ביאור:בבלי עירובין דף לט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לא יטייל אדם ^[1] על פתח מדינה כדי שיכנס למרחץ ^[2]' ^[3] - מיד הדר ביה!

ולא היא: שמע ליה ולא הדר ביה: התם מוכחא מילתא ^[4], הכא ^[5] לאו מוכחא מילתא היא ^[6]: אי צורבא מרבנן הוא - אמרינן שמעתא משכתיה ^[7], ואי עם הארץ הוא - אמרינן חמרא אירכס ליה ^[8].

גופא אמר רב יהודה: עירב ברגליו ביום ראשון - מערב ברגליו בשני; עירב בפת ביום ראשון ^[9] - מערב בפת ביום שני; עירב בפת בראשון - מערב ברגליו בשני; עירב ברגליו בראשון - אין מערב בפת בשני, שאין מערבין בתחלה בפת ^[10];

עירב בפת ביום ראשון מערב בפת ביום שני - אמר שמואל ובאותה הפת.

אמר רב אשי: דיקא נמי מתניתין, דקתני כיצד הוא עושה? - מוליכו בראשון ומחשיך עליו ונוטלו ובא לו, בשני מחשיך עליו ^[11] ואוכלו ובא לו;

ורבנן ^[12]?

דילמא התם ^[13] עצה טובה קא משמע לן ^[14].

משנה:

רבי יהודה אומר: ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר ^[15] - מערב אדם שני עירובין ^[16], ואומר ^[17]: "עירובי בראשון למזרח ובשני למערב", "בראשון למערב ובשני למזרח", "עירובי בראשון ובשני כבני עירי", "עירובי בשני ובראשון כבני עירי" - ולא הודו לו חכמים ^[18];

ועוד אמר רבי יהודה: מתנה אדם על הכלכלה ^[19] ביום טוב ראשון ^[20] - ואוכלה ^[21] בשני, וכן ביצה שנולדה בראשון - תאכל בשני, ולא הודו לו חכמים ^[22].

רבי דוסא בן הרכינס אומר: העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אומר: 'החליצנו ^[23] ה' אלהינו את יום ראש החדש הזה, אם היום אם למחר ^[24]', ולמחר הוא אומר 'אם היום אם אמש' - ולא הודו לו חכמים ^[25].

גמרא:

מאן לא הודו לו?

אמר רב: רבי יוסי היא, דתניא [תוספתא עירובין פ"ד מ"ב [ליברמן]]: 'מודים חכמים לרבי אליעזר בראש השנה, שהיה ירא שמא תתעבר ^[26] - מערב אדם שני עירובין ואומר "עירובי בראשון למזרח ובשני למערב", "בראשון למערב ובשני למזרח", "עירובי בראשון, ובשני כבני עירי", "עירובי בשני, ובראשון כבני עירי";

רבי יוסי אוסר ^[27];

אמר להן רבי יוסי: אי אתם מודים שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש ^[28]?'

עמוד ב

ורבנן?

^[29] התם ^[30] כי היכי דלא לזלזולי ביה ^[31].

ועוד אמר רבי יהודה [מתנה אדם על הכלכלה ^[32] ביום טוב ראשון ואוכלה ^[33] בשני, וכן ביצה שנולדה בראשון - תאכל בשני, ולא הודו לו חכמים]:

וצריכא ^[34]: דאי אשמעינן ראש השנה - בהא קאמר רבי יהודה משום דלא קעביד מידי, אבל כלכלה - דמיחזי כמתקן טיבלא - אימא מודה להו לרבנן ^[35]; ואי אשמעינן הני תרתי - משום דליכא למיגזר עלייהו, אבל ביצה - דאיכא למיגזר בה משום פירות הנושרין ומשום משקין שזבו ^[36] - אימא מודה להו לרבנן? – צריכא.

תניא: 'כיצד אמר רבי יהודה 'מתנה אדם על הכלכלה ביום טוב ראשון [של ראש השנה] ואוכלה בשני'? - היו לפניו שתי כלכלות של טבל, אומר "אם היום חול ולמחר קדש - תהא זו תרומה על זו, ואם היום קדש ולמחר חול - אין בדברי כלום, וקורא עליה שם ^[37], ומניחה; ולמחר הוא אומר ^[38] "אם היום חול - תהא זו תרומה על זו, ואם היום קדש - אין בדברי כלום, וקורא עליה שם ^[39], ואוכלה ^[40]; רבי יוסי אוסר; וכן היה רבי יוסי אוסר בשני ימים טובים של גליות ^[41]'. ^[42]

ההוא בר טביא ^[43] דאתא לבי ריש גלותא דאתציד ביום טוב ראשון של גליות ^[44] ואשתחיט ביום טוב שני; רב נחמן ורב חסדא אכלו ^[45], רב ששת לא אכל ^[46]; אמר רב נחמן: מאי אעביד ליה לרב ששת דלא אכיל בישרא דטביא?

אמר ליה רב ששת: והיכי איכול, דתני איסי ^[47] - ואמרי לה איסי תני ^[48]: וכן היה רבי יוסי אוסר שני ימים טובים של גליות?

אמר רבא: ומאי קושיא? דילמא ^[49]הכי קאמר: 'וכן היה רבי יוסי אוסר בשני יום טוב של ראש השנה בגולה ^[50]'!?

אי הכי של גליות? 'בגולה' מיבעי ליה ^[51]!?

אמר רב אשי: ומאי קושיא? דילמא ^[52] הכי קאמר: וכן היה רבי יוסי עושה איסור שני ימים טובים של גליות ^[53] כשני ימים טובים של ראש השנה לרבנן, דשרו ^[54]' ^[55].

אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל, אמר ליה: תני מר מידי בקדושות?

אמר ליה: תנינא: 'מודה רבי יוסי בשני ימים טובים של גליות ^[56]'.

אמר ליה: אי משכחת להו ^[57] - לא תימא להו ולא מידי ^[58].

^[59]

אמר רב אשי: לדידי אמר לי אמימר: ההוא בר טביא לאו איתצודי איתציד ^[60],

הערות[עריכה]

^ בשבת או ביום טוב סמוך לחשיכה
^ כדי להתקרב למרחץ להיות מזומן ליכנס כשתחשך מיד
^ אלמא: אף על גב דהילוך גרידא עביד ולא אמר מידי - אסור, וגבי עירוב, אי בדיבורא הוה אסור משום הכנה - בשתיקותא נמי הוה אסור
^ מאי בעי בשדהו, אם לא לידע מה היא צריכה, ורחמנא אמר ממצוא חפצך וגו' (ישעיהו נח יג), וכן בפתח המדינה
^ אבל חוץ לעיר עד התחום
^ לא מוכחא מילתא דלערובי לצורך מחר קאזיל, ולא מסקי אינשי אדעתייהו, אלא
^ שמהרהר בה ואין דעתו עליו
^ ואזיל לעיוני, דאפילו בשבת מותר להשיבו מתוך התחום לביתו, אבל מידי דאסיר ליה למיעבד בשבת - אסיר ליה לזמוני נפשיה לההוא מידי
^ ונאכל עירובו
^ מיום טוב לשבת, משום הכנה, דקרי ליה השתא שם 'עירוב'
^ באותה פת דקרא עליה שם מאתמול, והשתא קא שתיק; אבל לא בפת אחרת, דבעי למיקרי שם עירוב השתא
^ אביי ורבה בר חנן, דקא מתמהי לעיל אהכנה דרבה, ולא ילפי מהא מתניתין דדיקא כוותיה, דמשמע בפת אחרת לא - אלמא הכנה היא
^ מתניתין
^ הא דקתני נוטלו ובא לו - שלא יאבד ויפסיד פתו ויטרח באחרת, ולעולם, אי בעי - מערב באחרת, ודקתני 'אין עירוב לשני' - בקנייה קמייתא קאמר, אי לא הדר מערב
^ בגולה קמיירי, שמא יעשו בית דין הגדול אלול מעובר ויהיו שני ימים טובים, והוא צריך לילך בראשון לצד אחד ובשני לצד אחר
^ ומניחן בערב יום טוב, זה לכאן וזה לכאן
^ כדלעיל
^ דקסברי: קדושה אחת הן
^ של טבל
^ ראש השנה, ואומר: "אם היום חול - תהא זו תרומה על אלו, ואם היום קדש - אין בדברי כלום", דאין מגביהין תרומה ביום טוב, דשבות דרבנן היא, [במסכת ביצה], ולמחר אומר: "אם אתמול קדש והיום חול - תהא זו שאמרתי אתמול תרומה על אלו, ואם היום קדש ואתמול חול - כבר היא תרומה מאתמול"
^ ואוכל כלכלה המתוקנת, ומשייר התרומה
^ דסברי דתרוייהו קדושה אחת היא, ואין מגביהין בהן תרומה
^ זרזנו, והחליצנו כמו נחלץ חושים (במדבר לב יז)
^ אם היום הוא - החליצנו היום, ואם מחר - מחר
^ בגמרא מפרש אי אתנאה קאי, וקא סברי לאו ספק הוא אלא יום ראשון הוא ראש חדש, או אזכרון קאי, וקסברי דאין מזכירין של ראש חדש בראש השנה
^ אף על גב דפליגי עליה דרבי אליעזר בשבת ויום טוב - הכא מודו דשני ימים טובים של ראש השנה שתי קדושות הן: דחד מינייהו חול, ומשום ספיקא דלא ידעינן אי עברוהו בית דין וקדשו ירחא ביום שלשים ואחד והוה ליה ראשון חול, או ביום שלשים נקבע, והוי שני חול הוא דעבדי להו
'^ דקסבר: לאו משום ספיקא דשמא באו עדים ביום שלשים ספק ביום שלשים ואחד לחודיה איתקון, אלא אף משום שמא באו עדים מן המנחה ולמעלה איתקון, דתרוייהו קדישי, דאמור רבנן שהיו מצפין ביום שלשים של אלול שמא יבאו עדים שנראית הלבנה בו, ויקדשו בית דין את החדש היום ונוהגין אותו היום קדש שמא יום טוב הוא, ותניא: 'תמיד של ראש השנה, שחרית קרב כהלכתו = תמיד של חול, ושיר של חול המתוקן ליום בהשיר שהיו הלוים אומרים במקדש ביום הראשון כו' [תמיד פ"ז מ"ד]; בתמיד של בין הערבים אומר שיר אחר: הסירותי מסבל שכמו (תהלים פא ז) כדאמרינן בפרק בתרא של ראש השנה (ל,ב); ואם באו עדים אחר תמיד של בין הערבים - שכבר קרב בשיר של חול - תיקנו שיהיו מקדשין החדש מחר, ומיום המחרת מונין קביעתו כדי לומר שיר הראוי ליום טוב; ומכל מקום, גמר יום שלשים נוהגין קדש כתחלתו, שכך תקנו: שיהו נוהגין אותו היום קדש ואפילו גמרו של יום, ואף על פי שיודעין שידחה ליום המחרת, ולמחר קדש; והרחוקים מבית דין נוהגין שני ימים טובים - לאו משום ספק נראית לבנה ביום שלשים והוי שני חול, ספק ביום שלשים ואחד והוי ראשון חול' קא עבדי, אלא משום שמא באו עדים אחר תמיד של בין הערבים ונהגו בית דין שניהן קדש קא עבדי, אלמא: שניהן קדש
^ אנן דרחקינן מבית דין - מספקא לן דילמא הכי הוה, ותרוייהו קדש
^ אמרי לך:
^ כיון דנדחה ליום המחרת - הוי ראשון חול, ולא הוי קודש אלא חד; והאי דתקון לגמור היום בקדושה
^ כי היכי דלא לזלזולי ביום שלושים של שנה האחרת; דאי שריית להו לעשות בו מלאכה מן המנחה ולמעלה, כשיודעין שידחה - אתו למיעבד ביה נמי קודם המנחה, ושמא יבואו עדים קודם המנחה ויהא היום קדש - ונמצא שעשו מלאכה ביום טוב
^ של טבל
^ ואוכל כלכלה המתוקנת, ומשייר התרומה
^ לרבי יהודה לאורויי דשתי קדושות הן בהנך תלת מילי: לענין עירוב וכלכלה וביצה
^ הכי גרסינן - אבל כלכלה דמיחזי כמתקן טיבלא אימא לא
^ ביצה שנולדה ביום טוב איתסר בכלל גזירת פירות הנושרין: שגזרו עליהן שמא יעלה ויתלוש, ויש שאוסרים בכלל משקין שזבו מן הענבים שגזרו עליהן משום שמא יסחוט, והך פלוגתא בשמעתא קמייתא דביצה
^ בתנאי, כמו שאמרנו
^ על אותה עצמה שתהא תרומה על חברתה
^ על אותה של תרומה
^ לחברתה
^ כגון שני ימים של פסח ועצרת וסוכות, שהתורה אמרה יום אחד שבתון ובגולה עושין שני ימים מפני שרחוקין מבית דין ואין יודעין אם הוקבעו תשרי וניסן ביום שלשים או ביום שלשים ואחד; ואף על גב דמשום ספק, וחד מינייהו חול - אפילו הכי מחמיר בהו רבי יוסי
^ והנך דראש השנה לא קרי להו 'של גלויות' - מפני שאף בירושלים פעמים היו נעשין שני ימים, וכגון שבאו עדים מן המנחה ולמעלה.
^ צבי
^ ועל ידי נכרים
^ ממה נפשך: אי אתמול חול - הרי מותר; ואי אתמול קודש - הרי היום חול והרי המתננו בכדי שיעשה
^ משום דקא סבר קדושה אחת היא
^ בניחותא
^ ובלשון תימא כלומר: איסי תני וכו', ואנא איכול?
^ הך סיפא נמי אראש השנה קאי, ו
^ כל ראשי שנים, כאותו שהיו עושים בירושלים כשבאים העדים מן המנחה ולמעלה
^ 'של גלויות' - משמע בהני שאין נעשים שנים אלא בגולה
^ האי אוסר
^ קל
^ דפליגי עליו ואמרי מותר, כדתניא לעיל: מודים חכמים לרבי אליעזר
^ ומוטב לתרוצי הכי מילתיה, ולא נוקי שבשתא ברבי יוסי, דקיימא לן רבי יוסי נמוקו עמו, והאי חומרא - בלא טעמא הוא
^ דשתי קדושות הן
^ לרב נחמן ורב חסדא
^ לא תימא להו להאי מילתא, דמיכספי לי על דלא אכלית מיניה
^ פסק: ושמעינן מדרב נחמן ורב חסדא ומדרבה בר שמואל, ומדרב ששת דהדר ביה, ומדרבא דאמר במסכת ביצה (יז,א): מניח אדם עירובי תבשילין ועירובי תחומין מיום טוב לחבירו ומתנה, ומדרב דאמר במסכת ביצה (ד,ב) בשני ימים טובים של גלויות ביצה שנולדה בזה - מותרת בזה, וקבעי הלכתא כוותיה דדבר הניצוד או הנלקט מן המחובר ביום טוב הראשון של גלויות - ממתין לערב בכדי שיעשו, ומותר, דמכולהו שמעינן דאחד מהן חול; דאי מספקא לן בקדושה אחת - אמאי מישתרי בהו ביצה, ואי משום דביצה איסורא דרבנן היא - הא לא אישתרי בשני ימים טובים של ראש השנה! ועוד: קיימא לן במסכת ביצה (ד,א) דספיקא דרבנן בדבר שיש לו מתירין - אסור, ועוד: צידת צבי מלאכה דאורייתא היא, ושרייא! ובהלכות גדולות אסר, ויליף טעמא מדקבע רב פפא הילכתא: נכרי שהביא דורון לישראל כו', ומוקי דהאי לערב אסורין בכדי שיעשו - לערב של מוצאי יום טוב שני קאמר, דליהוי ראוי לעשות קאמר; ובעיני נראה שאינו כן, אלא כדסתם ואמר 'לערב' סתם, אי ביום טוב ראשון הביאו - ימתין לערב בכדי שיעשו ואוכלו, ולפיכך צריך להמתין, דשמא היה היום קדש ולמחר חול, ובעי המתנה בכדי שיעשו, ואי הוה איפכא - כל שכן דאף בלא המתנה היו מותרין! ואי ביום שני הביאום - ימתין לערב בכדי שיעשו, דשמא היום קדש הוא. ותדע דעיקר מילתיה דרב פפא - לערב יום טוב ראשון איתמר, דאמר לקמן (עירובין מ ב): הנהו בני גננא דגזו להו נכרים אסא ביום טוב שני - לאורתא שרא להו רבינא לאורוחי לאלתר, אלמא קסבר: כי בעינן בכדי שיעשו - ביום טוב ראשון, דהא קים לן בקביעא דירחא דראשון עיקר, והא דעבדינן תרי יומי - משום דשלחו מתם 'הזהרו כו', אבל יום טוב שני, דקיל - לא בעינן בכדי שיעשו; ומסקנא קבעינן הילכתא אף ביום טוב שני בכדי שיעשו, דלא ליתו לזלזולי ביה, ותשובת הגאון יש בידי כן. עד כאן פסק.
^ דודאי פשיטא ליה לרב ששת דשרי בשני

[1] בשבת או ביום טוב סמוך לחשיכה

[2] כדי להתקרב למרחץ להיות מזומן ליכנס כשתחשך מיד

[3] אלמא: אף על גב דהילוך גרידא עביד ולא אמר מידי - אסור, וגבי עירוב, אי בדיבורא הוה אסור משום הכנה - בשתיקותא נמי הוה אסור

[4] מאי בעי בשדהו, אם לא לידע מה היא צריכה, ורחמנא אמר ממצוא חפצך וגו' (ישעיהו נח יג), וכן בפתח המדינה

[5] אבל חוץ לעיר עד התחום

[6] לא מוכחא מילתא דלערובי לצורך מחר קאזיל, ולא מסקי אינשי אדעתייהו, אלא

[7] שמהרהר בה ואין דעתו עליו

[8] ואזיל לעיוני, דאפילו בשבת מותר להשיבו מתוך התחום לביתו, אבל מידי דאסיר ליה למיעבד בשבת - אסיר ליה לזמוני נפשיה לההוא מידי

[9] ונאכל עירובו

[10] מיום טוב לשבת, משום הכנה, דקרי ליה השתא שם 'עירוב'

[11] באותה פת דקרא עליה שם מאתמול, והשתא קא שתיק; אבל לא בפת אחרת, דבעי למיקרי שם עירוב השתא

[12] אביי ורבה בר חנן, דקא מתמהי לעיל אהכנה דרבה, ולא ילפי מהא מתניתין דדיקא כוותיה, דמשמע בפת אחרת לא - אלמא הכנה היא

[13] מתניתין

[14] הא דקתני נוטלו ובא לו - שלא יאבד ויפסיד פתו ויטרח באחרת, ולעולם, אי בעי - מערב באחרת, ודקתני 'אין עירוב לשני' - בקנייה קמייתא קאמר, אי לא הדר מערב

[15] בגולה קמיירי, שמא יעשו בית דין הגדול אלול מעובר ויהיו שני ימים טובים, והוא צריך לילך בראשון לצד אחד ובשני לצד אחר

[16] ומניחן בערב יום טוב, זה לכאן וזה לכאן

[17] כדלעיל

[18] דקסברי: קדושה אחת הן

[19] של טבל

[20] ראש השנה, ואומר: "אם היום חול - תהא זו תרומה על אלו, ואם היום קדש - אין בדברי כלום", דאין מגביהין תרומה ביום טוב, דשבות דרבנן היא, [במסכת ביצה], ולמחר אומר: "אם אתמול קדש והיום חול - תהא זו שאמרתי אתמול תרומה על אלו, ואם היום קדש ואתמול חול - כבר היא תרומה מאתמול"

[21] ואוכל כלכלה המתוקנת, ומשייר התרומה

[22] דסברי דתרוייהו קדושה אחת היא, ואין מגביהין בהן תרומה

[23] זרזנו, והחליצנו כמו נחלץ חושים (במדבר לב יז)

[24] אם היום הוא - החליצנו היום, ואם מחר - מחר

[25] בגמרא מפרש אי אתנאה קאי, וקא סברי לאו ספק הוא אלא יום ראשון הוא ראש חדש, או אזכרון קאי, וקסברי דאין מזכירין של ראש חדש בראש השנה

[26] אף על גב דפליגי עליה דרבי אליעזר בשבת ויום טוב - הכא מודו דשני ימים טובים של ראש השנה שתי קדושות הן: דחד מינייהו חול, ומשום ספיקא דלא ידעינן אי עברוהו בית דין וקדשו ירחא ביום שלשים ואחד והוה ליה ראשון חול, או ביום שלשים נקבע, והוי שני חול הוא דעבדי להו

[27] '^ דקסבר: לאו משום ספיקא דשמא באו עדים ביום שלשים ספק ביום שלשים ואחד לחודיה איתקון, אלא אף משום שמא באו עדים מן המנחה ולמעלה איתקון, דתרוייהו קדישי, דאמור רבנן שהיו מצפין ביום שלשים של אלול שמא יבאו עדים שנראית הלבנה בו, ויקדשו בית דין את החדש היום ונוהגין אותו היום קדש שמא יום טוב הוא, ותניא: 'תמיד של ראש השנה, שחרית קרב כהלכתו = תמיד של חול, ושיר של חול המתוקן ליום בהשיר שהיו הלוים אומרים במקדש ביום הראשון כו' [תמיד פ"ז מ"ד]; בתמיד של בין הערבים אומר שיר אחר: הסירותי מסבל שכמו (תהלים פא ז) כדאמרינן בפרק בתרא של ראש השנה (ל,ב); ואם באו עדים אחר תמיד של בין הערבים - שכבר קרב בשיר של חול - תיקנו שיהיו מקדשין החדש מחר, ומיום המחרת מונין קביעתו כדי לומר שיר הראוי ליום טוב; ומכל מקום, גמר יום שלשים נוהגין קדש כתחלתו, שכך תקנו: שיהו נוהגין אותו היום קדש ואפילו גמרו של יום, ואף על פי שיודעין שידחה ליום המחרת, ולמחר קדש; והרחוקים מבית דין נוהגין שני ימים טובים - לאו משום ספק נראית לבנה ביום שלשים והוי שני חול, ספק ביום שלשים ואחד והוי ראשון חול' קא עבדי, אלא משום שמא באו עדים אחר תמיד של בין הערבים ונהגו בית דין שניהן קדש קא עבדי, אלמא: שניהן קדש

[28] אנן דרחקינן מבית דין - מספקא לן דילמא הכי הוה, ותרוייהו קדש

[29] אמרי לך:

[30] כיון דנדחה ליום המחרת - הוי ראשון חול, ולא הוי קודש אלא חד; והאי דתקון לגמור היום בקדושה

[31] כי היכי דלא לזלזולי ביום שלושים של שנה האחרת; דאי שריית להו לעשות בו מלאכה מן המנחה ולמעלה, כשיודעין שידחה - אתו למיעבד ביה נמי קודם המנחה, ושמא יבואו עדים קודם המנחה ויהא היום קדש - ונמצא שעשו מלאכה ביום טוב

[32] של טבל

[33] ואוכל כלכלה המתוקנת, ומשייר התרומה

[34] לרבי יהודה לאורויי דשתי קדושות הן בהנך תלת מילי: לענין עירוב וכלכלה וביצה

[35] הכי גרסינן - אבל כלכלה דמיחזי כמתקן טיבלא אימא לא

[36] ביצה שנולדה ביום טוב איתסר בכלל גזירת פירות הנושרין: שגזרו עליהן שמא יעלה ויתלוש, ויש שאוסרים בכלל משקין שזבו מן הענבים שגזרו עליהן משום שמא יסחוט, והך פלוגתא בשמעתא קמייתא דביצה

[37] בתנאי, כמו שאמרנו

[38] על אותה עצמה שתהא תרומה על חברתה

[39] על אותה של תרומה

[40] לחברתה

[41] כגון שני ימים של פסח ועצרת וסוכות, שהתורה אמרה יום אחד שבתון ובגולה עושין שני ימים מפני שרחוקין מבית דין ואין יודעין אם הוקבעו תשרי וניסן ביום שלשים או ביום שלשים ואחד; ואף על גב דמשום ספק, וחד מינייהו חול - אפילו הכי מחמיר בהו רבי יוסי

[42] והנך דראש השנה לא קרי להו 'של גלויות' - מפני שאף בירושלים פעמים היו נעשין שני ימים, וכגון שבאו עדים מן המנחה ולמעלה.

[43] צבי

[44] ועל ידי נכרים

[45] ממה נפשך: אי אתמול חול - הרי מותר; ואי אתמול קודש - הרי היום חול והרי המתננו בכדי שיעשה

[46] משום דקא סבר קדושה אחת היא

[47] בניחותא

[48] ובלשון תימא כלומר: איסי תני וכו', ואנא איכול?

[49] הך סיפא נמי אראש השנה קאי, ו

[50] כל ראשי שנים, כאותו שהיו עושים בירושלים כשבאים העדים מן המנחה ולמעלה

[51] 'של גלויות' - משמע בהני שאין נעשים שנים אלא בגולה

[52] האי אוסר

[53] קל

[54] דפליגי עליו ואמרי מותר, כדתניא לעיל: מודים חכמים לרבי אליעזר

[55] ומוטב לתרוצי הכי מילתיה, ולא נוקי שבשתא ברבי יוסי, דקיימא לן רבי יוסי נמוקו עמו, והאי חומרא - בלא טעמא הוא

[56] דשתי קדושות הן

[57] לרב נחמן ורב חסדא

[58] לא תימא להו להאי מילתא, דמיכספי לי על דלא אכלית מיניה

[59] פסק: ושמעינן מדרב נחמן ורב חסדא ומדרבה בר שמואל, ומדרב ששת דהדר ביה, ומדרבא דאמר במסכת ביצה (יז,א): מניח אדם עירובי תבשילין ועירובי תחומין מיום טוב לחבירו ומתנה, ומדרב דאמר במסכת ביצה (ד,ב) בשני ימים טובים של גלויות ביצה שנולדה בזה - מותרת בזה, וקבעי הלכתא כוותיה דדבר הניצוד או הנלקט מן המחובר ביום טוב הראשון של גלויות - ממתין לערב בכדי שיעשו, ומותר, דמכולהו שמעינן דאחד מהן חול; דאי מספקא לן בקדושה אחת - אמאי מישתרי בהו ביצה, ואי משום דביצה איסורא דרבנן היא - הא לא אישתרי בשני ימים טובים של ראש השנה! ועוד: קיימא לן במסכת ביצה (ד,א) דספיקא דרבנן בדבר שיש לו מתירין - אסור, ועוד: צידת צבי מלאכה דאורייתא היא, ושרייא! ובהלכות גדולות אסר, ויליף טעמא מדקבע רב פפא הילכתא: נכרי שהביא דורון לישראל כו', ומוקי דהאי לערב אסורין בכדי שיעשו - לערב של מוצאי יום טוב שני קאמר, דליהוי ראוי לעשות קאמר; ובעיני נראה שאינו כן, אלא כדסתם ואמר 'לערב' סתם, אי ביום טוב ראשון הביאו - ימתין לערב בכדי שיעשו ואוכלו, ולפיכך צריך להמתין, דשמא היה היום קדש ולמחר חול, ובעי המתנה בכדי שיעשו, ואי הוה איפכא - כל שכן דאף בלא המתנה היו מותרין! ואי ביום שני הביאום - ימתין לערב בכדי שיעשו, דשמא היום קדש הוא. ותדע דעיקר מילתיה דרב פפא - לערב יום טוב ראשון איתמר, דאמר לקמן (עירובין מ ב): הנהו בני גננא דגזו להו נכרים אסא ביום טוב שני - לאורתא שרא להו רבינא לאורוחי לאלתר, אלמא קסבר: כי בעינן בכדי שיעשו - ביום טוב ראשון, דהא קים לן בקביעא דירחא דראשון עיקר, והא דעבדינן תרי יומי - משום דשלחו מתם 'הזהרו כו', אבל יום טוב שני, דקיל - לא בעינן בכדי שיעשו; ומסקנא קבעינן הילכתא אף ביום טוב שני בכדי שיעשו, דלא ליתו לזלזולי ביה, ותשובת הגאון יש בידי כן. עד כאן פסק.

[60] דודאי פשיטא ליה לרב ששת דשרי בשני

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]