ביאור:משנה פסחים פרק ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת פסחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת פסחים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מדרשי הלכה על פסח בשבת[עריכה]

חטיבה I: הגבלת הדרשות של הלל – הפסח והתמיד[עריכה]

(א) אלו דברים בפסח דוחין את השבת: שחיטתו, וזריקת דמו, ומחוי קרביו, והקטר חלביו,

בתוספתא ד, יג מוכיח הלל שפסח דוחה את השבת על ידי השוואתו לתמיד. אבל כבר שם נראה שהבאת הקרבן למקדש אינה דוחה את השבת, כשיטת ר' עקיבא במשנה ב.

לעניין הצלייה מסכים גם ר' אליעזר, כי ניתן להמתין עד מוצאי שבת, וראו בסוף הפרק הקודם.

אבל צלייתו והדחת קרביו - אינן דוחין את השבת.

הרכבתו על הכתפיים לתוך העזרה, והבאתו מחוץ לתחום, וחתיכת יבלתו - אין דוחין את השבת.

רבי אליעזר אומר: דוחין:


(ב) אמר רבי אליעזר: והלא דין הוא!

מה אם שחיטה, שהיא משום מלאכה - דוחה את השבת,
אלו, שהן משום שבות - לא ידחו את השבת?!

אמר לו רבי יהושע: יום טוב יוכיח, שהתירו בו משום מלאכה - ואסרו בו משום שבות!

אמר לו רבי אליעזר: מה זה, יהושע? מה ראיה רשות - למצוה? איסורי השבות ביו"ט אינם מונעים עשיית מצווה

השיב רבי עקיבא ואמר: הזאה תוכיח על טמא מת בערב פסח שחל בשבת: שהיא מצוה, כדי לאפשר לו לשחוט את הפסח והיא משום שבות - ואינה דוחה את השבת!

השוו שבת יט, א, שם מתיר ר' אליעזר גם חילול שבת דאורייתא לצורך מילה. גם המלאכות כאן אסורות מהתורה, ולכן הלימוד של ר' אליעזר אינו מקל וחומר אלא מהיקש בינן לבין השחיטה. אבל המשנה מנסחת את הדברים בסגנון קל וחומר בגלל ההזאה שהיא קלה יותר.

ר' עקיבא עונה כאשר ר' יהושע נותר ללא תשובה. וראו ירושלמי כאן, שר' יהושע ציטט לר' אליעזר את שופטים ט לח.

וראו המשך הדיון בין ר' אליעזר לר' עקיבא בתוספתא ה, א.

דרשת "במועדו" אינה מופיעה בצורתה זו בדברי הלל שבתוספתא שם (ראו ביאור למשנה א), אלא במקומה מופיעה דרשת גזירה שוה.

אף אתה, אל תתמה על אלו,
שאף על פי שהן מצוה, והן משום שבות - לא ידחו את השבת!

אמר לו רבי אליעזר: ועליה אני דן: ולדעתי היא מותרת

ומה אם שחיטה, שהיא משום מלאכה - דוחה את השבת.
הזאה, שהיא משום שבות - אינו דין, שדוחה את השבת?

אמר לו רבי עקיבא: או חילוף:

מה אם הזאה, שהיא משום שבות - אינה דוחה את השבת.
שחיטה, שהיא משום מלאכה - אינו דין, שלא תדחה את השבת?

אמר לו רבי אליעזר: עקיבא, עקרת מה שכתוב בתורה,

"במועדו" (במדבר ט ב) - בין בחול, בין בשבת!

אמר לו: רבי, הבא לי "מועד" לאלו שבהרכבת הקרבן וכו' ובהזאה לא נאמר "במועדו". - כ"מועד" לשחיטה!

כלל אמר רבי עקיבא: כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת - אינה דוחה את השבת.

שחיטה, שאי אפשר לעשותה מערב שבת - דוחה את השבת:


חטיבה II: קרבנות אחרים בערב פסח שחל בשבת[עריכה]

שחיטת החגיגה אינה דוחה את השבת, ואינה מתבצעת בפסח הבא בטומאה (ראו לקמן ז, ו,) והיא מתקיימת רק כאשר אי אפשר לשבוע מהפסח עצמו.

וראו פסחים ע ב, שר' יהודה בן דורתאי סבר שהחגיגה דוחה את השבת.

(ג) אימתי מביא חגיגה עמו? בזמן שהוא בא בחול, בטהרה, ובמועט. שבני החבורה רבים, ונשאר להם מעט מהפסח.

ובזמן שהוא בא בשבת, במרובה ובטומאה כשאחד התנאים הנ"ל אינו מתקיים - אין מביאין עמו חגיגה:


צאן ובקר - לשון מקרא, דברים טז ב. כבשים ועזים - לשון מקרא שמות יב ה.

(ד) חגיגה היתה באה מן הצאן, מן הבקר, מן הכבשים ומן העזים, מן הזכרים ומן הנקבות.

ונאכלת לשני ימים ולילה אחד:


פסח שלא לשמו אינו קרבן כלל, ראו לעיל ה, ב ושם משנה ד.

זבח אחר שנשחט לשם פסח - ראו זבחים א, ב, שיוסי בן חוני פוסל ושמעון אחי עזריה מכשיר כקרבן פסח אם לא היה קדש קדשים. למשל: בכור כבש שנשחט לשם פסח.

אם שחט שלמים לשם פסח - לכל הדעות אין הקרבן נחשב כפסח, ולמרות זאת פוטר ר' יהושע מחטאת.

"אמורי ציבור" הם קרבנות הציבור כגון תמיד ומוסף השבת, וראו גם סוכה ה, ז.

ר' יהושע מבחין בינם לבין הפסח, וראו ירושלמי להלכה א, שבדרך זו דוחים את ההיקש של הלל בין הפסח לתמיד.

וראו דיון מאוחר על דברי ר' יהושע ור' אליעזר בתוספתא ה, ד.

(ה) הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת - חייב עליו חטאת.

ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח, אם אינן ראויין - חייב. חטאת, כי אינם קרבן
ואם ראויין הן - רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.

אמר רבי אליעזר: מה אם הפסח, שהוא מותר לשמו, כששינה את שמו - חייב,

זבחים, שהן אסורין לשמן, כששנה את שמן - אינו דין, שיהא חייב?

אמר לו רבי יהושע: לא:

אם אמרת בפסח, ששינהו לדבר אסור - תאמר בזבחים, ששינן לדבר המותר?

אמר לו רבי אליעזר: אמורי צבור יוכיחו, שהן מותרין לשמן, והשוחט לשמן - חייב!

אמר לו רבי יהושע: לא:

אם אמרת באמורי צבור, שיש להן קצבה - תאמר בפסח, שאין לו קצבה?

רבי מאיר אומר: אף השוחט לשם אמורי צבור - פטור:


הלכות אלו נשנו לעיל ה, ג, אלא ששם עוסקים בשחיטה ביום חול וכאן בשבת. לכן קרבן פסול מחייב את השוחטו חטאת, והכשר – לא.

אם נמצא הפסח טריפה בסתר, או שמשכו הבעלים את ידם ממנו וכו' - פטור השוחט, כי שחט ברשות והיה אנוס, אבל הפסח אינו נאכל, כאמור לקמן ז, ט.

(ו) שחטו שלא לאוכליו, ושלא למנוייו, לערלין, ולטמאין - חייב.

לאוכליו ושלא לאוכליו, למנוייו ושלא למנוייו,
למולין ולערלין, לטהורים ולטמאים - פטור.

שחטו, ונמצא בעל מום - חייב.

שחטו, ונמצא טריפה בסתר - פטור.

שחטו, ונודע שמשכו הבעלים את ידם, או שמתו, או שנטמאו - פטור, מפני ששחט ברשות: