ביאור:בבלי סנהדרין דף צ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מחלוקת [1] בעוקר הגוף דעבודת כוכבים וקיום מקצת וביטול מקצת דעבודת כוכבים [2], דרחמנא אמר (דברים יג ו) [והנביא ההוא או חלם החלום ההוא יומת כי דבר סרה על ה' אלקיכם המוציא אתכם מארץ מצרים והפדך מבית עבדים להדיחך] מן הדרך [אשר צוך ה' אלקיך ללכת בה ובערת הרע מקרבך] - אפילו מקצת הדרך [3]; אבל עוקר הגוף דשאר מצות - דברי הכל בחנק [4]; וקיום מקצת וביטול מקצת דבשאר מצות - דברי הכל פטור [5].
מתיב רב המנונא '(דברים יג ו) ’[והנביא ההוא או חלם החלום ההוא יומת כי דבר סרה על ה' אלקיכם המוציא אתכם מארץ מצרים והפדך מבית עבדים להדיחך מן הדרך אשר צוך ה' אלקיך ללכת [בה ובערת הרע מקרבך]’ - זו מצות עשה [6]; 'בה' - זו מצות לא תעשה [7]' - ואי סלקא דעתך בעבודת כוכבים, עשה בעבודת כוכבים היכי משכחת לה [8]?
תרגמה רב חסדא: (דברים יב ג) ונתצתם [את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא].
רב המנונא אמר: מחלוקת בעוקר הגוף, בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות [9] וקיום מקצת וביטול מקצת דעבודת כוכבים, דרחמנא אמר 'מן הדרך' - אפילו מקצת הדרך [10], אבל קיום מקצת וביטול מקצת דבשאר מצות [11] - דברי הכל פטור [12].
תנו רבנן: 'המתנבא לעקור דבר מן התורה – חייב; לקיים מקצת ולבטל מקצת: רבי שמעון פוטר; ובעבודת כוכבים, אפילו אומר היום עיבדוה ולמחר בטלוה [13] - דברי הכל חייב.'
אביי סבר לה כרב חסדא [14], ומתרץ לה כרב חסדא; רבא סבר לה כרב המנונא, ומתרץ לה כרב המנונא: אביי סבר לה כרב חסדא ומתרץ לה כרב חסדא: המתנבא לעקור דבר מן התורה - דברי הכל בחנק; לקיים מקצת ולבטל מקצת: רבי שמעון פוטר והוא הדין לרבנן [15]; ובעבודת כוכבים - אפילו אמר היום עיבדוה ולמחר בטלוה – חייב; מר כדאית ליה ומר כדאית ליה [16];
רבא סבר לה כרב המנונא, ומתרץ לה כרב המנונא: המתנבא לעקור דבר מן התורה - בין בעבודת כוכבים בין בשאר מצות – חייב; מר כדאית ליה ומר כדאית ליה; לקיים מקצת ולבטל מקצת בשאר מצות: רבי שמעון פוטר, והוא הדין לרבנן [17]; ובעבודת כוכבים - אפילו אומר "היום עיבדוה ולמחר בטלוה" – חייב, מר כדאית ליה ומר כדאית ליה.
אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: בכל, אם יאמר לך נביא [18]: "עבור על דברי תורה" [19] - שמע לו, חוץ מעבודת כוכבים, שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע - אל תשמע לו.
תניא: רבי יוסי הגלילי אומר: הגיע תורה לסוף דעתה של עבודת כוכבים, לפיכך נתנה תורה ממשלה בה [20]: שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע - אל תשמע לו.
תניא: אמר רבי עקיבא: חס ושלום שהקדוש ב"ה מעמיד חמה לעוברי רצונו, אלא כגון חנניה בן עזור [21]: שמתחלתו נביא אמת, ולבסוף נביא שקר [22].
וזוממי בת כהן:
מנהני מילי?
אמר רב אחא בריה דרב איקא: דתניא: רבי יוסי אומר: מה תלמוד לומר (דברים יט יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו [ובערת הרע מקרבך] [23]? - לפי שכל המזוממין שבתורה, זוממיהן ובועליהן כיוצא בהן; בת כהן - היא בשריפה ואין בועלה בשריפה; זוממין - איני יודע אם לו הוקשו [24] אם לה הוקשו [25]; כשהוא אומר 'לעשות לאחיו' - לאחיו ולא לאחותו [26].
הדרן עלך אלו הן הנחנקין
סנהדרין פרק אחד עשר פרק חלק דף צ,א
משנה:
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר (ישעיהו ס כא) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר [27]; ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר "אין תחיית המתים מן התורה" [28], ו"אין תורה מן השמים", ואפיקורוס [29].
רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים [30].
והלוחש על המכה ואומר (שמות טז כו) [תחילת הפסוק ויאמר: אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו - איננו חלק מן הלחש] כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך;
אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם באותיותיו.
שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק לעולם הבא; שלשה מלכים: ירבעם, אחאב, ומנשה; רבי יהודה אומר: מנשה - יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר (דברי הימים ב לג יג) ויתפלל אליו [ויעתר לו] וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו [וידע מנשה כי ה' הוא האלקים].
אמרו לו: למלכותו השיבו, ולא לחיי העולם הבא השיבו!
ארבעה הדיוטות: בלעם, ודואג, ואחיתופל, וגחזי.
גמרא:
וכל כך למה?
תנא: הוא כפר בתחיית המתים - לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מניין שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה? שנאמר (מלכים ב ז א) ויאמר אלישע שמעו דבר ה' [כה אמר ה’] כעת מחר סאה סלת בשקל וסאתים שעורים בשקל בשער שומרון וכתיב [31] ויען השליש אשר למלך נשען על ידו את איש האלהים ויאמר הנה ה' עושה ארובות בשמים היהיה הדבר הזה ויאמר הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל
וכתיב (מלכים ב ז כ) ויהי לו כן וירמסו אותו העם בשער וימות
ודילמא קללת אלישע גרמה ליה, דאמר רב יהודה אמר רב: קללת חכם - אפילו על חנם היא באה!?
אם כן לכתוב קרא 'וירמסוהו וימות' מאי 'בשער'? - על עסקי שער [32].
[אמר רבי יוחנן]: מניין לתחיית המתים מן התורה? - שנאמר (במדבר יח כח) [כן תרימו גם אתם תרומת ה' מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל] ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן; וכי אהרן לעולם קיים [33]? והלא לא נכנס לארץ ישראל שנותנין לו תרומה [34]!? אלא מלמד שעתיד לחיות [35] וישראל נותנין לו תרומה - מכאן לתחיית המתים מן התורה.
דבי רבי ישמעאל תנא: [36] 'לאהרן' [37] כאהרן: מה אהרן חבר - אף בניו חברים.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מניין שאין נותנין תרומה לכהן עם הארץ? שנאמר (דברי הימים ב לא ד) ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה': כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת, ושאינו מחזיק בתורת ה' - אין לו מנת!
אמר רב אחא בר אדא אמר רב יהודה: כל הנותן תרומה לכהן עם הארץ - כאילו נותנה לפני ארי: מה ארי, ספק דורס ואוכל ספק אינו דורס ואוכל [38] - אף כהן עם הארץ: ספק אוכלה בטהרה ספק אוכלה בטומאה [39].
רבי יוחנן אמר: אף גורם לו מיתה, שנאמר (ויקרא כב ט) [ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא] ומתו בו כי יחללוהו [אני ה' מקדשם].
דבי רבי אליעזר בן יעקב תנא: אף משיאו עון אשמה [40], שנאמר (ויקרא כב) והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם [כי אני ה' מקדשם] [41].
תניא: רבי סימאי אומר: מניין לתחיית המתים מן התורה? - שנאמר (שמות ו ד) וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען [את ארץ מגריהם אשר גרו בה]; 'לכם' לא נאמר, אלא 'להם' [42] - מכאן לתחיית המתים מן התורה.
<צד"ק ג"ם גש"ם ק"ם סימן>:
שאלו מינין את רבן גמליאל: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים?
אמר להם מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים - ולא קיבלו ממנו:
מן התורה – דכתיב: (דברים לא טז) ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם [העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו] [43];
אמרו לו: ודילמא 'וקם העם הזה וזנה ...' [44]!?
מן הנביאים - דכתיב (ישעיהו כו יט) יחיו מתיך [45] נבלתי יקומון [46] הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל!
ודילמא מתים שהחיה יחזקאל [47]?
מן הכתובים - דכתיב (שיר השירים ז י) וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים [48]!
ודילמא רחושי מרחשן שפוותיה [49] בעלמא, [50]כרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: כל מי שנאמרה הלכה בשמו בעולם הזה - שפתותיו דובבות בקבר, שנאמר 'דובב שפתי ישנים'?
[51] עד שאמר להם מקרא זה: (דברים יא כא) [למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה] אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם [כימי השמים על הארץ]; 'לכם' לא נאמר, אלא 'להם' - מיכן לתחיית המתים מן התורה.
ויש אומרים מן המקרא הזה אמר להם: (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום [52]. [פשיטא דחיים כולכם היום!? אלא אפילו ביום שכל העולם כולם מתים - אתם חיים] מה היום כולכם קיימין - אף לעוה"ב כולכם קיימין [53].
שאלו רומיים את רבי יהושע בן חנניה מניין שהקב"ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות?
אמר להו: תרווייהו מן המקרא הזה שנאמר (דברים לא טז) ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה [אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו] [54]!
ודילמא וקם העם הזה וזנה?
אמר להו: נקוטו מיהא פלגא בידייכו: דיודע מה שעתיד להיות [55].
איתמר נמי: אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות? שנאמר 'הנך שוכב עם אבותיך וקם וגו'
תניא: אמר רבי אליעזר ברבי יוסי: בדבר זה זייפתי ספרי מינים: שהיו אומרים 'אין תחיית המתים מן התורה'; אמרתי להן זייפתם תורתכם [56] ולא העליתם בידכם כלום [57], שאתם אומרים אין תחיית המתים מן התורה! הרי הוא אומר (במדבר טו לא) [כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר] הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה - הכרת תכרת בעולם הזה, עונה בה – לאימת? לאו לעולם הבא [58]?!
אמר ליה רב פפא לאביי: ולימא להו תרוייהו מ'הכרת תכרת' [59]!
אינהו הוו אמרי ליה 'דברה תורה כלשון בני אדם' [60].
כתנאי: (במדבר טו לא) [כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר] הכרת תכרת [הנפש ההיא עונה בה] הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא [61] - דברי רבי עקיבא; אמר לו רבי ישמעאל: והלא כבר נאמר [62] (במדבר טו ל) [והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר] את ה' הוא מגדף ונכרתה [הנפש ההוא מקרב עמה] [63] - וכי שלשה עולמים יש? אלא 'ונכרתה' - בעולם הזה, 'הכרת' לעולם הבא, 'הכרת תכרת' - דברה תורה כלשון בני אדם! [64]
[65] בין רבי ישמעאל ובין רבי עקיבא – 'עונה בה' מאי עבדי ביה?
[66] לכדתניא: 'יכול אפילו עשה תשובה? - תלמוד לומר: 'עונה בה' - לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה [67]'.
שאלה קליאופטרא מלכתא את רבי מאיר: אמרה ידענא דחיי שכבי [68], דכתיב (תהלים עב טז) [יהי פסת בר בארץ בראש הרים ירעש כלבנון פריו] ויציצו מעיר כעשב הארץ [69]; אלא כשהן עומדין - עומדין ערומין או בלבושיהן עומדין?
אמר לה: קל וחומר: מחיטה: ומה חיטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין - צדיקים שנקברים בלבושיהן על אחת כמה וכמה!
אמר ליה קיסר לרבן גמליאל: אמריתו דשכבי חיי - הא הוו עפרא, ועפרא מי קא חיי?
הערות
[עריכה]- ^ דרבנן ורבי שמעון
- ^ בנביא בעוקר כל הגוף בעבודת כוכבים ואומר "נצטויתי ברוח הקודש מפי הגבורה להתנבאות לעקור כל מצות עבודת כוכבים מן התורה" או לקיים מקצת ולבטל מקצת - בהאי הוא דקאמרי רבנן סקילה, משום דבהאי עניינא דכתיבא הדחה בנביא, דגמרי סקילה מיניה - בעבודה זרה הוא משתעי, דכתיב 'ובא האות והמופת וגו'; 'נלכה ונעבדה' (דברים יג ג) היינו עקירת הגוף; ובטול מקצת - התם נמי כתיב בסיפא: 'יומת כי דבר סרה וגו'
- ^ במשמע; ומיהו לא מישתעי קרא אלא בעבודה זרה, דדבר למד מעניינו
- ^ דנפקא לן מקרא אחרינא האמור בפרשה אחרינא, דלא כתיב בה 'הדחה': 'אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי' (דברים יח כ) והיינו מה שלא שמע, וכתיב 'ומת הנביא ההוא' [בסוף הפסוק], וכל מיתה האמורה סתם - חנק הוא
- ^ דהתם 'דבר' כתיב: דבר שלם - ולא חצי דבר
- ^ דמשמע לעשות, ולא משמע אזהרה
- ^ דגמרינן מ'אשר חטא בה': דבלא תעשה מיירי; אלמא דשאר מצות נמי הכא גבי הדחה כתיבי
- ^ דאי לא משתעי קרא אלא בעבודה זרה - מאי 'עשה' איכא
- ^ דהאי 'ללכת בה' לא משמע ליה לרב המנונא א'ונתצתם'
- ^ ואעבודה זרה קאי
- ^ דאכתי לא איתרבו שאר מצות בהאי עניינא, ד'ללכת בה' - כולה משמע
- ^ ואפילו מחנק: דהתם דבר שלם כתיב, ולאו אעוקר דברי תורה האי 'כי יזיד לדבר דבר' קאי, דהתם סקילה הוא, אלא אדברים בעלמא, כגון צדקיה בן כנענה
- ^ כלומר היינו קיום מקצת וביטול מקצת
- ^ דאמר: בעבודה זרה הוא דפליגי, אבל בשאר מצות: עוקר הגוף הוא בחנק, וביטול מקצת פטור
- ^ דגבי חנק - דבר שלם כתיב; ולרב חסדא, הא דנקט רבי שמעון - הא קא משמע לן: דרישא, דקתני סתמא 'חייב' - ואפילו לרבנן בחנק, דרבי שמעון הוא דקא מחייב חנק ולא סקילה, דשאר מצות בעניינא הדחה דסקילה לא כתיבי
- ^ לרבנן בסקילה לרבי שמעון בחנק
- ^ ולרב המנונא האי דנקט ר' שמעון רבותא הוא כלומר ואפילו מחנק דרבי שמעון פטור וכ"ש מסקילה דמחייבי ליה רבנן בעוקר את הכל
- ^ המוחזק
- ^ הכל לפי תקנת השעה, כגון אליהו בהר הכרמל בשחוטי חוץ
- ^ כלומר: אפילו תראה אותו נביא מושל ועושה כרצונו, דכתיב (דברים יג ב) 'ונתן אליך אות או מופת'
- ^ הנביא
- ^ והאי 'ונתן אליך אות' - בעודו נביא אמת יתן לך אות בנבואה אחרת, ולבסוף - כשיחזור להרשיע - יאמר לעבוד עבודת כוכבים, "וסמוך עלי שהרי מוחזק אני על ידי אות ומופת שנתתי לך כבר"
- ^ לכתוב 'כאשר זמם לעשות' ולישתוק
- ^ לבועל: שהיו מחייבין אותו חנק
- ^ שמחייבין אותה שריפה
- ^ כל היכא דבעדותן מחייבין איש ואשה, ודינן חלוק כי הכא - לו הוקשו
- ^ מעיקרא איירי בארבע מיתות, ומפרש ואזיל להו לכולהו, והדר מפרש הני דאין להם חלק לעולם הבא
- ^ שכופר במדרשים דדרשינן בגמרא לקמן: מניין לתחיית המתים מן התורה?; ואפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא - כופר הוא, הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה - מה לנו ולאמונתו? וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא? הלכך - כופר גמור הוא
- ^ מפרש בגמרא
- ^ מפרש בגמרא
- ^ פסוק ב
- ^ דבדבר שכפר בו נדון: שלא אכל משם, ונרמס ברגלי הבאים לקנות
- ^ כלומר: וכי אהרן חיה כל כך שתנתן לו
- ^ ומאי האי דקאמר 'ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן'
- ^ לעולם הבא
- ^ הא דכתיב
- ^ לאו להכי הוא דאתא, אלא לומר לך
- ^ ואין אנו יודעין כשנוטל בהמה מן העדר אם דעתו לדורסה ולאוכלה מיד קודם שתסריח או לא, אלא לטרוף ולמלא (חורו) [תאותו], ולאחר זמן יאכלנה כשתסריח; אי נמי 'ספק דורס': שארי דרכו לדרוס ולרמוס בהמה ברגליו ואוכלה כשהיא דרוסה מנוולת; ופעמים שנותנה בחורו ואינה מנוולת
- ^ והכי נמי כהן עם הארץ כשאנו נותנין לו תרומה בידו אין אנו יודעין אם יאכלנה בטהרה או בטומאה
- ^ עונות הרבה מטעין עליו
- ^ ומתרגמינן 'במיכלהון בסואבא ית קודשיהון'
- ^ דמשמע שהבטיח הקב"ה לאבותינו אברהם יצחק ויעקב שיתן להם ארץ ישראל; וכי להם ניתנה? והלא לבניהם ניתנה! אלא מלמד שעתידין לחיות, ועתיד הקב"ה ליתן להם את ארץ ישראל
- ^ הנך שוכב עם אבותיך וקם: הנה אתה מת שוכב, והנה אתה קם: שתחיה לעתיד לבא, והאי 'וקם'- א'הנך' קאי
- ^ דלקמיה קאי, ולאו אדלעיל, והיינו אחד מחמשה מקראות שאין להם הכרע
- ^ דמתים שבארץ ישראל יחיו
- ^ אפילו נפלים יחיו [במסכת כתובות קיא.]
- ^ דההיא קרא 'יחיו מתיך' - ישעיה אמרו, והוא קדם ליחזקאל שנתנבא בימי חזקיה, והיה מתנבא פסוק זה על שהיה עתיד יחזקאל להחיות מתים, אבל לעולם הבא - לא
- ^ דובב = פרונמיי"ש בלע"ז, כלומר נעות ומתנודדות שפתי ישיני עפר, מכלל שיחיו
- ^ שפתותיהן נעות מעט בתוך הקבר
- ^ אבל אין חיין ויוצאין לאויר העולם ו
- ^ ולא קבלו ממנו
- ^ דהאי ’[ה]יום' מיותר הוא, דמצי למכתב 'חיים כלכם'! מה תלמוד לומר 'היום'? – כהיום:
- ^ כך שמעתי
- ^ הרי תחיית המתים: העם הזה וזנה: הרי מה שעתיד להיות
- ^ דמהאי קרא נפקא דיודע מה שעתיד
- ^ כזב אתם אומרים
- ^ ואין ממש בדבריכם
- ^ אלמא יש תחיית המתים
- ^ הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא
- ^ ולהכי אמר להו הכי: כי היכי דלא להוי להו פתחון פה
- ^ 'הכרת תכרת' בעבודת כוכבים כתיב
- ^ בעבודת כוכבים
- ^ דסבירא ליה 'מגדף' היינו עובד עבודת כוכבים
- ^ ורבי עקיבא סבירא ליה ד'מגדף' היינו מברך השם.
- ^ והשתא:
- ^ מבעי ליה
- ^ שלא שב קודם מיתה הוי בכרת, אבל שב - לא
- ^ שהמתים חיים
- ^ שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים וכדאמרינן (כתובות קיא.) 'הקב"ה עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים'