ביאור:בבלי עירובין דף צה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

קורה ארבע מתיר בחורבה [1], ורב נחמן אמר רבה בר אבוה: קורה ארבע מתיר במים -

מני?

להך לישנא דאמרת 'בעשר לא פליגי' - בעשר ודברי הכל; להך לישנא דאמרת בעשר פליגי – כרב.

לימא אביי ורבא בפלוגתא דרב ושמואל קמיפלגי, דאיתמר: סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין [2] – כשירה; אין לה פצימין: אביי אמר כשירה, ורבא אמר פסולה:

אביי אמר כשירה, אמר פי תקרה יורד וסותם; ורבא אמר: פסולה, לא אמר פי תקרה יורד וסותם!

לימא אביי כרב ורבא כשמואל?

אליבא דשמואל כולי עלמא לא פליגי [3], כי פליגי אליבא דרב: אביי כרב, ורבא [4] - [5] עד כאן לא קאמר רב [6] התם אלא דהני מחיצות לאכסדרה עבידי [7], אבל הכא - דהני מחיצות לאו לסוכה עבידי [8] – לא [9].

רבי יוסי אומר: אם מותרין [לאותו שבת - מותרין לעתיד לבא, ואם אסורין לעתיד לבא - אסורין לאותו שבת]:

איבעיא להו: רבי יוסי, לאסור או להתיר?

אמר רב ששת: לאסור, וכן אמר רבי יוחנן לאסור.

תניא נמי הכי: אמר רבי יוסי: כשם שאסורין לעתיד לבא - כך אסורין לאותו שבת.

איתמר: רב חייא בר יוסף אמר הלכה כרבי יוסי; ושמואל אמר הלכה כרבי יהודה.

ומי אמר שמואל הכי? והתנן [בפרק 'חלון', עירובין פ"ז מ"יא]: אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים [10]? - בעירובי תחומין, אבל בעירובי חצירות מערבין, בין לדעת בין שלא לדעת, לפי שזכין לאדם שלא בפניו [11] ואין חבין שלא בפניו, ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה!

ולא עוד אלא כל מקום ששנה רבי יהודה בעירובין - הלכה כמותו, וא"ל רב חנא בגדתאה לרב יהודה: אמר שמואל אפילו במבוי שניטל קורתו או לחייו? ואמר ליה: בעירובין אמרתי לך, ולא במחיצות!?

אמר רב ענן: לדידי מיפרשא לי מיניה דשמואל: כאן שנפרצה לכרמלית [12] כאן שנפרצה לרשות הרבים.

משנה:

הבונה עלייה על גבי שני בתים [13], וכן גשרים המפולשים [14] - מטלטלין תחתיהן בשבת [15], דברי רבי יהודה וחכמים אוסרין; ועוד אמר רבי יהודה: מערבין למבוי המפולש [16], וחכמים אוסרין.

גמרא:

אמר רבה: לא תימא 'היינו טעמא דרבי יהודה: משום דקא סבר שתי מחיצות דאורייתא [17], אלא משום דקסבר פי תקרה יורד וסותם.

איתיביה אביי [תוספתא עירובין פ"ז ה"יג [ליברמן]]: '[18] יתר על כן אמר רבי יהודה: מי שיש לו שני בתים משני צידי רשות הרבים, עושה לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע [19]; אמרו לו: אין מערבין רשות הרבים בכך'!?

אמר ליה: מההיא – אִין [20], [21] מהא [22] - ליכא למשמע מינה [23].

אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא [24]: מדקתני ועוד אמר רבי יהודה: מערבין במבוי המפולש, וחכמים אוסרין; אי אמרת בשלמא משום דקא סבר פי תקרה יורד וסותם - היינו דקתני 'ועוד', אלא אי אמרת משום דקא סבר שתי מחיצות דאורייתא - מאי 'ועוד'?

[25]

שמע מינה.

הדרן עלך כל גגות



עירובין פרק עשירי המוצא תפילין

משנה:

המוצא תפילין [26] - מכניסן [27] זוג זוג [28];

רבן גמליאל אומר: שנים שנים [29];

במה דברים אמורים? – בישנות [30], אבל בחדשות – פטור [31];

מְצָאָן צבתים [32] או כריכות [33] - מחשיך עליהן ומביאן [34].


עמוד ב
המשך המשנה  

ובסכנה [35] מכסן והולך לו;

רבי שמעון אומר: נותנן לחבירו, וחבירו לחבירו [36] - עד שמגיע לחצר החיצונה [37]; וכן בנו [38]: נותנו לחבירו, וחבירו לחבירו - אפילו מאה!

רבי יהודה אומר: נותן אדם חבית לחבירו וחבירו לחבירו אפילו חוץ לתחום!

אמרו לו: לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה [39].

גמרא:

זוג אחד – אִין, טפי – לא; לימא תנן סתמא דלא כרבי מאיר, דאי כרבי מאיר - האמר 'לובש כל מה שיכול ללבוש ועוטף כל מה שיכול לעטוף', דתנן [40]: ולשם [41] מוציא כל כלי תשמישו ולובש כל מה שיכול ללבוש ועוטף כל מה שיכול לעטוף; וההיא סתמא - ממאי דרבי מאיר היא? - דקתני עלה לובש ומוציא ופושט ולובש ומוציא ופושט אפילו כל היום כולו - דברי רבי מאיר.

אמר רבא: אפילו תימא רבי מאיר, התם - דרך מלבושו כחול שוויה רבנן, והכא דרך מלבושו כחול שוויה רבנן: התם [42] דבחול כמה דבעי לביש - לענין הצלה נמי שרו ליה רבנן; הכא דבחול נמי זוג אחד – אִין, טפי – לא, לענין הצלה נמי זוג אחד – אִין [43], טפי - לא.

רבן גמליאל אומר: שנים שנים:

מאי קסבר [44]?: אי קסבר שבת זמן תפילין הוא [45] - זוג אחד - אִין, טפי – לא; ואי קסבר שבת לאו זמן תפילין הוא [46], ומשום הצלה [47], דרך מלבוש שרו ליה רבנן, אפילו טפי נמי!?

לעולם קסבר שבת לאו זמן תפילין הוא, וכי שרו רבנן לענין הצלה - דרך מלבוש: במקום תפילין [48]; אי הכי - זוג אחד נמי אִין, טפי – לא!

אמר רב שמואל בר רב יצחק: מקום יש בראש להניח בו שתי תפילין.

הניחא דראש, דיד מאי איכא למימר [49]?

כדרב הונא, דאמר רב הונא: פעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על ראשו ומסלקן מראשו וקושרן בזרועו.

אימר דאמר רב הונא [50] שלא ינהג בהן דרך בזיון [51], 'ראוי' מי אמר [52]?

אלא כדאמר רב שמואל בר רב יצחק: מקום יש בראש שראוי להניח בו שתי תפילין - הכא נמי מקום יש ביד שראוי להניח בו שתי תפילין.

תנא דבי מנשה: '(דברים ו ח) [וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך:] 'על ידך' - זו קיבורת [53]; 'בין עיניך' - זו קדקד'

היכא?

אמרי דבי רבי ינאי: מקום שמוחו של תינוק רופס [54].

לימא בדרב שמואל בר רב יצחק קמיפלגי, דתנא קמא לית ליה דרב שמואל בר רב יצחק ורבן גמליאל אית ליה דרב שמואל בר רב יצחק?

לא! דכולי עלמא אית להו דרב שמואל בר רב יצחק, והכא - בשבת זמן תפילין קמיפלגי: דתנא קמא סבר שבת זמן תפילין הוא [55], ורבן גמליאל סבר שבת לאו זמן תפילין הוא [56];

ואיבעית אימא דכולי עלמא שבת זמן תפילין הוא [57], והכא - במצות צריכות כוונה קמיפלגי: תנא קמא סבר לצאת בעי כוונה [58], ורבן גמליאל סבר לא בעי כוונה [59]; [60]

הערות[עריכה]

  1. ^ חורבה הפרוצה ברשות הרבים ונאסרה בטלטול, ויש בה קורה: ראשיה נתונים על שני יתידות - מותר לטלטל תחתיה, דארבע פיותיה יורדין וסותמין שנים בצדה ושנים בראשיה
  2. ^ עמודין קבועין במחיצותיה פחות משלשה
  3. ^ כלומר: ודאי כדקאמרת: אביי כרב ולא כשמואל, דמודה אביי דלשמואל פסולה: דכיון דבאכסדרה דהנך פיות תקרה לאכסדרה נעשו ואפילו הכי אסר בטלטול שבת - כל שכן דלא מהני לענין סוכה, דלא לסוכה עבידי
  4. ^ כלומר: הא דאמר רבא כשמואל ולא כרב
  5. ^ לא היא, דרבא נמי כרב אמרה למילתיה, ואמר לך:
  6. ^ לא קא שרי רב לענין שבת
  7. ^ פירוש: אותן הקורות הנתונים על ארבעה עמודים, דאינהו - פי תקרה לאכסדרה עבידי
  8. ^ לאו לשם סוכה
  9. ^ אף על גב דלא בעי מחיצות לשמן - כולי האי מיהא לא מקילינן
  10. ^ דצריך להודיע
  11. ^ ערובי חצירות לעולם הוא זכות להן, אבל עירובי תחומין פעמים שהוא חוב שמפסידין לרוח שכנגדה
  12. ^ נפרצה לכרמלית שרי, כרבי יהודה, דאי נמי אתי לאפוקי לבר - לאו איסורא דאורייתא איכא
  13. ^ והם בשני צידי רשות הרבים
  14. ^ שיש להם מחיצות מלמטה בשני הצדדים
  15. ^ מטלטלין תחת העלייה, דפי תקרה מכאן ומכאן יורד וסותם
  16. ^ הואיל ואיכא שתי מחיצות
  17. ^ הלכה למשה מסיני כדאמרינן בפ"ק (דף ד.) שיעורין חציצין ומחיצות הלכה למשה מסיני והרי יש כאן ב' מחיצות משני הבתים דאי לאו משום פי תקרה לא הוה שרי
  18. '^ רישא דברייתא: אחד חלון שבין שני בתים ואחד חלון שבין שתי חצירות וגשרים ונפשות ורשות הרבים המקורה - מטלטלין תחתיהן בשבת, דברי רבי יהודה;
  19. ^ דאפילו רשות הרבים גמורה ואין שם תקרה למימר יורד וסותם - שרי בשתי מחיצות של שני צידי רשות הרבים
  20. ^ מההיא מצית למשמע דשתי מחיצות דאורייתא
  21. ^ אבל
  22. ^ ממתניתין
  23. ^ לא שמעינן לה, דטעמא משום סתימת פי תקרה הוא
  24. ^ דאית ליה לרבי יהודה שתי מחיצות דאורייתא
  25. ^ אי אמרת בשלמא טעמיה דרבי יהודה דקמייתא משום דשתי מחיצות דאורייתא היינו דקתני ועוד זו דמשמע ועוד זו אע"ג דליכא פי תקרה מתיר ר' יהודה משום האי טעמא אלא אי אמרת טעמיה בקמייתא משום פי תקרה מאי ועוד הא במבוי ליכא פי תקרה לשון אחר: מתני' נמי דייקא' כרבה דטעמא דקמייתא משום פי תקרה הוא, והכי גרסינן: אי אמרת בשלמא דטעמא דרבי יהודה בקמייתא - משום דקסבר פי תקרה יורד וסותם, ובתרייתא - משום שתי מחיצות, היינו דקתני ועוד מתיר רבי יהודה, ואע"ג דליכא פי תקרה, משום שתי מחיצות; אלא אי אמרת קמייתא נמי משום שתי מחיצות - מאי ועוד? היא היא, ופשיטא דמערבין! ראשון שמעתי; ואית דגרסי כלישנא בתרא, ומסתברא כוותייהו.
  26. ^ בשדה במקום שנאבדין
  27. ^ לעיר ולבית
  28. ^ אחד בראש ואחד בזרוע, והיינו 'זוג': כדרך שלובשן בחול; וחוזר תמיד ומכניסן זוג אחַר זוג, עד שיכלו
  29. ^ זוג בראש וזוג בזרוע; ובגמרא בעי טעמא מאי נינהו
  30. ^ שניכר הקשר העשוי כמין שדי, דודאי תפילין הן ויש בהן קדושה ואסור להניחן בבזיון
  31. ^ מלהכניסן, דילמא קמיע הן בעלמא, ואין בהן קדושה - אלא בנעשים כהלכתן והיינו 'לשמן'; הלכך לא מחללינן שבתא עלייהו
  32. ^ קשרים קשרים הרבה תפילין בכל קשר
  33. ^ ובגמרא מפרש מאי 'צבתים' ומאי 'כריכות'
  34. ^ ימתין עד שתחשך וישב שם וישמרם, ולכשתחשך יטלם יחד; ובגמרא פריך: וליעיילינהו זוג זוג?
  35. ^ שאינו יכול להמתין שם, ומתיירא מפני הליסטים
  36. ^ דכל חד וחד לא ממטי להו ארבע אמות
  37. ^ של עיר, שהוא מקום המשתמר ראשון
  38. ^ שילדתו אמו שם בשדה בשבת
  39. ^ אינן יכולין להרחיקה מתחום שביתת בעלים: הכל לפי מה שעירבו הבעלים
  40. ^ לענין הצלת דליקה, ב'כל כתבי הקודש' (שבת פ"טז מ"ד דף קכ,א)
  41. ^ לחצר שסמוכה לדליקה
  42. ^ לחצר שסמוכה לדליקה
  43. ^ דקסבר: שבת - זמן תפילין הוא, ומשום הכי שרי, ובלאו הצלה נמי, אם בא להניח תפילין – מניח, ומשום הצלה לא שרינן ליה טפי
  44. ^ דקא שרי שנים שנים אבל טפי לא
  45. ^ משום הכי שרי, אבל לאצולי טפי מן המצוה - לא
  46. ^ ושרו ליה רבנן דרך מלבוש משום דתכשיט הוא לגביה ולא משאוי, ואף על גב דלאו אורחיה
  47. ^ הכא משום הצלה שרי
  48. ^ הראוי להניח בו תפילין; שאין כל הראש כשר להניח תפילין אלא קדקד לבד, וחריץ יש שם שהתפילין יושבים בו, ואינן בולטין כל כך, כדלקמן; ובשבת נמי באתרא דלא חזו ליה - לאו תכשיט הוא, שבולטין יותר מדאי והוי כמשאוי
  49. ^ אין כל הזרוע כשר לתפילין אלא קיבורת, כדלקמן
  50. ^ שרי ליה למנטרינהו התם
  51. ^ להניח חבילה עליהן
  52. ^ דגבי שבת לימא דתכשיט הוא
  53. ^ אבר אמצעי שבזרוע ובלע"ז רבדי"ן
  54. ^ גירסת רש"י: רופף = רך; ובלע"ז פונטינ"א
  55. ^ ומשום הצלה לא מישרו ביה טפי מן המצוה, דלאו תכשיט נינהו; וכל שכן דכיון דזמן תפילין הוא ואיכא בל תוסיף - אתי איסור בל תוסיף ומשוי להו עליה כמשאוי
  56. ^ והיינו טעמא דשרו ליה רבנן להצלה: משום דתכשיט הוא, הלכך כל כמה דהוה תכשיט - שרי ומשום בל תוסיף ליכא הכא, דאין כאן מצות תפילין כלל, אלא כשאר מלבוש בעלמא
  57. ^ ודכולי עלמא אינה תכשיט
  58. ^ גירסת רש"י: תנא קמא סבר מצות צריכות כוונה. שהעושה מצוה צריך שיכוין בה, הלכך זוג אחד – אִין, טפי – לא: דאי מכוין למצוה איכא בל תוסיף בחד, ואי לא מכוין למצוה - תרוייהו משאוי נינהו, ואין כאן מצוה
  59. ^ גירסת רש"י: ורבן גמליאל סבר מצות אין צריכות כוונה, הלכך מצוה איכא, בל תוסיף ליכא: דאין עובר על בל תוסיף אלא אם כן נתכוון למצוה, וזה לא נתכוון, ובכל חד אמרי 'האי למצוה'
  60. ^ ולבי מגמגם לומר דכיון דלאו תכשיט נינהו, נהי דבל תוסיף ליכא - איסור שבת מיהא לא פקע; והא ליכא למימר דלכולי עלמא תכשיט הם, דאם כן לתנא קמא אמאי אסור?: לא ליכוין ולא ליתסר!? וליכא למימר נמי דלתנא קמא לא הוו תכשיט ולרבן גמליאל הוו תכשיט, דאם כן לוקי פלוגתייהו בהכי! ועוד: היינו פלוגתא דלעיל: דזמן ולאו זמן! ונראה לי דהכי גרסינן: תנא קמא סבר מצות אין צריכות כוונה ולכולי עלמא תכשיט הן, הלכך כיון דלענין מיפק ידי חובתיה נפיק בלא כונה - לענין בל תוסיף נמי אף על גב דלא מכוין להו למצוה איכא בל תוסיף, כיון דזמן תפילין הוא; ורבן גמליאל סבר צריכות כוונה לצאת ידי חובתו, הלכך בבל תוסיף נמי לא עבר עד דמיכוין למצוה;