ביאור:בבלי סנהדרין דף פא
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לא תימא ליה לאבוך הכי [1]! דתניא: הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה - לא יאמר לו "אבא! עברת על דברי תורה"! אלא אומר לו "אבא כך כתיב בתורה" [2]!
סוף סוף היינו הך [3]?
אלא [4] אומר לו: "אבא - מקרא כתוב בתורה כך הוא [5]" [6].
משנה:
מי שנתחייב בשתי מיתות בית דין - נידון בחמורה;
עבר עבירה שנתחייב שתי מיתות [7] - נידון בחמורה; רבי יוסי אומר: נידון בזיקה הראשונה שבאה עליו [8].
גמרא:
פשיטא [9]!? אלא איתגורי איתגור [10]?
אמר רבא: [11] הכא במאי עסקינן [12]? - כגון שעבר עבירה קלה ונגמר דינו על עבירה קלה, וחזר ועבר עבירה חמורה: סלקא דעתך אמינא כיון דנגמר דינו לעבירה קלה - האי 'גברא קטילא' הוא? - קא משמע לן. [עיין תוספות ומהרש"א.]
בעא מניה אחוה דרב יוסף בר חמא מרבה בר נתן: מנא הא מילתא דאמור רבנן 'מי שנתחייב שתי מיתות בית דין - נידון בחמורה' [13]?
דכתיב (יחזקאל יח י-יב) והוליד בן פריץ שופך דם [ועשה אח מאחד מאלה] [פסוק יא] [והוא את כל אלה לא עשה כי גם] אל ההרים אכל ואת אשת רעהו טמא [פסוק יב] [עני ואביון הונה גזלות גזל חבל לא ישיב] ואל הגלולים נשא עיניו [תועבה עשה]:
'והוליד בן פריץ שופך דם' – בסייף; 'את אשת רעהו טימא' - זו אשת איש, בחנק; 'ואל הגלולים נשא עיניו' - זו עבודת כוכבים – בסקילה; וכתיב (יחזקאל יח יג) [בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה את כל התועבות האלה עשה] מות יומת דמיו בו יהיה – בסקילה [14].
מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אימא כולהו בסקילה: 'והוליד בן פריץ שופך דם' - זה בן סורר ומורה [15], דבסקילה; 'אשת רעהו טמא' - זו נערה המאורסה, דבסקילה; 'ואל הגלולים נשא עיניו' - זו עבודת כוכבים, דבסקילה.
אם כן - מאי קא משמע לן יחזקאל? דילמא תורה קא מהדר? אם כן איבעי ליה לאהדורה כי היכי דאהדרה משה רבינו [16]!?
דרש רב אחא ברבי חנינא: מאי דכתיב (יחזקאל יח ו) [אל ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא יקרב]: 'אל ההרים לא אכל' - שלא אכל בזכות אבותיו [17]; 'ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל' - שלא הלך בקומה זקופה; 'ואת אשת רעהו לא טימא' - שלא ירד לאומנות חבירו; 'ואל אשה נדה לא קירב' - שלא נהנה מקופה של צדקה [18]; וכתיב [19] (יחזקאל יח ט) [בחקותי יהלך ומשפטי שמר לעשות אמת] צדיק הוא חיה יחיה [נאם ד' ה’] [20].
כשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא הזה - היה בוכה, ואמר: מאן דעביד לכולהו - הוא דחיי, בחדא מינייהו לא!
אמר ליה רבי עקיבא: אלא מעתה (ויקרא יח כד) אל תטמאו בכל אלה [כי בכל אלה נטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם] - הכי נמי: בכולהו – אִין, בחדא מינייהו לא? אלא באחת מכל אלה - הכי נמי באחת מכל אלה.
עבר עבירה [שנתחייב שתי מיתות - נידון בחמורה; רבי יוסי אומר: נידון בזיקה הראשונה שבאה עליו]:
תניא [תוספתא פ"יב מ"ג; ושם: רבי יהודה במקום רבי יוסי]: כיצד אמר רבי יוסי 'נידון בזיקה ראשונה הבאה עליו [21]'? חמותו ונעשית אשת איש [22] - נידון בחמותו [23]; [24] אשת איש ונעשית חמותו - נידון באשת איש [25].
אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא: חמותו ונעשית אשת איש נידון בחמותו? לידון נמי אאיסור אשת איש, דהא אמר רבי אבהו [26]: 'מודה רבי יוסי באיסור מוסיף [27]'!
אמר ליה: אדא ברי, בתרי קטלי קטלת ליה [28]? [29]
משנה:
מי שלקה ושנה [30] - בית דין מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת.
גמרא:
משום דלקה ושנה - בית דין כונסין אותו לכיפה?
אמר רבי ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש: הכא - במלקיות של כריתות עסקינן [31], דגברא בר קטלא הוא [32], וקרובי הוא דלא מיקרב קטליה [33], וכיון דקא מוותר לה נפשיה [34] - מקרבינן ליה לקטליה עילויה.
אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה בר תחליפא: תא אסברא לך: במלקיות של כרת אחת [35], אבל של שתים ושל שלש כריתות - איסורי הוא דקא טעים, ולא מוותר כולי האי.
מי שלקה ושנה:
'שנה' - אף על גב דלא שילש! לימא מתניתין [36] דלא כרבן שמעון בן גמליאל, דאי רבן שמעון בן גמליאל - הא אמר [37] עד תלת זימני לא הויא חזקה!
אמר רבינא: אפילו תימא רבן שמעון בן גמליאל: קסבר עבירות מחזיקות [38].
מיתיבי [39]: 'עבר עבירה שיש בה מלקות: פעם ראשונה ושניה מלקין אותו, ושלישית כונסין אותו לכיפה [## בית דין של שלשה או בית דין של כ"ג? תקנת חכמים או הלכה למשה מסיני? – מרגליות הים]; אבא שאול אומר: אף בשלישית מלקין אותו, ברביעית כונסין אותו לכיפה' - מאי? לאו דכולי עלמא מלקיות מחזיקות, ובפלוגתא דרבי ורבן שמעון בן גמליאל קמיפלגי [40]!?
לא! דכולי עלמא אית להו דרבן שמעון בן גמליאל, והכא בהא קא מיפלגי: דמר סבר [תנא קמא] עבירות מחזיקות , ומר [אבא שאול] סבר מלקיות מחזיקות [41].
והדתניא: 'התרו בו ושתק [42], התרו בו והרכין ראשו [43]פעם ראשונה ושניה - מתרין בו [44], שלישית - כונסין אותו לכיפה [45]; אבא שאול אומר: אף בשלישית מתרין בו, ברביעית כונסין אותו לכיפה' והתם מלקות ליכא [46] - במאי קמיפלגי [47]?
אמר רבינא: [48] - בכיפה צריכה התראה קמיפלגי [49].
ומאי 'כיפה'?
אמר רב יהודה: מלא קומתו.
והיכא רמיזא [50]?
אמר ריש לקיש: (תהלים לד כב) תמותת רשע רעה [ושנאי צדיק יאשמו] [51].
ואמר ריש לקיש: מאי דכתיב (קהלת ט יב) כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה [וכצפרים האחזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאם]; מאי 'מצודה רעה'? - אמר ריש לקיש: חכה [53].
משנה:
ההורג נפש שלא בעדים [54] - מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו (ישעיהו ל כ) [ונתן לכם ה’] לחם צר ומים לחץ [ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את מוריך] [55].
גמרא:
מנא ידעינן [56]?
אמר רב: בעדות מיוחדת [57];
ושמואל אמר: שלא בהתראה;
ורב חסדא אמר אבימי: כגון דאיתכחוש בבדיקות ולא איתכחוש בחקירות, כדתנן [פ"ה מ"ב]: מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים [58].
ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ:
מאי שנא הכא דקתני 'נותנין לו לחם צר ומים לחץ' ומאי שנא התם [במי שלקה ושנה, משנה ה, דף פא,ב] דקתני 'מאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת'?
אמר רב ששת: אידי ואידי נותנין לו לחם צר ומים לחץ עד שיוקטן מעיינו [59], והדר מאכילין אותו שעורין [60] עד שכריסו מתבקעת [61].
משנה:
הגונב את הקסוה [62], והמקלל בקוסם, והבועל ארמית [63] - קנאין [64] פוגעין [65] בו [66].
[## קשה על רש"י שכתב אבל לאחר מיכן - אין מיתתו מסורה לבית דין – וכי לפני כן מיתתו מסורה לבית דין? הרי לפניכן טרם עשה מעשה? אולי יש להשמיט את המילה 'אין', ולגרוס: 'מיתתו מסורה לבית דין', כלומר: כמו המטיח את אשתו והמחמר: אם השעה צריכה לכך בית דין יכולים להרוג אותו גם לאחר המעשה – וכן היה צריך להיות במעשה של זמרי, לולא פעל פנחס.]
כהן ששמש בטומאה - אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין, אלא פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפציעין את מוחו בגזירין [67].
זר ששמש במקדש: רבי עקיבא אומר בחנק, וחכמים אומרים: בידי שמים.
גמרא:
מאי 'קסוה'?
אמר רב יהודה: כלי שרת; וכן הוא אומר (במדבר ד ז) [ועל שלחן הפנים יפרשו בגד תכלת ונתנו עליו את הקערת ואת הכפת ואת המנקית] ואת קשות הנסך [ולחם התמיד עליו יהיה];
והיכא רמיזא [68]?
(במדבר ד כ) ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו [69].
והמקלל בקוסם:
תני רב יוסף: "יכה קוסם את קוסמו" [70].
רבנן ואיתימא רבה בר מרי אמרי: יכהו קוסם [71], לו ולקונו ולמקנו [72].
והבועל ארמית:
בעא מיניה רב כהנא מרב:
הערות
[עריכה]- ^ להודיעו בהדיא שהוא טועה, משום דמכסיף ומצטער
- ^ קסלקא דעתא בתמיהה קאמר: "וכי כך כתיב בתורה"
- ^ דמביישו ואומר "וכי יפה אתה עושה"
- ^ בניחותא
- ^ ואומר לו "אבי! מקרא כך וכך כתוב בתורה
- ^ והוא עצמו ישים על לבו על מה זה מזכירו; והכי נמי: אין לך לומר לאביך "לא תתנייה הכי"
- ^ כגון חמותו והיא אשת איש
- ^ בגמרא מפרש לה
- ^ דבחמורה נדון, שהרי אף בה נתחייב - דהיכי סליק אדעתן לידון בקלה
- ^ במה שעבר שתי עבירות? אילו לא עבר אלא על החמורה - היה נדון בה, ועכשיו שהוסיף לעבור עמה עבירה אחרת - נדון בקלה
- ^ ודאי אי מקמי דאתא לקמן עבדינהו לתרוייהו לא איצטריך לאשמועינן
- ^ כי איצטריך למתנייא
- ^ ואף על גב דנגמר דינו לקלה
- ^ דכל 'דמיהם בם' – בסקילה, דהיא חמורה, ואי דלא נגמר דינו קודם לכן - לא איצטריך קרא לאשמועינן
- ^ וקרי ליה 'שופך דם' על שם שסופו לשפוך, כדאמרינן (לעיל דף עב.): שעומד בפרשת דרכים וכו'
- ^ במשנה תורה
- ^ שלא נצטרך לזכות אבותיו מתוך שהוא חסיד
- ^ שהוא דבר גנאי לאדם הגון
- ^ סיפיה דקרא
- ^ לומר: זה צדיק גמור, ועל כרחך משום דלא עביד הני; לאו צדיק הוא אם עבר עבירות אחרות - אלא לאו כמשמעותיה מדריש
- ^ באותו איסור שהוזקק זה תחלה להזהר בו ולפרוש ממנו הוא נדון, אבל לא באיסור הבא עליו אחרון - אף על פי שהוא חמור: דקסבר רבי יוסי אין איסור חל על איסור, ואפילו חמור על הקל, הלכך אין כאן שתי מיתות
- ^ כגון נשא בת אלמנה ונאסרה אמה משום חמותו, ואחר כך נשאת ונאסרה עליו משום אשת איש
- ^ נדון בחמורה: בשריפה, דהיא קדמה
- ^ אבל אם היתה
- ^ הואיל כשנשא בתה כבר היתה זו אסורה עליו משום אשת איש - תו לא חייל אסור חמותו אאסור אשת איש, ואינו נדון אלא בחנק
- ^ ביבמות בפרק 'ארבעה אחין'
- ^ אסור מוסיף ומחדש דבר על האשה הזאת לאסור בה דבר חדש, (או) לאסרה על מי שלא היתה אסורה עליו מתחלה, כגון הכא: כשהיתה אלמנה והיא חמותו - היתה אסורה לו משום 'חמותו', ומותרת לכל אדם; וכשנעשית אשת איש - הוסיף בה השם הזה איסור: שאסרה לכל העולם; וכי האי גוונא מודה רבי יוסי דאסור חל על אסור: מגו דחייל אכולא עלמא שהיתה מותרת להם עד עכשיו - חייל נמי אהאי, ואף על פי שאסורה לו ועומדת
- ^ בתמיהה: אמת שחלו שתיהן עליו, ועבירה שיש בה שתי מיתות - הוא נדון בחמורה, והיאך אתה בא לדונו אף באשת איש? וכי תהרגנו שתי פעמים
- ^ וכי חייל אשת איש אחמותו לרבי יוסי - לענין שוגג הוא, ולהתחייב שתי חטאות.
- ^ שלקה שתי פעמים על שתי עבירות
- ^ לאו שיש בו כרת והתרו בו למלקות
- ^ בידי שמים יכרתוהו
- ^ עדיין לא נתקרבה מיתתו
- ^ דמפקיר עצמו לעבירות
- ^ שעבר אותה עבירה עצמה שלש פעמים: על השתים לוקה, ובשלישית יכנסוהו לכיפה
- ^ דבשתי מלקיות מחזקת ליה רשע, ובעי כיפה
- ^ ביבמות: נשאת לראשון ומת, לשני ומת, לשלישי – תנשא, לרביעי - לא תנשא: דעד תלתא זימנין - לא הויה מוחזקת לקבור את בעליה
- ^ עבירות מחזיקות אותו: בחזקת רשע הוא; ובהתראה ולא מלקות; הלכך בשלישי - כונסין אותו לכיפה, דהא איתחזק ליה בשלש עבירות
- ^ לרבינא, דמהדר לאוקומה למתניתין כרבן שמעון בן גמליאל
- ^ מדפליג אבא שאול ואמר כרבי שמעון בן גמליאל - מכלל דתנא קמא לאו כרבן שמעון בן גמליאל
- ^ לא הוחזק עד שילקה שלש מלקיות; וכיון דלקי על השלישית - אף על גב דאיתחזק השתא רשע - לא מעיילינן ליה לכיפה, דבתרי דיני לא דיינינן ליה
- ^ שהראה בעצמו כמקבל התראה; ומיהו לא התיר עצמו למלקות בהדיא
- ^ וכן בהרכין בראשו ורמז שהוא מקבלה, אף על פי דלא לקי בהתראות כי הני: דלא התיר עצמו למלקות, מכל מקום התראות נינהו להחזיקו רשע, ו
- ^ פעם ראשונה מתרין ביה ושבקינן ליה, וכן בעבירה שניה ושבקינן ליה
- ^ מתרין ביה למלקות וכונסין אותו לכיפה עליה, שהרי הוחזק רשע בשלוש עבירות של התראת מלקות
- ^ (דלא התיר עצמו למלקות, שהרי שתק, דנימא טעמא בדאבא שאול משום דמלקיות מחזיקות, ולא הוחזק עד שילקה, וכיון דלקה על השלישית - לא עייל ליה לכיפה)
- ^ והא - לא לרבינא מותיב, דהא לדידן נמי קשיא, דבפלוגתא דרבי ורבן שמעון בן גמליאל לא מצינו לאוקומה, דהא על כרחך עבירות מחזיקות סבירא להו: דהא אין כאן מלקות, ואמאי בעי אבא שאול רביעית
- ^ בין הכא בין במתניתין קמייתא
- ^ ודכולי עלמא כרבן שמעון בן גמליאל, ולא הוחזק עד שלש עבירות של התראת מלקות מקובלות, או בפיו או בשתיקה או בהרכנת ראש; וקמיפלגי בכיפה אי צריכה התראה: תנא קמא סבר: כיון שהוחזק רשע על שלש התראות של מלקות - כונסין אותו לכיפה, ואף על פי שלא הותרה על כך; ואבא שאול סבר: על שלש התראות של מלקות הוחזק רשע, ולא על השתים, ומהשתא בעינן עבירה רביעית: להתרות בו "אם תעבור - תכנס לכיפה"
- ^ ודאי הלכה למשה מסיני היא הך עונש דכיפה, ומיהו היכא רמיזא מקצת
- ^ מי שהוחזק רשע - תמיתתו רעתו; אלמא מוחזק רשע - מיתה הוא
- ^ איידי דאיירי הכא ריש לקיש בהאי קרא - מייתינן לאידך דרשא דריש לקיש
- ^ אמ"ו בלע"ז: שהוא רע וחלש וקטן ואוחז בו דגים גדולים פתאום, ואינו רואה ואינו דומה לנאחז ברשתות על ידי מארב ותחבולות
- ^ שלא ניתן לבית דין להרגו
- ^ לקמן בעי: מאי שנא בכיפה קמייתא
- ^ הואיל וליכא עדות
- ^ דשנים מעידין עליו ועדותן אמת, אלא שאין מיתתו מסורה לבית דין, כגון שנים רואין אותו אחד מחלון זה ואחד מחלון זה, דאמר במסכת מכות (דף ו:) דלא מיקטל עליה; ומיהו הכא תנינן דעייל לכיפה; אבל על פי עד אחד - מוציא דבה בעלמא הוא
- ^ בדיקות יתירא הוא; ונהי דבן זכאי פטר ליה בההוא הכחשה מקטלא, מיהו עדות אמת הוא, ועייל לכיפה
- ^ בני מעיו
- ^ שנופחין בתוך מעיו
- ^ ומתוך שהוקטן מעיינו הוא נבקע
- ^ מפרש בגמרא
- ^ בת עובד כוכבים
- ^ בני אדם כשרין המתקנאין קנאתו של מקום
- ^ פוגעין = ממיתין, כמו 'לך פגע בו' (מלכים א ב כט)
- ^ בשעה שרואין את המעשה; אבל לאחר מיכן - אין מיתתו מסורה לבית דין; והלכה למשה מסיני הוא
- ^ פקעין אשעל"ש בלע"ז
- ^ דשייכא בה מיתה
- ^ 'כבלע' - לשון גנב: שמבליעין ומחביאין; ורמז בעלמא הוא, ולא מקרא נפיק, דעיקר קרא - בלוִים כתוב: שהוזהרו שלא לראות בסלוק מסעות בשעת הכנסת כלים לנרתק שלהן: שהיו אהרן ובניו מכסין הארון והמזבחות, כמו שכתוב שם 'ובא אהרן בנסע המחנה והורידו' (במדבר ד ה)
- ^ שמקלל כלפי מעלהבקוסם "יכה הקוסם זה את קוסמו", היינו כלפי מעלה: שנותן קסמים האלו בלבו, דקחשיב ליה האי קוסם בעיניו שהוא ראוי ויש בו כח לקלל בו
- ^ מקלל את חבירו ואומר יכהו הקוסם הזה
- ^ דהיינו כלפי מעלה: שהוא קונה את העולם, ומקנה לבריותיו את טובו