ביאור:בבלי עירובין דף יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

רישא רבי יוסי ברבי יהודה [1] וסיפא רבנן?

אִין, משום דקאי אבוה בשיטתיה [2].

אמר רב גידל אמר רב: שלשה - בחמש אסורין, בשבע מותרין [3].

אמרו ליה: אמר רב הכי?

אמר להו: אורייתא נביאי וכתיבי [4] דאמר רב הכי.

אמר רב אשי: מאי קשיא? דילמא הכי קאמר: הוצרכו לשש והקיפו בשבע [5] - אפילו בשבע מותרין [6]; לא הוצרכו אלא לחמש והקיפו בשבע - אפילו בחמש אסורין [7].

ואלא הא דקתני ובלבד שלא יהא בית סאתים פנוי - מאי לאו פנוי מאדם [8]?

לא, פנוי מכלים [9].

איתמר: שלשה ומת אחד מהן [10], שנים ונתוספו עליהן [11]: רב הונא ורבי יצחק: חד אמר שבת גורמת [12], וחד אמר דיורין גורמין [13].

תסתיים דרב הונא הוא דאמר שבת גורמת, דאמר רבה: בעאי מרב הונא ובעאי מרב יהודה: עירב דרך הפתח ונסתם הפתח, דרך החלון ונסתם החלון [14] – מהו [15]?

ואמר לי: שבת, הואיל והותרה – הותרה.

תסתיים.

לימא רב הונא ורבי יצחק בפלוגתא דרבי יוסי ורבי יהודה קמיפלגי, דתנן [עירובין פ"ט מ"ג]: 'חצר שנפרצה [16] משתי רוחותיה [17], וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו, וכן מבוי שניטלו קורותיו או לחייו [18] - מותרין לאותה שבת [19] ואסורין לעתיד לבא, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: אם מותרין לאותה שבת - מותרין לעתיד לבא, ואם אסורין לעתיד לבא - אסורין לאותה שבת [20]' [21]; לימא רב הונא דאמר כרבי יהודה, ורבי יצחק דאמר כרבי יוסי?

אמר לך רב הונא: אנא דאמרי אפילו לרבי יוסי: עד כאן לא קאמר רבי יוסי התם אלא דליתנהו למחיצות, הכא איתנהו למחיצות;

ורבי יצחק אמר: אנא דאמרי אפילו לרבי יהודה: עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם אלא דאיתנהו לדיורין, הכא ליתנהו לדיורין.

וחכמים אומרים אחד משני דברים:

היינו תנא קמא [22]?

איכא בינייהו יחיד ביישוב [23].

משנה:

ארבעה דברים פטרו במחנה [24]:

מביאין עצים מכל מקום [25];

ופטורין מרחיצת ידים, ומדמאי, ומלערב [26].

גמרא:

תנו רבנן: 'מחנה היוצאת למלחמת הרשות [27] - מותרין בגזל עצים יבשים [28];

רבי יהודה בן תימא אומר: אף חונין בכל מקום, ובמקום שנהרגו שם נקברין.

מותרין בגזל עצים יבשים:

האי - תקנתא דיהושע הוה, דאמר מר: עשרה תנאים התנה יהושע [29]: שיהו מרעין בחורשין [30] ומלקטין עצים משדותיהן!

התם בהיזמי והיגי, הכא בשאר עצים;

אי נמי: התם במחוברין, הכא בתלושין [31];

אי נמי: התם בלחין הכא ביבשים.

רבי יהודה בן תימא אומר: אף חונין בכל מקום ובמקום שנהרגים שם נקברים:

פשיטא: מת מצוה הוא, ומת מצוה קונה מקומו [32]!

לא, צריכא: אף על גב

(עירובין יז ב)

דאית ליה קוברין [33], דתניא: איזהו מת מצוה? - כל שאין לו קוברין; קורא ואחרים עונין אותו - אין זה מת מצוה; ומת מצוה קנה מקומו;

והתניא: 'המוצא מת מוטל בסרטיא [34] - מפניהו לימין אסרטיא או לשמאל אסרטיא*; שדה בור ושדה ניר - מפניהו לשדה בור; שדה ניר ושדה זרע - מפניהו לשדה ניר;

היו שתיהן נירות, שתיהן זרועות, שתיהן בורות - מפניהו לכל רוח שירצה' *[35]?

אמר רב ביבי: הכא - במת מוטל על המיצר עסקינן [36]: מתוך שניתנה רשות לפנותו מן המיצר [37] - מפניהו לכל רוח שירצה.

ופטורין מרחיצת ידים:

אמר אביי: לא שנו אלא מים ראשונים, אבל מים אחרונים – חובה!

אמר רב חייא בר אשי: מפני מה אמרו 'מים אחרונים חובה'? - מפני שמלח סדומית יש, שמסמא את העינים [38].

אמר אביי: ומשתכחא כקורטא בכורא [39].

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: כייל מילחא [40] – מאי [41]?

אמר ליה: [הא] לא מיבעיא.

ומדמאי: -

דתנן [דמאי פ"ג מ"א]: מאכילין את העניים דמאי ואת אכסניא דמאי [42];  

אמר רב הונא: תנא: בית שמאי אומרים אין מאכילין את העניים דמאי ואת אכסניא דמאי, ובית הלל אומרים מאכילין את העניים דמאי ואת אכסניא דמאי.

ומלערב:

אמרי דבי רבי ינאי: לא שנו אלא עירובי חצירות, אבל עירובי תחומין – חייבין, דתני רבי חייא: 'לוקין על עירובי תחומין - דבר תורה [43]';

מתקיף לה רבי יונתן: וכי לוקין על לאו שב'אל'?

מתקיף רב אחא בר יעקב: אלא מעתה דכתיב (ויקרא יט לא) אל תפנו אל האובות ואל הידעונים [אל תבקשו לטמאה בהם אני ה' אלקיכם], הכי נמי דלא לקי?

רבי יונתן הכי קשיא ליה: לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין [44], וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין [45] - אין לוקין עליו [46].

אמר רב אשי: מי כתיב 'אל יוציא'? 'אל יצא' כתיב (שמות טז כט: ראו כי ה' נתן לכם השבת על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו ביום השביעי) [47]. רבנו חננאל: פי': בהוצאת חפץ אזהרת מיתת ב"ד, ביציאת תחומין אין שם מיתה – ולכן יש שם מלקות. כלומר: באזהרת מיתת ב"ד מסתכלים לא על הפסוק אלא על העבירה. וזה אליבא רבי עקיבא, שהרי אליבה דשאר חכמים עירובי תחומין מדרבנן – אלא אם כן רבי חייא מדבר שחייבין מלקות - מרדות מדרבנן!

הדרן עלך מבוי שהוא גבוה



עירובין פרק שני עושין פסין לביראות

משנה:

עושין פסין לביראות [48], ארבעה דיומדין נראין כשמונה [49] - דברי רבי יהודה;

רבי מאיר אומר: שמונה, נראין כשנים עשר, ארבעה דיומדים וארבעה פשוטין [50], גובהן עשרה טפחים ורוחבן ששה ועוביים כל שהוא, וביניהן כמלא שתי רבקות של שלש שלש בקר [51] - דברי רבי מאיר;

רבי יהודה אומר: של ארבע, קשורות ולא מותרות [52], אחת נכנסת ואחת יוצאת [53];

מותר להקריב [54] לבאר [55], ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושותה [56];

מותר

הערות[עריכה]

  1. ^ דקאמר יחיד בית סאתים, דאי רבנן - אפילו ליחיד כל צרכו יהבינן
  2. ^ גבי יחיד קאמר רבי יהודה נמי דאין נותנין לו אלא בית סאתים במחיצת שתי או ערב
  3. ^ כלומר: פעמים שלשה אנשים אסורין אפילו בחמש סאין, ופעמים שמותרין אפילו בשבע
  4. ^ שבועה הוא
  5. ^ שתי בלא ערב
  6. ^ דליכא בית סאתים פנוי
  7. ^ דהשתא לא מהני מחיצות, הואיל והוקפו לבית סאתים יותר מכדי צרכן
  8. ^ כגון שלשה שהקיפו שמונה סאים: דכי יהבת לכל חד בית סאתים - אכתי פשו להו בית סאתים פנוי בלא בעלים; אבל שבע – לא: דכי יהבת בית סאתים לכל חד - לא פש ליה אלא חד בית סאה בלא בעלים
  9. ^ כלומר: שיש בין המחיצות בית סאתים פנוי שלא היו צריכין לו; ואף על גב דאינהו שלשה, אם אין צריכין אלא לבית סאתים והקיפו ארבע סאין - נמי בטלי מחיצות
  10. ^ ביום השבת
  11. ^ בשבת
  12. ^ שלשה ומת אחד מהן, הואיל וגורמת שבת להתיר - מותרין השנים אפילו לרבי יהודה; שנים והקיפו יותר מבית סאתים - אף על פי שניתוספו עליהן דיורין - אסורין לרבי יהודה, הואיל וכשנכנסה שבת גרמה לאיסור
  13. ^ שלשה ומת אחד מהן, דבצרי דיורין - אסורין אם הקיפו יותר מבית סאתים, שנים ונתוספו עליהן - מותרין, דאיכא דיורין
  14. ^ אם היו שתי חצרות ופתח ביניהם, ועירבו דרך הפתח ונסתם הפתח, או אם היו שתי חנויות ופתח ביניהם: דעירבו על דעת הפתח ועכשיו נסתם בשבת, שנפלה כנגדו מפולת
  15. ^ מי שרי לאשתמושי דרך שאר חלונות הפחותות מארבעה, שאין ראויות לעירוב, כדאמרינן בפרק 'חלון' (עירובין עו א)
  16. ^ בשבת
  17. ^ מפרש בפרק 'כל גגות'
    עמוד ב
    מאי טעמא נקט משתי רוחותיה
  18. ^ גירסת רש"י: שניטלה קורתו או לחיו - בשבת
  19. ^ דאמרינן: הואיל והותרה - הותרה
  20. ^ ומפרשינן בפרק 'כל הגגות' (עירובין צה א) דרבי יוסי - לאיסור, והכי קאמר: כשם שאסורים לעתיד לבא - כך אסורין לאותה שבת
  21. ^ אלמא לא אמרינן 'הואיל והותרה - הותרה' [כדאמר רב הונא], [אלא]כדרבי יצחק
  22. ^ רבנן קמאי, דאמרי לא דברו בשיירא אלא בהווה, ולעולם יחיד נמי מותר
  23. ^ דתנא קמא, דקאמר לא דברו בשיירא אלא בהווה, ולעולם יחיד נמי מותר - יחיד דומיא דשיירא: דבדרך, ולא ביישוב, הואיל ויכול לעשות מחיצה הוגנת; ורבנן בתראי - אמילתיה דרבי יוסי ברבי יהודה קא מהדרי, דקאמר איהו 'אינה מחיצה' לא בדרך ולא ביישוב, ואמרי ליה רבנן: אחד משני דברים, או שתי או ערב - מחיצה היא, אחד יחיד ואחד רבים, בין בדרך בין ביישוב
  24. ^ היוצאת למלחמה
  25. ^ ואין חוששין לגזל
  26. ^ עירובי חצירות: אם הקיפו אלו ואלו ומחיצה מפסקת ביניהם, ויש שם פתח - אין צריכין לערב
  27. ^ סתם מלחמת רשות - ממלחמת יהושע ואילך: שהיא היתה מלחמת מצוה
  28. ^ וכל שכן לחים
  29. ^ בבא קמא בפרק 'מרובה' (פ,א)
  30. ^ שיהא כל אדם מוליך בהמותיו לרעות ביער של חברו, ולא יקפיד בעל היער, משום דלאו לקצירה קאי
  31. ^ אף על פי שתלשום הבעלים לצרכן להיסק, ויש בהם משום גזל אצל אחרים - מותר לאנשי מחנה
  32. ^ אחד מעשרה תנאין שהתנה יהושע הוא
  33. ^ שיש לו יורשין
  34. ^ דרך כבושה
  35. ^ מפניהו? - ואי סלקא דעתך קנה מקומו, היכי מצי למשקליה מהתם
  36. ^ שמושכב ברוחב הדרך ממיצר למיצר
  37. ^ מפני כהנים ועושי טהרות שלא יאהילו עליו
  38. ^ ואמור רבנן (ברכות מ א): אחר כל אכילתך אכול מלח, ומשום מלח שטבל בו אצבעו תיקנו מים אחרונים
  39. ^ בכור מלח יש מעט מאותו מלח סדומית, כמין קורט קטן
  40. ^ מדד מלח לחמרים
  41. ^ צריך ליטול ידיו או לא
  42. ^ דמאי = ספק מעושר ספק אינו מעושר, דרוב עמי הארץ מעשרין הן, וחומרא דרבנן היא, וגבי הנך אקילו רבנן; אכסניא = חיל הבא למלך ישראל להלחם על אויביהם, וישראלים הם
  43. ^ דכתיב (שמות טז כט) אל יצא איש ממקומו, ומהכא ילפינן תחומין בפרק 'מי שהוציאוהו' (עירובין נא א)
  44. ^ דסלקא דעתך 'אל יוציא' הוא, ונפקא לן הוצאה מרשות לרשות מיניה, וההיא אב מלאכה היא, וממיתין עליה
  45. ^ שלא יעשה כן, שמתחייב עליו מיתת בית דין
  46. ^ אפילו לא התרו בו למיתה והתרו בו למלקות, דהשתא לא מיקטיל - אפילו הכי לא לקי, דלאזהרת מיתה ניתן, ולא למלקות
  47. ^ ואין כאן לשון הוצאת משוי
  48. ^ שברשות הרבים; וביראות עצמן - רשות היחיד הן: שעמוקים עשרה, ואין יכול למלאות מהן! ועושים פסין אלו להכין להן היקף שיהו הפסין הללו עושין את סביבות הבור רשות היחיד, וימלא ויוציא ויניח שם, ותיכנס בהמתו וישקנה
  49. ^ עמודין הנראין כשנים, שעשוי כמרזב שלנו, וכשנועצו בקרקע לפאת דרומית מערבית - נוטה דופנו אחד למזרח וצידו אחד לצפון, והשני לפאת מערבית צפונית נוטה צידו אחד למזרח וצידו אחד לדרום, וכשנותן ארבעתן לארבע הפיאות - נמצא לכל רוח שתי אמות דופן אמה כנגד אמה, והריוח בינתים
  50. ^ באמצע נותן לכל רוח לוח רחבה אמה; ובגמרא מפרש באיזה בור בעי רבי מאיר פשוטין, דהא מודה רבי מאיר שיכול להניח עשר אמות ריוח בינתים, כדמפרש ואזיל
  51. ^ דהיינו עשר אמות, כדמפרש בגמרא, ואם פחות - כל שכן שהוא יפה
  52. ^ חומרא הוא, למעט מריוח שבינתים
  53. ^ קולא הוא: דלא בעינן עשר מצומצמות, אלא שוחקות
  54. ^ פסים
  55. ^ ולעשות ההיקף קצר
  56. ^ ובלבד שתהא משפת הבאר עד בין הפסין כדי ראשה ורובה של פרה; אבל בציר מהכי – לא: דילמא ממשיך אחר פרתו ומפיק לדוולא חוץ למחיצה, וקא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים