ביאור:משנה שבת פרק כ
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
משנה מבוארת למסכת שבת: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד
אכילה, האכלה ומנוחה בשבת
[עריכה]
ראו התיחסות למצוות המנוחה והאכילה בשבת בישעיהו נח יג. |
חטיבה I: דיני אכילה בשבת
[עריכה](א) רבי אליעזר אומר: תולין את המשמרת מסננת ליין, מעל כלי ההגשה ביום טוב
ר' אליעזר מתיר לעשות ביו"ט גם מכשירי אוכל נפש, והשוו לעמדתו בעניין פסח שחל בשבת, פסחים ו, א, ובעניין מילה בשבת, בפרק הקודם. וראו גם דעת בית שמאי על אוכל נפש ביו"ט, בביצה א, א. וראו את דעת ר' יהודה ביו"ט, בתוספתא יז, א. |
- ונותנין לתלויה מוזגים יין למשמרת שהיתה תלויה מיום ששי בשבת.
וחכמים אומרים: אין תולין את המשמרת ביום טוב
- ואין נותנין לתלויה בשבת, אבל נותנין לתלויה ביום טוב:
(ב) נותנין מים על גבי השמרים בשביל שיצלו להכין משקה מהמים ומהתרכיז שבשמרים
ומסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית בבגד או בסל נצרים, אבל לא במשמרת
יש רטבים שמותר להכין בשבת ויש שאסור. ראו ג, ה, לעניין החומץ והציר, וראו יד, ב, לעניין הילמי. וראו תוספתא טו, יג, שהבחינו לפי איכות הערבוב של הרטב. |
ונותנין ביצה במסננת של חרדל
ועושין אנומלין רוטב מיין, דבש ופלפל בשבת.
רבי יהודה אומר: בשבת - בכוס, ביום טוב - בלגין, ובמועד בחול המועד - בחבית.
רבי צדוק אומר: הכל לפי האורחין:
חטיבה II: האכלה לבהמות בשבת
[עריכה]
ראו לעיל א, ה: יש להשרות את הכרשינים מבעוד יום. לא כל שימוש בכברה נחשב "כבירה", אלא רק אם מנער אותה במקום גבוה. |
(ג) אין שורין את החילתית בפושרין, אבל נותן לתוך החומץ.
ואין שורין את הכרשינין, לניקויים ולא שפין אותן
- אבל נותן לתוך הכברה, או לתוך הכלכלה. מותר להניח כרשינים בכברה או בסל, למרות שהפסולת נושרת מהם
אין כוברין את התבן בכברה
- ולא יתננו את התבן בכברה על גבי מקום גבוה, בשביל שירד המוץ
- אבל נוטל הוא בכברה - ונותן לתוך האבוס: למרות שחלק מהמוץ נופל.
חכמים אוסרים לסדר את המזון בתוך האבוס, כי לדעתם אין בכך צורך. אבל גם הם מתירים להעביר אותו מאבוס לאבוס. השוו לנוסח דברי חכמים בתוספתא יז, ב. |
(ד) גורפין מלפני הפטם מסדרים את המזון באבוס של עגל פיטום, ומסלקין לצדדין מעבירים את המזון לצדדי האבוס, אם המרכז התלכלך מפני הרעי, דברי רבי דוסא.
וחכמים אוסרין.
נוטלין מלפני בהמה זו - ונותנין לפני בהמה זו בשבת:
חטיבה III: מנוחה וגיהוץ הבגדים בשבת
[עריכה]
השוו לעיל יח, ב, לעניין טלטול הקש. כיצד יכול אדם לשכב על מזרון מקש בשבת? ראו תוספתא יז, ג, לדרך נטילת הבגדים מהמכבש, שהיא דומה לדרך נענוע הקש. לא כובשין-כובסין לא יגע. משחק מילים: אין לפתוח מכבש של כובסים, ואין לכבוש במכבש ביתי. |
(ה) הקש שעל גבי המטה - לא ינענעו בידו, אלא מנענעו בגופו. שוכב על המיטה, למרות שהקש נע בכך.
- ואם היה מאכל בהמה, או שהיה עליו על הקש כר או סדין - מנענעו בידו.
מכבש מתקן לגיהוץ בגדים של בעלי בתים - מתירין, פותחים את המכבש ומוציאים בגדים אבל לא כובשין.
- ושל כובסין מכבש גדול שיש בו בגדים רבים - לא יגע בו.
- רבי יהודה אומר: אם היה מותר מכבש הכובסים היה פתוח מערב שבת - מכיר את כליו, ושומטן: מוציא מתוכו את בגדיו שלו בלבד.