ביאור:בבלי זבחים דף כז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

^[1] חוץ למקומו – פסול, ואין בו כרת ^[2]; חוץ לזמנו – פיגול, וחייבין עליו כרת ^[3] למחר – פסול (כדמוקמינן לקמן, מידי דהוה אמחשבת הינוח: שהרי שחט על מנת להניח דמו למחר – פסול; ורבי יהודה היא דפסיל ליה [בפ"ג, (לקמן לה:)); חזר וחישב (בעבודה שניה), בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו - פסול ואין בו כרת (דהא איפסיל ליה במחשבה קמייתא, ותו לא חייל עליה פיגול, דלא קרבו כל מתיריו)' ואי שלא במקומו (דמזבח) כמקומו דמי, האי 'פסול' (בתמיה: אמאי קרי ליה 'פסול' להאי דחישב ליתן שלא במקומו למחר)? פיגול הוא (שהרי חישב בשחיטה על מנת לזרוק דמו למחר, דהיא אכילת מזבח)!? (אלא: לאו כמקומו דמי, ולא חשיבא 'אכילה')!

אמר מר זוטרא: זריקה דשריא בשר באכילה (כגון: במקום מתן הדם) - מייתא לידי פיגול (בין שחישב בה על מנת להקטיר אימורים למחר, בין שחישב בשחיטה לזרוק למחר), זריקה דלא שריא בשר באכילה (אי הוה עביד לה בזמנה, כגון: זריקה שלא במקומו, בין שחישב בה על מנת להקטיר אימורים למחר, בין שחישב בשחיטה למיעבד הך זריקה למחר) - לא מייתא לידי פיגול.

אמר ליה רב אשי למר זוטרא: מנא לך הא?

אמר ליה: דכתיב (ויקרא ז יח) ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו [ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יחשב לו] פגול יהיה [והנפש האכלת ממנו עונה תשא] - מי שפיגולו גרם לו (שלא יאכל - הוא דקאי בעונה תשא), יצא זה שאין פיגולו גרם לו אלא איסור דבר אחר גרם לו (יצא בשר שנזרק הדם שלא במקומו: דאיסור זריקה שלא במקומו גרם לו שלא יאכל, הלכך אין חייבין על פיגולו כרת; ונפקא לן מהכא דאי חישב בזריקה שלא במקומו על מנת לאכול או להקטיר למחר - לא הויא מחשבת זריקה לענין פיגול, ומינה: כי חישב בשחיטה על מנת לעשות זריקה זו חוץ לזמנו - לא הויא מחשבה בזריקה המפגלת)!

אי הכי (דלא הויא זריקה לענין מחשבה) - איפסולי נמי לא ליפסל!?

אמר רב נחמן בר יצחק: מידי דהוה אמחשבת הינוח (דהא חשיב מיהא להניחו למחר), ואליבא דרבי יהודה ^[4].

ריש לקיש ^[5] אמר: לעולם - פסול ממש ^[6], ושלא במקומו ^[7] כמקומו דמי ^[8], ולא קשיא ^[9]: כאן שנתן בשתיקה, כאן שנתן באמירה ^[10].

^[11] תנן: 'חישב ליתן את הניתנין למטה למעלה למעלה למטה - עד מידי דהוה אמחשבת הינוח, ואליבא דרבי יהודה כו'.

רבי יוחנן אמר: אידי ^[12] ואידי ^[13] - שנתן בשתיקה, ושלא במקומו לאו כמקומו דמי, והא [שיחזור ויתן] דאיכא דם הנפש, הא [שפסול לגמרי] דליכא דם הנפש.

תנן: פסול ואין בו כרת: בשלמא לריש לקיש, היינו דקתני פסול ואין בו כרת ^[14]; אלא לרבי יוחנן ^[15] - מאי אין בו כרת ^[16]?

קשיא.

ולשמואל מאי אין בו כרת ^[17]?

