומר, והיא גופא לא ידעינן לה אלא על ידי קל וחומר, דבקל וחומר ילפינן לעיל

[55] ופרכינן:

[56] שאפילו היינו למידין אותו מדבר שלא למדנוהו על ידי קל וחומר - הוא היה עצמו בן קל וחומר, שהרי בקל וחומר אנו למדין אותו, כדאמרן לעיל: 'בקל וחומר: ומה גז"ש כו'; עכשיו - שאף גזירה שוה שאנו למידין אותו ממנו לדורשה בתורה, אף היא לא למדה שתלמד בקל וחומר אלא מקל וחומר - נמצא שאתה מביא מדת קל וחומר בתורה מכח שני קלין וחמורין, והוה ליה 'בנו של קל וחומר ובן בנו של קל וחומר! ודלמא כולי האי לית לן למילף ומיזיל

[57] לא תרביה מגזירה שוה המלמדת בקל וחומר, דהיא גופה מקל וחומר אתיא לן, אלא

[58] יליף ליה מהיקש המלמד בקל וחומר, דנפקא לן ממתניתא דתני דבי רבי ישמעאל דגמרא גמר לה דדבר המלמד בהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר, והשתא לא הוי אלא קל וחומר בן קל וחומר, כי אינך דלעיל: דגזירה שוה מלמדת בקל וחומר מקל וחומר

[59] כדין נבלת עוף טהור: דאין מליקת טריפה בקדשים מטהרת מידי נבלה, והוא הדין נמי לשוחט עוף חולין טריפה - מטמאה לרבי יהודה. שלש מחלוקת בדבר: לרבי מאיר: אחת שחיטת עוף של חולין ואחת מליקה בקדשים - מטהרות טריפתן מידי נבילה; ולרבי יהודה זו וזו אינה מטהרת; ולרבי יוסי: שחיטה מטהרת ולא מליקה; וכן מפרש במסכת טהרות בפרק [ראשון:] 'שלש עשרה דברים'

[60] כדאמרינן ב'העור והרוטב' (חולין דף קכח: [ספרא שמיני פרשה י]) (ויקרא יא לט) וכי ימות מן הבהמה [אשר היא לכם לאכלה הנגע בנבלתה יטמא עד הערב]: מקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה אינה מטמאה, ואיזו זו? - טריפה ששחטה

[61] מבחוץ, דכתיב (ויקרא כב ח) לטמאה בה - אין לך אלא האמור בה: אכילה, ולא מגע ומשא

[62] והשתא דקי"ל שחיטה דמטהרת בחולין מק"ו הדרא ומיגמרא אמליקה דקדשים בבנין אב:

[63] שמכשרת לאכול בחולין

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]