ביאור:בבלי סנהדרין דף ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סנהדרין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

"פסילנא לך לדינא ^[1]".

אמר ליה רב לרב כהנא: פוק דייניה.

חזייה ^[2] דהוה קא גאיס ביה ^[3], אמר ליה: אי צייתא - צייתא, ואי לא - מפיקנא לך רב מאונך ^[4].

(דברים א יז) [לא תכירו פנים במשפט] כקטן כגדל תשמעון [לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו] - אמר ריש לקיש: שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה.

למאי הלכתא?

אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה ^[5] – פשיטא!? אלא לאקדומיה ^[6].

^[7] לא תגורו מפני איש - א"ר חנן אל תכניס דבריך מפני איש.

^[8] כי המשפט לאלהים הוא - אמר רבי חמא ברבי חנינא: אמר הקב"ה: לא דיין לרשעים שנוטלין מזה ממון ונותנים לזה שלא כדין, אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו ^[9].

^[10] והדבר אשר יקשה מכם - אמר רבי חנינא ואיתימא רבי יאשיה: על דבר זה ^[11] נענש משה ^[12], שנאמר (במדבר כז ה) ויקרב משה את משפטן לפני ה'.

מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: מי כתיב 'ואשמיעכם'? 'ושמעתיו' כתיב: אי גמירנא גמירנא ואי לא אזלינא וגמירנא; אלא כדתניא: ראויה פרשת נחלות שתיכתב על ידי משה רבינו אלא שזכו בנות צלפחד ונכתב על ידן; ראויה היתה פרשת מקושש שתיכתב ע"י משה רבינו אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו, ללמדך שמגלגלין חובה ע"י חייב וזכות על ידי זכאי.

כתיב (דברים א טז) ואצוה את שופטיכם בעת ההיא [לאמר: שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו] ^[13], וכתיב (דברים א יח) ואצוה אתכם בעת ההיא [את כל הדברים אשר תעשון] ^[14]: אמר רבי אלעזר אמר רבי שמלאי: אזהרה לציבור שתהא אימת דיין עליהן, ואזהרה לדיין שיסבול את הציבור.

עד כמה?

אמר רבי חנן, ואיתימא רבי שבתאי: (במדבר יא יב) [האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך] כאשר ישא האומן את היונק [על האדמה אשר נשבעת לאבתיו].

כתיב (דברים לא ז) [ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ] כי אתה תבוא [את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתם לתת להם ואתה תנחילנה אותם] ^[15] וכתיב (דברים לא כג) [ויצו את יהושע בן נון ויאמר חזק ואמץ] כי אתה תביא [את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם ואנכי אהיה עמך] ^[16]: אמר רבי יוחנן: אמר לו משה ליהושע: אתה והזקנים שבדור עמהם ^[17]; אמר לו הקב"ה: טול מקל והך על קדקדם: דַּבָּר אחר ^[18] לדור ואין שני דברין לדור.

תנא: זימון בשלשה.

מאי 'זימון'? - אילימא ברכת זימון – והתניא: זימון וברכת זימון בשלשה; וכי תימא פרושי קמפרש: מאי זימון? - ברכת זימון, והתניא: 'זימון בשלשה ברכת זימון בשלשה'! [## הקושיא אינה קשה: מדוע יש בעיה אם שני ברייתות אומרים אותו דבר?]

אלא מאי 'זימון'? - אזמוני לדין ^[19], כי הא דאמר רבא: 'הני בי תלתא דייני דיתבי ואזיל שליחא דבי דינא ואמר מפומא דחד ^[20] - לא אמר כלום ^[21], עד דאמר משמיה דכולהו'.

הני מילי בלא יומא דדינא ^[22], אבל ביומא דדינא לית לן בה.

תשלומי כפל כו' [ותשלומי ארבעה וחמשה – בשלשה]:

שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב: ילמדנו רבינו: דיני קנסות ^[23] בכמה?

מאי קמיבעיא ליה? הא אנן תנן 'בשלשה'?! אלא יחיד מומחה קמיבעיא ליה: דאין דיני קנסות או לא?

אמר ליה: תניתוה: תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה בשלשה - מאי 'שלשה'? אילימא שלשה הדיוטות - האמר אבוה דאבוך משמיה דרב: 'אפילו עשרה והן הדיוטות פסולין לדיני קנסות'!? - אלא מומחין, וקאמר 'שלשה'.

[האונס והמפתה והמוציא שם רע – בשלשה, דברי רבי מאיר] וחכמים אומרים: מוציא שם רע ^[24] בעשרים ושלשה ^[25].

^[26] וכי יש בו דיני נפשות - מאי הוי ^[27]?

אמר עולא: בחוששין ללעז קמיפלגי: רבי מאיר סבר: אין חוששין ללעז ^[28], ורבנן סברי: חוששין ללעז.

רבה אמר: כולי עלמא ללעז לא חיישינן ^[29], והכא בחוששין לכבודן של ראשונים קמיפלגי, והכא במאי עסקינן? - כגון דאיכניף בי עשרין ותלתא למידן דיני נפשות ^[30], ואיבדור ^[31], ואמר להו: ^[32] דיינו לי מיהא דיני ממונות ^[33]" ^[34].

עמוד ב

מיתיבי: ^[35] 'וחכמים אומרים: תבעו ממון בשלשה, תבעו נפשות בעשרים ושלשה' בשלמא לרבה: תבעו ממון תחלה - בשלשה ^[36], תבעו נפשות תחלה ^[37] - אפילו ממון בעשרים ושלשה ^[38], אלא לעולא ^[39] קשיא ^[40]!?

אמר רבא: אני וארי שבחבורה תרגימנא – ומנו? - רב חייא בר אבין: הכא במאי עסקינן? - שהביא הבעל עדים שזינתה, והביא האב עדים והזימום לעדי הבעל ^[41]; בא לגבות ממון מבעל ^[42] בשלשה ^[43]; ובמקום נפשות ^[44] בעשרים ושלשה ^[45].

אביי אמר: ^[46] דכולי עלמא חיישינן ללעז ^[47], ^[48] ומשום כבודן של ראשונים ^[49] [עיין תוספות]; הכא ^[50] במאי עסקינן? - כגון דאתרו בה סתם ^[51], והאי תנא הוא - דתניא: ^[52] 'ושאר כל חייבי מיתות שבתורה אין ממיתין אותם אלא בעדה ^[53] ועדים והתראה, ועַד שיודיעוהו ^[54] שהוא חייב מיתה בבית דין ^[55]. רבי יהודה אומר: עד שיודיעוהו באיזה מיתה הוא נהרג' ^[56].

רב פפא ^[57] אמר: הכא ^[58] - ^[59] באשה חבירה עסקינן ^[60], וקמיפלגי בפלוגתא דרבי יוסי בר יהודה ורבנן, דתניא: רבי יוסי בר יהודה אומר: חבר אינו צריך התראה, לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד ^[61]; ^[62].

רב אשי אמר: כגון

הערות

^ שהזכרתני טובתך
^ רב כהנא לההוא גברא
^ ברב: סומך ובוטח עליו ומדבר גבוהות
^ אודיעך שאין רב יכול לסייעך, דמשמתינא לך
^ לאמיתו
^ אם בא לפניך דין של פרוטה וחזר ובא דין אחר של מנה - הקודם לפניך הקדם לחתוך
^ שם
^ שם
^ 'כי המשפט לאלהים הוא' - כאילו אתה דן ומוציא ממון מיד הקב"ה, שהרי עליו להחזיר ממון לבעליו
^ שם
^ שנטל שררה לעצמו לומר 'תקריבון אלי' (שם), שהיה לו לומר 'תקריבון לפני השכינה'
^ שלא זכה: שלא נאמר לו פרשת נחלות עד שבא מעשה לפניו ולא ידע מה להשיב
^ משמע: את חכמיהם הזהיר להדריך ציבור במשפט והחקים על כרחם
^ דציבור עצמם הזהיר; ומה הוצרך להזהירן
^ 'כי אתה תבוא את העם' משמע: גם אתה כאחד מהן
^ 'כי אתה תביא' משמע (לשון) שררה נוהג עליהן
^ על פיהם עֲשה מעשה' ולא תשתרר עליהם; דההוא קרא ד'כי אתה תבוא' - משה אמרו, כדכתיב ביה: אל הארץ אשר נשבע ה' וגו'; ובמקרא ד'כי אתה תביא' כתיב 'אל הארץ אשר נשבעתי להם' וגו'; אלמא דהקב"ה בעצמו אמרו
^ מנהיג אחד
^ בית דין ששולחין שלוחם לבעל דין: שצועקים עליו לבא ולדון לפניהם - צריך השליח להזמינו בשם שלשתן
^ "פלוני דיין מזמינך"
^ ואי לא אזיל - לא משמתינן ליה
^ שני וחמישי; תקנת עזרא היא, בבבא קמא (דף פב:)
^ זה שמשלם יותר מדינו
^ "לא מצאתי לבתך בתולים", ובא להפסידה כתובתה ולא להרגה: שאינו מביא עדים שזינתה תחתיו; דאי אנפשות קאתי - לא אמר רבי מאיר 'בשלשה'
^ מפני שיש בו דיני נפשות; קסלקא דעתא דהכי קאמרי משום דאיכא מוציא שם רע דשייך ביה דיני נפשות, וכגון שמביא עדים
^ ובגמרא פרכינן:
^ השתא מיהא לאו דיני נפשות הוא, דליכא עדים
^ אין חוששין שמא כשיבואו לב"ד ויצא הקול - ישמעו עדים ויבואו ויעידו שזינתה תחתיו, ועכשיו אין הבעל יודע בהן, ותבעי כ"ג: דשמא יבא לידי דיני נפשות
^ ואם תחילת תביעתו של בעל לא בא לידון על פי עדים אלא על ידי עצמו ולהפסידה כתובתה - מודו רבנן דבשלשה
^ שאמר הבעל להביא עדים שזינתה תחתיו ולא מצא
^ הדיינין והלכו להם
^ הואיל ואין לי עדים -
^ דנו לי מיהת בשלשה דיני ממונות
^ להפסידה כתובתה על ידי עצמו, דקיי"ל (כתובות י.): חכמים תיקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה, והם האמינוהו להפסידה על פיו: חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה; רבי מאיר סבר בשלשה, דאין חוששין לכבוד הראשונים ודנין אפילו בשלשה, ורבנן סברי: חוששין לכבוד הראשונים ובעי כולהו
^ ברייתא היא [דומה לתוספתא פ"א מ"ב]
^ דלא בא לידון בעדים אלא על פיו, ולהפסידה כתובתה - מודינן דבשלשה
^ דאמר להביא עדים
^ כגון אם לא מצא עדים, ואמר: "דונו לי מיהא להפסידה כתובה" - אף על פי כן בעינן עשרים ושלשה, משום כבוד ראשונים
^ דאמר רבנן ללעז חיישי שמא ישמעו עדים ויבואו
^ תבעו ממון בשלשה היכי משכחת לה? לעולם עשרים ושלשה לרבנן בעינן, משום דחוששין ללעז
^ דתו ליכא למיחש ללעז, דאיגלי מילתא דאהני סהדי סמיך והני סהדי שקרי נינהו, ואפילו להפסידה כתובתה לא מיהמני: דהשתא בתר סהדי שקרי קא מהדר, ושקורי קמשקר, ובעי למיתב מאה סלע לאב, ולו תהיה לאשה; ו'תבעו ממון' דקאמרי רבנן - אתביעת מאה סלע שהאב תובע קאי, והכי קאמר:
^ שנמצא כבר שקרן
^ דהזמנה אחריתי[לבית דין] היא, ואפילו כבוד ראשונים ליכא למימר הכא, דדינא אחרינא הוא: דמעיקרא בעל הוה תובע, והשתא אב קא תבע!
^ דאיכא דיני נפשות. כלומר וכל היכא דאיכא למיחש לנפשות כגון בתחילת הדין אפילו אין לו עדים יש לחוש שמא ישמעו ויבואו עדים
^ עשרים ושלשה בעי. ואית דמפרשי כל תביעת ממון, דהא שמעתתא אמאה כסף דאב תבע לבעל - ואי אפשר לומר כן: דהא לא מחייב בעל מאה סלעים אלא אם כן הביא עדים והוזמו: דכל זמן שלא הביא עדים - נאמן אף להפסידה כתובה, כדפרישית לעיל; ואי בשהוזמו עדיו מיירי מתניתין - תו ליכא למימר 'חוששין ללעז'; ועוד: מדגרסינן בתירוצא דרב חייא בר אבין 'בא לגבות ממון מבעל' דפריש דרבי חייא להאי 'תבעו ממון' אמאה סלע - מכלל דעד השתא הוה שמעינן 'תבעו ממון' אבעל, ואיהו תבע להפסיד כתובה
^ אי בשלא הביא עדים - דכולי עלמא חוששין ללעז
^ ובעינן עשרים ושלשה, דילמא שמעי סהדי ואתו
^ ומדבעינן עשרים ושלשה ברישא - אפילו ממון בעשרים ושלשה
^ דחוששין לכבודן של ראשונים
^ בפלוגתא דמתניתין
^ שהביא עדים בתחילת הזמנתו לדין, דתו ליכא למיחש סהדי אחריני, והני אמרי באפי תלתא דהתרו בה מיתה סתם ולא הזכירו לה סקילה כדין נערה המאורסה; רבי מאיר סבר תו ליכא הכא דיני נפשות, ובהני שלשה סגי למידן דיני ממונות דכתובה, דכי נמי יוזמו - ישלם מאה כסף; ורבנן סברי: כיון דאתרו בה מיתה - דיני נפשות איכא, ומיקטלא
^ גבי מסית קאי, דרחמנא אמר (דברים יג ט) 'לא תחמול ולא תכסה', ונהרג בלי התראה על ידי הכמנת עדים,
^ כ"ג
^ ועד שיודיעוהו עדיו בשעת התראה
^ אם יעבור עבירה זו; ומיהו אף על גב דלא מזכרי ליה איזו מיתה - התראה היא, ומחייב, כרבנן
^ וברייתא דקתני לרבנן 'תבעו ממון בשלשה', כדתרצה רב חייא בר אבין
^ כדאביי נמי סבירא ליה דחוששין ללעז ולכבודן של ראשונים
^ דאמר רבי מאיר בשלשה
^ כגון שהביא עדים עמו בתחלת הזמנתו לדין
^ ואמרו שלא התרו בה לפי שהאשה חבירה היא ולא הוצרכנו להתרות בה
^ שלא יוכל לומר "סבור הייתי שמותר"
^ רבי מאיר סבר: אף על גב דחבירה היא - לא מיקטלא, הלכך לא צריכין לאיכנופי תו עשרים ושלשה, אלא שלשה: לדון דיני ממונות דכתובה; ורבנן סברי כרבי יוסי ברבי יהודה

[1] שהזכרתני טובתך

[2] רב כהנא לההוא גברא

[3] ברב: סומך ובוטח עליו ומדבר גבוהות

[4] אודיעך שאין רב יכול לסייעך, דמשמתינא לך

[5] לאמיתו

[6] אם בא לפניך דין של פרוטה וחזר ובא דין אחר של מנה - הקודם לפניך הקדם לחתוך

[7] שם

[8] שם

[9] 'כי המשפט לאלהים הוא' - כאילו אתה דן ומוציא ממון מיד הקב"ה, שהרי עליו להחזיר ממון לבעליו

[10] שם

[11] שנטל שררה לעצמו לומר 'תקריבון אלי' (שם), שהיה לו לומר 'תקריבון לפני השכינה'

[12] שלא זכה: שלא נאמר לו פרשת נחלות עד שבא מעשה לפניו ולא ידע מה להשיב

[13] משמע: את חכמיהם הזהיר להדריך ציבור במשפט והחקים על כרחם

[14] דציבור עצמם הזהיר; ומה הוצרך להזהירן

[15] 'כי אתה תבוא את העם' משמע: גם אתה כאחד מהן

[16] 'כי אתה תביא' משמע (לשון) שררה נוהג עליהן

[17] על פיהם עֲשה מעשה' ולא תשתרר עליהם; דההוא קרא ד'כי אתה תבוא' - משה אמרו, כדכתיב ביה: אל הארץ אשר נשבע ה' וגו'; ובמקרא ד'כי אתה תביא' כתיב 'אל הארץ אשר נשבעתי להם' וגו'; אלמא דהקב"ה בעצמו אמרו

[18] מנהיג אחד

[19] בית דין ששולחין שלוחם לבעל דין: שצועקים עליו לבא ולדון לפניהם - צריך השליח להזמינו בשם שלשתן

[20] "פלוני דיין מזמינך"

[21] ואי לא אזיל - לא משמתינן ליה

[22] שני וחמישי; תקנת עזרא היא, בבבא קמא (דף פב:)

[23] זה שמשלם יותר מדינו

[24] "לא מצאתי לבתך בתולים", ובא להפסידה כתובתה ולא להרגה: שאינו מביא עדים שזינתה תחתיו; דאי אנפשות קאתי - לא אמר רבי מאיר 'בשלשה'

[25] מפני שיש בו דיני נפשות; קסלקא דעתא דהכי קאמרי משום דאיכא מוציא שם רע דשייך ביה דיני נפשות, וכגון שמביא עדים

[26] ובגמרא פרכינן:

[27] השתא מיהא לאו דיני נפשות הוא, דליכא עדים

[28] אין חוששין שמא כשיבואו לב"ד ויצא הקול - ישמעו עדים ויבואו ויעידו שזינתה תחתיו, ועכשיו אין הבעל יודע בהן, ותבעי כ"ג: דשמא יבא לידי דיני נפשות

[29] ואם תחילת תביעתו של בעל לא בא לידון על פי עדים אלא על ידי עצמו ולהפסידה כתובתה - מודו רבנן דבשלשה

[30] שאמר הבעל להביא עדים שזינתה תחתיו ולא מצא

[31] הדיינין והלכו להם

[32] הואיל ואין לי עדים -

[33] דנו לי מיהת בשלשה דיני ממונות

[34] להפסידה כתובתה על ידי עצמו, דקיי"ל (כתובות י.): חכמים תיקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה, והם האמינוהו להפסידה על פיו: חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה; רבי מאיר סבר בשלשה, דאין חוששין לכבוד הראשונים ודנין אפילו בשלשה, ורבנן סברי: חוששין לכבוד הראשונים ובעי כולהו

[35] ברייתא היא [דומה לתוספתא פ"א מ"ב]

[36] דלא בא לידון בעדים אלא על פיו, ולהפסידה כתובתה - מודינן דבשלשה

[37] דאמר להביא עדים

[38] כגון אם לא מצא עדים, ואמר: "דונו לי מיהא להפסידה כתובה" - אף על פי כן בעינן עשרים ושלשה, משום כבוד ראשונים

[39] דאמר רבנן ללעז חיישי שמא ישמעו עדים ויבואו

[40] תבעו ממון בשלשה היכי משכחת לה? לעולם עשרים ושלשה לרבנן בעינן, משום דחוששין ללעז

[41] דתו ליכא למיחש ללעז, דאיגלי מילתא דאהני סהדי סמיך והני סהדי שקרי נינהו, ואפילו להפסידה כתובתה לא מיהמני: דהשתא בתר סהדי שקרי קא מהדר, ושקורי קמשקר, ובעי למיתב מאה סלע לאב, ולו תהיה לאשה; ו'תבעו ממון' דקאמרי רבנן - אתביעת מאה סלע שהאב תובע קאי, והכי קאמר:

[42] שנמצא כבר שקרן

[43] דהזמנה אחריתי[לבית דין] היא, ואפילו כבוד ראשונים ליכא למימר הכא, דדינא אחרינא הוא: דמעיקרא בעל הוה תובע, והשתא אב קא תבע!

[44] דאיכא דיני נפשות. כלומר וכל היכא דאיכא למיחש לנפשות כגון בתחילת הדין אפילו אין לו עדים יש לחוש שמא ישמעו ויבואו עדים

[45] עשרים ושלשה בעי. ואית דמפרשי כל תביעת ממון, דהא שמעתתא אמאה כסף דאב תבע לבעל - ואי אפשר לומר כן: דהא לא מחייב בעל מאה סלעים אלא אם כן הביא עדים והוזמו: דכל זמן שלא הביא עדים - נאמן אף להפסידה כתובה, כדפרישית לעיל; ואי בשהוזמו עדיו מיירי מתניתין - תו ליכא למימר 'חוששין ללעז'; ועוד: מדגרסינן בתירוצא דרב חייא בר אבין 'בא לגבות ממון מבעל' דפריש דרבי חייא להאי 'תבעו ממון' אמאה סלע - מכלל דעד השתא הוה שמעינן 'תבעו ממון' אבעל, ואיהו תבע להפסיד כתובה

[46] אי בשלא הביא עדים - דכולי עלמא חוששין ללעז

[47] ובעינן עשרים ושלשה, דילמא שמעי סהדי ואתו

[48] ומדבעינן עשרים ושלשה ברישא - אפילו ממון בעשרים ושלשה

[49] דחוששין לכבודן של ראשונים

[50] בפלוגתא דמתניתין

[51] שהביא עדים בתחילת הזמנתו לדין, דתו ליכא למיחש סהדי אחריני, והני אמרי באפי תלתא דהתרו בה מיתה סתם ולא הזכירו לה סקילה כדין נערה המאורסה; רבי מאיר סבר תו ליכא הכא דיני נפשות, ובהני שלשה סגי למידן דיני ממונות דכתובה, דכי נמי יוזמו - ישלם מאה כסף; ורבנן סברי: כיון דאתרו בה מיתה - דיני נפשות איכא, ומיקטלא

[52] גבי מסית קאי, דרחמנא אמר (דברים יג ט) 'לא תחמול ולא תכסה', ונהרג בלי התראה על ידי הכמנת עדים,

[53] כ"ג

[54] ועד שיודיעוהו עדיו בשעת התראה

[55] אם יעבור עבירה זו; ומיהו אף על גב דלא מזכרי ליה איזו מיתה - התראה היא, ומחייב, כרבנן

[56] וברייתא דקתני לרבנן 'תבעו ממון בשלשה', כדתרצה רב חייא בר אבין

[57] כדאביי נמי סבירא ליה דחוששין ללעז ולכבודן של ראשונים

[58] דאמר רבי מאיר בשלשה

[59] כגון שהביא עדים עמו בתחלת הזמנתו לדין

[60] ואמרו שלא התרו בה לפי שהאשה חבירה היא ולא הוצרכנו להתרות בה

[61] שלא יוכל לומר "סבור הייתי שמותר"

[62] רבי מאיר סבר: אף על גב דחבירה היא - לא מיקטלא, הלכך לא צריכין לאיכנופי תו עשרים ושלשה, אלא שלשה: לדון דיני ממונות דכתובה; ורבנן סברי כרבי יוסי ברבי יהודה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]