ביאור:בבלי עירובין דף עב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

וחד אמר: ביין דכולי עלמא לא פליגי דבעינן תרתי ^[1], כי פליגי בפת ^[2].

מיתיבי: וחכמים אומרים: או מערבין או משתתפין; מאי? לאו או מערבין בחצר בפת או משתתפין במבוי ביין ^[3]?

אמר רב גידל אמר רב: הכי קאמר: או מערבין בחצר בפת ומותרין כאן וכאן, או משתתפין במבוי בפת ^[4] ומותרין כאן וכאן.

אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי מאיר;

ורב הונא אמר: מנהג כרבי מאיר;

ורבי יוחנן: אמר נהגו העם כרבי מאיר.

^[5]

משנה:

חמשה חבורות ששבתו בטרקלין אחד ^[6]:

בית שמאי אומרים: עירוב לכל חבורה וחבורה ^[7];

ובית הלל אומרים: עירוב אחד לכולן ^[8]; ומודים בזמן שמקצתן שרויין בחדרים או בעליות שהן צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה ^[9].

גמרא:

אמר רב נחמן: מחלוקת ^[10] במסיפס ^[11], אבל במחיצה עשרה - דברי הכל עירוב לכל חבורה וחבורה.

איכא דאמרי אמר רב נחמן: אף במסיפס מחלוקת ^[12].

פליגי בה ^[13] רבי חייא ורבי שמעון ברבי: חד אמר מחלוקת ^[14] במחיצות המגיעות לתקרה, אבל מחיצות שאין מגיעות לתקרה ^[15] - דברי הכל עירוב אחד לכולן ^[16]; וחד אמר: מחלוקת במחיצות שאין מגיעות לתקרה, אבל מחיצות המגיעות לתקרה - דברי הכל צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה.

עמוד ב

מיתיבי: אמר רבי יהודה הסבר ^[17]: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מחיצות המגיעות לתקרה שצריכין עירוב לכל חבורה וחבורה; על מה נחלקו? - על מחיצות שאין מגיעות לתקרה: שבית שמאי אומרים עירוב לכל חבורה וחבורה, ובית הלל אומרים עירוב אחד לכולן; למאן דאמר במחיצות המגיעות לתקרה מחלוקת – תיובתא, ולמאן דאמר במחיצות שאין מגיעות לתקרה מחלוקת – סייעתא; להך לישנא דאמר רב נחמן מחלוקת במסיפס ^[18] –תיובתא ^[19]; ^[20] להך לישנא דאמר רב נחמן אף במסיפס מחלוקת ^[21] - לימא תהוי תיובתא ^[22]?

אמר לך רב נחמן: פליגי במחיצה והוא הדין במסיפס, והאי דקא מיפלגי במחיצה - להודיעך כחן דבית הלל.

וליפלגי במסיפס להודיעך כחן דבית שמאי?

כח דהיתרא עדיף.

אמר רב נחמן אמר רב: הלכה כרבי יהודה הסבר ^[23].

אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין [עירובין פ"ו מ"ו] נמי דיקא, דקתני ומודים בזמן שמקצתן שרויין בחדרים ובעליות שצריכין עירוב לכל חבורה וחבורה; מאי חדרים ומאי עליות? אילימא חדרים = חדרים ממש ^[24] ועליות = עליות ממש, פשיטא! אלא לאו כעין חדרים כעין עליות, ומאי ניהו מחיצות המגיעות לתקרה? - שמע מינה!

תנא: במה דברים אמורים ^[25]? - כשמוליכין את עירובן למקום אחר ^[26], אבל אם היה עירובן בא אצלן ^[27] - דברי הכל עירוב אחד לכולן. ^[28]

כמאן אזלא הא דתניא: חמשה ^[29] שגבו את עירובן כשמוליכין את עירובן למקום אחר - עירוב אחד לכולן?

כמאן? כבית הלל!

ואיכא דאמרי: 'במה דברים אמורים? - כשהיה עירוב בא אצלן, אבל אם היו מוליכין את עירובן למקום אחר - דברי הכל צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה'; ^[30]

כמאן אזלא הא דתניא חמשה שגבו את עירובן, כשמוליכין את עירובן למקום אחר - עירוב אחד לכולן?

כמאן? דלא כחד!

משנה:

האחין ^[31] שהיו אוכלין על שלחן אביהם וישנים בבתיהם ^[32] - צריכין עירוב לכל אחד ואחד ^[33]; לפיכך: אם שכח אחד מהם ולא עירב - מבטל את רשותו ^[34];

אימתי?

בזמן שמוליכין עירובן במקום אחר ^[35], אבל אם היה עירוב ^[36] בא אצלן ^[37], או שאין עמהן דיורין בחצר ^[38] - אינן צריכין לערב ^[39].

גמרא:

שמע מינה: מקום לינה גורם ^[40]!?

אמר רב יהודה אמר רב: במקבלי פרס שנו ^[41].

תנו רבנן: 'מי שיש לו בית שער, אכסדרה ומרפסת בחצר חבירו - הרי זה אין אוסר עליו <את> בית התבן <ואת> בית הבקר בית העצים ובית האוצרות - הרי זה אוסר עליו;

רבי יהודה אומר: אינו אוסר אלא מקום דירה בלבד;

אמר רבי יהודה: מעשה בבן נפחא שהיו לו חמש חצרות באושא, ובא מעשה לפני חכמים, ואמרו: אינו אוסר אלא בית דירה בלבד.'

בית דירה? סלקא דעתך?

אלא אימא 'מקום דירה'.

מאי מקום דירה?

רב אמר:

הערות

^ אפילו רבנן מודו דלא סמכינן עליה בחצר דלא אמרינן מגו
^ ופליגי בין בשיתוף בין בעירוב, דלרבי מאיר אין סומכין על זה במקום זה
^ וקשיא למאן דאמר ביין לא פליגי
^ דמשתתפין דומיא דמערבין קתני
^ הלכתא ומנהג ונהגו, בפרק בתרא דתענית (כו,ב) מפורש: הלכה - דרשינן בפירקא: הלכה כרבי מאיר; מנהג - מדרש לא דרשינן, אורויי מורינן ליחיד הבא לימלך; נהגו - אורויי נמי לא מורינן, ואי עבוד - לא מחינן בהו.
^ וחלקוהו לחמשה, וכולן יש להן פתח מן הטרקלין לחצר וצריך לערב עם שאר בני חצר
^ בית שמאי אומרים - רשויותיהן חלוקין, וצריך לכל חבורה ליתן פת בעירוב החצר, דהוו להו כחמשה בתים; והוא הדין דאם באו להוציא מרשות זו לזו - צריכין עירוב ביניהן
^ אין מחיצה זו חילוק רשות, דמחיצה שפלה היא, כדמפרש בגמרא, הלכך: עירוב אחד לכולן; ובתוך הטרקלין נמי מוציאין מזו לזו בלא עירוב, שהטרקלין מחברן; וכיון דביניהן אין צריך עירוב - נעשה אחד מהן שליח לכולן, דאמרינן לקמן: 'חמשה שגבו את עירובן', כלומר: ששרויין בחמשה בתים בחצר, ועירבו ביניהן והוו להו חדא, ואם באין לערב עם אחרים - עירוב אחד לכולן
^ דהוו להו כחמשה בתים; ולא דמו לחמשה שגבו את עירובן: שהרי לא עירבו ביניהן
^ בשרשויותיהן חלוקות
^ מחיצה נמוכה של חתיכות עצים; דהתם - לבית הלל בית אחד הוא, ודמו לחמשה שגבו את עירובן, דהני נמי כמי שעירבו דמי
^ דלא תימא בית שמאי במחיצה עשרה - הוא דאסרי, ובמסיפס מודו, אלא: אפילו במסיפס נמי אסרי
^ אמתניתין קאי
^ בית שמאי ובית הלל
^ אפילו הן עשרה
^ ופליגי אתרוייהו לישני דרב נחמן: דהא לישנא קמא קאמר דבמחיצה עשרה מודו דחלוק הוי, והכא אמרינן אפילו במגיעות לתקרה פליגי; וללישנא בתרא קאמר דבמסיפס נמי פליגי, ואסרי בית שמאי, והכא אמרי דאפילו במחיצות עשרה לא אסרו, אלא במחיצות המגיעות לתקרה
^ על שם חורפיה קרי ליה הכי
^ אבל במחיצות מודו בית הלל
^ דהא בהדיא קתני דבמחיצות שרו
^ אלא
^ דקאמר דבמסיפס נמי אסרי בית שמאי
^ מי לימא דתהוי הא תיובתיה: דקתני במחיצות הוא דפליגי, הא במסיפס – מודו!
^ דבמחיצות המגיעות לתקרה - מודו
^ שלא היו מחוברין מעולם
^ דאסרי בית שמאי
^ באחד משאר בתי החצר
^ אבל אם היו שאר בני החצר מביאין פיתן לטרקלין
^ והאי תנא - מדקא מפליג בין מקום אחר לבא אצלן - סבירא ליה טעמייהו דבית שמאי ובית הלל לאו במחיצות פליגי, אלא אפילו לבית שמאי נמי טרקלין מחברן ואין צריך עירוב בינייהו, והוו להו כחמשה שגבו את עירובן, וסבירא להו דחמשה שעירבו את חצירן ובאין לערב עם חצר אחרת - אם מוליכין שם את עירובן - אין אחד מהן שליח לכולן, אלא כולן צריכין ליתן פת, ואם עירוב בא בבית אחד מהן - כולן שוין שם; והנך דטרקלין נמי: כיון דרשות אחת היא - להני דמו; דאי לבית שמאי רשויות חלוקות הן, והן לא עירבו, כי עירוב בא אצלן - מאי הוי?
^ שדרין בחצר ועירבו את חצירן
^ ובהא פליגי: דבית שמאי סברי: אף על פי שרשות אחת היא, ודמי לחמשה שעירבו ועירוב בא אצלן - אפילו הכי כולהו בעי לערובי; ובית הלל סברי: כיון דעירוב בא אצלן – לא.
^ 'השותפין' - לא גרסינן
^ והם ואביהם ואחרים דרין בחצר אחת
^ אם רוצין לערב עם שאר בני החצר; וטעמא מפרש בגמרא
^ צריך לבטל את רשותו
^ לתתו באחד מבתי שאר בני החצר: דהואיל והוזקקו לעירוב - אמרינן בגמרא: מגו דשאר דיורין אסרי - אינהו נמי אסרי, וצריכין כולן ליתן פת הואיל וחלוקין דיוריהן בלינה, ומקבלי פרס הן, כדמוקי בגמרא: שאין אוכלין בבית אביהן ממש
^ כל החצר
^ בא לבית אביהן, שלא הוזקקו לעירוב, דאמרינן ב'מי שהוציאוהו' (עירובין מט א): בית שמניחין בו עירוב - אין צריך ליתן את הפת, והם כולם נמשכין בו
^ שאין דיורין מזקיקין אותן לעירוב
^ דכיחידים הן
^ דאי הוו ישנים בבית אביהן - אפילו מוליכין עירובן למקום אחר לא הוו צריכין לערובי אלא אביהם, ונימא תיהוי תיובתיה דרב, דאמר לקמן בשמעתין 'מקום פיתא גורם', והרי אלו אוכלין בבית אביהם וחשבינן להו חלוקין
^ הוצאה מבית אביהם, ואין אוכלין על שולחנו ממש

[1] אפילו רבנן מודו דלא סמכינן עליה בחצר דלא אמרינן מגו

[2] ופליגי בין בשיתוף בין בעירוב, דלרבי מאיר אין סומכין על זה במקום זה

[3] וקשיא למאן דאמר ביין לא פליגי

[4] דמשתתפין דומיא דמערבין קתני

[5] הלכתא ומנהג ונהגו, בפרק בתרא דתענית (כו,ב) מפורש: הלכה - דרשינן בפירקא: הלכה כרבי מאיר; מנהג - מדרש לא דרשינן, אורויי מורינן ליחיד הבא לימלך; נהגו - אורויי נמי לא מורינן, ואי עבוד - לא מחינן בהו.

[6] וחלקוהו לחמשה, וכולן יש להן פתח מן הטרקלין לחצר וצריך לערב עם שאר בני חצר

[7] בית שמאי אומרים - רשויותיהן חלוקין, וצריך לכל חבורה ליתן פת בעירוב החצר, דהוו להו כחמשה בתים; והוא הדין דאם באו להוציא מרשות זו לזו - צריכין עירוב ביניהן

[8] אין מחיצה זו חילוק רשות, דמחיצה שפלה היא, כדמפרש בגמרא, הלכך: עירוב אחד לכולן; ובתוך הטרקלין נמי מוציאין מזו לזו בלא עירוב, שהטרקלין מחברן; וכיון דביניהן אין צריך עירוב - נעשה אחד מהן שליח לכולן, דאמרינן לקמן: 'חמשה שגבו את עירובן', כלומר: ששרויין בחמשה בתים בחצר, ועירבו ביניהן והוו להו חדא, ואם באין לערב עם אחרים - עירוב אחד לכולן

[9] דהוו להו כחמשה בתים; ולא דמו לחמשה שגבו את עירובן: שהרי לא עירבו ביניהן

[10] בשרשויותיהן חלוקות

[11] מחיצה נמוכה של חתיכות עצים; דהתם - לבית הלל בית אחד הוא, ודמו לחמשה שגבו את עירובן, דהני נמי כמי שעירבו דמי

[12] דלא תימא בית שמאי במחיצה עשרה - הוא דאסרי, ובמסיפס מודו, אלא: אפילו במסיפס נמי אסרי

[13] אמתניתין קאי

[14] בית שמאי ובית הלל

[15] אפילו הן עשרה

[16] ופליגי אתרוייהו לישני דרב נחמן: דהא לישנא קמא קאמר דבמחיצה עשרה מודו דחלוק הוי, והכא אמרינן אפילו במגיעות לתקרה פליגי; וללישנא בתרא קאמר דבמסיפס נמי פליגי, ואסרי בית שמאי, והכא אמרי דאפילו במחיצות עשרה לא אסרו, אלא במחיצות המגיעות לתקרה

[17] על שם חורפיה קרי ליה הכי

[18] אבל במחיצות מודו בית הלל

[19] דהא בהדיא קתני דבמחיצות שרו

[20] אלא

[21] דקאמר דבמסיפס נמי אסרי בית שמאי

[22] מי לימא דתהוי הא תיובתיה: דקתני במחיצות הוא דפליגי, הא במסיפס – מודו!

[23] דבמחיצות המגיעות לתקרה - מודו

[24] שלא היו מחוברין מעולם

[25] דאסרי בית שמאי

[26] באחד משאר בתי החצר

[27] אבל אם היו שאר בני החצר מביאין פיתן לטרקלין

[28] והאי תנא - מדקא מפליג בין מקום אחר לבא אצלן - סבירא ליה טעמייהו דבית שמאי ובית הלל לאו במחיצות פליגי, אלא אפילו לבית שמאי נמי טרקלין מחברן ואין צריך עירוב בינייהו, והוו להו כחמשה שגבו את עירובן, וסבירא להו דחמשה שעירבו את חצירן ובאין לערב עם חצר אחרת - אם מוליכין שם את עירובן - אין אחד מהן שליח לכולן, אלא כולן צריכין ליתן פת, ואם עירוב בא בבית אחד מהן - כולן שוין שם; והנך דטרקלין נמי: כיון דרשות אחת היא - להני דמו; דאי לבית שמאי רשויות חלוקות הן, והן לא עירבו, כי עירוב בא אצלן - מאי הוי?

[29] שדרין בחצר ועירבו את חצירן

[30] ובהא פליגי: דבית שמאי סברי: אף על פי שרשות אחת היא, ודמי לחמשה שעירבו ועירוב בא אצלן - אפילו הכי כולהו בעי לערובי; ובית הלל סברי: כיון דעירוב בא אצלן – לא.

[31] 'השותפין' - לא גרסינן

[32] והם ואביהם ואחרים דרין בחצר אחת

[33] אם רוצין לערב עם שאר בני החצר; וטעמא מפרש בגמרא

[34] צריך לבטל את רשותו

[35] לתתו באחד מבתי שאר בני החצר: דהואיל והוזקקו לעירוב - אמרינן בגמרא: מגו דשאר דיורין אסרי - אינהו נמי אסרי, וצריכין כולן ליתן פת הואיל וחלוקין דיוריהן בלינה, ומקבלי פרס הן, כדמוקי בגמרא: שאין אוכלין בבית אביהן ממש

[36] כל החצר

[37] בא לבית אביהן, שלא הוזקקו לעירוב, דאמרינן ב'מי שהוציאוהו' (עירובין מט א): בית שמניחין בו עירוב - אין צריך ליתן את הפת, והם כולם נמשכין בו

[38] שאין דיורין מזקיקין אותן לעירוב

[39] דכיחידים הן

[40] דאי הוו ישנים בבית אביהן - אפילו מוליכין עירובן למקום אחר לא הוו צריכין לערובי אלא אביהם, ונימא תיהוי תיובתיה דרב, דאמר לקמן בשמעתין 'מקום פיתא גורם', והרי אלו אוכלין בבית אביהם וחשבינן להו חלוקין

[41] הוצאה מבית אביהם, ואין אוכלין על שולחנו ממש

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]