ביאור:בבלי בבא קמא דף ה
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא קמא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
עדים זוממין, דממונא הוא [1] - ליתני?
סבר לה כרבי עקיבא, דאמר [2]: [3] אין משלמין על פי עצמן [4].
אי סבר ליה כרבי עקיבא – ליתני תרי גווני שור: ליתני שור דאזיק שור, וליתני שור דאזיק אדם [5], דתנן [6]: 'רבי עקיבא אומר: אף תם שחבל באדם [7] משלם במותר [8] נזק שלם [9]'!?
הא – תבריה רבי עקיבא לגזיזיה [10] [כלומר: את האבחנה בין שני סוגי נזקי אדם על ידי שור שבר רבי עקיבא בעצמו], דתניא: רבי עקיבא אומר: יכול אף תם שחבל באדם ישלם מן העלייה? תלמוד לומר (שמות כא לא: או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה) יֵעָשֶה לוֹ: מגופו משלם ואינו משלם מן העלייה [11] [ולכן לרבי עקיבא הם סוג נזק אחד, שמשלם מגופו].
האונס והמפתה והמוציא שם רע, דממונא הוא [12] ליתני!?
מה נפשך [13]? אי [14] נזק - תנא ליה! אי [15] צער - תנא ליה! אי בשת - תנא ליה! אי פגם - היינו נזק!? מה אית לך למימר? קנסא? בקנסא לא קמיירי!
המטמא והמדמע [16] והמנסך [17] - דממונא הוא – ליתני!?
מה נפשך אי היזק שאינו ניכר [18] שמיה היזק - הא תנא ליה 'נזק'! אי היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק, הוה ליה קנסא, ובקנסא לא קמיירי!?
לימא קסבר רבי חייא היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק [19]: דאי שמיה היזק - הא תנא ליה 'נזק'!
תנא היזקא דמינכרא ותנא היזקא דלא מינכרא.
בשלמא לתנא דידן תנא מניינא - למעוטי דר' אושעיא; ור' אושעיא תנא מניינא - למעוטי דרבי חייא; אלא מניינא דרבי חייא - למעוטי מאי [20]?
וליתני [23]? בשלמא 'מפגל' - בקדשים לא קמיירי; אלא מוסר - מאי טעמא לא תני?
שאני מוסר, דדיבורא, ובדיבורא לא קמיירי.
והא מוציא שם רע, דדיבורא הוא, וקתני?
דיבורא דאית ביה מעשה [24] הוא.
והא עדים זוממין, דיבורא דלית ביה מעשה הוא, וקתני?
התם - אף על גב דלית ביה מעשה רחמנא קרייה 'מעשה', דכתיב (דברים יט יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו [ובערת הרע מקרבך].
בשלמא לתנא דידן: תנא 'אבות', מכלל דאיכא 'תולדות' [25]; אלא לרבי חייא ורבי אושעיא 'אבות' מכלל דאיכא 'תולדות': תולדותיהן מאי ניהו?
אמר רבי אבהו: כולן כאבות לשלם ממיטב. מאי טעמא? אתיא 'תחת' 'נתינה' 'ישלם' 'כסף' [26].
צצצ
לא הרי השור כהרי המבעה:
מאי קאמר [27]?
אמר רב זביד משמיה דרבא: הכי קאמר: לכתוב רחמנא חדא, ותיתי אידך מיניה [28].
הדר אמר: חדא מחדא לא אתיא [29].
ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים:
מאי קאמר?
אמר רב משרשיא משמיה דרבא: הכי קאמר:
לכתוב רחמנא תרתי [30] ותיתי אידך [31] מינייהו [32]!?
הדר אמר: חדא מתרתי לא אתי [33].
אמר רבא: וכולהו כי שדית בור בינייהו אתיא כולהו במה הצד לבר מקרן, משום דאיכא למיפרך: מה לכולהו שכן מועדין מתחילתן.
ולמאן דאמר [35] [אולי הכוונה למה שכתוב בראש דף ד,ע"א: 'ולאו קו"ח היא? ומה שן שאין כוונתו להזיק חייב – קרן שכוונתו להזיק לא כל שכן’] 'אדרבה קרן עדיפא שכוונתו להזיק' - אפילו קרן נמי אתיא; אלא למאי הלכתא כתבינהו רחמנא? להלכותיהן [36]: קרן - לחלק בין תמה למועדת; שן ורגל - לפוטרן ברשות הרבים [37]; בור - לפטור בו את הכלים; ולרבי יהודה דמחייב על נזקי כלים בבור [38] - לפטור בו את האדם [39]; אדם [40] - לחייבו בארבעה דברים [41]; אש - לפטור בו את הטמון [42].
ולרבי יהודה [43] דמחייב על נזקי טמון באש - לאתויי מאי?
הערות
[עריכה]- ^ דכל המשלם יותר על מה שהזיק, כגון כפל ותשלומי ארבעה וחמשה - קרי 'קנס', כדלקמן בהך פירקין (דף טו,ב), וכגון כל דבר קצוב האמור בתורה, כגון חמשים של אונס ומפתה, ומאה של מוציא שם רע - כולהו הוי קנסא, אבל מידי אחרינא ממונא
- ^ דאמר במסכת מכות בפרק קמא (דף ג,א)
- ^ עדים זוממין
- ^ כגון אם הוזמו בבית דין זה ולא הספיק בעל דין להעמידן בדין ולתובען, והלכו למקום אחר והודו שם בבית דין ואמרו 'הוזמנו בבית דינו של פלוני' – פטורין, אלמא קנסא הוא, ומודה בקנס פטור
- ^ דהא לרבי עקיבא יש חילוק בין תשלומין של שור דאזיק שור, דלא משלם אלא חצי נזק, לתשלומי שור דאזיק אדם
- ^ לקמן בפרק 'המניח את הכד' (פ"ג מ"ח, דף לג,א)
- ^ אם חבל אדם בשור תם, ותם באדם
- ^ ושָמוּ בית דין חבלה שחבל שור באדם יותר מחבלה שחבל האדם בשור
- ^ משלם בעל השור אותו עודף
- ^ לכח אגרופו, כדאמר בסנהדרין בפרק קמא (דף ז,א) 'אדייה לגזיזה וקם'
- ^ ואשתכח דלא משלם נזק שלם אלא כמו שהשור שוה
- ^ [גירסת רש"י:] אונס ומפתה דממונא הוא: שחמשים כסף לבד הוי קנס, אבל יש בו פגם: ששוה עכשיו פחות מדמעיקרא, כדאמר בכתובות (דף מ,א) 'ובושת - דממונא הוא'
- ^ משום מאי איצטריך ליה למיתני
- ^ משום
- ^ משום
- ^ מערב תרומה עם חולין של חבירו, דהשתא מזבין להו בזול, לפי שאין יכול לאוכלה אלא כהן
- ^ שניסך יין חבירו לעבודה זרה, ואסרו בהנאה: הואיל ועביד ביה מעשה בגופיה דיַיִן
- ^ כגון הכא, דאין הנזק ניכר בתוך הפירות, דלא חסר להו
- ^ ומשום דקנס הוא תני דלא הוי בכלל אבות דרבי אושעיא
- ^ דלא מחשיב בהדייהו
- ^ מלשין: שמוסר ממון חבירו לעובד כוכבים
- ^ כהן ששחט קרבנו של ישראל חטאת לשום שלמים, דאין הקרבן עולה לחובת בעליו וצריך אחר
- ^ רבי חייא
- ^ בעילה
- ^ כדפרשינן לעיל לכל חד וחד נגיפה ונשיכה לקרן נתחככה להנאתה תולדה דשן וכן לכולן
- ^ דבכולהו כתיב או 'תחת' וגמרינן 'תחת' 'תחת' משור מועד, דכתיב ביה 'שור תחת השור' (שמות כא לו): מה התם ממיטב, דגמר משן ורגל, דכתיב ביה 'מיטב שדהו' (שמות כב ד) - אף כאן מיטב: שאם בא לשלם קרקע לניזק בשביל הזיקו - מגביהו מן העידית; או נתינה, וגמר 'נתינה' 'נתינה' משור שנגח את העבד, דכתיב ביה 'יתן לאדוניו' (שמות כא כב); או ישלם וגמר משן ורגל, דכתיב בהן 'מיטב כרמו ישלם' (שמות כב ד) או כסף, וגמרי מבור, דכתיב ביה 'כסף ישיב לבעליו' (שמות כא לד). וארבע אבות גמירי כולהו משן ורגל: בשומר חנם כתיב 'אשר ירשיעון אלהים ישלם' (שמות כב ח); בשואל כתיב 'בעליו אין עמו שלם ישלם' (שמות כב יג); בנושא שכר כתיב 'אם גנוב יגנב מעמו ישלם' (שמות כב יא); שוכר אינו כתוב בתורה, אבל דינו כנושא שכר. בנזק דחובל בחבירו כתיב נתינה: 'כן ינתן בו' (ויקרא כד כ), והיינו ממון הניתן מיד ליד, כדדרשינן ב'החובל' (לקמן דף פד,א); בצער כתיב 'פצע תחת פצע' (שמות כא כה), ודרשינן ליה לקמן ב'החובל' (דף פה,א) 'פצע תחת פצע' - ליתן צער במקום נזק. בריפוי ושבת כתיב 'נתינה': 'שבתו יתן ורפא' (שמות כא יט); ובבושת כתיב 'תחת' גבי אונס ומפתה, דכתיב 'תחת אשר עינהּ' (דברים כב כט), ודרשינן בכתובות בפרק 'אלו נערות' (דף מ,א) חמשים כסף תחת העינוי, מכלל דאיכא בושת ופגם. לישנא אחרינא: הואיל וכתיב בחובל בחבירו 'תחת' דכתיב 'תחת פצע' (שמות כא כה) - כולהו חמשה דברים דידיה מהתם גמרינן. בתשלומי כפל כתיב 'ישלם שנים' (שמות כב ו,ח) ובתשלומי ארבעה וחמשה כתיב 'חמשה בקר ישלם תחת [שמות כא,לז]’, וקרן דגנב בכלל כפל הוא. ובגזל כתיב נתינה: 'ונתן לאשר אשם לו' (במדבר ה ז); בעדים זוממין כתיב בהו 'נפש בנפש' (דברים יט כא), וכמאן דכתיב 'תחת' דמי; באונס ומפתה ומוציא שם רע כתיב 'כסף': 'ונתן לאבי הנערה חמשים כסף' (דברים כב כט) היינו אונס; מפתה: 'כסף ישקול כמוהר הבתולות' (שמות כב טז); במוציא שם רע: 'וענשו אותו מאה כסף' (דברים כב יט); מטמא ומדמע ומנסך בכלל נזק הן, ובנזק כתיב ביה 'תחת' [גרסת רבי מאיר: ובנזק כתיב 'ישלם', דכתיב: מכה בהמה ישלמנה' [ויקרא כד,כא]]
- ^ למה לי למיתני כלל
- ^ במה מצינו בשור שהוא מזיק וחייב - אף המבעה שהוא מזיק יהא חייב
- ^ כדמפרש לעיל רב לטעמיה ושמואל לטעמיה
- ^ שור ומבעה
- ^ אש
- ^ דכי פרכת 'מה לקרן שכן כוונתו להזיק' - איכא למימר שן תוכיח; מה לשן שיש הנאה להזיקו - קרן יוכיח. ולרב דאמר מבעה זה אדם - תיתי הכי: כי פרכת מה לשור שכן כוונתו להזיק תאמר באש? אדם יוכיח, שאפילו אין כוונתו להזיק – חייב, כדתנן (לקמן דף כו,א): אדם מועד בין ער בין ישן; מה לאדם שכן חייב בארבעה דברים - שור יוכיח; הצד השוה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך - אף אני אביא אש
- ^ דלא ראי קרן ומבעה, שיש בהן רוח חיים, כהרי אש כו'
- ^ אי כתיב 'בור' וחדא מהנך - אתיא כולהו [מההוא ומאידך] בצד השוה: דאי כתיב בור וקרן - אתיא שן מינייהו הכי: מה בור שאין דרכו לילך ולהזיק – חייב, שן שדרכו לילך ולהזיק לא כל שכן! מה לבור שכן תחילת עשייתו עומד לנזק תאמר בשן? קרן יוכיח; מה לקרן שכן כוונתו להזיק - בור יוכיח, וחזר הדין: הצד השוה שבהן שדרכן להזיק וממונך כו' - אף אני אביא שן. וכן רגל מקרן ובור: דכי פרכת 'מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק תאמר ברגל' - קרן יוכיח; מה לקרן שכן כוונתו להזיק? - בור יוכיח. וכן אש מקרן ובור בכולן תחילת הדין 'מה בור שאין דרכו לילך ולהזיק - חייב' אלו כולן, שדרכן לילך ולהזיק - לא כל שכן! מה לבור שכן תחילת עשייתו כו'. וכן אי כתב רחמנא בור ושן - אתו כולהו אינך נמי לבר מקרן בהאי דינא: מה בור שאין דרכו לילך ולהזיק – חייב, רגל ואש לא כל שכן! וכן אדם: מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק תאמר בכל אלו? שן תוכיח: מה לשן שכן יש הנאה להזיקו תאמר בכל אלו? בור תוכיח; הצד השוה כו' - אף אני אביא כל אלו. אבל קרן לא אתיא מינייהו, דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבבור ושן שכן מועדים מתחילתן - תאמר בקרן. וכן אי כתיב בור ורגל - אתיא כולהו מהא דינא דבור לבר מקרן; דכי פרכת 'מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק, תאמר בשן ואש ואדם? - רגל יוכיח; מה לרגל שכן הזיקו מצוי - דכל שעה היא מהלכת - תאמר בכל אלו? בור יוכיח, וחזר הדין הצד השוה כו' - אף אני אביא כל אלו, אבל קרן לא אתיא, ד'מה להצד השוה שבהן שמועדין מתחילתן, תאמר בקרן'? וכן אי כתב בור ואש - הוה אתו אינך בהאי דינא מבור, וכי פרכת 'מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק תאמר ברגל ושן ואדם' - אש תוכיח; מה לאש שכן מועדת לאכול בין שראוי לה בין שאינו ראוי לה, כגון עצים כלים ואבנים - תאמר בשן שאינה מועדת אלא לדבר הראוי לה? - בור יוכיח, שאינו מועד אלא לדבר הראוי לה; 'דבר שאינו ראוי לה' מאי ניהו? אדם, דכתיב 'ונפל שמה שור או חמור': שור ולא אדם, חמור ולא כלים, דאם נפל בבור אדם וכלים - פטור בעל הבור; הצד השוה שבהן כו' - אף אני אביא שן; ואתו אדם ורגל בפלגי דינא: דכי אמרת 'אש תוכיח' - ליכא למיפרך 'מה לאש' מידי, אבל קרן לא אתיא, דמה להצד השוה בבור ואש שכן מועדים מתחילתן. ולהכי נקט רבא 'בור': דמחד מאידך לא מצי למימר 'כי שדית חד בינייהו אתו כולהו מההוא ומחד מאידך', דהא מכל תרי מינייהו לא הוה אתו לא קרן ולא בור: קרן מאש ורגל ושן ואדם – לא, דמה לכולהו שכן מועדין מתחילתן; ובור נמי לא אתיא: דמה לכולהו שכן דרכן לילך ולהזיק. ואי קשיא לך: לימא 'כי שדית קרן בינייהו' - אי נקט קרן איכא תרי, דלא אתי מינה ומחד מאידך: דאי נקט או רגל או שן או אדם בהדי קרן - לא אתיא אש מינייהו, דפרכינן 'מה להצד השוה שבהם שיש בהם רוח חיים'; וכן בור נמי לא אתיא מינייהו, ואי נקט אש בהדי קרן - לא אתיא שן ובור מינייהו, דכי פרכינן 'מה לאש שכן אוכלת אפילו דבר שאין ראוי לה' כגון כלים - תאמר בשן דפטור על הכלים, כדתנן במתניתין, ליכא למימר 'קרן יוכיח'; ובור נמי לא אתי מינייהו, שכן דרכן לילך ולהזיק, מה שאין כן בבור
- ^ לא איתפרש היכא
- ^ למה שיש בזה מה שאין בזה
- ^ דכתיב בהו 'ובער בשדה אחר' דלא חייבין אלא ברשות הניזק
- ^ פלוגתא דרבי יהודה ורבנן לקמן בשילהי פרק 'שור שנגח את הפרה', ודרשה דבור - נראה בעיני דכדי נסיב לה, דהא בור איצטריכא ליה למיכתב, דהא מכל תרי מינייהו לא נפק, דכולהו דרכן לילך ולהזיק לבר מבור; אלא איידי דדריש להלכות האחרים - נקט לה נמי
- ^ כדדרשינן 'שור ולא אדם'
- ^ להכי כתביה רחמנא
- ^ צער ריפוי שבת ובושת, משאין כן בכל הני
- ^ שאם היו בגדים טמונים בגדיש - פטור המבעיר, דכתיב ביה (שמות כב) 'או הקמה', ודרשינן בשילהי 'הכונס צאן לדיר' (לקמן דף ס.): מה קמה בגלוי - אף כל גלוי, לאפוקי טמון, דלא, מה שאין כן בשור ובור ומבעה
- ^ ורבי יהודה קא פליג התם