ביאור:בבלי זבחים דף לא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
השתא 'כזית וּכזית' כללא, 'כזית למחר בחוץ' מיבעיא [1]?
<לישנא אחרינא כזית למחר בחוץ פרטא כזית כזית מיבעיא>
איתמר: חצי זית חוץ לזמנו, חצי זית חוץ למקומו, וחצי זית חוץ לזמנו:
אמר רבא: ויקץ כישן הפיגול [2]; ורב המנונא אמר: עירוב מחשבות הוי [3].
אמר רבא: מנא אמינא לה? דתנן [טהרות פ"א מ"ה]: כביצה אוכל ראשון [4] וכביצה אוכל שני שבללן זה בזה – ראשון; חלקן - זה שני וזה שני [5]' הא חזר ועירבן - ראשון הוי [6]; ממאי? מדקתני סיפא: נפל זה לעצמו וזה לעצמו על ככר של תרומה – פסלוה [7]; נפלו שניהן כאחת [8] - עשאוה שניה' [9]!
ורב המנונא אמר: התם איכא שיעורא [10], הכא ליכא שיעורא [11]; אמר רב המנונא: מנא אמינא לה? – דתנן [טהרות פ"א מ"ה – רישא של המשנה]: 'האוכֶל שנטמא באב הטומאה ושנטמא בולד הטומאה - מצטרפין זה עם זה לטמא בקל שבשניהם [12]' מאי? לאו אף על גב דהדר מלייה [13]? [14]!? [15]!?
דלמא דלא הדר מלייה. [16].
תוספות ד"ה התם איכא שיעורא: פי' בקונט' מעיקרא שיעור שלם הוה, ונחלק, הלכך כשחזר וערבו - שמו חזר עליו, אבל הכא מעיקרא חצי זית פיגול וחצי זית פסול - לא נקרא שם פיגול עליו, כי אם שם פסול; הלכך כי הדר אתי חצי זית דזמן - לא פקע שם פסול למיחל שם פיגול; ולפירוש זה הוה ליה למימר 'התם הוה ביה שיעורא הכא לא הוה ביה שיעורא' ומפרש ר"ת 'איכא שיעורא': שיש מן השני כשיעור, לפיכך מניח לו לראשון להפרד מעליו והלך לו להתחבר אצל ראשון אחר; הכא ליכא שיעורא מן הפסול, ואין מניח לו לפיגול להפרד מעליו.
כי אתא רב דימי, אמר: חצי זית חוץ למקומו, וחצי זית חוץ לזמנו, וחצי זית חוץ לזמנו - תני בר קפרא: פיגול: אין חצי זית מועיל במקום כזית [17].
כי אתא רבין, אמר: [18] חצי זית חוץ לזמנו, וחצי זית חוץ לזמנו, וחצי זית חוץ למקומו - תני בר קפרא: פיגול: אין חצי זית [19] מועיל במקום כזית [20].
רב אשי מתני הכי: חצי זית חוץ לזמנו, וכזית: חציו חוץ למקומו וחציו חוץ לזמנו - תני בר קפרא: פיגול: אין חצי זית מועיל במקום כזית [21].
אמר רבי ינאי: חישב שיאכלוהו כלבים למחר – פיגול, דכתיב (מלכים ב ט י) ואת איזבל יאכלו הכלבים בחלק יזרעאל [ואין קובר ויפתח הדלת וינוס] [22].
מתקיף לה רבי אמי: אלא מעתה, חישב [23] שתאכלהו אש [24] למחר, דכתיב (איוב כ כו) [כל־חשך טמון לצפוניו] תאכלהו אש לא נופח [ירע שריד באהלו] הכי נמי דפיגול!? וכי תימא הכי נמי – והתנן [זבחים פ"ב מ"ה]: לאכול כחצי זית ולהקטיר חצי כזית כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין [25]!?
אי דאפקה בלשון אכילה - הכי נמי; הכא במאי עסקינן? - דאפקה בלשון 'הקטרה', דלשון 'אכילה' לחוד ולשון 'הקטרה' לחוד.
