ביאור:בבלי סנהדרין דף עא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סנהדרין:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
חייב [1]:
אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין.
תנו רבנן: אכל כל מאכל ולא אכל בשר, שתה כל משקה ולא שתה יין - אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין, שנאמר 'זולל וסובא'; ואף על פי שאין ראייה לדבר - זכר לדבר, שנאמר: (משלי כג כ) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו, ואומר [2]: (משלי כג כא) כי סובא וזולל יורש [3] וקרעים תלביש נומה [4]
אמר רבי זירא: כל הישן בבית המדרש - תורתו נעשית לו קרעים קרעים [5], שנאמר וקרעים תלביש נומה.
משנה:
גנב משל אביו ואכל ברשות אביו, משל אחרים ואכל ברשות אחרים [6], משל אחרים ואכל ברשות אביו - אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו.
גמרא:
'גנב משל אביו ואכל ברשות אביו' - אף על גב דשכיח ליה - בעית [7]; 'משל אחרים ואכל ברשות אחרים' - אף על גב דלא בעית, לא שכיח ליה; וכל שכן 'משל אחרים ואכל ברשות אביו' - דלא שכיח ליה ובעית; 'עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים' - [8] דשכיח ליה [9] [10] ולא בעית [11].
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו:</ref>
אמו - מנא לה? מה שקנתה אשה קנה בעלה?
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מִסעודה המוכנת לאביו ולאמו.
והאמר רבי חנן בר מולדה אמר רב הונא: 'אינו חייב עד שיקנה בשר בזול ויאכל יין בזול וישתה' [12]?
אלא אימא 'מִדְמֵי סעודה המוכנת לאביו ולאמו' [13].
איבעית אימא דאקני לה אחר, ואמר לה "על מנת שאין לבעליך רשות בהן" [14].
משנה:
היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה, אביו אינו רוצה ואמו רוצה - אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצין.
רבי יהודה אומר: אם לא היתה אמו ראויה לאביו - אינו נעשה בן סורר ומורה.
גמרא:
מאי 'אינה ראויה'? אילימא חייבי כריתות [15] וחייבי מיתות בית דין, סוף סוף אבוה - אבוה נינהו, ואמיה - אמיה נינהו [16]!? אלא בשוה לאביו [17] קאמר [18].
תניא נמי הכי: 'רבי יהודה אומר: אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה - אינו נעשה בן סורר ומורה.' מאי טעמא?
דאמר קרא (דברים כא כ) [ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומרה] איננו שומע בקולנו [זולל וסבא] [19]; מדקול בעינן שוין - מראה וקומה נמי בעינן שוין.
כמאן אזלא הא דתניא: 'בן סורר ומורה - לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב? - דרוש וקבל שכר'!?
כמאן? - כרבי יהודה!
איבעית אימא: רבי שמעון היא, דתניא: 'אמר רבי שמעון: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי - אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו? אלא: לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב? - דרוש וקבל שכר'.
אמר רבי יונתן: אני ראיתיו וישבתי על קברו.
כמאן אזלא הא דתניא [תוספתא פ"יד מ"א]: 'עיר הנדחת - לא היתה ולא עתידה להיות, ולמה נכתבה? - דרוש וקבל שכר'?
כמאן? - כרבי אליעזר, דתניא: 'רבי אליעזר אומר: כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת - אינה נעשית עיר הנדחת.' מאי טעמא?
אמר קרא (דברים יג יז) ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחבה ושרפת באש [את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלקיך והיתה תל עולם לא תבנה עוד], וכיון דאי איכא מזוזה לא אפשר, דכתיב (דברים יב ד) לא תעשון כן לה' אלהיכם [20].
אמר רבי יונתן: אני ראיתיה וישבתי על תילה.
[21].
כמאן אזלא הא דתניא: 'בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר'?
