ביאור:בבלי עירובין דף יז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

רישא רבי יוסי ברבי יהודה ^[1] וסיפא רבנן?

אִין, משום דקאי אבוה בשיטתיה ^[2].

אמר רב גידל אמר רב: שלשה - בחמש אסורין, בשבע מותרין ^[3].

אמרו ליה: אמר רב הכי?

אמר להו: אורייתא נביאי וכתיבי ^[4] דאמר רב הכי.

אמר רב אשי: מאי קשיא? דילמא הכי קאמר: הוצרכו לשש והקיפו בשבע ^[5] - אפילו בשבע מותרין ^[6]; לא הוצרכו אלא לחמש והקיפו בשבע - אפילו בחמש אסורין ^[7].

ואלא הא דקתני ובלבד שלא יהא בית סאתים פנוי - מאי לאו פנוי מאדם ^[8]?

לא, פנוי מכלים ^[9].

איתמר: שלשה ומת אחד מהן ^[10], שנים ונתוספו עליהן ^[11]: רב הונא ורבי יצחק: חד אמר שבת גורמת ^[12], וחד אמר דיורין גורמין ^[13].

תסתיים דרב הונא הוא דאמר שבת גורמת, דאמר רבה: בעאי מרב הונא ובעאי מרב יהודה: עירב דרך הפתח ונסתם הפתח, דרך החלון ונסתם החלון ^[14] – מהו ^[15]?

ואמר לי: שבת, הואיל והותרה – הותרה.

תסתיים.

לימא רב הונא ורבי יצחק בפלוגתא דרבי יוסי ורבי יהודה קמיפלגי, דתנן [עירובין פ"ט מ"ג]: 'חצר שנפרצה ^[16] משתי רוחותיה ^[17], וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו, וכן מבוי שניטלו קורותיו או לחייו ^[18] - מותרין לאותה שבת ^[19] ואסורין לעתיד לבא, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: אם מותרין לאותה שבת - מותרין לעתיד לבא, ואם אסורין לעתיד לבא - אסורין לאותה שבת ^[20]' ^[21]; לימא רב הונא דאמר כרבי יהודה, ורבי יצחק דאמר כרבי יוסי?

אמר לך רב הונא: אנא דאמרי אפילו לרבי יוסי: עד כאן לא קאמר רבי יוסי התם אלא דליתנהו למחיצות, הכא איתנהו למחיצות;

ורבי יצחק אמר: אנא דאמרי אפילו לרבי יהודה: עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם אלא דאיתנהו לדיורין, הכא ליתנהו לדיורין.

וחכמים אומרים אחד משני דברים:

היינו תנא קמא ^[22]?

איכא בינייהו יחיד ביישוב ^[23].

משנה:

ארבעה דברים פטרו במחנה ^[24]:

מביאין עצים מכל מקום ^[25];

ופטורין מרחיצת ידים, ומדמאי, ומלערב ^[26].

גמרא:

תנו רבנן: 'מחנה היוצאת למלחמת הרשות ^[27] - מותרין בגזל עצים יבשים ^[28];

רבי יהודה בן תימא אומר: אף חונין בכל מקום, ובמקום שנהרגו שם נקברין.

מותרין בגזל עצים יבשים:

האי - תקנתא דיהושע הוה, דאמר מר: עשרה תנאים התנה יהושע ^[29]: שיהו מרעין בחורשין ^[30] ומלקטין עצים משדותיהן!

התם בהיזמי והיגי, הכא בשאר עצים;

אי נמי: התם במחוברין, הכא בתלושין ^[31];

אי נמי: התם בלחין הכא ביבשים.

רבי יהודה בן תימא אומר: אף חונין בכל מקום ובמקום שנהרגים שם נקברים:

פשיטא: מת מצוה הוא, ומת מצוה קונה מקומו ^[32]!

לא, צריכא: אף על גב

(עירובין יז ב)

דאית ליה קוברין ^[33], דתניא: איזהו מת מצוה? - כל שאין לו קוברין; קורא ואחרים עונין אותו - אין זה מת מצוה; ומת מצוה קנה מקומו;

והתניא: 'המוצא מת מוטל בסרטיא ^[34] - מפניהו לימין אסרטיא או לשמאל אסרטיא*; שדה בור ושדה ניר - מפניהו לשדה בור; שדה ניר ושדה זרע - מפניהו לשדה ניר;

היו שתיהן נירות, שתיהן זרועות, שתיהן בורות - מפניהו לכל רוח שירצה' *^[35]?

אמר רב ביבי: הכא - במת מוטל על המיצר עסקינן ^[36]: מתוך שניתנה רשות לפנותו מן המיצר ^[37] - מפניהו לכל רוח שירצה.

ופטורין מרחיצת ידים:

אמר אביי: לא שנו אלא מים ראשונים, אבל מים אחרונים – חובה!

אמר רב חייא בר אשי: מפני מה אמרו 'מים אחרונים חובה'? - מפני שמלח סדומית יש, שמסמא את העינים ^[38].

אמר אביי: ומשתכחא כקורטא בכורא ^[39].

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: כייל מילחא ^[40] – מאי ^[41]?

אמר ליה: [הא] לא מיבעיא.

ומדמאי: -

דתנן [דמאי פ"ג מ"א]: מאכילין את העניים דמאי ואת אכסניא דמאי ^[42];

אמר רב הונא: תנא: בית שמאי אומרים אין מאכילין את העניים דמאי ואת אכסניא דמאי, ובית הלל אומרים מאכילין את העניים דמאי ואת אכסניא דמאי.

ומלערב:

אמרי דבי רבי ינאי: לא שנו אלא עירובי חצירות, אבל עירובי תחומין – חייבין, דתני רבי חייא: 'לוקין על עירובי תחומין - דבר תורה ^[43]';

מתקיף לה רבי יונתן: וכי לוקין על לאו שב'אל'?

מתקיף רב אחא בר יעקב: אלא מעתה דכתיב (ויקרא יט לא) אל תפנו אל האובות ואל הידעונים [אל תבקשו לטמאה בהם אני ה' אלקיכם], הכי נמי דלא לקי?

רבי יונתן הכי קשיא ליה: לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין ^[44], וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין ^[45] - אין לוקין עליו ^[46].

אמר רב אשי: מי כתיב 'אל יוציא'? 'אל יצא' כתיב (שמות טז כט: ראו כי ה' נתן לכם השבת על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו ביום השביעי) ^[47]. רבנו חננאל: פי': בהוצאת חפץ אזהרת מיתת ב"ד, ביציאת תחומין אין שם מיתה – ולכן יש שם מלקות. כלומר: באזהרת מיתת ב"ד מסתכלים לא על הפסוק אלא על העבירה. וזה אליבא רבי עקיבא, שהרי אליבה דשאר חכמים עירובי תחומין מדרבנן – אלא אם כן רבי חייא מדבר שחייבין מלקות - מרדות מדרבנן!

הדרן עלך מבוי שהוא גבוה

עירובין פרק שני עושין פסין לביראות

משנה:

עושין פסין לביראות ^[48], ארבעה דיומדין נראין כשמונה ^[49] - דברי רבי יהודה;

רבי מאיר אומר: שמונה, נראין כשנים עשר, ארבעה דיומדים וארבעה פשוטין ^[50], גובהן עשרה טפחים ורוחבן ששה ועוביים כל שהוא, וביניהן כמלא שתי רבקות של שלש שלש בקר ^[51] - דברי רבי מאיר;

רבי יהודה אומר: של ארבע, קשורות ולא מותרות ^[52], אחת נכנסת ואחת יוצאת ^[53];

מותר להקריב ^[54] לבאר ^[55], ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושותה ^[56];

מותר

הערות[עריכה]

^ דקאמר יחיד בית סאתים, דאי רבנן - אפילו ליחיד כל צרכו יהבינן
^ גבי יחיד קאמר רבי יהודה נמי דאין נותנין לו אלא בית סאתים במחיצת שתי או ערב
^ כלומר: פעמים שלשה אנשים אסורין אפילו בחמש סאין, ופעמים שמותרין אפילו בשבע
^ שבועה הוא
^ שתי בלא ערב
^ דליכא בית סאתים פנוי
^ דהשתא לא מהני מחיצות, הואיל והוקפו לבית סאתים יותר מכדי צרכן
^ כגון שלשה שהקיפו שמונה סאים: דכי יהבת לכל חד בית סאתים - אכתי פשו להו בית סאתים פנוי בלא בעלים; אבל שבע – לא: דכי יהבת בית סאתים לכל חד - לא פש ליה אלא חד בית סאה בלא בעלים
^ כלומר: שיש בין המחיצות בית סאתים פנוי שלא היו צריכין לו; ואף על גב דאינהו שלשה, אם אין צריכין אלא לבית סאתים והקיפו ארבע סאין - נמי בטלי מחיצות
^ ביום השבת
^ בשבת
^ שלשה ומת אחד מהן, הואיל וגורמת שבת להתיר - מותרין השנים אפילו לרבי יהודה; שנים והקיפו יותר מבית סאתים - אף על פי שניתוספו עליהן דיורין - אסורין לרבי יהודה, הואיל וכשנכנסה שבת גרמה לאיסור
^ שלשה ומת אחד מהן, דבצרי דיורין - אסורין אם הקיפו יותר מבית סאתים, שנים ונתוספו עליהן - מותרין, דאיכא דיורין
^ אם היו שתי חצרות ופתח ביניהם, ועירבו דרך הפתח ונסתם הפתח, או אם היו שתי חנויות ופתח ביניהם: דעירבו על דעת הפתח ועכשיו נסתם בשבת, שנפלה כנגדו מפולת
^ מי שרי לאשתמושי דרך שאר חלונות הפחותות מארבעה, שאין ראויות לעירוב, כדאמרינן בפרק 'חלון' (עירובין עו א)
^ בשבת
^ מפרש בפרק 'כל גגות'
עמוד ב
מאי טעמא נקט משתי רוחותיה
^ גירסת רש"י: שניטלה קורתו או לחיו - בשבת
^ דאמרינן: הואיל והותרה - הותרה
^ ומפרשינן בפרק 'כל הגגות' (עירובין צה א) דרבי יוסי - לאיסור, והכי קאמר: כשם שאסורים לעתיד לבא - כך אסורין לאותה שבת
^ אלמא לא אמרינן 'הואיל והותרה - הותרה' [כדאמר רב הונא], [אלא]כדרבי יצחק
^ רבנן קמאי, דאמרי לא דברו בשיירא אלא בהווה, ולעולם יחיד נמי מותר
^ דתנא קמא, דקאמר לא דברו בשיירא אלא בהווה, ולעולם יחיד נמי מותר - יחיד דומיא דשיירא: דבדרך, ולא ביישוב, הואיל ויכול לעשות מחיצה הוגנת; ורבנן בתראי - אמילתיה דרבי יוסי ברבי יהודה קא מהדרי, דקאמר איהו 'אינה מחיצה' לא בדרך ולא ביישוב, ואמרי ליה רבנן: אחד משני דברים, או שתי או ערב - מחיצה היא, אחד יחיד ואחד רבים, בין בדרך בין ביישוב
^ היוצאת למלחמה
^ ואין חוששין לגזל
^ עירובי חצירות: אם הקיפו אלו ואלו ומחיצה מפסקת ביניהם, ויש שם פתח - אין צריכין לערב
^ סתם מלחמת רשות - ממלחמת יהושע ואילך: שהיא היתה מלחמת מצוה
^ וכל שכן לחים
^ בבא קמא בפרק 'מרובה' (פ,א)
^ שיהא כל אדם מוליך בהמותיו לרעות ביער של חברו, ולא יקפיד בעל היער, משום דלאו לקצירה קאי
^ אף על פי שתלשום הבעלים לצרכן להיסק, ויש בהם משום גזל אצל אחרים - מותר לאנשי מחנה
^ אחד מעשרה תנאין שהתנה יהושע הוא
^ שיש לו יורשין
^ דרך כבושה
^ מפניהו? - ואי סלקא דעתך קנה מקומו, היכי מצי למשקליה מהתם
^ שמושכב ברוחב הדרך ממיצר למיצר
^ מפני כהנים ועושי טהרות שלא יאהילו עליו
^ ואמור רבנן (ברכות מ א): אחר כל אכילתך אכול מלח, ומשום מלח שטבל בו אצבעו תיקנו מים אחרונים
^ בכור מלח יש מעט מאותו מלח סדומית, כמין קורט קטן
^ מדד מלח לחמרים
^ צריך ליטול ידיו או לא
^ דמאי = ספק מעושר ספק אינו מעושר, דרוב עמי הארץ מעשרין הן, וחומרא דרבנן היא, וגבי הנך אקילו רבנן; אכסניא = חיל הבא למלך ישראל להלחם על אויביהם, וישראלים הם
^ דכתיב (שמות טז כט) אל יצא איש ממקומו, ומהכא ילפינן תחומין בפרק 'מי שהוציאוהו' (עירובין נא א)
^ דסלקא דעתך 'אל יוציא' הוא, ונפקא לן הוצאה מרשות לרשות מיניה, וההיא אב מלאכה היא, וממיתין עליה
^ שלא יעשה כן, שמתחייב עליו מיתת בית דין
^ אפילו לא התרו בו למיתה והתרו בו למלקות, דהשתא לא מיקטיל - אפילו הכי לא לקי, דלאזהרת מיתה ניתן, ולא למלקות
^ ואין כאן לשון הוצאת משוי
^ שברשות הרבים; וביראות עצמן - רשות היחיד הן: שעמוקים עשרה, ואין יכול למלאות מהן! ועושים פסין אלו להכין להן היקף שיהו הפסין הללו עושין את סביבות הבור רשות היחיד, וימלא ויוציא ויניח שם, ותיכנס בהמתו וישקנה
^ עמודין הנראין כשנים, שעשוי כמרזב שלנו, וכשנועצו בקרקע לפאת דרומית מערבית - נוטה דופנו אחד למזרח וצידו אחד לצפון, והשני לפאת מערבית צפונית נוטה צידו אחד למזרח וצידו אחד לדרום, וכשנותן ארבעתן לארבע הפיאות - נמצא לכל רוח שתי אמות דופן אמה כנגד אמה, והריוח בינתים
^ באמצע נותן לכל רוח לוח רחבה אמה; ובגמרא מפרש באיזה בור בעי רבי מאיר פשוטין, דהא מודה רבי מאיר שיכול להניח עשר אמות ריוח בינתים, כדמפרש ואזיל
^ דהיינו עשר אמות, כדמפרש בגמרא, ואם פחות - כל שכן שהוא יפה
^ חומרא הוא, למעט מריוח שבינתים
^ קולא הוא: דלא בעינן עשר מצומצמות, אלא שוחקות
^ פסים
^ ולעשות ההיקף קצר
^ ובלבד שתהא משפת הבאר עד בין הפסין כדי ראשה ורובה של פרה; אבל בציר מהכי – לא: דילמא ממשיך אחר פרתו ומפיק לדוולא חוץ למחיצה, וקא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים

[1] דקאמר יחיד בית סאתים, דאי רבנן - אפילו ליחיד כל צרכו יהבינן

[2] גבי יחיד קאמר רבי יהודה נמי דאין נותנין לו אלא בית סאתים במחיצת שתי או ערב

[3] כלומר: פעמים שלשה אנשים אסורין אפילו בחמש סאין, ופעמים שמותרין אפילו בשבע

[4] שבועה הוא

[5] שתי בלא ערב

[6] דליכא בית סאתים פנוי

[7] דהשתא לא מהני מחיצות, הואיל והוקפו לבית סאתים יותר מכדי צרכן

[8] כגון שלשה שהקיפו שמונה סאים: דכי יהבת לכל חד בית סאתים - אכתי פשו להו בית סאתים פנוי בלא בעלים; אבל שבע – לא: דכי יהבת בית סאתים לכל חד - לא פש ליה אלא חד בית סאה בלא בעלים

[9] כלומר: שיש בין המחיצות בית סאתים פנוי שלא היו צריכין לו; ואף על גב דאינהו שלשה, אם אין צריכין אלא לבית סאתים והקיפו ארבע סאין - נמי בטלי מחיצות

[10] ביום השבת

[11] בשבת

[12] שלשה ומת אחד מהן, הואיל וגורמת שבת להתיר - מותרין השנים אפילו לרבי יהודה; שנים והקיפו יותר מבית סאתים - אף על פי שניתוספו עליהן דיורין - אסורין לרבי יהודה, הואיל וכשנכנסה שבת גרמה לאיסור

[13] שלשה ומת אחד מהן, דבצרי דיורין - אסורין אם הקיפו יותר מבית סאתים, שנים ונתוספו עליהן - מותרין, דאיכא דיורין

[14] אם היו שתי חצרות ופתח ביניהם, ועירבו דרך הפתח ונסתם הפתח, או אם היו שתי חנויות ופתח ביניהם: דעירבו על דעת הפתח ועכשיו נסתם בשבת, שנפלה כנגדו מפולת

[15] מי שרי לאשתמושי דרך שאר חלונות הפחותות מארבעה, שאין ראויות לעירוב, כדאמרינן בפרק 'חלון' (עירובין עו א)

[16] בשבת

[17] מפרש בפרק 'כל גגות'
עמוד ב
מאי טעמא נקט משתי רוחותיה

[18] גירסת רש"י: שניטלה קורתו או לחיו - בשבת

[19] דאמרינן: הואיל והותרה - הותרה

[20] ומפרשינן בפרק 'כל הגגות' (עירובין צה א) דרבי יוסי - לאיסור, והכי קאמר: כשם שאסורים לעתיד לבא - כך אסורין לאותה שבת

[21] אלמא לא אמרינן 'הואיל והותרה - הותרה' [כדאמר רב הונא], [אלא]כדרבי יצחק

[22] רבנן קמאי, דאמרי לא דברו בשיירא אלא בהווה, ולעולם יחיד נמי מותר

[23] דתנא קמא, דקאמר לא דברו בשיירא אלא בהווה, ולעולם יחיד נמי מותר - יחיד דומיא דשיירא: דבדרך, ולא ביישוב, הואיל ויכול לעשות מחיצה הוגנת; ורבנן בתראי - אמילתיה דרבי יוסי ברבי יהודה קא מהדרי, דקאמר איהו 'אינה מחיצה' לא בדרך ולא ביישוב, ואמרי ליה רבנן: אחד משני דברים, או שתי או ערב - מחיצה היא, אחד יחיד ואחד רבים, בין בדרך בין ביישוב

[24] היוצאת למלחמה

[25] ואין חוששין לגזל

[26] עירובי חצירות: אם הקיפו אלו ואלו ומחיצה מפסקת ביניהם, ויש שם פתח - אין צריכין לערב

[27] סתם מלחמת רשות - ממלחמת יהושע ואילך: שהיא היתה מלחמת מצוה

[28] וכל שכן לחים

[29] בבא קמא בפרק 'מרובה' (פ,א)

[30] שיהא כל אדם מוליך בהמותיו לרעות ביער של חברו, ולא יקפיד בעל היער, משום דלאו לקצירה קאי

[31] אף על פי שתלשום הבעלים לצרכן להיסק, ויש בהם משום גזל אצל אחרים - מותר לאנשי מחנה

[32] אחד מעשרה תנאין שהתנה יהושע הוא

[33] שיש לו יורשין

[34] דרך כבושה

[35] מפניהו? - ואי סלקא דעתך קנה מקומו, היכי מצי למשקליה מהתם

[36] שמושכב ברוחב הדרך ממיצר למיצר

[37] מפני כהנים ועושי טהרות שלא יאהילו עליו

[38] ואמור רבנן (ברכות מ א): אחר כל אכילתך אכול מלח, ומשום מלח שטבל בו אצבעו תיקנו מים אחרונים

[39] בכור מלח יש מעט מאותו מלח סדומית, כמין קורט קטן

[40] מדד מלח לחמרים

[41] צריך ליטול ידיו או לא

[42] דמאי = ספק מעושר ספק אינו מעושר, דרוב עמי הארץ מעשרין הן, וחומרא דרבנן היא, וגבי הנך אקילו רבנן; אכסניא = חיל הבא למלך ישראל להלחם על אויביהם, וישראלים הם

[43] דכתיב (שמות טז כט) אל יצא איש ממקומו, ומהכא ילפינן תחומין בפרק 'מי שהוציאוהו' (עירובין נא א)

[44] דסלקא דעתך 'אל יוציא' הוא, ונפקא לן הוצאה מרשות לרשות מיניה, וההיא אב מלאכה היא, וממיתין עליה

[45] שלא יעשה כן, שמתחייב עליו מיתת בית דין

[46] אפילו לא התרו בו למיתה והתרו בו למלקות, דהשתא לא מיקטיל - אפילו הכי לא לקי, דלאזהרת מיתה ניתן, ולא למלקות

[47] ואין כאן לשון הוצאת משוי

[48] שברשות הרבים; וביראות עצמן - רשות היחיד הן: שעמוקים עשרה, ואין יכול למלאות מהן! ועושים פסין אלו להכין להן היקף שיהו הפסין הללו עושין את סביבות הבור רשות היחיד, וימלא ויוציא ויניח שם, ותיכנס בהמתו וישקנה

[49] עמודין הנראין כשנים, שעשוי כמרזב שלנו, וכשנועצו בקרקע לפאת דרומית מערבית - נוטה דופנו אחד למזרח וצידו אחד לצפון, והשני לפאת מערבית צפונית נוטה צידו אחד למזרח וצידו אחד לדרום, וכשנותן ארבעתן לארבע הפיאות - נמצא לכל רוח שתי אמות דופן אמה כנגד אמה, והריוח בינתים

[50] באמצע נותן לכל רוח לוח רחבה אמה; ובגמרא מפרש באיזה בור בעי רבי מאיר פשוטין, דהא מודה רבי מאיר שיכול להניח עשר אמות ריוח בינתים, כדמפרש ואזיל

[51] דהיינו עשר אמות, כדמפרש בגמרא, ואם פחות - כל שכן שהוא יפה

[52] חומרא הוא, למעט מריוח שבינתים

[53] קולא הוא: דלא בעינן עשר מצומצמות, אלא שוחקות

[54] פסים

[55] ולעשות ההיקף קצר

[56] ובלבד שתהא משפת הבאר עד בין הפסין כדי ראשה ורובה של פרה; אבל בציר מהכי – לא: דילמא ממשיך אחר פרתו ומפיק לדוולא חוץ למחיצה, וקא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]