סנהדרין נ א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
קסברי רבנן אנשואה יוצאה לשריפה ולא ארוסה ומדאפקה רחמנא לארוסה בסקילה ש"מ סקילה חמורה סקילה חמורה מסייף שכן ניתנה למגדף ולעובד עבודת כוכבים ומאי חומרא כדאמרן אדרבה סייף חמור שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת ומאי חומרא שכן ממונן אבד אמרת איזה כח מרובה כח המדיח או כח הנידח הוי אומר כח המדיח ותניא במדיחי עיר הנדחת בסקילה סקילה חמורה מחנק שכן ניתן למגדף ולעובד עבודת כוכבים ומאי חומרא כדאמרן אדרבה חנק חמור שכן ניתן למכה אביו ואמו ומאי חומרא שכן הוקש כבודן לכבוד המקום מדאפקיה רחמנא לארוסה בת ישראל מכלל נשואה בת ישראל מחנק לסקילה ש"מ סקילה חמורה גשריפה חמורה מסייף שכן ניתנה לבת כהן שזינתה ומאי חומרא שכן מחללת את אביה אדרבה סייף חמור שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת ומאי חומרא שכן ממונן אבד נאמר אביה בסקילה ונאמר אביה בשריפה מה אביה האמור בסקילה סקילה חמורה מסייף אף אביה האמור בשריפה שריפה חמורה מסייף שריפה חמורה מחנק שכן ניתנה לבת כהן שזינתה ומאי חומרא כדאמרן אדרבה חנק חמור שכן ניתן למכה אביו ואמו ומאי חומרא שכן הוקש כבודן לכבוד המקום מדאפקיה רחמנא לנשואה בת כהן מכלל נשואה בת ישראל מחנק לשריפה ש"מ שריפה חמורה דסייף חמור מחנק שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת ומאי חומרא שכן ממונם אבד אדרבה חנק חמור שכן ניתן למכה אביו ואמו ומאי חומרא שכן הוקש כו' אפילו הכי פושט ידו בעיקר עדיף:
רבי שמעון אומר כו':
שריפה חמורה מסקילה שכן ניתנה לבת כהן שזינתה ומאי חומרא שכן מחללת את אביה אדרבה סקילה חמורה שכן ניתנה למגדף ולעובד עבודת כוכבים ומאי חומרא שכן פושט ידו בעיקר רבי שמעון לטעמיה דאמר אחת ארוסה ואחת נשואה יצאה לשרפה ומדאפקיה רחמנא לארוסה בת כהן מכלל ארוסה בת ישראל מסקילה לשריפה ש"מ שריפה חמורה שריפה חמורה מחנק שכן ניתנה לבת כהן שזינתה ומאי חומרא כדאמרן אדרבה חנק חמור שכן ניתן למכה אביו ואמו ומאי חומר' שכן הוקש כבודם לכבוד המקו' מדאפקיה רחמנא לנשואה בת כהן מכלל נשואה בת ישראל מחנק לשריפה ש"מ שריפה חמורה שריפה חמורה מסייף שכן ניתנה לבת כהן שזינתה ומאי חומרא כדאמרן אדרבה סייף חמור שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת ומאי חומרא שכן ממונם אבד אמרת וכי איזה כח מרובה כח המדיח או כח הנידח
רש"י
[עריכה]קסברי רבנן - דמתני':
נשואה - בת כהן יצאה מכלל נשואה בת ישראל מחנק לשריפה אבל ארוסה דגבי בת ישראל בסקילה לא יצאה בבת כהן מכלל ארוסה בת ישראל:
ומדאפקיה רחמנא לארוסה - בת כהן מכלל נשואה בת כהן משריפה לסקילה ש"מ סקילה חמורה דעל כרחיך ארוסה חמורה מנשואה שמחללת ומזנה בית אביה והכתוב החמיר עליה דהא נשואה בת ישראל בחנק שהיא קלה מכולן וארוסה בסקילה לפום ריהטא דסוגיא הכי מיפרשא כדפרישית ומיהו כי דייקת בה שפיר לא אשכחת קרא לרבנן מנא להו דנשואה יצאה ולא ארוסה אלא משום דאית להו סקילה חמורה הוא דקאמרי על כרחיך לא יצאה ארוסה בת כהן מכלל ארוסה בת ישראל מסקילה לשריפה להקל ויש להקשות היכי ילפינן מהכא דסקילה חמורה הא איהי לא קמה להו לרבנן אלא משום דקסברי סקילה חמורה הלכך על כרחיך האי מדאפקיה רחמנא לארוסה בת כהן בסקילה דנקט הכא לאו טעמא למילתייהו היא אלא יתובי מילתא בעלמא ועיקר טעמייהו מדניתנה למגדף ולעובד עבודת כוכבי' הוא ודקשיא לך אדרבה שריפה חמורה שכן ניתנה לבת כהן ומאי חומרא שכן מחללת את אביה הכי מתרצה לה כדמתרצינא לקמן גבי מכה אביו ואמו אפ"ה פושט ידו בעיקר עדיף והאי דקאמר דקסברי רבנן נשואה יצאה לשריפה כו' על כרחיך נקט ליה דלא תימא מדיצאה ארוסה בת כהן מארוסה בת ישראל מסקילה לשריפה ש"מ שריפה חמורה וה"ק לעולם סקילה חמורה דפושט ידו בעיקר עדיף וגבי בת כהן דאחשבה לשריפה לאו לגבי סקילה אחשבה אלא לגבי חנק אחשבה דנשוא' היא דיצאה ולא ארוסה והאי מדאפקיה רחמנא כו' אורך דברים הוא ונראה בעיני דלא גרסינן לה:
כדאמרן - שכן פושט ידו בעיקר:
איזה כח מרובה - כלומר אי זה עון חמור:
מדיחי עיר הנדחת בסקילה - באלו הן הנחנקין (לקמן דף פט:) יליף טעמא ומדמדיח בסקילה ונידחין בסייף ש"מ סקילה חמורה:
מכה אביו ואמו בחנק - דכתיב ביה (שמוח כא) יומת סתמא וקיימא לן (לקמן דף נב:) כל מיתה האמורה בתורה סתם אינו אלא חנק:
הוקש כבודם לכבוד המקום - נאמר כאן (שמות כ) כבד את אביך ונאמר להלן (משלי ג) כבד את ה' מהונך:
על כרחיך ארוסה - חמורה מנשואה שרעה לשמים ולבריות ולעצמה שפוגמת כבודה ומשפחתה ואיכא קלון טפי מנשואה שכבר נפגמה ומדאפקה רחמנא מכלל מות יומת הנואף (ויקרא כ) דהיינו חנק דאף ארוסה היתה בכלל אשת רעהו (שם) ואפקה בהדיא לסקילה כדכתיב (דברים כב) כי תהיה נערה בתולה מאורסה וגו' ש"מ סקילה חמורה ואי קשיא לך למה לי להדורי בתר טעמא בכולהו דתיהוי סקילה חמורה מינייהו מכיון דאשכח סקילה חמורה משריפה ולקמן יליף שריפה חמורה מסייף ממילא ידעינן דסקילה חמורה מסייף תריץ משום דלקמן לא קיימא לן שריפה חמורה מסייף אלא מגזירה שוה מסקילה דאשכחן בה דחמיר. מסייף הלכך מיבעי ליה לאהדורי אטעמא דחמורה סקילה מסייף:
נאמר אביה בסקילה - בנערה המאורסה לזנות בית אביה (דברים כב):
ונאמר אביה בשריפה - בבת כהן את אביה היא מחללת (ויקרא כא):
סקילה חמורה מסייף - כדיליף טעמא לעיל ממדיחין ונידחין:
מדאפקיה לנשואה דבת כהן - סתמא כתיב ארוסה ונשואה משמע ורבנן הוא דמפקי ארוסה מההיא כלל ושבקי לה במילתא כדין ישראלית בסקילה משום דאית להו סקילה חמורה שכן ניתנה למגדף ונשואה מיהת אפקה קרא מדין נשואה ישראלית מחנק לשריפה אלמא שריפה חמורה ואע"ג דמצי לאיתויי בגזירה שוה דאביה אביה כדאייתיה לסייף ניחא לאיתויי מגופה:
ר"ש לטעמיה - לקמן (שם) יליף מקרא דכתיב בת כהן סתמא:
תוספות
[עריכה]קסברי רבנן נשואה יצאה כו'. פ"ה דעיקר טעמא דאפ"ה פושט ידו בעיקר עדיף וכן משמע בפ' הנשרפין (לקמן דף עט:) דתנן אמרו לו אילו לא היתה סקילה חמורה לא ניתנה למגדף ולעובד עבודת כוכבים וא"ת סייף יוכיח שניתן לאנשי עיר הנדחת שפושטין ידיהם בעיקר ואפ"ה שריפה חמורה ממנו כדמוכח בשמעתתא וי"ל דסייף יש לו חומרא אחריתי עמו שממונו אבד ושקולין שניהם כסקילה ואע"ג דאמרינן בסמוך אדרבה סייף חמור מסקילה שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת ומאי חומרא שכן ממונו אבד דמשמע שזה גורם לו שהוא חמור כיון שיש בו חומרא זו התם היינו טעמא דאכתי לא ידעינן דסייף קל ואית לן למימר מסברא דכיון דיש בו חומרא זו דממונו אבד מיתתו נמי חמורה אבל כיון דידעינן דסייף קל איכא למימר שזה גורם לו שניתן לפושט יד בעיקר משום חומרא דאיכא בהדיה דממונו אבד:
סקילה חמורה מחנק. ה"ה דהמ"ל מק"ו משריפה או מסייף דחמורין מחנק וסקילה חמורה מהן דכה"ג קאמר לקמן לר"ש:
אדרבה חנק חמור שכן ניתן למכה אביו. ותימה סקילה נמי ניתנה למקלל אביו ואמו דהוקש כבודן לכבוד המקום ועוד וכי מפני שהוקש יהא חמור מכבוד המקום עצמו ועוד דבכיצד הרגל (ב"ק דף כה.) אמר ק"ו לשכינה י"ד יום וי"ל דלא קאמר שיהא חמור מסקילה אלא כלומר חמור כסקילה שכן הוקש:
נאמר אביה בסקילה כו'. תימה אע"ג דמסברא סייף חמור אתיא ג"ש ומפיק ליה ואם כן לעיל נמי דמסברא סקילה חמורה משריפה כדפ"ה דפושט ידו בעיקר עדיף אמאי לא אתי גזירה שוה ומפקא מסברא ונימא אחת ארוסה ואחת נשואה יצאה לשריפה דמה אביה האמור בסקילה בארוסה אף אביה האמור בשריפה בארוסה:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/סנהדרין/פרק ז (עריכה)
יב א מיי' פט"ו מהל' סנהדרין הלכה י"א, סמ"ג עשין קד:
יג ב מיי' פט"ו מהל' סנהדרין הלכה י', ומיי' פ"ד מהל' עכו"ם הלכה א', ומיי' פ"ה מהל' עכו"ם הלכה ב', סמ"ג עשין קד, וסמ"ג לאוין כו:
יד ג ד מיי' פי"ד מהל' סנהדרין הלכה ד':
ראשונים נוספים
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/סנהדרין/פרק ז (עריכה)
סקילה חמורה מסייף שכן ניתנה כו' מעיקרא אתיא לה ממגדף משום דחמיר טפי משאר הנהרגין וכיון דפריך ליה מאנשי עיר הנדחת (שאין) [מייתי לה ממדיחי עיר הנדחת שהן] חמורין מן הנדחים ואע"פ כן מדיחין בסקילה ונדחין בסייף ובאלו הן הנשרפין יליף לה מקראי:
סקילה חמורה מחנק כו' ומתמהינן אדרבא חנק חמור שכן ניתן למכה אביו ואמו שנאמר בהן מות יומת סתמא וקי"ל כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק ומאי חומרא שכן הוקש כבודן לכבוד המקום נאמר כאן כבד את אביך וגו' ונאמר להלן כבד את ה' מהונך ואיבעי תימא שהרי מגדף בסקילה ומקלל אביו ואמו בסקילה ותרווייהו מייתי להו בקידושין (ל':) וכיון דכי הדדי נינהו על כרחיך מכה חמור דקא עביד בידים. ומפרקינן מדאפקה רחמנא כו' לארוסה בת ישראל שהיא חמורה שכן מזנה בבית אביה ואיכא קלון טפי מנשואה ואפקה מכלל נשואה בת ישראל שהיא בחנק להחמיר עליה ולדונה בסקילה ש"מ סקילה חמורה:
שריפה חמורה מסייף כו' ואסיקנא נאמר אביה בסקילה והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה ונאמר אביה בשריפה את אביה היא מחללת מה אביה האמור בסקילה סקילה חמורה מסייף אף אביה האמור בשריפה שריפה חמורה מסייף. שריפה חמורה מחנק סייף חמור מחנק ופשוטות הן. ואית דמקשו מאחר דנפקא לה דסקילה חמורה משריפה ושריפה חמורה מסייף ממילא שמעת דסקילה חמורה מסייף למה ליה תו לאהדורי ולמפשט דסקילה חמורה מסייף ומתרצי דלא נפקא לן דשריפה חמורה מסייף אלא מג"ש דסקילה הילכך מיבעי ליה לאהדורי אטעמא דחומרא דסקילה מסייף וקשיא לן עלה הא תינח סקילה מסייף אלא סקילה מחנק למה לי כיון דסקילה חמורה מסייף וסייף מחנק על כרחיך סקילה חמורה מחנק אלא מסתברא היינו טעמא דכל היכא דיכיל למילף מהנדון גופיה דכתיב ביה קרא טפי עדיף ליה:
פיסקא ר' שמעון אומר שריפה סקילה. קסבר ר' שמעון שריפה חמורה מסקילה שכן ניתנה לבת כהן אפי' ארוסה קסבר בת סתמא משמע לא שנא ארוסה ולא שנא נשואה ומדאפקה רחמנא לארוסה בת כהן מכלל ארוסה בת ישראל מסקילה להחמיר עליה ולדונה בשריפה ש"מ שריפה חמורה: שריפה חמורה מחנק ופשוטה היא: שריפה חמורה מסייף כו'. ומתמהינן אדרבא סייף חמור שכן ניתנה לאנשי עיר הנדחת שהן חמורין ומאי חומרייהו שכן ממונן אבד והכא לא מצי למימר שכן פושט ידו בעיקר דפושט ידו בעיקר לר' שמעון לאו חומרא היא לגבי שריפה דהא מגדף ועובד ע"ג שפושטין ידן בעיקר בסקילה והוציא הכתוב ארוסה בת כהן מכלל ארוסה בת ישראל מסקילה להחמיר עליה ולדונה בשריפה וס"ד אמינא כי היכי דאחמיר בבת כהן טפי ממגדף ועובד ע"ג הכי נמי אחמיר בה טפי מאנשי עיר הנדחת להכי אצטריך למפרך מחומרא דממונן אבד דליתה באינך. ומפרקינן אמרת וכי איזה כח מרובה להחמיר עליו כח המדיח או כח הנידח הוי אומר כח המדיח הא קסבר ר"ש מדיחי עיר הנדחת בחנק כדלקמן ומדאפיק רחמנא למדיחי עיר הנדחת מכלל אנשי עיר הנדחת מסייף לחנק ש"מ חנק חמור מסייף וקל וחומר ומה חנק שהוא חמור מסייף הרי שריפה חמורה ממנו כדנפקא לן לעיל סייף הקל לא כל שכן ששריפה חמורה [ממנו. סקילה חמורה] מחנק ופשוטה היא. ומדאפקי' רחמנא למדיחי עיר הנדחת מכלל אנשי עיר הנדחת מסייף לחנק ש"מ חנק חמור מסייף ומאחר שלמדו לסקילה שחמורה מחנק החמור כל שכן מסייף הקל. חנק חמור מסייף כדפי'. ועיקר פלוגתא דרבנן ור' שמעון במדיחי עיר הנדחת מיפרשא באלו הן הנחנקין והתם מפרש טעמייהו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה