ביאור:בבלי עירובין דף כא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מטפס ועולה מטפס ויורד [1]'.
איני! והאמר רב יצחק אמר רב יהודה אמר שמואל: לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד, ואי לבהמה - מה לי חיים מה לי מכונסין?
בעינן מידי דחזי לאדם [2].
גופא: לא הותרו פסי ביראות אלא לבהמה בלבד, אבל אדם מטפס ועולה מטפס ויורד, ואם היו רחבין [3] - אפילו לאדם נמי [4]; ולא ימלא אדם מים ויתן לפני בהמתו [5], אבל ממלא הוא ושופך לפני בהמה ושותה מאיליה.
מתקיף לה רב ענן: אם כן מה הועילו פסי ביראות?
'מה הועילו' [6]? למלאות מהן [7] !
אלא: מה הועיל ראשה ורובה של פרה?
אמר אביי: הכא במאי עסקינן? - באיבוס העומד ברשות הרבים גבוה עשרה ורוחב ארבעה וראשו נכנס לבין הפסין וכו'.
אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: אין בורגנין בבבל [8] ולא פסי ביראות בחוצה לארץ [9]: [10] בורגנין בבבל לא [11] - דשכיחי בידקי [12]; פסי ביראות בחו"ל לא - דלא שכיחי מתיבתא [13], אבל איפכא עבדינן.
איכא דאמרי: אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: אין בורגנין ופסי ביראות לא בבבל ולא בחו"ל; בורגנין בבבל לא - דשכיחי בידקי; בחוצה לארץ נמי לא - דשכיחי גנבי [14]; פסי ביראות בבבל לא - דשכיחי מיא [15]; בחוץ לארץ נמי לא - דלא שכיחי מתיבתא.
אמר ליה רב חסדא למרי בריה דרב הונא בריה דרב ירמיה בר אבא: אמרי אתיתו מברנש לבי כנישתא דדניאל דהוה תלתא פרסי בשבתא [16]; אמאי סמכיתו אבורגנין [17]? הא אמר אבוה דאבוה משמיה דרב 'אין בורגנין בבבל'?
נפק ואחוי ליה הנהו מתוותא [18] [19] דמבלען בשבעים אמה ושיריים [20] [21].
אמר רב חסדא: דריש מרי בר מר: מאי דכתיב (תהלים קיט צו) לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד - דבר זה אמרו דוד ולא פירשו, אמרו איוב ולא פירשו, אמרו יחזקאל ולא פירשו, עד שבא זכריה בן עדו ופירשו: אמרו דוד ולא פירשו - דכתיב (תהלים קיט צו) לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד [22];
אמרו איוב ולא פירשו [23] - דכתיב [24] ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים;
אמרו יחזקאל ולא פירשו - דכתיב (יחזקאל ב י) ויפרש אותה לפני [25] והיא כתובה פנים ואחור וכתוב אליה קינים והגה והי; 'קינים' - זו פורענותן של צדיקים בעולם הזה, וכן הוא אומר [26]: (יחזקאל לב טז) קינה היא וקוננוה [בנות הגוים תקוננה אותה על מצרים ועל כל המונה תקוננה אותה נאם ה' אלקים]; 'והגה' [27] זו מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, וכן הוא אומר: (תהלים צב ד) [עלי עשור ועלי נבל] עלי הגיון בכנור; 'והי' זו היא פורענותן של רשעים לעתיד לבא, וכן הוא אומר (יחזקאל ז כו) הוה על הוה תבוא [ושמעה אל שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים], עד שבא זכריה בן עדו ופירשו, דכתיב (זכריה ה ב) ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגילה עפה ארכה עשרים באמה [28] ורחבה עשר באמה [29] - וכי פשטת לה [30] הויא לה עשרין בעשרין - וכתיב 'היא כתובה פנים ואחור' וכי קלפת לה [31] כמה הויא לה? - ארבעין [32] בעשרין, וכתיב (ישעיהו מ יב) מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן [וכל בשלש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים] - נמצא כל העולם כולו אחד משלשת אלפים ומאתים בתורה [33].
[זרת = רוחב יד הפרושה מקצה האצבי הקטנה עד קצה האגודל; זרת ארכו (שמות כח טז); ומרחק זה הוא מחצית המרחק בין קצה האצבע האמצעית לבין המרפק = האמה.]
ואמר רב חסדא: דריש מרי בר מר: מאי דכתיב (ירמיהו כד א) [הראני ה’] והנה שני דודאי תאנים [34] מועדים [35] לפני היכל ה' [אחרי הגלות נבוכדראצר מלך בבל את יכניהו בן יהויקים מלך יהודה ואת שרי יהודה ואת החרש ואת המסגר מירושלם ויבאם בבל]; הדוד האחד - תאנים טובות מאד, כתאני
הבכורות [36], והדוד האחד תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרוע; תאנים הטובות - אלו צדיקים גמורים; תאנים הרעות - אלו רשעים גמורים; ושמא תאמר אבד סברם ובטל סיכוים? תלמוד לומר: (שיר השירים ז יד) הדודאים נתנו ריח [ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך]: אלו ואלו עתידין שיתנו ריח.
דרש רבא: מאי דכתיב 'הדודאים נתנו ריח'? - אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא; 'ועל פתחינו כל מגדים' - אלו בנות ישראל שמגידות פתחיהן לבעליהן [37];
לשון אחר: שאוגדות פתחיהן לבעליהן [38];
'חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך' - אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבונו של עולם! הרבה גזירות גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי וקיימתים [39].
אמר ליה רב חסדא לההוא מדרבנן דהוה קא מסדר אגדתא קמיה: מי שמיע לך 'חדשים גם ישנים' מהו?
אמר ליה: אלו מצות קלות ואלו מצות חמורות.
אמר ליה: וכי תורה פעמים פעמים ניתנה [40]? אלא הללו מדברי תורה והללו מדברי סופרים [41].
דרש רבא: מאי דכתיב (קהלת יב יב) ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה [אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר]? [42] - בני הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה, שדברי תורה יש בהן עשה ולא תעשה [43], ודברי סופרים - כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה [44]; שמא תאמר 'אם יש בהן ממש מפני מה לא נכתבו'? אמר קרא: 'עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר'.
אמר רב פפא בריה דרב אחא בר אדא משמיה דרב אחא בר עולא: מלמד שכל המלעיג על דברי חכמים - נידון בצואה רותחת.
מתקיף לה רבא: מי כתיב 'לעג'? - 'להג' כתיב [45], אלא כל ההוגה בהן [46] טועם טעם [47] בשר.
תנו רבנן: 'מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין והיה רבי יהושע הגרסי [48] משרתו; בכל יום ויום היו מכניסין לו מים במדה; יום אחד מצאו שומר בית האסורין, אמר לו: היום מימך מרובין, שמא לחתור בית האסורין אתה צריך? שפך חציין ונתן לו חציין; כשבא אצל רבי עקיבא, אמר לו: יהושע! אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך [49]?
סח לו כל אותו המאורע, אמר לו: תן לי מים שאטול ידי.
אמר לו: לשתות אין מגיעין, ליטול ידיך מגיעין?
אמר לו: מה אעשה שחייבים עליהן מיתה! מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חבירי.
אמרו לא טעם כלום עד שהביא לו מים ונטל ידיו; כששמעו חכמים בדבר – אמרו: מה בזקנותו כך - בילדותו [50] על אחת כמה וכמה; ומה בבית האסורין כך - שלא בבית האסורין על אחת כמה וכמה'.
אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שתיקן שלמה עירובין [51] ונטילת ידים [52] - יצתה בת קול ואמרה: (משלי כג טו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, ואומר (משלי כז יא) חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר.
דרש רבא: מאי דכתיב (שיר השירים ז יב-יג) לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים [פסוק יג] נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דודי לך:
'לכה דודי נצא השדה' - אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהן גזל ועריות ושבועת שוא ושבועת שקר [53];
'נצא השדה' [54] - בא ואראך תלמידי חכמים שעוסקין בתורה מתוך הדחק,
'נלינה בכפרים' - אל תקרי בכפרים אלא בכופרים: בא ואראך <אותם> {זרעו של עשו} שהשפעת להן טובה והן כפרו בך! 'נשכימה לכרמים' - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות; 'נראה אם פרחה הגפן' - אלו בעלי מקרא; 'פתח הסמדר' אלו בעלי משנה [55]; 'הנצו הרמונים' [56] - אלו בעלי גמרא; 'שם אתן את דודי לך' אראך כבודי וגודלי, שבח בני ובנותי.
אמר רב המנונא: מאי דכתיב (מלכים א ה יב) וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף? [57] - מלמד שאמר שלמה על כל דבר ודבר של תורה שלשת אלפים משל, על כל דבר ודבר של סופרים חמשה ואלף טעמים
דרש רבא מאי דכתיב (קהלת יב ט) ויותר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את העם ואיזן וחקר תיקן משלים הרבה? - 'לימד דעת את העם' - דאגמריה בסימני טעמים [58], ואסברה במאי דדמי ליה;
'ואיזן וחקר תיקן משלים הרבה' - אמר עולא אמר רבי אליעזר: בתחילה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים [59];
'קווצותיו תלתלים' - אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות;
'שחורות כעורב' במי אתה מוצאן במי
הערות
[עריכה]- ^ אוחז בידיו ורגליו בכתלים ונכנס ויוצא; מטפס - קרפי"ר בלעז
- ^ כיון דמים משוי להו מחיצה - בעינן מים חשובין
- ^ ואינו יכול לטפס
- ^ מותר לו למלאות ולשתות
- ^ הוא עצמו אינו מותר לאחוז הכלי לפניה
- ^ בתמיה:
- ^ הרי הועילו למלאות מן הבור, שהוא רשות היחיד
- ^ דאמר ב'כיצד מעברין'
עמוד ב: אם היו בורגנין חוץ לעיר בתוך שבעים אמה ושירים - מתעברין עמה, ומודדין תחום העיר משם ולהלן; ומה הן 'בורגנין' - סוכות שעושין שומרי העיר, ואינו דבר קבוע
- ^ בשאר ארצות לבד מבבל
- ^ וקאמר רבי ירמיה:
- ^ כלומר: ואין מתעברין עם העיר
- ^ דבבבל איכא בידקי דמיא ושטפי להו, הלכך לא חשיבי מידי
- ^ להיות תלמידים הולכים מעיר לעיר ללמוד תורה, ופסי ביראות לא הותרו אלא לעולי רגלים ולכיוצא בהן, שהולכין לדבר מצוה
- ^ דגנבי להו, הלכך לא חשיבי להיות בתים
- ^ ולא הותרו פסי ביראות אלא למקום שצריכין מי גשמים לכנסן ולשתות מהן, דאיכא דוחק
- ^ שמעתי שאומרים עליכם שאתם באין מברניש לבי כנישתא דדניאל בשבת! מקום היה בבבל ששם היה מתפלל דניאל, דכתיב (דניאל ו יא) וכוין פתיחן ליה בעיליתיה
- ^ שיש בורגנין משבעים אמה לשבעים אמה
- ^ עיירות חריבות, ונשארו שם מחיצות מן הבתים
- ^ ואמרינן התם בפרק 'כיצד מעברין' (עירובין נה ב): נפש שלא נפרצה - דהיינו מצבת קבר - מתעברת עם העיר, ואף על פי שאינה בית ממש
- ^ שירים = שני שלישי אמה
- ^ שבעים אמה ושירים הוא שיעור בית סאתים כחצר המשכן, כדאמרינן לקמן (עירובין פ"ה מ"ב, דף נז,א): נותנין קרפף לעיר; דכל שבעים אמה ושירים סמוך לעיר - הוי עיר
- ^ דסוף כל דבר יש קץ, למצוא סופו, אבל מצותך רחבה מאד, ואין קץ לתכלה שלה
- ^ איזהו קץ שיעורה
- ^ איוב יא,
- ^ מגילת תורה שבעל פה הראהו
- ^ דקינים לשון פורענות הוא
- ^ לשון שמחה
- ^ אמה של הקדוש ברוך הוא
- ^ כשהיא עפה, היינו כפולה
- ^ לכפילתה
- ^ דתשים קליפה זו בראש חבירתה, שיהא כל כתיבה מצד אחד
- ^ אורך, ברוחב
- ^ ושמים בזרת תכן - מדת עולם חצי אמה על חצי אמה; צא וחשוב כמה חצי אמה על חצי אמה יש במגילה, ותמצא שלשת אלפים ומאתים; כיצד: עשה מעשרים אמה רוחב רצועות של רוחב חצי אמה - הרי כאן ארבעים רצועות, וכל אחת ארבעים אמה לאורכה של מגילה - הרי אלף ושש מאות אמה אורך, שהן שלשת אלפים ומאתים זרתות
- ^ סירות נחושת מלאות תאנים
- ^ מוכנים
- ^ תאנים חשובות הממהרות להתבשל
- ^ כשרואה דם אומרת לבעלה, ויפרוש הימנה
- ^ קושרות פתחן לצורך בעליהן: שאינן נבעלות לאחרים, 'אוגדות' - לשון אגודה
- ^ חדשים - דברי סופרים; גם ישנים - דברי תורה; דודי צפנתי - ושמרתי כל אלה לך, לשמך
- ^ שתהא זו חדשה וזו ישנה
- ^ דברי סופרים - חדשים, שנתחדשו בכל דור ודור לגדור גדר וסייג
- ^ ויותר מהמה וכו' - לעיל מיניה (קהלת יב יא) כתיב דברי חכמים כדרבונות - אלו דברי תורה שנמסרו למשה על פה, שנחלקו בה חכמי ישראל לאחר שנתמעט הלב ושכחו, כדכתיב בסיפיה דקרא נתנו מרועה אחד - זה משה; וכתיב בתריה ויותר מהמה בני הזהר ממה שניתן בסיני בכתב, שהוא עיקר; בני - הזהר באלו שבעל פה, שגם הם עיקר, אלא לכך לא נכתבו - שאין קץ לעשות ספרים הרבה בכל אלה
- ^ יש בהן שאין בהם חיוב מיתה
- ^ אבל דברי סופרים - חייבין מיתה על כולן, כדכתיב (קהלת י ח) ופורץ גדר ישכנו נחש
- ^ ולהג הרבה: המלעיג עליהן - ביגיעות בשר נידון
- ^ בכל שעה שאדם מחזר בדברי תורה
- ^ מוצא בהן טעם
- ^ שם מקום, לשון אחר: שהיה טוחן גריסים
- ^ שאין לי אלא מה שאתה נותן ומזמן לי
- ^ שהיה יכול לקבל טורח ועינוי
- ^ שלמה תיקן עירובי חצירות וגזר שלא להוציא מרשות היחיד לרשות היחיד חבירו, לעשות סייג והרחבה לאיסור תורה, שלא יבוא להתיר מרשות הרבים לרשות היחיד, והיינו דכתיב ואיזן וחקר תיקן משלים (קהלת יב ט) - שעשה אזנים לתורה, כאזני כלי שאוחזין אותו בם
- ^ לעשות סייג לטהרות
- ^ כרכים - מקום שווקים הן, וישוב גדול, ורגל רוכלין וסוחרין מצויה שם - לפיכך גזל ועריות נוהג בהן
- ^ בני בגא ועובד אדמה, ועוסקין בתורה מתוך דוחק
- ^ סמדר - גדול מפרח, כך משנה מפורשת יותר מן המקרא
- ^ גדלו כל צרכן, וכבר הנץ גדל סביבותיו, כעין שומר שיש לאגוזים קטנים
- ^ משל = טעם
- ^ קבע לה מסורת וסימנין, בין בתיבות המקרא בין בגירסא של משנה
- ^ שתיקן עירובין וידים, וגזר על השניות לעריות, כדמפרש ביבמות (כא,א), ועל ידי כך אוחזין ישראל במצות: שנתרחקו מן העבירה, כדרך שנוח לאחוז בכלי שיש לו בית יד משאין לו