ביאור:בבלי עירובין דף קב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בשאינו ניטל באיגדו [1]: דמר [2] סבר: כיון דיש בראשו גלוסטרא תורת כלי עליו [3], ומר [4] סבר: כיון דאינו ניטל באיגדו – לא [5].

משנה:

נגר הנגרר [6] - נועלין בו במקדש אבל לא במדינה [7];

והמונח [8] - כאן וכאן אסור [9].

רבי יהודה אומר: המונח מותר במקדש והנגרר במדינה [10].

גמרא:

תנו רבנן: איזהו נגר הנגרר שנועלין במקדש אבל לא במדינה'?

כל שקשור ותלוי וראשו אחד מגיע לארץ;

רבי יהודה אומר: זה - אף במדינה מותר [11]! אלא איזהו 'נגר שנועלין במקדש אבל לא במדינה'? כל שאינו לא קשור ולא תלוי ושומטו ומניחו בקרן זוית.'

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בנגרר [12].

אמר רבא: והוא שקשור בדלת [13].

איני! והא רבי טבלא איקלע למחוזא, וחזא לההוא דהוה תלי בעיברא דדשא, ולא אמר להו ולא מידי!

ההוא - ניטל באיגדו הוה [14].

רב אויא איקלע לנהרדעא, חזייה לההוא גברא דהוה קא קטיר בגמי; אמר: דין לא נטרוק [15]!

בעי רבי זירא: נקמז מהו [16]?

אמר רב יוסף: מאי תיבעי ליה? לא שמיע ליה הא דתניא [תוספתא עירובין פ"ח ה"יד [ליברמן]]: נשמט [17] – אסור, נקמז מותר, ורבי יהודה אמר: נקמז אף על פי שאינו נשמט - אסור, ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בנקמז!?

וטעמא מאי?

אמר אביי: משום דמיחזי כבונה.

בעא מיניה רב נחומי בר זכריה מאביי: עשה לו [18] בית יד [19] - מהו [20]?

אמר ליה: בוכנא [21] קאמרת [22].

איתמר: אמר רב נחומי בר אדא: עשה לו בית יד [23] – מותר.

ההוא שריתא [24] דהוה בי רבי פדת, דהוה מדלו לה בי עשרה [25] ושדו לה אדשא [26], ולא אמר להו ולא מידי! אמר: תורת כלי עליה [27].

ההיא אסיתא [28] דהות בי מר שמואל, דהוה מחזקת אדריבא [29]; שרא מר שמואל למישדייה אדשא, אמר: תורת כלי עליה.

שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב עמרם: נימא לן מר מהלין מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב אסי בכיפי דארבא! [30]

שלח ליה: הכי אמר רב אסי: הני כיפי דארבא, בזמן שיש בהן טפח [31] - אי נמי אין בהן טפח ואין בין זה לזה שלשה [32] - למחר מביא מחצלת ופורס עליהן; מאי טעמא? - מוסיף על אהל עראי הוא, ושפיר דמי. [33]

הנהו דכרי [34] דהוו ליה לרב הונא, דביממא בעו טולא [35] ובליליא בעו אוירא [36]; אתא לקמיה דרב [37], אמר ליה: זיל כרוך בודייא ושייר בה טפח [38], למחר פשטה [39], ומוסיף על אהל עראי הוא, ושפיר דמי.

אמר רב משום רבי חייא: וילון [40] - מותר לנטותו ומותר לפורקו בשבת [41]; כילת חתנים מותר לפורקה ולנטותה בשבת. [42];

אמר רב ששת בריה דרב אידי: לא אמרן אלא שאין בגגה טפח, אבל יש בגגה טפח – אסור; וכי אין בגגה טפח לא אמרן אלא שאין בפחות משלשה סמוך לגג טפח [43], אבל יש בפחות משלשה סמוך לגג טפח [44][45]אסור [46]; וכי אין בפחות משלשה סמוך לגג טפח נמי לא אמרן אלא שאין


עמוד ב
בשיפועה טפח [47], אבל יש בשיפועה טפח - שיפועי אהלים כאהלים דמו [48]. [עיין תוספות קב,א ד"ה לא אמרו אלא שאין בשיפועה טפח]

ואמר רב שישא בריה דרב אידי: סיינא [49] שרי [50].

והתניא אסור?

לא קשיא: הא דאית ביה טפח [51], הא דלית ביה טפח;

אלא מעתה, שרביב בגלימיה טפח [52] הכי נמי דאסור!?

אלא לא קשיא: הא דמיהדק הא דלא מיהדק [53].

משנה:

מחזירין ציר התחתון [54] - במקדש, אבל לא במדינה [55];

והעליון כאן וכאן אסור [56];

רבי יהודה אומר: העליון במקדש והתחתון במדינה.

גמרא:

תנו רבנן [דומה לתוספתא עירובין פ"ח ה"יח [ליברמן]]: 'ציר דלת שידה תיבה ומגדל, במקדש מחזירין [57] במדינה דוחקין [58]; והעליון כאן וכאן לא יחזיר [59], גזרה שמא יתקע [60], ואם תקע חייב חטאת ואתחתונה במדינה קאי [דאי אעליון קאי, ובמקדש - הוה ליה שבות, דהך חזרה - גזירה משום שמא יתקע; ואמאי מיתסר במקדש דאמר והעליון כאן וכאן אסור, והא שבות במקדש לא גזרו?]</ref>; של בור ושל דות ושל יציע [61] לא יחזיר, ואם החזיר חייב חטאת.'

משנה:

מחזירין רטיה במקדש [62] אבל לא במדינה [63]; אם בתחילה [64] - כאן וכאן אסור [65].

גמרא:

תנו רבנן: 'רטיה שפרשה [66] מעל גבי מכה [67] - מחזירין בשבת [68]; רבי יהודה אומר: [69] הוחלקה למטה - דוחקה למעלה; למעלה - דוחקה למטה, ומגלה מקצת הרטיה, ומקנח פי המכה, וחוזר ומגלה מקצת רטיה ומקנח פי המכה, ורטיה עצמה לא יקנח מפני שהוא ממרח [70], ואם מירח - חייב חטאת [71].'

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה.

אמר רב חסדא: לא שנו [72] אלא שפירשה על גבי כלי [73], אבל פירשה על גבי קרקע - דברי הכל אסור [74].

אמר מר בר רב אשי: הוה קאימנא קמיה אבא: נפלה ליה אבי סדיא [75] וקא מהדר ליה; אמינא ליה: לא סבר לה מר להא דאמר רב חסדא 'מחלוקת שפירשה על גבי כלי אבל פירשה על גבי קרקע אסור' [76], ואמר שמואל הלכה כרבי יהודה!?

אמר לי: לא שמיע לי [77], כלומר לא סבירא לי.

משנה:

קושרין נימא [78] במקדש, אבל לא במדינה [79]; ואם בתחילה [80] - כאן וכאן אסור.

גמרא:

ורמינהו [דומה לתוספתא עירובין פ"ח ה"יט [ליברמן]]: נימת כנור שנפסקה, לא היה קושרה אלא עונבה!

לא קשיא, הא רבנן והא רבי אליעזר [81]; לרבי אליעזר דאמר מכשירי מצוה דוחין את השבת – קושרה; לרבנן דאמרי אין דוחין – עונבה.

אי רבי אליעזר, אפילו לכתחילה נמי [82]!

אלא לא קשיא: הא רבי יהודה והא רבנן [83];

ורבי יהודה [84] - אליבא דמאן?

הערות[עריכה]

  1. ^ שהחבל דק ואם היה רוצה ליטלו משם לטלטלו על ידי אותו חבל - מיד נפסק
  2. ^ רבי יוסי
  3. ^ גלוסטרא מהניא ליה דכיון דכלי הוא לא הוי כבנין
  4. ^ ר"א
  5. ^ דהוה כמי שאינו קשור, ותנן לקמן: נגר המונח - שאינו קשור בדלת - אין נועלין בו; והאי נמי מונח הוא - משום גלוסטרא לא שרי ליה
  6. ^ שקשור בדלת אבל אינו תלוי: שהחבל ארוך, ומתוך שנגרר - אינו נראה כקשור; וכשאין בראשו גלוסטרא קאמר
  7. ^ נועלין בו במקדש - דשבות בעלמא הוא, דאינו בונה ממש, הואיל וקשור לכך, אלא הואיל ונגרר - מיחזי כבונה; ואין שבות דרבנן במקדש: דלא גזרו שם
  8. ^ שאינו קשור כלל
  9. ^ הוי בנין ממש
  10. ^ ורבי יהודה סבר לאו בנין ממש הוא, אלא דומה לבנין, ובמקדש לא גזרו שבות
  11. ^ הואיל וקשור, אף על פי שאינו תלוי
  12. ^ דמותר אפילו במדינה; אבל לא במונח - דשרי ליה רבי יהודה במקדש - לית הלכתא כוותיה: דכיון שאינו קשור, שֵׁם בנין גמור הוא, כשאר נגרים שנועצים בכותלים, והבונה כל שהוא חייב; ומלאכה דאורייתא לא הותרה במקדש חוץ מהקרבת תמידין ומוספין וקרבנות צבור שדוחין את השבת מגזירת הכתוב
  13. ^ עצמה, דמוכח שפיר, ולא שקשור במזוזה
  14. ^ כלומר: קשור היה בחבל חזק
  15. ^ זה לא ינעול, שאינו קשור, דכמאן דליתיה לגמי דמי
  16. ^ שנכנס הנגר בחור האסקופה ונפחת אותו החור ויוצא הנגר לצד הקרקע ונועץ בקרקע; ועד השתא איירי כשהאסקופה גבוהה ואין החור ניקב עד לארץ
  17. ^ שנפסק החבל שהוא קשור בו, והרי הוא מונח בקרן זוית כשפותח אותו
  18. ^ לנגר שאינו קשור כלל
  19. ^ ותחב בית יד באמצעיתו, ודומה למקֶבֶת: דהשתא ודאי מוכח מילתא הוא דכלי הוא
  20. ^ לנעול בו
  21. ^ מקֶבֶת, וכותשין בו חטין ותבלין
  22. ^ הא ודאי שרי
  23. ^ לנגר שאינו קשור כלל
  24. ^ קורה, כמו 'בצל קורתי' (בראשית יט ח) - בטלל שרותי
  25. ^ כלומר: משאוי עשרה בני אדם היה בה, ואפילו הכי לא אסר עלייהו
  26. ^ לסומכה בלילה
  27. ^ שראויה לישב עליה
  28. ^ מורטיי"ר [מדוכה]
  29. ^ לתך חטין, ט"ו סאין, חצי כור
  30. ^ כיפי דארבא = אולמות שעושין בספינה: שנועצין כעין מעגלין שקורין צרק"ל, ראשו אחד בדופן זה של ספינה וראשו שני בדופן זה, והוא כפוף, כמו אולם, ועומד כמו כיפה, ומרחיק כחצי אמה ונועץ אחר, וכן על פני כולה, ופורסין בגדים ומחצלות של גמי להגין מפני הצנה והגשמים
  31. ^ שרוחב של מעגל [קוטר] = טפח
  32. ^ דאיכא למימר לבוד
  33. ^ שיש בהם טפח - דבציר מטפח לא הוי 'אהל', אבל כשרוחב טפח - מקרי 'אהל', נמצא שֵׁם 'אהל' עליו מבעוד יום, וכשהוא פורס עליו הבגד למחר - אינו אלא מוסיף.
  34. ^ אילים
  35. ^ מפני השרב
  36. ^ הנאת הקור, מפני הבל הקיץ, ובימות החול היו פורסין עליהן מחצלות ביום ונוטלין בלילה
  37. ^ "מה נעביד להו בשבתא?"
  38. ^ כשתסתלק המחצלת מעליהן לפנות ערב שבת - אל תסלקנה כולה משם, אלא הוי גולל אותה וכורך מעל הגג ושייר בה טפח פרוסה, דלהוי עליה שם 'אהל'
  39. ^ דהוי תוספת ושרי
  40. ^ כנגד הפתח לצניעות
  41. ^ דלאו אהל הוא: דלא קביעא התם, אלא כן דרכו לינתן ולהסתלק כדלת בעלמא
  42. ^ כילת חתנים לאו אהל הוא, מפני שאין לה גג למעלה רוחב טפח, מפני שהיא נתונה בשיפוע; והיא יריעה שפורסין סביב למטה לִישן
  43. ^ שנתונה באלכסון קצר: שכשאתה מודד רחבה למטה משלשה לגגה - אין בו רוחב טפח, דהוי כוליה דופן ואין כאן אהל כלל
  44. ^ אבל הרחיבה עד טפח בתוך שלשה לגגה
  45. ^ כאילו גגה טפח דמי, ו
  46. ^ לנטותה
  47. ^ מכנגד אמצעית גגה, עד מקום ששפת יריעה כלה שם; לא הרחיב טפח דהוי כולה כדופן ואין כאן אהל כלל
  48. ^ אבל הרחיבה כל דופן ודופן באלכסונה טפח - הוי ההוא אלכסון - אף על פי שהוא משופע - קרוי 'אהל', כרבנן, דפליגי אדרבי אליעזר במסכת סוכה (דף יט,ב); |align = "right"|כך שמעתי, וקשיא לי: איזו מטה שאין ברחבה שני טפחים או שלשה חסר משהו שיהיה בגגה פחות מטפח ושני שיפועיה כל אחד פחות מטפח? |} ויש לומר שהמטה רחבה כמשפטה, ונקליטין הרבה יוצאין הימנה לשני ראשיה, ועולין למעלה, סדורין אחד נמוך ואחד גבוה, וקנים נתונים עליהם מנקליטין שבראשה לנקליטין שברגליה, ופורס על המטה שתים ושלש כילות קטנות בגגה ויריעה גדולה פרוסה סביב המטה לדפנות
  49. ^ כובע של לבד שקורין פלטרי
  50. ^ מותר לצאת בו בשבת
  51. ^ שיוצא טפח רוחב שפתו להלן מראשו – אסיר, דהוי אהל
  52. ^ האריך בטליתו להלן מראשו והוציאה טפח
  53. ^ וטעמא לא משום אהל הוא, אלא דילמא נפיל מרישיה ואתי לאתויי; הלכך כי מיהדק וקשור ברצועה תחת צוארו – שרי, ואי לא - אסור
  54. ^ של דלת חלון שידה תיבה ומגדל שפתחיהם מצדיהן, דציר התחתון - כל זמן שלא יצא העליון - נוח להחזירו, ואין כאן בנין
  55. ^ גזירה שמא יתקע בגרזן או במקבות דהויא מלאכה
  56. ^ דכיון שיצא העליון - כולו נופל, והוי כבונה; וקא סבר יש בנין בכלי, ומלאכה לא הותרה אפילו במקדש
  57. ^ כגון שצריכין לו לדבר קרבן, כגון שהיה שם מלח או לבונה או קטורת, ואין שבות במקדש
  58. ^ אם לא יצא כולו מחור האסקופה, אלא התחיל לשמט - דוחקין לחור; בלע"ז אנפיינדר"א [נועצים]
  59. ^ דהוי בונה ממש
  60. ^ שמא יחזיקנו במקבות ובגרזן והויא מלאכה
  61. ^ דהוי בנין: המחובר לקרקע חשיב בנין בכל דהו; בור בחפירה דות בבנין בתוך הקרקע: אישקדיינ"א
  62. ^ כהן שלקה בידו ונתן עליה רטיה מבעוד יום, והוצרך לעבוד עבודה בשבת או ביום טוב, ונטל רטיה מעל ידו שלא תהא חוצצת בינו ובין ידו לעבודה - דחציצה פוסלת בה, דבעינן ולקח הכהן (ויקרא ד ה,כה,ל,לד; ויקרא יד פסוקים יב,יד,טו,כד,כה; במדבר פרק ה פסוקים יז,כה; במדבר ו,יט; במדבר יט פסוקים ד,ו; דברים כו,ד), וכיון דחייץ לא הוי לקיחה בכהן - מחזירה במקדש: דאי לא שרית ליה להחזירה - לא שקיל ליה מידיה וממנע ולא עביד עבודה, וזה אחד משלשה דברים האמורים במסכת ביצה שהותרו סופן משום תחלתן
  63. ^ גזירה שמא ימרח הרטיה, ומירוח היינו 'מוחק' האמור באבות מלאכות של שבת
  64. ^ שלא היתה קשורה מבעוד יום, וכהן זה לא סלק' לצורך עבודה
  65. ^ והכא ליכא למימר 'אין שבות במקדש', דהא ודאי האי שבות - לאו צורך גבוה הוא, אלא לצורך עצמו
  66. ^ שנפלה
  67. ^ ובמדינה קא מיירי; ולהכי נקט פרשה: שהרי לא נטלה מדעת
  68. ^ דמילתא דלא שכיחא הוא ולא גזור בה רבנן
  69. ^ אם נפלה - אין מחזירין, אבל אם
  70. ^ מחליק גומות שברטיה
  71. ^ מירוח חייב משום 'ממחק'
  72. ^ דתנא קמא שרי להחזירה
  73. ^ על הכר או על הכסת
  74. ^ על גבי קרקע - כלכתחלה דמי
  75. ^ נפלה לו על הכר שבמראשותיו כמו שמתרגם מראשותיו = איסדוהי (בראשית כח יא,יח)
  76. ^ דמוקי לפלוגתייהו בשנפלה על הכלי ואפילו הכי אסר כרבי יהודה
  77. ^ הא דרב חסדא דאנא סבירא לי דכי פליג רבי יהודה - בנפילה על גבי קרקע, אבל בנפילה על גבי כלי – מודה, דהוה כהוחלקה בעלמא
  78. ^ נימת כנור של שיר הלוים לקרבן, אם נפסקה בשבת
  79. ^ ובגמרא מפרש טעמא: דקסבר מכשירי מצוה שלא היה יכול לעשותן מאתמול - דהא היום נפסקה - דוחה את השבת, ואף על גב דקשר אב מלאכה הוא [במסכת שבת פ"ז מ"ב, דף עג,א]
  80. ^ שלא היתה שם מעולם דיכול לעשות מאתמול
  81. ^ פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן גבי מילה (שבת דף קל,א) שרבי אליעזר מתיר לחטוב עצים ולעשות פחמין בשבת לעשות איזמל למול בו; קרבן צבור הוה מצוה הדוחה את השבת, ושיר הוי מכשירין דידה
  82. ^ דאפילו לעשות פחמין, שהוא מכשיר - שרי
  83. ^ לרבי יהודה, דאמר עניבה אב מלאכה במסכת שבת (דף קיג,א) אין חילוק בין עניבה לקשירה, וקושר, דקסבר מכשירי מצוה דוחין; והא דתניא 'עונבה' – רבנן, דאמרי לאו מלאכה היא, וכיון דאפשר בעניבה - לא מחללינן שבת
  84. ^ דמוקמינן מתניתין אליביה, וקושר אב מלאכה היא