הכי קאמר: אם נתן במחשבה ^[18] - פסול ואין בו כרת ^[19]. ^[20]

ורבי יוחנן, אי שלא במקומו לאו כמקומו דמי ^[21], ליהוי כי נשפך מן הכלי על הרצפה ויאספנו ^[22]!?

סבר לה ^[23] כמאן דאמר ^[24] 'לא יאספנו' ^[25], דאמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: הכל מודים בניתנין למעלה שנתנן למעלה למטה שנתנן למטה שלא כמצותן ^[26] - לא יאספנו ^[27]; לא נחלקו ^[28] אלא בניתנין למעלה שנתנן למטה, למטה שנתנן למעלה, ^[29] שרבי יוסי אומר לא יאספנו ^[30] ורבי שמעון אומר יאספנו,

עמוד ב

^[31] ומשנתינו כדברי האומר לא יאספנו ^[32].

ורב חסדא אמר אבימי: הכל ^[33] מודין בניתנין למטה שנתנן למעלה שלא יאספנו ^[34], וכל שכן בניתנין למעלה שנתנן למטה ^[35], הואיל ודמים העליונים - למטה הן באין ^[36]; לא נחלקו אלא בניתנין לפנים שנתנן בחוץ, בחוץ שנתנן לפנים, שרבי יוסי אומר יאספנו ^[37], ורבי שמעון אומר לא יאספנו ^[38].

אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא ^[39]: [ספרא צו פרשה א משנה ז] 'רבי יהודה אומר: זאת היא העולה [(ויקרא ו ב) [צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה היא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו] ^[40] - הרי אלו שלשה מיעוטין ^[41]: פרט לנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים: אם עלתה – תרד ^[42];

רבי שמעון אומר: ’[ה]עולה': אין לי אלא עולה כשרה ^[43], מנין לרבות שנשחטה בלילה, ושנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים, והלן ^[44], והיוצא ^[45], והטמא, ושנשחט ^[46] חוץ לזמנו וחוץ למקומו, ושקיבלו פסולין, וזרקו את דמה, והניתנין למעלה שנתנן למטה, והניתנין למטה שנתנן למעלה, והניתנין בפנים שנתנן בחוץ, והניתנין בחוץ שנתנן בפנים, והפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן – מנין ^[47]? - תלמוד לומר: תורת העולה – [ריבה:] תורה אחת לכל העולין שאם עלו לא ירדו;

יכול שאני מרבה אף הרובע והנרבע ^[48] והמוקצה ^[49] והנעבד ^[50] והאתנן, והמחיר, והכלאים והטריפה, ויוצא דופן ^[51]? - תלמוד לומר: זאת.

ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו, אחר שריבה הכתוב ומיעט ^[52]?

אמרת ^[53]: מרבה אני את אלו שהיה פסולן בקודש ^[54], ומוציא אני את אלו שלא היה פסולן בקודש.'

קתני מיהא הניתנין למטה שנתנן למעלה ולמעלה שנתנן למטה ולא פליג רבי יהודה ^[55] מאי טעמא? לאו משום דקלטיה מזבח ^[56], ושמע מינה ^[57]: לא יאספנו ^[58]!

אמר רבי אלעזר: מזבח הפנימי מקדש פסולין ^[59].

מאי קא משמע לן? תנינא: 'הניתנין בפנים כו' ^[60]' ^[61]?

אי מהתם - הוה אמינא הני מילי דם ^[62], דחזי ליה ^[63], אבל קומץ - דלא חזי ליה ^[64], אימא לא ^[65]!? קא משמע לן.

מיתיבי: 'קטרת זרה ^[66] שעלה לגבי מזבח ^[67] – תרד, שאין לך מקדש פסולין אלא מזבח החיצון בראוי לו ^[68]'; חיצון – אִין, פנימי לא!?

תריץ הכי: קטרת זרה שעלתה למזבח החיצון – תרד, שאין מזבח החיצון מקדש פסולין אלא הראוי לו, והפנימי - בין ראוי לו בין שאין ראוי לו; מאי טעמא? האי [מזבח חיצון] - רצפה ^[69], והאי [מזבח פנימי, מזבח הקטורת] - כלי שרת ^[70].

משנה:

השוחט את הזבח ^[71] לזרוק דמו בחוץ - או מקצת דמו בחוץ; להקטיר אימוריו בחוץ - או מקצת אימוריו בחוץ; לאכול בשרו בחוץ - או כזית מבשרו בחוץ, או לאכול כזית מעור האליה בחוץ – פסול, ואין בו כרת ^[72];

לזרוק דמו למחר, מקצת דמו למחר, להקטיר אימוריו למחר - או מקצת אימוריו למחר, לאכול בשרו למחר - או כזית מבשרו למחר ^[73], או לאכול כזית מעור האליה למחר – פיגול, וחייבין עליו כרת ^[74].

גמרא:

סברוה: עור אליה

הערות

^ על מנת לאוכלו
^ על אכילתו
'^ שהרי קרבו מתיריו, דהכי תנן במתניתין (פ"ב מ"ג; (לקמן כט:) חוץ למקומו פסול, חוץ לזמנו פיגול [ובלבד שיקרב המתיר כמצותו]’ שהרי קרבו מתיריו, מהן פיגול ומהן בשתיקה, ואין [ובלבד שאין] כאן פסול מחשבה אחרת להוציאו מיד פיגול); (אבל אם אותה מחשבה שחישב בעבודה ראשונה: ליתן את הניתנין למטה למעלה, חישב לזרוק אותה זריקה)
'^ לקמן בפרק 'כל הפסולין' (פ"ג מ"ו, דף לה:) תנן: להניח מדמו למחר... כשר, ורבי יהודה פוסל
^ אמתניתין קאי
^ ופליג אדשמואל: דלא תני תנא 'פסול' אבשר לחודיה אי לא פריש בהדיא, ומתניתין - פסול לגמרי קאמר: שאף בעלים לא נתכפרו
^ כשמואל סבירא ליה:
^ לענין כפרה, ולא להתיר באכילה, כדדריש ליה שמואל לקרא דלעיל ואני נתתיו לכם (ויקרא יז יא) וגו'
^ אמתניתין
^ דרשא דקרא דמשמע בעלים נתכפרו כשנתן בשלא במקומו – בשתיקה; ומתניתין דקתני 'פסול' בנתן במחשבת לאכול בשר חוץ לזמנו; ואשמעינן דפסול ואין בו כרת: דמחשבת זריקה זו - מחשבה הוא לפסול, דכמקומו דמי, ולא לפגל: דזריקה דלא שריא בשר באכילה לא מייתי לידי פיגול
^ כל הנך תיובתא דאותבינן לשמואל - מותבינן נמי לריש לקיש, דהא כוותיה סבירא ליה דשלא במקומו כמקומו דמי:
^ מתניתין דקתני פסול וליכא תקנתא
^ ומתניתין דכל הפסולים דתני תקנתא
^ דאוקי מתניתין כשנתן במחשבה, איצטריך למיתני אין בו כרת לאשמועינן דאף על גב דחשיב בהך זריקה חוץ לזמנו - אינו פיגול, וכדאמרן: דלא שריא בשר באכילה - לא מייתי לידי פיגול
^ דמוקי בשתיקה, והאי 'פסול' משום דלא במקומו הוא
^ פשיטא דאין בו כרת
^ דאיהו נמי מוקי לה בשתיקה
^ דחוץ לזמנו
^ ואיצטריך לאשמועינן: אף על גב דלענין כפרה כמקומו דמי - מחשבת פיגול לא חיילא, הואיל ולא שריא בשר באכילה
^ אבל לרבי יוחנן לא מצי לשנויי הכי: דכיון דאשמעינן תנא דידן 'פסול', ומשום דשלא במקומו לאו כמקומו דמי - פשיטא דאם נתן במחשבה לא הויא מחשבה, דהוי כאילו נתנו על הרצפה: דלא קרבו כל מתיריו.
^ כיון דלאו זריקה הוא כלל
^ ואפילו ליכא דם הנפש אחרינא - אמאי פסול? יאסוף את זה מן המזבח, ויחזור ויתננו במקומו!? בשלמא לשמואל ולריש לקיש: כיון דזריקה היא לכפרה - אידחי ליה מלאספו, שהרי כיפר, אלא לרבי יוחנן - יאספנו
^ תנא דמתניתין
^ כיון דהגיע למזבח
^ ואף על גב דשלא כהילכתו הוא - קלטיה מזבח לאפוקי מתורת כפרה אחריתי
^ כגון במחשבה או בשמאל
^ לחזור וליתנו כמצותו: דכיון דניתן במקומו - אזדא ליה תורת זריקה מיניה
^ הנך תנאי
^ דבעינן למימר
^ ואף על גב דלאו כמקומו דמי
^ ועל כרחך ליכא למימר דטעמא דרבי יוסי משום דסבירא ליה דשלא במקומו כמקומו דמי: דאם כן, אדמיפלגי באסיפה - ליפלגי בכפרה, ונימא רבי יוסי 'כיפר' ורבי שמעון 'לא כיפר'! אלא לרבי יוסי נמי לאו כמקומו דמי, ואפילו הכי לא יאספנו
^ ומשום הכי תנא 'פסול' במתניתין
^ רבי יוסי ורבי שמעון
^ דהואיל וניתן במזבח הראוי לו - לא הוי כנשפך על הרצפה: דקלטיה מזבח לאפוקי מכלל זריקה במקום אחר
^ דקרובה היא למתנה גמורה
^ שהרי דמים העליונים למטה הן שותתין ויורדין, הלכך האי דם - סופו לירד למטה היה ראוי, וכי יהביה למטה - קלטיה מזבח מלאוספו ולחזור וליתנו למעלה
^ דכיון דלמזבח זה לא היה ראוי - לא קלטיה כלל
^ שהרי לשם מזבח היה ראוי, והרי בא לשום מזבח
^ דאיתיה לדרבי יוחנן, דאמר דאיכא דאית ליה 'לא יאספנו' ואף על גב דשלא במקומו לאו כמקומו דמי לענין כפרה - לענין אסיפה מיהו קלטיה מזבח
^ זאת היא מיעוטא: זאת ולא אחרת; היא הוי מיעוטא; ה"א דהעולה הוי מיעוטא, כלומר: העולה המיוחדת, ולא כולן
^ לפי שבא המקרא הזה ללמדנו על הפסולין למזבח שעלו דלא ירדו, דילפינן מעולה על מוקדה על המזבח כל הלילה (ויקרא ו ב) משעלה על מוקדה - תהא שם כל הלילה; לפיכך מיעט לך בו שלשה מעוטין, למעט בו שלשה פסולין
^ אבל שאר פסולין - אם עלו לא ירדו; ולקמן בפרק 'המזבח מקדש' (דף פד:) מפרש טעמא דרבי יהודה דמרבי שאר פסולין ומפיק הנך
^ תהא על מוקדה כל הלילה עד הבקר
^ שלן בשרה חוץ למזבח
^ שיצא בשרה
^ על מנת להקטיר
^ שכיון שעלו לא ירדו
^ על פי עד אחד, שמותר להדיוט ואסור לגבוה, ונפקי לן מקראי במסכת תמורה בפרק 'כל האסורין' (דף כח.)
^ מוקצה שהקצהו לתקרובת עבודת כוכבים
^ שהשתחוה לבהמה
^ שור או כשב (ויקרא כב כז) - פרט לכלאים; כי יולד - פרט ליוצא דופן (חולין דף לח:)
^ ולא פירש לך הכתוב מה ריבה ומה מיעט
^ ומעצמך
^ משבאו לעזרה נפסלו
^ לשווינהו כנשפך על הרצפה, ונימא יֵרדו, כדאמר רבי יהודה - פרט לנשפך דמה, ואלמא לאו כנשפך דמה קחשיב ליה
^ לקדושי
^ לענין אסיפה
^ והא ליכא למימר משום דקסבר שלא במקומו כמקומו דמי, ומשום דכיפרה הוא, דהא דומיא דשאר זריקות פסולות קתני ליה; ומדרבי שמעון היינו טעמא דלא מייתי ליה: דאיכא למימר טעמא דרבי שמעון משום דתורת העולה ריבה ואפילו נשפך דמה נמי קאמר דלא ירדו
^ שאם עלו לא ירדו ואף על גב דלא כתיב קרא אלא בחיצון
^ גירסת רש"י: הניתנין בחוץ שנתנן בפנים לא ירדו אבריהם ממזבח
^ ולא פליג רבי יהודה; מאי - לאו דקלטיה פנימי לדם זה שניתנו עליו, ואף על פי שנפסל בכניסתו להיכל משום וכל חטאת אשר יובא מדמה (ויקרא ו כג) הוה ליה כנשפך דמה
^ שפסול - הוא דמקדש
^ הואיל וחזי ליה דם בעלמא, כגון: דמים הפנימיים
^ דכתיב (שמות ל ט) לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה ומנחה
^ אימא אם עלה עליו - ירד
^ קטרת נדבה; שלא התיר הכתוב אלא קטרת של ציבור, שחרית וערבית
^ קסלקא דעתך דבמזבח הקטרת קאי
^ לאפוקי קמצים, שלא קידשו בכלי; הכי מפרש לקמן בפרק 'המזבח' (דף פג:)
^ בבנין אבנים, שלא נמשח; לפיכך אין קדושתו בזה חמורה כזה שהוא כלי שרת המיטלטל
^ ונמשח עם המשכן
^ שלמים או שאר הנאכלין
^ והאוכלו, ואפילו בחוץ - אין ענוש כרת
^ ליכא לאוקומה בשלמים, אלא בתודה וחטאת ואשם, דאילו בשלמים - מחר זמנו הוא; אבל לזרוק דמו או להקטיר אימוריו אפילו בשלמים - הוי למחר חוץ לזמנו
^ האוכלו אפילו בזמנו ענוש כרת; ובגמרא יליף לה

[1] על מנת לאוכלו

[2] על אכילתו

[3] '^ שהרי קרבו מתיריו, דהכי תנן במתניתין (פ"ב מ"ג; (לקמן כט:) חוץ למקומו פסול, חוץ לזמנו פיגול [ובלבד שיקרב המתיר כמצותו]’ שהרי קרבו מתיריו, מהן פיגול ומהן בשתיקה, ואין [ובלבד שאין] כאן פסול מחשבה אחרת להוציאו מיד פיגול); (אבל אם אותה מחשבה שחישב בעבודה ראשונה: ליתן את הניתנין למטה למעלה, חישב לזרוק אותה זריקה)

[4] '^ לקמן בפרק 'כל הפסולין' (פ"ג מ"ו, דף לה:) תנן: להניח מדמו למחר... כשר, ורבי יהודה פוסל

[5] אמתניתין קאי

[6] ופליג אדשמואל: דלא תני תנא 'פסול' אבשר לחודיה אי לא פריש בהדיא, ומתניתין - פסול לגמרי קאמר: שאף בעלים לא נתכפרו

[7] כשמואל סבירא ליה:

[8] לענין כפרה, ולא להתיר באכילה, כדדריש ליה שמואל לקרא דלעיל ואני נתתיו לכם (ויקרא יז יא) וגו'

[9] אמתניתין

[10] דרשא דקרא דמשמע בעלים נתכפרו כשנתן בשלא במקומו – בשתיקה; ומתניתין דקתני 'פסול' בנתן במחשבת לאכול בשר חוץ לזמנו; ואשמעינן דפסול ואין בו כרת: דמחשבת זריקה זו - מחשבה הוא לפסול, דכמקומו דמי, ולא לפגל: דזריקה דלא שריא בשר באכילה לא מייתי לידי פיגול

[11] כל הנך תיובתא דאותבינן לשמואל - מותבינן נמי לריש לקיש, דהא כוותיה סבירא ליה דשלא במקומו כמקומו דמי:

[12] מתניתין דקתני פסול וליכא תקנתא

[13] ומתניתין דכל הפסולים דתני תקנתא

[14] דאוקי מתניתין כשנתן במחשבה, איצטריך למיתני אין בו כרת לאשמועינן דאף על גב דחשיב בהך זריקה חוץ לזמנו - אינו פיגול, וכדאמרן: דלא שריא בשר באכילה - לא מייתי לידי פיגול

[15] דמוקי בשתיקה, והאי 'פסול' משום דלא במקומו הוא

[16] פשיטא דאין בו כרת

[17] דאיהו נמי מוקי לה בשתיקה

[18] דחוץ לזמנו

[19] ואיצטריך לאשמועינן: אף על גב דלענין כפרה כמקומו דמי - מחשבת פיגול לא חיילא, הואיל ולא שריא בשר באכילה

[20] אבל לרבי יוחנן לא מצי לשנויי הכי: דכיון דאשמעינן תנא דידן 'פסול', ומשום דשלא במקומו לאו כמקומו דמי - פשיטא דאם נתן במחשבה לא הויא מחשבה, דהוי כאילו נתנו על הרצפה: דלא קרבו כל מתיריו.

[21] כיון דלאו זריקה הוא כלל

[22] ואפילו ליכא דם הנפש אחרינא - אמאי פסול? יאסוף את זה מן המזבח, ויחזור ויתננו במקומו!? בשלמא לשמואל ולריש לקיש: כיון דזריקה היא לכפרה - אידחי ליה מלאספו, שהרי כיפר, אלא לרבי יוחנן - יאספנו

[23] תנא דמתניתין

[24] כיון דהגיע למזבח

[25] ואף על גב דשלא כהילכתו הוא - קלטיה מזבח לאפוקי מתורת כפרה אחריתי

[26] כגון במחשבה או בשמאל

[27] לחזור וליתנו כמצותו: דכיון דניתן במקומו - אזדא ליה תורת זריקה מיניה

[28] הנך תנאי

[29] דבעינן למימר

[30] ואף על גב דלאו כמקומו דמי

[31] ועל כרחך ליכא למימר דטעמא דרבי יוסי משום דסבירא ליה דשלא במקומו כמקומו דמי: דאם כן, אדמיפלגי באסיפה - ליפלגי בכפרה, ונימא רבי יוסי 'כיפר' ורבי שמעון 'לא כיפר'! אלא לרבי יוסי נמי לאו כמקומו דמי, ואפילו הכי לא יאספנו

[32] ומשום הכי תנא 'פסול' במתניתין

[33] רבי יוסי ורבי שמעון

[34] דהואיל וניתן במזבח הראוי לו - לא הוי כנשפך על הרצפה: דקלטיה מזבח לאפוקי מכלל זריקה במקום אחר

[35] דקרובה היא למתנה גמורה

[36] שהרי דמים העליונים למטה הן שותתין ויורדין, הלכך האי דם - סופו לירד למטה היה ראוי, וכי יהביה למטה - קלטיה מזבח מלאוספו ולחזור וליתנו למעלה

[37] דכיון דלמזבח זה לא היה ראוי - לא קלטיה כלל

[38] שהרי לשם מזבח היה ראוי, והרי בא לשום מזבח

[39] דאיתיה לדרבי יוחנן, דאמר דאיכא דאית ליה 'לא יאספנו' ואף על גב דשלא במקומו לאו כמקומו דמי לענין כפרה - לענין אסיפה מיהו קלטיה מזבח

[40] זאת היא מיעוטא: זאת ולא אחרת; היא הוי מיעוטא; ה"א דהעולה הוי מיעוטא, כלומר: העולה המיוחדת, ולא כולן

[41] לפי שבא המקרא הזה ללמדנו על הפסולין למזבח שעלו דלא ירדו, דילפינן מעולה על מוקדה על המזבח כל הלילה (ויקרא ו ב) משעלה על מוקדה - תהא שם כל הלילה; לפיכך מיעט לך בו שלשה מעוטין, למעט בו שלשה פסולין

[42] אבל שאר פסולין - אם עלו לא ירדו; ולקמן בפרק 'המזבח מקדש' (דף פד:) מפרש טעמא דרבי יהודה דמרבי שאר פסולין ומפיק הנך

[43] תהא על מוקדה כל הלילה עד הבקר

[44] שלן בשרה חוץ למזבח

[45] שיצא בשרה

[46] על מנת להקטיר

[47] שכיון שעלו לא ירדו

[48] על פי עד אחד, שמותר להדיוט ואסור לגבוה, ונפקי לן מקראי במסכת תמורה בפרק 'כל האסורין' (דף כח.)

[49] מוקצה שהקצהו לתקרובת עבודת כוכבים

[50] שהשתחוה לבהמה

[51] שור או כשב (ויקרא כב כז) - פרט לכלאים; כי יולד - פרט ליוצא דופן (חולין דף לח:)

[52] ולא פירש לך הכתוב מה ריבה ומה מיעט

[53] ומעצמך

[54] משבאו לעזרה נפסלו

[55] לשווינהו כנשפך על הרצפה, ונימא יֵרדו, כדאמר רבי יהודה - פרט לנשפך דמה, ואלמא לאו כנשפך דמה קחשיב ליה

[56] לקדושי

[57] לענין אסיפה

[58] והא ליכא למימר משום דקסבר שלא במקומו כמקומו דמי, ומשום דכיפרה הוא, דהא דומיא דשאר זריקות פסולות קתני ליה; ומדרבי שמעון היינו טעמא דלא מייתי ליה: דאיכא למימר טעמא דרבי שמעון משום דתורת העולה ריבה ואפילו נשפך דמה נמי קאמר דלא ירדו

[59] שאם עלו לא ירדו ואף על גב דלא כתיב קרא אלא בחיצון

[60] גירסת רש"י: הניתנין בחוץ שנתנן בפנים לא ירדו אבריהם ממזבח

[61] ולא פליג רבי יהודה; מאי - לאו דקלטיה פנימי לדם זה שניתנו עליו, ואף על פי שנפסל בכניסתו להיכל משום וכל חטאת אשר יובא מדמה (ויקרא ו כג) הוה ליה כנשפך דמה

[62] שפסול - הוא דמקדש

[63] הואיל וחזי ליה דם בעלמא, כגון: דמים הפנימיים

[64] דכתיב (שמות ל ט) לא תעלו עליו קטרת זרה ועולה ומנחה

[65] אימא אם עלה עליו - ירד

[66] קטרת נדבה; שלא התיר הכתוב אלא קטרת של ציבור, שחרית וערבית

[67] קסלקא דעתך דבמזבח הקטרת קאי

[68] לאפוקי קמצים, שלא קידשו בכלי; הכי מפרש לקמן בפרק 'המזבח' (דף פג:)

[69] בבנין אבנים, שלא נמשח; לפיכך אין קדושתו בזה חמורה כזה שהוא כלי שרת המיטלטל

[70] ונמשח עם המשכן

[71] שלמים או שאר הנאכלין

[72] והאוכלו, ואפילו בחוץ - אין ענוש כרת

[73] ליכא לאוקומה בשלמים, אלא בתודה וחטאת ואשם, דאילו בשלמים - מחר זמנו הוא; אבל לזרוק דמו או להקטיר אימוריו אפילו בשלמים - הוי למחר חוץ לזמנו

[74] האוכלו אפילו בזמנו ענוש כרת; ובגמרא יליף לה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]