כמאן? - כרבי אלעזר ברבי שמעון, דתנן [נגעים פ"יב מ"ג]: רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לעולם אין הבית טמא עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים בשתי כתלים בקרן זוית [22] ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס [23]';
מאי טעמא דרבי אלעזר ברבי שמעון [24]?
כתיב 'קיר', וכתיב 'קירות' [25] - איזהו קיר שהוא כקירות? - הוי אומר זה קרן זוית.
תניא: אמר רבי אליעזר ברבי צדוק: מקום היה בתחום עזה, והיו קורין אותו חורבתא סגירתא [26].
אמר רבי שמעון איש כפר עכו: פעם אחת הלכתי לגליל וראיתי מקום שמציינין אותו [27], ואמרו: אבנים מנוגעות פינו לשם.
משנה:
היה אחד מהם גידם [28] או חיגר או אלם או סומא או חרש - אינו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר (דברים כא יט-כ) [ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אתו אל זקני עירו ואל שער מקמו [פסוק כ] ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומרה איננו שומע בקולנו זולל וסבא]: ותפשו בו אביו ואמו - ולא גדמין, והוציאו אותו - ולא חגרין, ואמרו - ולא אלמין, בננו זה - ולא סומין [29], איננו שומע בקולנו - ולא חרשין [30].
מתרין בו בפני שלשה, ומלקין אותו [31];
חזר וקלקל - נדון בעשרים ושלשה, ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים, שנאמר 'בננו זה' - זהו שלקה בפניכם.
גמרא:
שמעת מינה: בעינן קרא כדכתיב [32]!?
שאני הכא
דכוליה קרא יתירא הוא [33].</ref>
ומתרין בפני שלשה:</ref>
למה לי? בתרי סגיא!?
אמר אביי: הכי קאמר: מתרין בו בפני שנים [34], ומלקין אותו בפני שלשה [35].
מלקות בבן סורר ומורה - היכא כתיבא?
כדרבי אבהו [36], דאמר רבי אבהו: למדנו (דברים כב יח) [ולקחו זקני העיר את האיש] ויסרו [אתו] [37] מ'ויסרו' [38], 'ויסרו' [39] מ'בֶּן' [40], ו'בֶּן' [41] מ'בִּן': (דברים כה ב) והיה אם בן הכות הרשע [והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר].</ref>
חזר וקלקל נידון בכ"ג [ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים שנאמר 'בננו זה' - זהו שלקה בפניכם]:</ref>
האי מבעי ליה 'זה - ולא סומין'!
אם כן [42] - לכתוב 'בננו הוא [43]' [44] מאי 'בננו זה'? - שמע מינה תרתי [45].
משנה:
ברח עד שלא נגמר דינו, ואחר כך הקיף זקן התחתון – פטור [46]; ואם משנגמר דינו ברח ואחר כך הקיף זקן התחתון – חייב [47].
גמרא:
אמר רבי חנינא: בן נח שבירך את השם ואחר כך נתגייר – פטור: הואיל ונשתנה דינו [48] ונשתנית מיתתו [49].
נימא מסייעא ליה: 'ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן התחתון – פטור' מאי טעמא? לאו משום דאמרינן 'הואיל ואישתני אישתני'?
לא! שאני הכא [בבן סורר ומורה], דאי עבד השתא - לאו בר קטלא הוא [50].
תא שמע [51]: 'אם משנגמר דינו ברח ואחר כך הקיף זקן התחתון – חייב' [52]!?
נגמר דינו קאמרת? נגמר דינו גברא קטילא הוא!
תא שמע: 'בן נח שהכה [53] את חבירו, [54] ובא על אשת חבירו ונתגייר – פטור [55]; עשה כן [56] בישראל [57] ונתגייר – חייב [58]'; ואמאי? נימא 'הואיל ואישתני'?
אישתני דינו ומיתתו בעינן, והאי דינו אישתני, מיתתו לא אישתני [59].
בשלמא רוצח: מעיקרא סייף והשתא סייף, אלא אשת איש: מעיקרא סייף והשתא חנק!?
בנערה המאורסה [ישראלית], דאידי ואידי בסקילה [60].
והא 'עשה כן בישראל' - דומיא ד'אשת חבירו' קתני [61]!?
אלא - קלה בחמורה מישך שייכא [62].
הניחא לרבנן, דאמרי סייף חמור; אלא לרבי שמעון דאמר חנק חמור - מאי איכא למימר [63] [האם רבי חנינא יכול לומר שדבריו הם גם אליבא דרבי שמעון]?
[רבי חנינא יכול לתרץ:] רבי שמעון סבר לה כתנא דבי מנשה, דאמר: כל מיתה האמורה לבני נח אינה אלא חנק.
בשלמא אשת איש: מעיקרא חנק והשתא חנק, אלא רוצח: מעיקרא חנק והשתא סייף?
קלה בחמורה מישך שייכא.
לימא מסייעא ליה [64]: סרחה [65] ואחר כך בגרה [66] - תידון בחנק [67]; בסקילה מאי טעמא לא [68]? לאו משום דהואיל ואישתני אישתני [69], וכל שכן הכא דאישתני לגמרי [70]!?
[אפשר לומר שאינו מסייע לרבי חנינא:] האמר ליה רבי יוחנן לתנא: תני 'תידון בסקילה' [71].
משנה:
בן סורר ומורה נידון על שם סופו: ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים הנאה להן [72] והנאה לעולם [73]; לצדיקים - רע להן [74] ורע לעולם [75].
יין ושינה לרשעים - הנאה להן והנאה לעולם [76], ולצדיקים רע להן [77] ורע לעולם [78].
פיזור לרשעים [79] - הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים רע להן ורע לעולם;
כנוס - לרשעים רע להן ורע לעולם, ולצדיקים - הנאה להן והנאה לעולם;
שקט לרשעים - רע להן ורע לעולם, לצדיקים - הנאה להן והנאה לעולם.
הערות
[עריכה]- ^ חייב משום 'יין ושכר אל תשת וגו' [... בבאכם אל אהל מועד] (ויקרא י ט), ובכהן עסקינן
- ^ בתר קרא קמא כתיב להכי אתייה להכא
- ^ סופו להיות עני, ומבקש לִמוּדוֹ ואינו מוצא
- ^ נומה שאדם מתגרה בה - תלביש קרעים, כלומר: סוף כל בעל הנאות לבא לידי עניות
- ^ משכח למודו ואינו נזכר אלא בסירוגין
- ^ ואפילו לא אכלן ברשות בעלים עצמן; וטעמא מפרש בגמרא
- ^ מתפחד מאביו שלא יבין הלכך לא ממשיך
- ^ משל אביו
- ^ לגנוב תמיד
- ^ ואכל ברשות אחרים
- ^ שלא יראהו אביו, ובכי האי גוונא ממשיך
- ^ אבל אם גנב בשר ויין עצמן - לא
- ^ שהיו מעות מוכנים לקנות מהם סעודה לאביו ולאמו: דכיון דלכך נזדמנו – 'משל אמו' קרינן בהו, דאיהי נמי שייכא בהם מדינא, דבעלה חייב במזונותיה
- ^ דאי לא אמר לה הכי - זכה בהן בעל, דלא עדיף ממציאתה
- ^ שהיתה אמו על אביו בכרת, כגון אחותו, דלאו בת קדושין
- ^ דהא בקרא לא כתוב אישות באמו אצל אביו
- ^ בקול ומראה וקומה
- ^ וטעמא מפרש לקמן
- ^ 'בקולנו' - חד קול משמע, מדלא כתוב 'בקולותינו' או 'בקולינו' ביו"ד
- ^ בתר 'ואבדתם את שמם' (דברים יב ג) כתיב
- ^ 'ואפילו מזוזה אחת' - וכל שכן אחד מן החומשין או ספר מכל הנביאים שאזכרת השם כתובה שם, ולא קרינא ביה 'את כל שללה ושרפת'
- ^ ואותן שתי אבנים יהיו בקרן זוית: אחד בכותל זה ואחד בכותל זה, והנגע משוך בשתיהן
- ^ שיהא בכל אבן כגריס על גריס; 'גריס' זה שיעור נגעים; ושתי גריסין על שתי אבנים, דכתיב (ויקרא יד מ) 'וחלצו את האבנים' - תרתי משמע, ובכל אחת שיעור נגע
- ^ דבעי קרן זוית
- ^ ויקרא יד,לז: וראה את הנגע והנה הנגע בקירת הבית שקערורת ירקרקת או אדמדמת ומראיהן שפל מן הקיר]
- ^ חורבה מצורע: מתרגמינן 'סגירתא' שנותץ משם בית המנוגע
- ^ שלא יאהילו עליו; דאבן מנוגעת - מטמא באהל, דמצורע הוקש למת: אל נא תהי כמת (במדבר יב יב)
- ^ ידו קטועה
- ^ 'בננו זה' - משמע שרואים אותו
- ^ חרשין אינן יודעין אם קבל דבריהם אם לאו, שאם אמר להם "איני מקבל" - אינן שומעין לו; ואף על פי שרואין שאין מקיים מצותן, מיהו 'איננו שומע בקולנו' כתיב, ואיכא להפוכי בזכותיה ולמדרש דבשעת הקול קאמרי דלא שמע, דהאי קרא יתירא הוא כוליה, כדאמר בגמרא
- ^ מתרין בו - לאו משום התראה גמורה כשאר עבירות שאין לוקין אלא בהתראה, דהא התראת עדים בעי; ועוד: זו - ספק התראה הוא: אם עובר הוא אם לאו, שלא מיד בפניהם הוא עובר אלא בסתר ולאחר זמן הוא עושה, אלא: מוכיחין אותו, דבעינן 'ויסרו אותו' (דברים כא יח) שלא ירגיל; ואם לא שמע - מלקין אותו בבית דין; ויליף לה מ'ויסרו אותו'
- ^ וסייעתא דשמואל בפ' נגמר הדין (לעיל מה:)
- ^ דמצי למכתב 'והוצאתם אותו אל שער העיר ההוא וסקלתם'
- ^ דבעינן עדים שהוכיחוהו ועבר, שאין אביו ואמו נאמנין עליו להרגו, דכתיב (דברים יז ו) 'על פי שנים עדים... יומת המת'
- ^ כלומר: יביאוהו בפני שלשה דיינין, והדיינין יחייבוהו מלקות, וילקוהו שליח בית דין כשאר הלוקין: דמלקות בפני שלשה - בפרקא קמא (דף י.)
- ^ בכתובות (דף מו.) גבי מוציא שם רע - מנא לן דלקי? דכתיב (דברים כב יח): 'ולקחו זקני העיר את האיש ויסרו אותו'
- ^ דמוציא שם רע
- ^ דבן סורר ומורה (דברים כא יח: כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שמע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אתו ולא ישמע אליהם)
- ^ וההוא ד'יסרו' דבן סורר ומורה - למדנו
- ^ מבן דכתיב גביה 'בן [סורר ומורה]’
- ^ וההוא 'בן' למדנו
- ^ דלהך מלתא לחודא אתא, ולא למעוטי סומין
- ^ סורר ומורה
- ^ ומשמע: הוא שלקה בפניכם
- ^ ומדכתיב 'זה' - שמראין באצבעו עליו ולא סומין
- ^ דתו לא דיינינן ליה, כיון דאילו עבד השתא - לאו בר קטלא הוא
- ^ משעת גמר דין הוי כגברא קטילא, ושוב אין לנו לחפש בזכותו ולהצילו [ומה שאמרו שמחזירין אותו כאשר יש ללמד זכות – כאשר יש עדות חדשה או סברה חדשה לזכותו]
- ^ דאילו מעיקרא נידון בעד אחד ובדיין אחד ובלא התראה, ואילו עביד השתא בעינן התראה וסנהדרין של כ"ג ועדים
- ^ דכל מיתת בני נח – סייף, ואילו עביד השתא - בעו למדייניה בסקילה, והוא לא איחייב בהא מיתה - הלכך פטור
- ^ אבל הכא [בבן נח] אילו עביד השתא - בר קטלא הוה: אף על גב דנשתנה דינו ומיתתו - לא מיפטר, ודיינינן ליה בדינא דהשתא
- ^ מסיפא תיובתא
- ^ אלמא אף על גב דאשתני לא אפטר
- ^ הרג
- ^ וכן
- ^ משום דאילו עביד השתא - לאו בר קטלא הוא
- ^ בהיותו כותי
- ^ כגון שהרג את ישראל, או בא על אשת איש ישראל
- ^ דאי עבד השתא - בר קטלא הוא
- ^ וא"עג דנשתנה דינו לדון בעדה ועדים והתראה אי הוה עביד השתא - מיתתו לא אישתני, דרוצח נמי השתא בסייף
- ^ אם לא נתגייר נמי נדון בסקילה, כדאמרינן נמי בפרקין ד(לעיל דף נז.): 'בא על ערות ישראל שאין להם לבן נח - נדון בדיני ישראל', ואוקימנא בנערה המאורסה: דלדידהו לית להו, ודיינינן להו בדינא דידן
- ^ אלמא בישראל - בעולת בעל עסקינן, דאילו ב'אשת חבירו' [הנכרי] - ליכא נערה המאורסה, כדאמרינן: בעולת בעל יש להן, נערה המאורסה אין להם'
- ^ כלומר: לעולם באשת איש; ודקא קשיא לך 'אמאי חייב? הרי נשתנה דינו ומיתתו'? אין כאן שינוי מיתה, דיש בכלל מיתה חמורה - מיתה קלה; וכיון דמעיקרא הוי סייף דחמירא והשתא מיתת חנק קלה בכלל מיתה זו הוה, ויותר היה ראוי לו מתחלה; אבל ברכת השם: מעיקרא הוה סייף – קל, והשתא – סקילה, דחמירא
- ^ הרי נשתנה מיתתו: דבמיתה חמורה זו לא היה ראוי
- ^ לרבי חנינא, דאמר בדינא דהשתא בעי למדייניה
- ^ נערה המארוסה בימי נערות, שהיא בסקילה, ולבסוף בגרה
- ^ משעמדה בדין
- ^ כדינא דהשתא
- ^ מתדנה
- ^ משום דכיון דאישתני גופה - אישתני קטלא, ונהי דלגמרי לא מיפטרא, משום דקלה בחמורה מישך שייכא
- ^ כל שכן הכא, דאישתני לגמרי: בין בדינו בין במיתתו, וכיון דלא מחייב בהא מיתה - פטור לגמרי
- ^ דמעיקרא אף על גב דאישתני גופה - לא אישתני קטלא; הכא נמי נדייניה כדמעיקרא במיתתו הקלה
- ^ שאין מוסיפין לחטוא
- ^ ששקטה כל הארץ
- ^ שהיו מוסיפין זכיות
- ^ שהיו מגינין על דורם ומוכיחין את הדורות
- ^ כל זמן ששותין וישנין - אינן חוטאין ואינן מריעין לבריות
- ^ שאין עוסקין בתורה
- ^ שהתורה שהן עוסקין בה מגינה על הדור, וכשהן מתבטלין - פורענות בא לעולם
- ^ שנפרדין זה מזה ואין יכולין להועץ עצה רעה ולסייע זה את זה