תוספות ד"ה שאין אכילה והקטרה מצטרפין: מרישא הוה מצינא למידק, דקתני 'להקטיר דבר שדרכו להקטיר'; הא דבר שאין דרכו להקטיר – לא, אלמא אכילת אש לא שמה אכילה!
בעי רב אסי: חישב לאכול כזית בשני בני אדם - מהו? בתר מחשבה אזלינן, דאיכא שיעורא? או בתר אוכלין [26] אזלינן, וליכא שיעורא?
אמר אביי: תא שמע [זבחים פ"ב מ"ה]: לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין -
הא לאכול ולאכול [27] - דומיא דלאכול ולהקטיר [28], והיכי דמי? בשני בני אדם מצטרף - שמע מינה.
בעי רבא: חישב לאכול כזית ביתר מכדי אכילת פרס [29] – מהו [30]? לאכילת גבוה מדמינן ליה [31]? או לאכילת הדיוט מדמינן ליה?
אמר אביי: תא שמע [זבחים פ"ב מ"ה]: לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין; טעמא דלאכול ולהקטיר, הא לאכול ולאכול [32] – מצטרף, והא הקטרה - ביותר מכדי אכילת פרס הוא [33]!
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית - כשר:
טעמא דלאכול ולהקטיר, הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול [36] – מצטרף? הא קתני רישא '[37] לאכול את שדרכו לאכול' [38]: את שדרכו לאכול – אִין, שאין דרכו – לא!?
אמר רבי ירמיה: הא מני [39]? - רבי אליעזר היא, דאמר 'מחשבין מאכילת אדם לאכילת מזבח ומאכילת מזבח לאכילת אדם', דתנן [פ"ג מ"ג]: השוחט את הזבח לאכול דבר שאין דרכו לאכול [40] ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר – כשר; ורבי אליעזר פוסל.
אביי אמר: אפילו תימא רבנן, ולא תימא 'הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול', אלא אימא [41]: '[42] הא לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול [43]' [44], [45]מאי קא משמע לן [46]? אי [47] דבר שדרכו לאכול קא משמע לן [48] - מרישא שמע מינה: כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר פסול' <הא כחצי זית למחר פיגול; אלא> אי לאכול ולהקטיר [49] - [50] מדוקיא דרישא שמע מינה [51]: לאכול דבר שדרכו לאכול [52]' – אִין, [53] שאין דרכו לאכול - לא [54], השתא: ומה לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול [55] לא מצטרף, לאכול ולהקטיר מיבעי?
לאכול ולהקטיר איצטריך: סלקא דעתא אמינא: התם [56] הוא [57], [58] דלאו כי אורחיה קא מחשב, אבל הכא [59] דבהאי כי אורחיה ובהאי כי אורחיה אימא ליצטרף? - קא משמע לן.
הדרן עלך כל הזבחים שקבלו דמן
זבחים פרק שלישי: כל הפסולין
משנה:
כל הפסולין ששחטו - שחיטתן כשרה [60] שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים ובעבדים ובטמאים [61], ואפילו בקדשי קדשים, ובלבד שלא יהיו טמאים נוגעין בבשר;
הערות
[עריכה]- ^ השתא 'כזית וּכזית' הוה לך למידק, דהוי כללא, מדלא אתניתא; אלא 'כזית כזית' פרטא, הא 'כזית וּכזית' כללא – 'כזית למחר בחוץ' מיבעיא לך! ובעיין איפשיט: דבעינן לעיל 'כזית כזית' תנן? או 'כזית וּכזית' תנן? - שמע מינה ד'כזית וּכזית' תנן; ומהכא אמרינן בגמרא ד'האומר לחבירו' בקדושין (דף מז.), ובגמרא ד'שבועת הפקדון' (שבועות לח.): רבי היא, דאמר לא שנא 'כזית כזית' לא שנא 'כזית וּכזית' - פרטא הוי
- ^ כיון שמצא חצי זית ראשון חצי זית אחרון, שהוא מינו - ניעור משנתו וּמִבִּטוּלוֹ שנצטרף עם 'חוץ למקומו' לפסול ולא לפגל, וחוזר מצטרף עם זה לפגל, ובטל לו חצי זית ד'חוץ למקומו' מלהוציא מידי פיגול: דאין חצי זית מועיל במקום כזית! ולא אמרינן 'כבר נצטרף עם שאצלו לפסול ולא יחזור ויפרד ממנו'
- ^ מכיון שנצטרף - שוב לא ירד
- ^ התערובות הזה - תורת 'ראשון' עליו לעשות מגעו 'שני', דהא איכא שיעורא דראשון בגוויה ליתן טומאה
- ^ שהרי בכל אחד חצי שיעור דראשון וחצי שיעור דשני, ותנן לקמן בשמעתא ראשון ושני מצטרפין לטמא בקל שבשניהם
- ^ כדמסיים ואזיל מגופא דמתניתין: אלמא כשחזר ומצא את מינו - ניעור מצירוף דשאינו מינו
- ^ כשנסתלק הראשון נפל חבירו עליה - פסלוה ולא טימאוה ליעשות שניה: שכשנפל האחד לא היה בו כביצה ראשון וכשנפל חבירו כבר נסתלק זה
- ^ והוא הדין בזה אחר זה: אם נפל השני בעוד הראשון עליה - 'שניהם כאחד' קרי ליה
- ^ אלמא הדרי ומצטרפי ראשון שבזה ושבזה
- ^ מעיקרא שלם הוא, ונחלק; הלכך: כשחזר ועירבו - חזר שמו עליו
- ^ מעיקרא חצי זית פגול וחצי זית פסול - לא נקרא שם 'פגול' עליו, כי אם שם 'פסול'; הלכך - כי הדר אתי חצי זית דזמן - לא פקע שם 'פסול' למיחל שם 'פגול'
- ^ אם נגע בתרומה - פסלה ולא טמאה: דליכא כשיעור מן הראשון
- ^ אפילו חזר והשלים מאוכל ראשון אחר על זה, עד שהיה בו כביצה אוכל ראשון: דאינו עושה עוד ראשון הואיל ולא היה בו מעולם שיעור קודם שנתערב עם אוכל שני
- ^ אלמא כי לא הוי ביה שיעורא מעיקרא - אין חוזר וניעור
- ^ ואי תימא: אי בלא הוי ביה שיעורא מעיקרא - היאך קיבל טומאה מאב הטומאה מתחילתו? - תשובה לדבריך: שהאוכל מקבל טומאה בכל שהוא, אבל לטמא אחרים צריך כביצה; וברייתא שלימה בתורת כהנים: (ויקרא יא לג) כל אשר בתוכ
הו יטמא... [פסוק לד] מכל האוכל - מלמד שמטמא בכל שהוא; יכול יטמא אחרים בכל שהוא? תלמוד לומר [המשך פסוק לד]: אשר יאכל - דהיינו כביצה, כדילפינן בפ"ח דיומא (דף פ.): אוכל הנאכל בבת אחת; ושיערו חכמים: אין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצת תרנגולת - ^ ה"ג: [ואינו במשנה; [## אולי צריך לגרוס ברש"י: 'ה"פ', כלומר: הכי פירושו]: האוכל חצי ביצה שנטמא באב הטומאה וחצי ביצה אחרת שנטמא בולד הטומאה - מצטרפין זה עם זה לטמא בקל שבשניהם; מאי לאו אף על גב דהדר מלייה? - לא דלא הדר מלייה
- ^ דכיון דהוי להו הנך תרי דזמן גבי הדדי – מצטרפין, ולא אמרינן 'מכי חשיב אחצי זית דזמן קמא נצטרף עם חצי זית דמקום, שקדמו' דהא דאמרת (לעיל כט.) יהיה - מלמד שמצטרפין – היינו דוקא היכא דליכא מינו לצרופי בהדיה
- ^ לאו הכי תני בר קפרא: דכיון שקדמו חצי זית דמקום, אתי חצי זית קמא דזמן ואיצטריף, ושוב אין חוזר וניעור; אלא הכי תנא:
- ^ דמקום
- ^ מועיל לבטל זמן, דהוי כזית
- ^ כרבא סבירא ליה דאמר לעיל 'ויקץ כישן' הפיגול, ואפילו אפסקיה במחשבת מקום; ועדיפא דרב אשי מדרבא, דאשמעינן רבותא: אף על גב דחשבינהו לזמן ומקום בחד דבורא, וצירפן בשפתיו לכזית אחד - ואפילו הכי מצטרף למינו
- ^ אלמא שמיה אכילה
- ^ על הבשר
- ^ הדיוט
- ^ דאפילו אש גבוה במידי דחזי לה ואורחה לא מצטרפא אם חישבה עם אכילת אדם, ואף על גב ד'אכילה' שמה! אלמא לא מדמי אכילות להדדי: דכל חדא וחדא - למילתיה הוא דהויא אכילה
- ^ שנים האוכלין את הזית
- ^ לשנים
- ^ שאין זית שלם לאוכֵל אחד מצטרף
- ^ לשהות בין תחילת אכילתו לסופה יותר מכדי אכילת פרס - דאילו גבי כל איסורים שבתורה קיימא לן דלא הויא אכילה
- ^ הכא מאי
- ^ דהא איתקוש לענין מחשבה אכילת גבוה ואכילת אדם בהדי הדדי, ואכילת גבוה - אף ביותר מכדי אכילת פרס היא: פעמים שאינו ממהר לשרוף
- ^ דומיא דלהקטיר
- ^ והיכי דמי 'יותר מכדי אכילת פרס'? - לאכול חצי זית ולחזור ולאכול חצי זית, ובין זה לזה יותר מכדי אכילת פרס - דומיא דהקטרה
- ^ האי 'להקטיר' דקתני
- ^ קאמר, ודכוותה דוקא לאכול ולאכול דמצטרף
- ^ כי האי להקטיר דמתניתין, דקמיירי באימורים
- ^ זה הכלל: כל השוחט והמקבל
- ^ אלמא מאכילת מזבח לאדם לאו מחשבה היא
- ^ הך סיפא, דאיצטריך למיתני 'אין אכילה והקטרה מצטרפין'
- ^ דהיינו אימורין, וחישב עליו חוץ למקומו או חוץ לזמנו
- ^ הכי דוק מיניה
- ^ אכילה והקטרה אין מצטרפין לפגל
- ^ מצטרף
- ^ ואף על גב דחשיב לחצאין
- ^ ו
- ^ הך סיפא, אי לאו למידק מיניה 'הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול דומיא דלהקטיר' - מאי קמשמע לן: למה לי למתני
- ^ לאכול ולאכול
- ^ כדקאמרת דמחשבת חצאין מצטרפת
- ^ כלומר: ואי היא גופה קא אתא לאשמועינן: דאין אכילה והקטרה מצטרפת?
- ^ ולאו לדיוקא דילה אתאי:
- ^ דקתני
- ^ הויא מחשבה
- ^ אבל לאכול דבר
- ^ לא הוי מחשבה - שמע מינה דאם חישב לאכול חצי זית בשר וחצי זית אימורים - לא מצטרפי, וכל שכן לאכול חצי זית בשר ולהקטיר חצי זית אימורין דלא מצטרפי
- ^ בשר ואימורים
- ^ כי חישב לאכול אימורים
- ^ דלא מצטרף בהדי אכילת בשר
- ^ משום
- ^ לאכול בשר ולהקטיר אימורין
- ^ כדיליף בגמרא
- ^ בטמא שרץ קאמר, שאינו מטמא כלי, דלאו אב הטומאה הוא, או בטמא מת וכגון שבדק קרומית של קנה ושחט בה - אבל בסכין לא: שהוא מטמא את הסכין והסכין מטמא את הבשר, וכגון דעביד סכין אריכא ושחיט
- ^ את הקרבן
- ^ אם שחטוהו במחשבה: הואיל וראוין לעבודה זו - מחשבתן מחשבה