ביאור:תוספתא/שבת/יז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת שבת פרק שבעה עשר
[עריכה]עירבוב וסינון בשבת
[עריכה]אמר ר' יהודה: אימתי אמרו "נותנין יין למשמרת לתלויה ביו"ט"? בזמן שנתן לתוכה מעיו"ט
לא נתן לתוכה מעיו"ט - לא יתן לתוכה ביו"ט
רבן שמעון בן גמליאל אומר: טורף אדם חבית יינה בשמריה, ונותן לתלויה ביו"ט
מסננין את הביצה בסודרין ובכפיפה מצרית
נוטל בכברה ונותן לתוך האבוס
ר"א בן יעקב אומר: מערין לכברה בשבת.
אין שורין את החלתית בשבת. ר' יוסי אומר: בצונן מותר, בחמין אסור
אין מזלחין את הבית בכל מיני זלחין בשמים נוזליים, אבל ממלא חבית מים, ושופך ושונה, ואינו חושש
גורפין מלפני הפטם, ומסלקין לצדדין מפני הרעי, דברי ר' דוסא
וחכ"א: כאן וכאן מסלקין לצדדין.
טלטול מן הצד
[עריכה]הקש שישן עליו מע"ש – מנענעו בשבת אפילו בידו. לא ישן עליו מע"ש - לא ינענעו בידו בשבת.
נוטל את המקל ואת הלווחים, ומחזירן לשידה, מפני שהן כלים
כל שיש בו דברים הניטלין ודברים שאין ניטלין - נוטלו ונוטלן הימנו, ומחזירו למקומו.
ב"ה אומרים: מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין
ראו משנה כא, ג. כאן הוסיפו את זכריה בן אבקולס. ר' יוסי מתנגד להחמרה הקיצונית שנהג בה, שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה. וראו שימוש נוסף בדברי ר' יוסי בגיטין נו א. |
ב"ש אומרים: מסלק את הטבלא כולה ומנערה
זכריה בן אבקילוס לא היה נוהג לא כדברי ב"ש ולא כדברי ב"ה, אלא נוטל ומשליך לאחר המטה
אמר רבי יוסי: ענוותנותו של ר' זכריה בן אבקילוס שרפה את ההיכל.
מקנחין בזנב הסוס, ובזנב הפרה, ובזנב שועל, ובמפה של קוצין, ובשיער של שועל
(ו)
פירות שנתפזרו - מלקט אחד אחד ואוכל
הביטוי "בורר ואוכל" וכו' מופיע בביצה א, ח, בדעת בית שמאי, וכן בתוספתא מעשרות ב, כ, כתיאור של אכילת עראי. |
נתערבו לו פירות בפירות - בורר ואוכל, בורר ומניח על השולחן, בורר ומשליך לפני בהמתו
בדק אלו בפ"ע ואלו בפני עצמן, או שליקט מתוכן עפר וצרורות - ה"ז חייב.
פגה שטמנה בתבן, וכן חררה שטמנה בגחלים - אם מגולה מקצתה - נוטל, וא"ל - אינו נוטל
טבילה והטבלה בשבת וביו"ט
[עריכה]אין מטבילין את המים ביו"ט, ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן בשבת, דברי ר'
וחכ"א: מטבילין את המים ביו"ט, ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן, אבל לא להטבילן
כלים שנטמאו באב הטומאה - אין מטבילין אותן ביו"ט, ואצ"ל בשבת
אבל ממלא הוא כוס או דלי או קיתון לשתות, ומחשב עליהן ומטבילן
טובל כדרכו מטומאה חמורה, ואצ"ל מטומאה קלה.
קורע אדם את העור שעל פי החבית של יין ושל מורייס
ראו משנה כב, ג, וכן תוספתא ביצה ג, יג. הלפסין (אילפסים) מיוצרים בזוגות, וניתן להשתמש בהם רק לאחר שנפתחו. |
ובלבד שלא יתכוין לעשות זינוק
אין פותחין לפסין סתומות. רבן שמעון בן גמליאל מתיר.
אין סכין את הכלים בשביל ליפותן. אם לנאותן להשתמש בהן - מותר
לא יתן אדם שמן ע"ג טבלא של שיש להתעגל עליה
לפי שאין סכין ואין נופחין ואין מדיחין את הקרקע ביו"ט, ואצ"ל בשבת.
הרוחץ במערה ובמי טבריא, ונסתפג אפי' בעשר אלונטיות - לא יביאם בידו
ראו משנה כב, ה. שם התירו לעשרה לטלטל מגבת אחת כל אחד. |
ואם צריך להם - ממתין להם עד שינגב, שיתייבשו ונוטלן ובא לו
לא יתן אדם שמן על גבי ראשו וילך למרחץ, אבל סך כל גופו, ומקנח כל גופו אבר אבר
מוליך אדם שמן הרבה באלונטיות הרבה למרחץ
וסך כל גופו אבר אבר, ומקנח כל גופו אבר אבר, ואינו חושש
רשב"ג אומר: טרקלין שהסיק מערב שבת מטייל ביום שבת
לא הסיקו מע"ש - אין מטיילין בו ביום שבת.
אין מגרדין במגרדת ביו"ט, ואצ"ל בשבת. רבן שמעון בן גמליאל מתיר
וכן היה רשב"ג אומר: שאם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה - מגרדן
כדי שלא יטנפו את כליו.
הרוחץ בחמי טבריא - לא יזלפו עליו אחרים, אבל מזלף הוא ע"י עצמו
רשב"א אומר: אף לא יזלף הוא ע"י עצמו, מפני שמרבה הבל ומכבה את הקרקע
אבל רוחץ כדרכו ועולה.
רשב"א אומר: ב"ש אומרים: אין הורגין את המאכולת כינה בשבת, וב"ה מתירין. וכן היה
אפילו להשיא יתום ויתומה
ואין משדכין בין איש לאשתו ואין מתפללין על החולה בשבת, וב"ה מתירין.
המפלה את כליו - ה"ז מולל וזורק, ובלבד שלא יהרוג
למרות שבית הלל התירו להרוג (הלכה יד), לא התקבל כך בציבור. |
אבא שאול אומר: נוטל וזורק, ובלבד שלא ימלול
לא יפלה אדם את כליו ברשות הרבים, מפני הכבוד
ר' יהודה אומר: אף בחול אין עושין אפקטוזין ברה"ר, מפני הכבוד.
לא ישטיח אדם כליו ברשות הרבים לנגבן, אפילו מן הזיעה
אין רצים בשבת כדי להתעמל, אבל מטייל כדרכו אפילו כל היום כולו, ואינו חושש.
בהמה שאכלה פירות הרבה - מטיילין אותה בחצר, בשביל שלא תמות.
אין מבקרין את המומין ביו"ט, ואצ"ל בשבת
לפני הקרבת הקרבן היו בודקים ומוודאים שאין בו מום, ראו תמיד ג, ד. אין לבדוק מיו"ט או משבת לחול, אבל מותר לבדוק לאותו יום. |
אם לבו ביום - מבקרין את המומין בשבת, ואצ"ל ביו"ט.