ביאור:בבלי עירובין דף פה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בור שבין שתי חצירות [1], [2] מופלגת מכותל זה ארבעה ומכותל זה ארבעה [3] - זה מוציא זיז כל שהוא [4] וממלא [5] וזה מוציא זיז כל שהוא וממלא [6]; [7]

ורב יהודה דידיה אמר: אפילו קניא [8].

אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרב יהודה [9] – דשמואל היא [10], דאי דרב [11] - [12]הא אמר: אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר [13].

ודשמואל מהיכא [14]? [15]

אילימא מהא: דאמר רב נחמן אמר שמואל: 'גג הסמוך לרשות הרבים צריך סולם קבוע להתירו [16]' - דילמא כדרב פפא [17]?

אלא מהא: זה מוציא זיז כל שהוא וממלא וזה מוציא זיז כל שהוא וממלא [18]; טעמא – דאפיק, הא לא אפיק - אמרינן אדם אוסר על חבירו דרך אויר!

ודרב מהיכא [19]?

אילימא מהא [עירובין פ"ח מ"ח]: שתי גזוזטראות זו למעלה מזו, עשו מחיצה לעליונה ולא עשו מחיצה לתחתונה - שתיהן אסורות עד שיערבו, ואמר רב הונא אמר רב: לא שנו אלא בסמוכה [20], אבל במופלגת [21] ארבעה - עליונה מותרת ותחתונה אסורה [22]', דלמא שאני הכא: דכיון דלזה בזריקה ושלשול ולזה בשלשול לחודיה [23] - כלזה בזריקה ולזה בפתח דמי [24]?

אלא מהא: דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: שני בתים ושלש חורבות ביניהם [25], זה משתמש בסמוך שלו על ידי זריקה, וזה משתמש בסמוך שלו על ידי זריקה [26],


עמוד ב
והאמצעי אסור [27].

יתיב רב ברונא וקאמר להא שמעתא. אמר ליה רבי אליעזר בר בי רב: אמר רב הכי? [28]

אמר ליה: אִין!

אחוי לי אושפיזיה!

אחוי ליה, אתא לקמיה דרב, אמר ליה: אמר מר הכי?

אמר ליה: אִין!

אמר ליה: והא מר הוא דאמר 'לזה בשלשול ולזה בזריקה שניהן אסורין' [29]?

אמר ליה: מי סברת דקיימי כשורה [30]? לא! דקיימי כחצובה [31].

אמר ליה רב פפא לרבא: לימא שמואל [32] לית ליה דרב דימי, דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: 'מקום שאין בו ארבעה על ארבעה - מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו' [33]!

התם רשויות דאורייתא, הכא רשויות דרבנן [34], וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.

אמר ליה רבינא לרבא: מי אמר רב הכי [35]? והא איתמר: 'שני בתים [36] משני צידי רשות הרבים, רבה בר רב הונא אמר רב: אסור לזרוק מזה לזה [37], ושמואל אמר: מותר לזרוק מזה לזה'!?

אמר ליה: לאו מי אוקימנא דמדלי חד ומתתי חד [38], זימנין דמגנדר ונפיל [39] ואתי לאיתויי [40].

משנה:

הנותן את עירובו [41] בבית שער, אכסדרה, ומרפסת - אינו עירוב, והדר שם [42] אינו אוסר עליו [43];

בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות - הרי זה עירוב, והדר שם [44] – אוסר [45];

רבי יהודה אומר: אם יש שם תפיסת יד של בעל הבית [46] - אינו אוסר [47].

גמרא:

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת: כל מקום שאמרו 'הדר שם אינו אוסר' - הנותן את עירובו אינו עירוב, חוץ מבית שער דיחיד [48]; וכל מקום שאמרו חכמים 'אין מניחין בו עירוב' - מניחין בו שיתוף, חוץ מאויר מבוי. [49]

מאי קא משמע לן?: תנינא: הנותן את עירובו בבית שער, אכסדרה ומרפסת - אינו עירוב; עירוב הוא דלא הוי, הא שיתוף הוי!?

בית שער דיחיד ואויר דמבוי איצטריכא ליה, דלא תנן.

תניא נמי הכי [50]: הנותן את עירובו בבית שער, אכסדרה ומרפסת ובחצר ובמבוי - הרי זה עירוב; והתנן אין זה עירוב?

אימא הרי זה שיתוף.

שיתוף במבוי לא מינטר! [51]

אימא בחצר שבמבוי.

אמר רב יהודה אמר שמואל: 'בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום, פת שעל השלחן סומכין עליהן משום עירוב' ואמרי לה 'משום שיתוף'.

אמר רבה: ולא פליגי: כאן במסובין בבית, כאן במסובין בחצר.

אמר ליה אביי לרבה: תניא דמסייע לך: עירובי חצירות בחצר ושיתופי מבואות במבוי', והוינן בה: עירובי חצירות בחצר? והתנן הנותן את עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו עירוב? - אימא עירובי חצירות בבית שבחצר [52], שיתופי מבואות בחצר שבמבוי [53]'.

רבי יהודה אומר: אם יש שם תפיסת יד [של בעל הבית - אינו אוסר]: היכי דמי תפיסת יד?

כגון חצירו של בונייס בן בונייס [54]; אתא לקמיה דרבי, אמר להו: "פנו מקום לבן מאה מנה" [55]; אתא איניש אחרינא, אמר להו:

הערות[עריכה]

  1. ^ הפרודות זו מזו ומפסיק ביניהן כעין מבוי קטן ואין דיורין פתוחין לו
  2. ^ והבור באותו הפסק
  3. ^ דאי לאו הכי: דמופלג [ארבעה] - הוי תשמישו בנחת, והוי כמו שהבור חציה בחצר זו וחציה בחצר זו, שרשות שניהן שולטת בה, ותנן במתניתין 'בור שבין שתי חצירות אין ממלאין הימנה בשבת' שזה אוסר על זה עד שיערבו או עד שיעשו מחיצה תלויה [ב]בור - כך השיב ר"י
  4. ^ מכתלו עד לבור
  5. ^ דרך חלונו
  6. ^ דכיון דמופלגת ארבעה - לא שלטי ביה לאסור זה על זה, ומשום שיהא רשות לשניהן במבוי נמי ליכא: שאין דיוריהן פתוחין לחצר לצאת ולבא ברגל, ואין תשמישתן בכך - אלא דרך אויר
  7. ^ ובדין הוא דזיז נמי לא ליבעי, אלא משום היכר בעלמא: שלא ישתמשו ברשות אחרת של שנים בלא עירוב, משום הכי מתקני הכא פורתא; ודכוותה אתמר במסכת שבת בפרק 'הזורק' (דף ק,ב): ספינה - רב הונא אמר: מוציא הימנה זיז כל שהוא וממלא, ומוקמינן לה התם דאינו אלא היכר בעלמא: דלא לייתי לטלטולי מכרמלית אחרת לרשות היחיד, וים לגבי מילוי סבירא ליה דלאו כרמלית היא אלא קרקעיתא, אבל אוירא דמיא - מקום פטור הוא, דמיא כמאן דליתנהו דמו;
  8. ^ דלא מינכר כולי האי - שרי
  9. ^ דבעי תיקון כל שהוא
  10. ^ משמואל רביה גמר לה דצריך תיקון קצת
  11. ^ דהוה נמי רביה
  12. ^ מיניה לא גמר לה, ד
  13. ^ אין אדם אוסר על חבירו בתשמיש מופלג כזה שצריך לזרוק דלי באויר ארבעה טפחים, ואפילו קניא לא צריך
  14. ^ מאיזו מימרא דשמואל סלקא דעתיה דאביי למשמע דרב יהודה משמואל גמר לה
  15. ^ סלקא דעתך השתא דכי שמעה אביי להא דרב יהודה - מילתא באנפי נפשיה שמעה: 'אמר רב יהודה: בור שבין שתי חצירות מופלגת ארבעה מכאן ומכאן זה מוציא קנה כל שהוא וממלא וכו', ולא שמעה בהדיא הא דשמואל, דאי עלה דהא דשמואל דזיז כל שהוא שמעה אביי להא דרבי יהודה - מאי תיבעי לן 'דשמואל מהיכא'?: הא הכא אשמעינן שמואל בהדיא דבעי תיקון!
  16. ^ ואי לא - בני רשות הרבים אסרי עליה דרך אויר: שאין גג זה ראוי לתשמישן אלא אם כן זורקין עליו שום דבר, דסתם רשות הרבים איכא חפופי סמוך לכתלים, ומתרחקים על כרחן
  17. ^ שתשמיש גמור הוא להן בכומתא וסודרא
  18. ^ דאביי שמעה לדרב יהודה אמילתיה דשמואל, והכי קאמר אביי: הא דבעי רבי יהודה קניא - משמואל גמר לה דבעי תיקון, ואתא לאשמעינן דשמואל רביה - לאו זיז דוקא אמר; דכיון דלא בעי זיז ארבעה - דהא 'זיז כל שהוא' אמר - יליף רב יהודה מיניה דהוא הדין לקניא
  19. ^ מהיכא שמעינן דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר
  20. ^ שאין עליונה משוכה מכנגד התחתונה במשך הכותל ארבעה טפחים, ואף על גב דגבוהה ממנה עשרה; רב לטעמיה, דאמר: לזה בשלשול ולזה בזריקה - שניהן אסורין, דתשמיש דשלשול וזריקה חשיב תשמיש
  21. ^ מכנגדה
  22. '^ כיון דאין לתחתונה כאן אלא תשמיש מופלג במשך זהו 'אויר', ולאו תשמיש הוא; לא מצינו לשון 'הפלגה' בש"ס בגבהה אלא במשכה, כדתנן במתניתין במה דברים אמורים? - בסמוכה כו'
  23. ^ דכיון דלזה בזריקת אויר וזריקת גובה ושלשול, ולזה בשלשול לחודיה: שמשלשל דלי לים
  24. ^ אבל גבי בור דשניהן שוין בהפלגה - לעולם אימא לך דאסרי
  25. ^ מחיצות פרוצות זו לזו, ואין בהן דיורין, ואין להן בעלים אלא בני הבתים האלו, ויש חלונות בבתים פתוחין לחורבה
  26. ^ זה משתמש בחורבה הסמוכה לו דרך חלונות על ידי זריקה, הואיל ואין לו בה תשמיש גמור בחול: שאין לו בה פתח פתוח לה אלא חלון - אין פירצת המחיצה אוסרת, ומותר להשתמש בכולה, והוא אינו יכול להשתמש דרך חלון למרחוק אלא על ידי זריקה, וחבירו אינו אוסר עליו ואף על פי שמשתמש בה בחול בזריקה: שזורק דרך אויר שלו בפירצה עד תוך חורבה זו - אינו אוסר על חבירו דרך אויר, שאין לו עליו תשמיש אלא על ידי אויר; אבל בסמוכה לחברו - לא ישתמש אפילו בזריקה, הואיל ויש לחברו בה תשמיש נוח בשלשול סמוך לחלונו
  27. ^ לקמיה מפרש טעמא: דעבידא כחצובה, ושניהם - הבתים סמוכים; |align = "right"|ואף על גב דאיכא לאקשויי דבור דלעיל דמי לאמצעי, שהרי שני הבתים סמוכין לאויר המבוי! ואי משום שיש הפסק ארבעה בינו לכל אחד, הכא נמי איכא הפסק כל חלל חורבה האמצעית וכולה אסורה לזה ולזה אפילו רחבה כמה אמות, וגבי חלל המבוי נמי ליסרו אהדדי! - לא תיקשי: דאלו חורבה משתמשין בה תשמישות הרבה, בין בסמוך בין ברחוק, אבל הכא ליכא תשמיש אלא מילוי, וההוא - על ידי הפלגת אויר ארבעה הוא
  28. ^ בתמיה: דרבי אליעזר סבר: מדאמר רב 'אמצעי אסור' ואף על פי שיש הפסק אויר חורבה בינו ולבתים - שמע מינה אדם אוסר על חברו דרך אויר סבירא ליה, וטעמא דסמוכין מותרין - משום דתשמישן קשה לחיצונים;
  29. ^ אלמא אף על גב דשלשול נוח מזריקה, הואיל דאינו ממש לאחד מהן כפתח - לא שרינן ליה לחד מינייהו, והכא נמי: מאחר דאינו כפתח לא לזה ולא לזה, אף על גב דנחת לזה מזה - ליתסרו
  30. ^ זו אצל זו, שתהא החיצונה מפסקת בין הבית ולאמצעי דתיסק אדעתך אדם אוסר דרך אויר סבירא לי, דתיקשי לך סמוכין נמי ליתסרו
  31. ^ ושלשתן סמוכין לבתים: האמצעי כנגד השתים, כשלשה רגלי הקנקן; הלכך הסמוכין מותרין: דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר, והאמצעי אסור - דשניהן משתמשין בה בשלשול, ורשות שניהם היא; ואף על גב דשתים הסמוכות פרוצות לאמצעי האוסר - לא אחמור רבנן במקום שאין לו תשמיש גמור שיהא אסור משום פרוץ
  32. ^ דאמר אדם אוסר על חברו דרך אויר
  33. ^ שמואל לית ליה דרב דימי - דהא מקום שאין בו ארבעה, כיון דלית ביה שיעור מקום - הנחה דידיה לאו הנחה היא, והרי הוא כאויר בעלמא, וקאמר מותר בלא שום תיקון - ושמואל הוצאת זיז בעי
  34. ^ שניהן רשות היחיד, ואין אוסרין מזה לזה אלא מדרבנן
  35. ^ זה משתמש בסמוך לו על ידי זריקה ואין חבירו אוסר עליו דרך אויר
  36. ^ של אדם אחד
  37. ^ ואף על גב דכי סגי - באויר רשות הרבים למעלה מעשרה קא סגי, וקאמר דאוסר עליו אוירן של בני רשות הרבים אף על פי שאין להם כאן תשמיש
  38. ^ אחד גבוה ואחד נמוך
  39. ^ שמא יזרוק מן הנמוך לגבוה ולא יגיע ויפול לרשות הרבים
  40. ^ ולשמואל, דאמר מותר - לא קשיא דידיה אדידיה: דאמר אדם אוסר על חבירו דרך אויר, דהא אמרינן ברשויות דאורייתא שמואל מודי
  41. ^ עירובי חצירות
  42. ^ בבית שער שבחצר
  43. ^ על בעל חצר, ואין צריך ליתן את הפת, דלאו דירה היא
  44. ^ אם השאיל בעל הבית בית התבן שלו לאחר לדור שם
  45. ^ אוסר עליו בחצר הואיל ופתוח לחצר
  46. ^ שיש לבעל הבית מקום בדירתו של זה שנותן שם כליו להצניע
  47. ^ דכל רשותא דחצר - דידיה הוא, כאילו דר עמו בבית
  48. ^ דחצר של יחיד ומתניתין - בבית שער דחצר דרבים עסקינן
  49. ^ עירוב משום דירה: דמערב להו לבתי דירה כאילו כל בני הבתים דרין כאן, הלכך אי לא חזי לדירה - לא מצי שרי, אבל שיתוף - לאו משום דירה הוא, דהא לא בתים שייכי ביה אלא חצירות! הלכך לאו דירה בעינן אלא מקום המשתמר, כגון חצר, אבל אויר דמבוי - לאו משתמר הוא.
  50. ^ דמניחין בו שיתוף
  51. ^ 'מי מינטר' לא גרסינן, דטעמא לאו משום נטירותא הוא.
  52. ^ לאפוקי בית שבחצר אחרת
  53. ^ לאפוקי חצר שאינה פתוחה לו
  54. ^ עשיר הוה, ומשאיל בתים שבחצר לאחרים, והיו לו כלים בכולן, שמתוך עושרו היו לו כלים הרבה
  55. ^ כלומר מקום חשוב