ביאור:בבלי סנהדרין דף נ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

קסברי רבנן ^[1] נשואה יוצאה לשריפה ^[2] ולא ארוסה ^[3]; ומדאפקה רחמנא לארוסה בסקילה ^[4] - שמע מינה סקילה חמורה ^[5].

סקילה חמורה מסייף, שכן ניתנה למגדף ולעובד עבודת כוכבים;

ומאי חומרא? - כדאמרן ^[6];

אדרבה: סייף חמור, שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת; ומאי חומרא? - שכן ממונן אבד

אמרת איזה כח מרובה ^[7]? כח המדיח או כח הנידח? הוי אומר כח המדיח! ותניא: מדיחי עיר הנדחת בסקילה ^[8].

סקילה חמורה מחנק, שכן ניתן למגדף ולעובד עבודת כוכבים; ומאי חומרא?

כדאמרן.

אדרבה: חנק חמור, שכן ניתן למכה אביו ואמו ^[9], ומאי חומרא? - שכן הוקש כבודן לכבוד המקום ^[10]!

מדאפקיה רחמנא לארוסה בת ישראל מכלל נשואה בת ישראל מחנק לסקילה - שמע מינה סקילה חמורה.

^[11]

שריפה חמורה מסייף, שכן ניתנה לבת כהן שזינתה; ומאי חומרא? - שכן מחללת את אביה.

אדרבה סייף חמור, שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת, ומאי חומרא? - שכן ממונן אבד.

נאמר 'אביה' בסקילה ^[12] ונאמר 'אביה' בשריפה ^[13]: מה 'אביה' האמור בסקילה - סקילה חמורה מסייף ^[14], אף 'אביה' האמור בשריפה - שריפה חמורה מסייף.

שריפה חמורה מחנק, שכן ניתנה לבת כהן שזינתה; ומאי חומרא? – כדאמרן.

אדרבה! חנק חמור: שכן ניתן למכה אביו ואמו, ומאי חומרא? - שכן הוקש כבודן לכבוד המקום!

מדאפקיה רחמנא לנשואה בת כהן מכלל נשואה בת ישראל מחנק לשריפה - שמע מינה שריפה חמורה.

^[15]

סייף חמור מחנק, שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת; ומאי חומרא? - שכן ממונם אבד.

אדרבה! חנק חמור, שכן ניתן למכה אביו ואמו, ומאי חומרא? - שכן הוקש כו' אפילו הכי פושט ידו בעיקר עדיף.

רבי שמעון אומר כו' [שריפה סקילה חנק והרג]:

שריפה חמורה מסקילה, שכן ניתנה לבת כהן שזינתה; ומאי חומרא? - שכן מחללת את אביה.

אדרבה! סקילה חמורה, שכן ניתנה למגדף ולעובד עבודת כוכבים; ומאי חומרא? - שכן פושט ידו בעיקר.

רבי שמעון לטעמיה ^[16], דאמר: אחת ארוסה ואחת נשואה - יצאה לשריפה; ומדאפקיה רחמנא לארוסה בת כהן מכלל ארוסה בת ישראל מסקילה לשריפה - שמע מינה שריפה חמורה.

שריפה חמורה מחנק, שכן ניתנה לבת כהן שזינתה; ומאי חומרא? - כדאמרן.

אדרבה! חנק חמור, שכן ניתן למכה אביו ואמו, ומאי חומרא? - שכן הוקש כבודם לכבוד המקום!

מדאפקיה רחמנא לנשואה בת כהן מכלל נשואה בת ישראל מחנק לשריפה - שמע מינה שריפה חמורה.

שריפה חמורה מסייף, שכן ניתנה לבת כהן שזינתה; ומאי חומרא? – כדאמרן.

אדרבה! סייף חמור, שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת, ומאי חומרא? - שכן ממונם אבד!

אמרת וכי איזה כח מרובה? כח המדיח או כח הנידח?

עמוד ב

הוי אומר כח המדיח ^[17] וקל וחומר: ומה חנק שחמור מסייף - שריפה חמורה ממנו, סייף הקל - לא כל שכן!

סקילה חמורה מחנק, שכן ניתנה למגדף ולעובד עבודת כוכבים; ומאי חומרא? – כדאמרן.

אדרבה! חנק חמור, שכן ניתן למכה אביו ואמו; ומאי חומרא? - שכן הוקש כו'

מדאפקיה רחמנא לארוסה בת ישראל מכלל נשואה בת ישראל מחנק לסקילה - שמע מינה סקילה חמורה.

סקילה חמורה מסייף, שכן ניתנה למגדף כו'

אדרבה! סייף חמור, שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת; ומאי חומרא? - שכן ממונם אבד.

אמרת? וכי איזה כח מרובה: כח המדיח או כח הנידח? הוי אומר כח המדיח, וקל וחומר: ומה חנק שחמור מסייף - סקילה חמורה ממנו, סייף הקל לא כל שכן!

חנק חמור מסייף, שכן ניתן למכה אביו ואמו; ומאי חומרא? – כדאמרן.

אדרבה! סייף חמור, שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת, ומאי חומרא? - שכן ממונם אבד!

אמרת: וכי איזה כח מרובה: כח המדיח או כח הנידח? הוי אומר כח המדיח, ותניא: מדיחי עיר הנדחת – בסקילה; רבי שמעון אומר: בחנק.

מרגלא בפומיה דרבי יוחנן ^[18]: נערה המאורסה בת כהן שזינתה – בסקילה ^[19]: רבי שמעון אומר: בשריפה ^[20]; זינתה מאביה ^[21] – בסקילה ^[22]; רבי שמעון אומר: בשריפה.

מאי קא משמע לן?

לרבנן נשואה יצאה לשריפה, ולא ארוסה ^[23]; לרבי שמעון אחת ארוסה ואחת נשואה יצאה לשריפה.

וטעמא מאי?

משום דלרבנן סקילה חמורה, לרבי שמעון שריפה חמורה.

נפקא מינה ^[24]: למי שנתחייב שתי מיתות בית דין נידון בחמורה ^[25].

מאי רבי שמעון ^[26]?

דתניא: רבי שמעון אומר: שני כללות נאמרו בבת כהן ^[27],

^[28] בבת כהן ולא בבת ישראל ^[29]?

אימא אף בבת כהן ^[30]

והוציא הכתוב נשואה מכלל נשואה וארוסה ^[31] מכלל ארוסה ^[32]; מה כשהוציא הכתוב נשואה מכלל נשואה ^[33] – להחמיר ^[34], אף כשהוציא הכתוב ארוסה מכלל ארוסה – להחמיר ^[35];

זוממי נשואה בת כהן בכלל זוממי נשואה בת ישראל ^[36], וזוממי ארוסה בת כהן בכלל ^[37] זוממי ארוסה בת ישראל.

תנו רבנן: (ויקרא כא ט) ובת איש כהן כי תחל [לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף] – יכול אפילו חללה את השבת ^[38]? תלמוד לומר: 'לזנות': בחילולין שבזנות הכתוב מדבר ^[39];

יכול אפילו פנויה?

נאמר כאן 'אביה' ונאמר להלן ^[40] (דברים כב כא) [והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית] 'אביה' [וביערת הרע מקרבך]: מה להלן זנות עם זיקת הבעל ^[41] - אף כאן זנות עם זיקת הבעל ^[42].

או אינו אומר 'אביה' ^[43] אלא להוציא את כל האדם ^[44]? ^[45]

כשהוא אומר 'היא מחללת' הוי כל אדם אמור ^[46]; הא מה אני מקיים 'אביה' ^[47]? ^[48] נאמר כאן 'אביה' ונאמר להלן 'אביה'; מה להלן זנות עם זיקת הבעל - אף כאן זנות עם זיקת הבעל. ^[49].

אי מה להלן נערה ^[50] והיא ארוסה אף כאן נערה והיא ארוסה; נערה והיא נשואה, בוגרת והיא ארוסה, בוגרת והיא נשואה - ואפילו הזקינה – מנין? תלמוד לומר 'ובת [איש] כהן' מכל מקום ^[51]

בת כהן -

הערות

^ דמתניתין
^ נשואה בת כהן יצאה מכלל נשואה בת ישראל מחנק לשריפה
^ אבל ארוסה דגבי בת ישראל בסקילה - לא יצאה בבת כהן מכלל ארוסה בת ישראל
^ ומדאפקיה רחמנא לארוסה בת כהן מכלל נשואה בת כהן משריפה לסקילה
^ דעל כרחיך ארוסה חמורה מנשואה: שמחללת ומזנה בית אביה, והכתוב החמיר עליה; דהא נשואה בת ישראל בחנק שהיא קלה מכולן, וארוסה בסקילה. לפום ריהטא דסוגיא הכי מיפרשא כדפרישית; ומיהו כי דייקת בה שפיר - לא אשכחת קרא לרבנן מנא להו דנשואה יצאה ולא ארוסה אלא משום דאית להו סקילה חמורה הוא, דקאמרי 'על כרחיך לא יצאה ארוסה בת כהן מכלל ארוסה בת ישראל מסקילה לשריפה להקל'; ויש להקשות: היכי ילפינן מהכא דסקילה חמורה? הא איהי לא קמה להו לרבנן אלא משום דקסברי סקילה חמורה!? הלכך על כרחיך האי 'מדאפקיה רחמנא לארוסה בת כהן בסקילה' דנקט הכא - לאו טעמא למילתייהו היא, אלא יתובי מילתא בעלמא, ועיקר טעמייהו מדניתנה למגדף ולעובד עבודת כוכבים הוא; ודקשיא לך: אדרבה! שריפה חמורה, שכן ניתנה לבת כהן, ומאי חומרא שכן מחללת את אביה!? - הכי מתרצה לה, כדמתרצינא לקמן גבי מכה אביו ואמו: אפילו הכי פושט ידו בעיקר עדיף; והאי דקאמר דקסברי רבנן נשואה יצאה לשריפה כו' - על כרחיך נקט ליה, דלא תימא מדיצאה ארוסה בת כהן מארוסה בת ישראל מסקילה לשריפה - שמע מינה שריפה חמורה; והכי קאמר: לעולם סקילה חמורה: דפושט ידו בעיקר עדיף; וגבי בת כהן דאחשבה לשריפה - לאו לגבי סקילה אחשבה, אלא לגבי חנק אחשבה: דנשואה היא דיצאה, ולא ארוסה; והאי 'מדאפקיה רחמנא כו' - אורך דברים הוא, ונראה בעיני דלא גרסינן לה
^ שכן פושט ידו בעיקר
^ כלומר אי זה עון חמור
^ ב'אלו הן הנחנקין' (לקמן דף פט:) יליף טעמא; ומדמדיח בסקילה ונידחין בסייף - שמע מינה סקילה חמורה
^ דכתיב ביה (שמות כא טו) יומת סתמא וקיימא לן (לקמן דף נב:): 'כל מיתה האמורה בתורה סתם אינו אלא חנק'
^ נאמר כאן (שמות כ יא) כבד את אביך ונאמר להלן (משלי ג ט) כבד את ה' מהונך
^ על כרחיך ארוסה חמורה מנשואה: שרעה לשמים ולבריות ולעצמה: שפוגמת כבודה ומשפחתה, ואיכא קלון טפי מנשואה, שכבר נפגמה; ומדאפקה רחמנא מכלל 'מות יומת הנואף' (ויקרא כ י) דהיינו חנק: דאף ארוסה היתה בכלל 'אשת רעהו' (שם) ואפקה בהדיא לסקילה, כדכתיב (דברים כב כג) 'כי תהיה נערה בתולה מאורסה וגו' - שמע מינה סקילה חמורה; ואי קשיא לך: למה לי להדורי בתר טעמא בכולהו דתיהוי סקילה חמורה מינייהו? מכיון דאשכח סקילה חמורה משריפה, ולקמן יליף שריפה חמורה מסייף - ממילא ידעינן דסקילה חמורה מסייף!? תריץ: משום דלקמן לא קיימא לן שריפה חמורה מסייף אלא מגזירה שוה מסקילה, דאשכחן בה דחמיר מסייף - הלכך מיבעי ליה לאהדורי אטעמא דחמורה סקילה מסייף.
^ בנערה המאורסה לזנות בית אביה (דברים כב כא)
^ בבת כהן את אביה היא מחללת (ויקרא כא ט)
^ כדיליף טעמא לעיל ממדיחין ונידחין
^ מדאפקיה לנשואה ד'בת כהן' סתמא כתיב - ארוסה ונשואה משמע, ורבנן הוא דמפקי ארוסה מההיא כלל ושבקי לה במילתא כדין ישראלית בסקילה, משום דאית להו סקילה חמורה, שכן ניתנה למגדף, ונשואה מיהת אפקה קרא מדין נשואה ישראלית - מחנק לשריפה; אלמא שריפה חמורה; ואף על גב דמצי לאיתויי בגזירה שוה ד'אביה' 'אביה' כדאייתיה לסייף - ניחא לאיתויי מגופה.
^ לקמן (שם) יליף מקרא דכתיב 'בת כהן' סתמא
^ ורבי שמעון אית ליה מדיחי עיר הנדחת בחנק, ויליף לה מקרא ב'אלו הן הנחנקין' (לקמן פט:); ומדמדיחין בחנק ונדחין בסייף - אלמא חנק חמור מסייף, וכבר קיימא לן לעיל דשריפה חמורה מחנק, הלכך כל שכן דחמורה היא מסייף:
^ סדור היה הדבר הזה בפיו, ולא ששנאה במשנה וברייתא, אלא כך קיבלה שמועה מרבו
^ דרבנן אית להו דארוסה לא יצאה לשריפה, דאם כן נמצא אתה מיקל בבת כהן
^ דשריפה חמורה; הלכך לית לך לאפוקי מכלל סתם בת כהן, דקרא סתמא כתיב
^ ארוסה בת ישראל שזינתה מאביה, דאיכא שתי מיתות: סקילה משום ארוסה, ושריפה משום דמאביה זינתה, דבשריפה היא, כדילפינן ב'אלו הן הנשרפין' (לקמן עח:)
^ לרבנן: דסקילה חמורה
^ משום דאית להו סקילה חמורה סבירא להו דארוסה לא יצאה לשריפה
^ מהא דרבי יוחנן, דאמר דמשום דרלבנן סקילה חמורה - הויא ארוסה בת כהן בסקילה, ומשום דלרבי שמעון שריפה חמורה - מוקי לה בשריפה, שמע מינה
^ דהכא נמי שתי מיתות איכא: סקילה כדין ארוסה, ושריפה כדין בת כהן; הלכך לרבנן על כרחך ארוסה לא יצאה לשריפה, ולרבי שמעון - יצאה
^ לעיל מהדר, דאמרן לעיל: רבי שמעון לטעמיה, דאמר אחת ארוסה ואחת נשואה יצאה לשריפה - היכי שמעינן ליה
^ אחת בארוסה ואחת בנשואה; כלומר: כשכלל הכתוב באשת איש (ויקרא כ י) 'מות יומת הנואף והנואפת' אף בת כהן משמע בחנק, וכשהוציא ארוסה לסקילה - אף בת כהן במשמע - היינו כלל שני
^ ופרכינן:
^ האי קראי סתמא כתיבי
^ והכי קאמר: שתי כללות שנאמרו בתורה בארוסה בסקילה ובנשואה בחנק - אף בת כהן היתה תחילה במשמע, ובא הכתוב והוציא לך בת כהן לידון בשריפה; וסתמא כתיבא 'ואחת ארוסה ואחת נשואה הוציא לשריפה'
^ בת כהן
^ בת ישראל מסקילה לשריפה
^ מחנק לשריפה - צא ולמד מיכן שהשריפה חמורה: דמה כשהוציא נשואה מכלל נשואה
^ להחמיר עליה יצאה, דהא שריפה הכל מודים דחמורה מחנק
^ להחמיר עליה הוציאוה
^ בחנק, שלא הוציא הכתוב אלא אותה לבדה, דכתיב (ויקרא כא ט) היא [מחללת] באש תשרף - ולא בועלה ולא זוממיה
^ גבי זוממין גרס בכלל ולא גרס 'מכלל'
^ אי לא כתב 'לזנות' משמע אפילו חיללה שבת
^ ולקמיה פריך: חיללה שבת - בת סקילה היא?
^ בנערה המאורסה
^ שזינתה בשעה שזיקת הבעל עליה
^ בשעה שזיקת הבעל עליה, ולא פנויה; והאי דנקט תנא האי לישנא, ולא נקט 'מה להלן ארוסה כו' - משום דסופו נמי לאיתויי נשואה לשריפה, כדיליף ואזיל
^ לגזירה שוה זו
^ שאם זינתה מאביה תידון בשריפה, אבל משאר כל אדם תידון כבת ישראל
^ ולקמיה פריך: היכי תיסק אדעתין הא מילתא? אם כן מאי איריא בת כהן - ואפילו בת ישראל נמי מאביה בשריפה? ב'אלו הן הנשרפין' (לקמן עה.).
^ 'היא מחללת' משמע: היא מחללת אותו, ולא הוא מחללה [שאם אביה בא עליה - הוא חלל אותה]; הרי על כרחיך כשזינתה משאר כל אדם אמור
^ למה לי למיכתביה כלל?
^ אלא
^ והאי תנא לית ליה האי דרשה ד(לקמן דף נב.) שאם היו נוהגין בו קודש כו'; אי נמי אית ליה ליכתוב 'היא מחללת' ולא ליכתוב 'את אביה', וליהוי משמע אפילו משפחתה ואביה יותר מכולם
^ נערה שהביאה שערות ולא הביאה סימני בגרות במסכת נדה מפרש להו בפרק [יוצא דופן] (דף מז.) משנתמעך הכף
^ מרבויא דוי"ו קא דריש, וכרבי עקיבא סבר לה דדריש לה (לקמן דף נא:) כי האי גוונא; וליכא לפרושי דמדכתיב קרא סתמא יליף טעמא, דהא אתא גזירה שוה ומפקא ליה מסתמיה.

[1] דמתניתין

[2] נשואה בת כהן יצאה מכלל נשואה בת ישראל מחנק לשריפה

[3] אבל ארוסה דגבי בת ישראל בסקילה - לא יצאה בבת כהן מכלל ארוסה בת ישראל

[4] ומדאפקיה רחמנא לארוסה בת כהן מכלל נשואה בת כהן משריפה לסקילה

[5] דעל כרחיך ארוסה חמורה מנשואה: שמחללת ומזנה בית אביה, והכתוב החמיר עליה; דהא נשואה בת ישראל בחנק שהיא קלה מכולן, וארוסה בסקילה. לפום ריהטא דסוגיא הכי מיפרשא כדפרישית; ומיהו כי דייקת בה שפיר - לא אשכחת קרא לרבנן מנא להו דנשואה יצאה ולא ארוסה אלא משום דאית להו סקילה חמורה הוא, דקאמרי 'על כרחיך לא יצאה ארוסה בת כהן מכלל ארוסה בת ישראל מסקילה לשריפה להקל'; ויש להקשות: היכי ילפינן מהכא דסקילה חמורה? הא איהי לא קמה להו לרבנן אלא משום דקסברי סקילה חמורה!? הלכך על כרחיך האי 'מדאפקיה רחמנא לארוסה בת כהן בסקילה' דנקט הכא - לאו טעמא למילתייהו היא, אלא יתובי מילתא בעלמא, ועיקר טעמייהו מדניתנה למגדף ולעובד עבודת כוכבים הוא; ודקשיא לך: אדרבה! שריפה חמורה, שכן ניתנה לבת כהן, ומאי חומרא שכן מחללת את אביה!? - הכי מתרצה לה, כדמתרצינא לקמן גבי מכה אביו ואמו: אפילו הכי פושט ידו בעיקר עדיף; והאי דקאמר דקסברי רבנן נשואה יצאה לשריפה כו' - על כרחיך נקט ליה, דלא תימא מדיצאה ארוסה בת כהן מארוסה בת ישראל מסקילה לשריפה - שמע מינה שריפה חמורה; והכי קאמר: לעולם סקילה חמורה: דפושט ידו בעיקר עדיף; וגבי בת כהן דאחשבה לשריפה - לאו לגבי סקילה אחשבה, אלא לגבי חנק אחשבה: דנשואה היא דיצאה, ולא ארוסה; והאי 'מדאפקיה רחמנא כו' - אורך דברים הוא, ונראה בעיני דלא גרסינן לה

[6] שכן פושט ידו בעיקר

[7] כלומר אי זה עון חמור

[8] ב'אלו הן הנחנקין' (לקמן דף פט:) יליף טעמא; ומדמדיח בסקילה ונידחין בסייף - שמע מינה סקילה חמורה

[9] דכתיב ביה (שמות כא טו) יומת סתמא וקיימא לן (לקמן דף נב:): 'כל מיתה האמורה בתורה סתם אינו אלא חנק'

[10] נאמר כאן (שמות כ יא) כבד את אביך ונאמר להלן (משלי ג ט) כבד את ה' מהונך

[11] על כרחיך ארוסה חמורה מנשואה: שרעה לשמים ולבריות ולעצמה: שפוגמת כבודה ומשפחתה, ואיכא קלון טפי מנשואה, שכבר נפגמה; ומדאפקה רחמנא מכלל 'מות יומת הנואף' (ויקרא כ י) דהיינו חנק: דאף ארוסה היתה בכלל 'אשת רעהו' (שם) ואפקה בהדיא לסקילה, כדכתיב (דברים כב כג) 'כי תהיה נערה בתולה מאורסה וגו' - שמע מינה סקילה חמורה; ואי קשיא לך: למה לי להדורי בתר טעמא בכולהו דתיהוי סקילה חמורה מינייהו? מכיון דאשכח סקילה חמורה משריפה, ולקמן יליף שריפה חמורה מסייף - ממילא ידעינן דסקילה חמורה מסייף!? תריץ: משום דלקמן לא קיימא לן שריפה חמורה מסייף אלא מגזירה שוה מסקילה, דאשכחן בה דחמיר מסייף - הלכך מיבעי ליה לאהדורי אטעמא דחמורה סקילה מסייף.

[12] בנערה המאורסה לזנות בית אביה (דברים כב כא)

[13] בבת כהן את אביה היא מחללת (ויקרא כא ט)

[14] כדיליף טעמא לעיל ממדיחין ונידחין

[15] מדאפקיה לנשואה ד'בת כהן' סתמא כתיב - ארוסה ונשואה משמע, ורבנן הוא דמפקי ארוסה מההיא כלל ושבקי לה במילתא כדין ישראלית בסקילה, משום דאית להו סקילה חמורה, שכן ניתנה למגדף, ונשואה מיהת אפקה קרא מדין נשואה ישראלית - מחנק לשריפה; אלמא שריפה חמורה; ואף על גב דמצי לאיתויי בגזירה שוה ד'אביה' 'אביה' כדאייתיה לסייף - ניחא לאיתויי מגופה.

[16] לקמן (שם) יליף מקרא דכתיב 'בת כהן' סתמא

[17] ורבי שמעון אית ליה מדיחי עיר הנדחת בחנק, ויליף לה מקרא ב'אלו הן הנחנקין' (לקמן פט:); ומדמדיחין בחנק ונדחין בסייף - אלמא חנק חמור מסייף, וכבר קיימא לן לעיל דשריפה חמורה מחנק, הלכך כל שכן דחמורה היא מסייף:

[18] סדור היה הדבר הזה בפיו, ולא ששנאה במשנה וברייתא, אלא כך קיבלה שמועה מרבו

[19] דרבנן אית להו דארוסה לא יצאה לשריפה, דאם כן נמצא אתה מיקל בבת כהן

[20] דשריפה חמורה; הלכך לית לך לאפוקי מכלל סתם בת כהן, דקרא סתמא כתיב

[21] ארוסה בת ישראל שזינתה מאביה, דאיכא שתי מיתות: סקילה משום ארוסה, ושריפה משום דמאביה זינתה, דבשריפה היא, כדילפינן ב'אלו הן הנשרפין' (לקמן עח:)

[22] לרבנן: דסקילה חמורה

[23] משום דאית להו סקילה חמורה סבירא להו דארוסה לא יצאה לשריפה

[24] מהא דרבי יוחנן, דאמר דמשום דרלבנן סקילה חמורה - הויא ארוסה בת כהן בסקילה, ומשום דלרבי שמעון שריפה חמורה - מוקי לה בשריפה, שמע מינה

[25] דהכא נמי שתי מיתות איכא: סקילה כדין ארוסה, ושריפה כדין בת כהן; הלכך לרבנן על כרחך ארוסה לא יצאה לשריפה, ולרבי שמעון - יצאה

[26] לעיל מהדר, דאמרן לעיל: רבי שמעון לטעמיה, דאמר אחת ארוסה ואחת נשואה יצאה לשריפה - היכי שמעינן ליה

[27] אחת בארוסה ואחת בנשואה; כלומר: כשכלל הכתוב באשת איש (ויקרא כ י) 'מות יומת הנואף והנואפת' אף בת כהן משמע בחנק, וכשהוציא ארוסה לסקילה - אף בת כהן במשמע - היינו כלל שני

[28] ופרכינן:

[29] האי קראי סתמא כתיבי

[30] והכי קאמר: שתי כללות שנאמרו בתורה בארוסה בסקילה ובנשואה בחנק - אף בת כהן היתה תחילה במשמע, ובא הכתוב והוציא לך בת כהן לידון בשריפה; וסתמא כתיבא 'ואחת ארוסה ואחת נשואה הוציא לשריפה'

[31] בת כהן

[32] בת ישראל מסקילה לשריפה

[33] מחנק לשריפה - צא ולמד מיכן שהשריפה חמורה: דמה כשהוציא נשואה מכלל נשואה

[34] להחמיר עליה יצאה, דהא שריפה הכל מודים דחמורה מחנק

[35] להחמיר עליה הוציאוה

[36] בחנק, שלא הוציא הכתוב אלא אותה לבדה, דכתיב (ויקרא כא ט) היא [מחללת] באש תשרף - ולא בועלה ולא זוממיה

[37] גבי זוממין גרס בכלל ולא גרס 'מכלל'

[38] אי לא כתב 'לזנות' משמע אפילו חיללה שבת

[39] ולקמיה פריך: חיללה שבת - בת סקילה היא?

[40] בנערה המאורסה

[41] שזינתה בשעה שזיקת הבעל עליה

[42] בשעה שזיקת הבעל עליה, ולא פנויה; והאי דנקט תנא האי לישנא, ולא נקט 'מה להלן ארוסה כו' - משום דסופו נמי לאיתויי נשואה לשריפה, כדיליף ואזיל

[43] לגזירה שוה זו

[44] שאם זינתה מאביה תידון בשריפה, אבל משאר כל אדם תידון כבת ישראל

[45] ולקמיה פריך: היכי תיסק אדעתין הא מילתא? אם כן מאי איריא בת כהן - ואפילו בת ישראל נמי מאביה בשריפה? ב'אלו הן הנשרפין' (לקמן עה.).

[46] 'היא מחללת' משמע: היא מחללת אותו, ולא הוא מחללה [שאם אביה בא עליה - הוא חלל אותה]; הרי על כרחיך כשזינתה משאר כל אדם אמור

[47] למה לי למיכתביה כלל?

[48] אלא

[49] והאי תנא לית ליה האי דרשה ד(לקמן דף נב.) שאם היו נוהגין בו קודש כו'; אי נמי אית ליה ליכתוב 'היא מחללת' ולא ליכתוב 'את אביה', וליהוי משמע אפילו משפחתה ואביה יותר מכולם

[50] נערה שהביאה שערות ולא הביאה סימני בגרות במסכת נדה מפרש להו בפרק [יוצא דופן] (דף מז.) משנתמעך הכף

[51] מרבויא דוי"ו קא דריש, וכרבי עקיבא סבר לה דדריש לה (לקמן דף נא:) כי האי גוונא; וליכא לפרושי דמדכתיב קרא סתמא יליף טעמא, דהא אתא גזירה שוה ומפקא ליה מסתמיה.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]