ביאור:בבלי עירובין דף כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שמשכים ומעריב עליהן לבית המדרש [1];

רבה אמר: במי שמשחיר פניו עליהן כעורב;

רבא אמר: במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב [2], כי הא: דרב אדא בר מתנא הוה קאזיל לבי רב; אמרה ליה דביתהו ינוקי דידך מאי אעביד להו?

אמר לה: מי שלימו קורמי [3] באגמא [באחו, בשדה] [4]!

(דברים ז י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו [לא יאחר לשנאו אל פניו ישלם לו] - אמר רבי יהושע בן לוי: אילמלא מקרא כתוב - אי אפשר לאומרו: כביכול [5] כאדם שנושא משוי על פניו ומבקש להשליכו ממנו, 'לא יאחר לשונאו' אמר רבי אילא: לשונאיו - הוא דלא יאחר, אבל יאחר לצדיקים גמורים,

והיינו דאמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב (דברים ז יא) [ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים] אשר אנכי מצוך היום לעשותם – 'היום לעשותם' - ולא למחר לעשותם [6], 'היום לעשותם', למחר לקבל שכרם.

אמר רבי חגי ואיתימא רבי שמואל בר נחמני: מאי דכתיב (שמות לד ו) [ויעבר ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון] ארך אפים [ורב חסד ואמת]? 'ארך אף' מבעי ליה [7]!?

אלא ארך אפים לצדיקים, ארך אפים לרשעים [8].

רבי יהודה אומר עד בית סאתים [אמרו לו: לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף, אבל אם היה דיר או סחר או מוקצה או חצר - אפילו בית חמשת כורין אפילו בית עשרה כורין מותר, ומותר להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה בפסין]:

איבעיא להו: בור ופסין [9] קאמר? או דילמא בור ולא פסין קאמר [10]?: אדם נותן עיניו בבורו [11] ולא גזרינן דילמא אתי לטלטולי יותר מבית סאתים בקרפף? או דילמא אדם נותן עיניו במחיצתו [12] וגזרינן דילמא אתי לאיחלופי יותר מבית סאתים בקרפף?

תא שמע [תוספתא עירובין פ"א מ"יג [ליברמן]]:

'כמה הן מקורבין? - כדי ראשה ורובה של פרה; וכמה הן מרוחקין? - אפילו כור אפילו כוריים; רבי יהודה אומר: בית סאתים מותר, יתר מבית סאתים – אסור; אמרו לרבי יהודה: אי אתה מודה בדיר וסהר מוקצה וחצר - אפילו בית חמשת כורים ובית עשרת כורים שמותר? אמר להם: זו מחיצה ואלו פסין; רבי שמעון בן אלעזר אומר: בור - בית סאתים אבית סאתים מותר, ולא אמרו להרחיק [13] אלא כדי ראשה ורובה של פרה [14]';

הא מדקאמר רבי שמעון בן אלעזר בור ולא פסין - מכלל דרבי יהודה בור ופסין קאמר!

ולא היא: רבי יהודה - בור בלא פסין קאמר.

אי הכי - היינו דרבי שמעון בן אלעזר?

איכא בינייהו אריך וקטין [15].

כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל אויר [16] שתשמישו לדירה [17], כגון: דיר, וסהר, מוקצה, וחצר - אפילו בית חמשת כורים ובית עשרת כורים – מותר; וכל דירה [18] שתשמישה לאויר [19], כגון בורגנין שבשדות: בית סאתים מותר, יתר מבית סאתים אסור.

משנה:

רבי יהודה אומר: אם היה דרך רשות הרבים מפסקתן - יסלקנה לצדדין;

וחכמים אומרים: אינו צריך.

גמרא:

רבי יוחנן ורבי אלעזר, דאמרי תרווייהו: כאן הודיעך כוחן של מחיצות.

'כאן' - וסבירא ליה? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'ירושלים, אילמלא דלתותיה ננעלות בלילה - חייבין עליה משום רשות הרבים' [20]!?

אלא 'כאן' - ולא סבירא ליה.

ורמי דרבי יהודה אדרבי יהודה, ורמי דרבנן אדרבנן, דתניא [תוספתא עירובין פ"ז מ"יג [ליברמן]]: יתר על כן אמר רבי יהודה: מי שהיו לו שני בתים משני צידי רשות הרבים עושה לו לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע; אמרו לו: אין מערבין רשות הרבים בכך; קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה קשיא דרבנן אדרבנן!?

דרבח יהודה אדרבי יהודה לא קשיא: התם דאיכא שתי מחיצות מעלייתא, הכא ליכא שתי מחיצות מעלייתא; דרבנן אדרבנן [נמי] לא קשיא: הכא איכא שֵׁם ארבע מחיצות [21], התם ליכא שם ארבע מחיצות.

אמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: ארץ ישראל אין חייבין עליה משום רשות הרבים!

יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא; אמר ליה אביי לרב דימי: מאי טעמא?


עמוד ב

אילימא משום דמקיף לה סולמא דצור [22] מהך גיסא ומחתנא דגדר [23] מהך גיסא [24] - בבל נמי מקיף לה פרת מהך גיסא ודיגלת [חדקל] מהאי גיסא!? דכולא עלמא נמי מקיף אוקיינוס? דילמא מעלות ומורדות קאמרת [25]?

אמר ליה: קרקפנא [26]! חזיתיה לרישך בי עמודי [27] כי אמר רבי יוחנן להא שמעתא.

איתמר נמי: כי אתא רבין אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: מעלות ומורדות שבארץ ישראל - אין חייבין עליהן משום רשות הרבים, לפי שאינן כדגלי מדבר [28].

בעא מיניה רחבה מרבא: תל המתלקט עשרה מתוך ארבע, ורבים בוקעין בו - חייבין עליו משום רשות הרבים? או אין חייבין עליו?

אליבא דרבנן לא תיבעי לך; השתא: ומה התם דניחא תשמישתיה אמרי רבנן לא אתו רבים ומבטלי לה מחיצתא, הכא דלא ניחא תשמישתיה לא כל שכן! כי תיבעי לך אליבא דרבי יהודה, מאי?:

התם הוא - דניחא תשמישתיה, הכא הוא דלא ניחא תשמישתיה - לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא? או דילמא לא שנא?

אמר ליה: חייבין.

ואפילו עולין לו בחבל? [29]

אמר ליה: אִין.

ואפילו במעלות בית מרון? [30]

אמר ליה: אִין.

איתיביה: חצר שהרבים נכנסין לה בזו [31] ויוצאין בזו - רשות הרבים לטומאה ורשות היחיד לשבת; מני?: אילימא רבנן, השתא: ומה התם דניחא תשמישתיה אמרי רבנן לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא – הכא, דלא ניחא תשמישתיה [32] - לא כל שכן! אלא - לאו רבי יהודה היא [33]!

לא! לעולם רבנן, ורשות הרבים לטומאה איצטריכא ליה.

תא שמע: מבואות המפולשות בבורות בשיחין ובמערות = רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה.

בבורות? סלקא דעתך [34]?

אלא לבורות [35].

רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה – מני?: אילימא רבנן, השתא: ומה התם דניחא תשמישתיה אמרי לא אתו רבים ומבטלי לה, הכא דלא ניחא תשמישתיה לא כל שכן! אלא - לאו רבי יהודה היא!?

לא! לעולם רבנן, ורשות הרבים לטומאה איצטריכא ליה.

תא שמע: שבילי בית גילגול [36] וכיוצא בהן = רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה; ואיזהו שבילי בית גילגול? אמרי דבי רבי ינאי: כל שאין העבד יכול ליטול סאה של חיטין וירוץ לפני סרדיוט; מני?: אילימא רבנן, השתא: ומה התם דניחא תשמישתא אמרי רבנן לא אתו רבים ומבטלי לה מחיצתא, הכא, דלא ניחא תשמישתא לא כל שכן! אלא לאו רבי יהודה היא!

אמר ליה: שבילי בית גילגול קאמרת? יהושע אוהב ישראל היה, עמד ותיקן להם דרכים, וסרטיא - כל היכא דניחא תשמישתא - מסרה לרבים; כל היכא דלא ניחא תשמישתא - מסרה ליחיד [37].

משנה:

אחד בור הרבים ובאר הרבים ובאר היחיד - עושין להן פסין [38], אבל לבור היחיד עושין לו מחיצה גבוה עשרה טפחים - דברי רבי עקיבא;

רבי יהודה בן בבא אומר: אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד [39], ולשאר עושין חגורה [40] גבוה עשרה טפחים.

הערות[עריכה]

  1. ^ 'שחורות' לשון שחרית, 'כעורב' - לשון ערבית
  2. ^ כדכתיב (תהלים קמז ט) [נותן לבהמה לחמה] לבני עורב אשר יקראו, והקדוש ברוך הוא מזמן להן יתושים ונכנסין לתוך פיהן
  3. ^ ירקות, לישנא אחרינא: גמי לח
  4. ^ כי עקרת לההוא רכיכא דאית ביה, וטחני ליה, ועבדי ריפתא; באל"ף בי"ת דר' מכיר מצאתיו
  5. ^ אל פניו - של הקדוש ברוך הוא:
  6. ^ שלאחר מיתה לעתיד לבוא, אם בא לקיים מצות - אינו מועיל, דמי שטרח בערב שבת - יאכל בשבת, כדאמר במסכת עבודה זרה
  7. ^ אפים - משמע: פנים, בין שוחקות בין זעומות
  8. ^ אפים שוחקות מאריך ומאחר לצדיקים לעתיד לבא, ואפים זעומות מאריך לרשעים, ומאחר פורענותם לעולם הבא
  9. ^ רוחב הבור עם חלל היקף הפסין הרחוקין שתי אמות
  10. ^ או דילמא בור לחודיה שרי בבית סאתים, לבד הרחקת שתי אמות
  11. ^ ואם בא ללמוד מכאן היתר למקום אחר - מן הבור הוא למד, והרי אינו אלא בית סאתים, הלכך: אף על פי שהוקף יותר על כן - לא אתו למישרי קרפף יותר מבית סאתים דעלמא, שלא הוקף לדירה
  12. ^ ואם בא ללמוד מכאן היתר למקום אחר - מן המחיצה ילמוד, הלכך: אתי למישרי בעלמא יותר מבית סאתים, אי שרית הכא
  13. ^ ההיקף לבד בית סאתים של רוחב הבור
  14. ^ שתי אמות
  15. ^ מאה על חמישים, דהוו סאתים, כחצר המשכן; לרבי יהודה, אף על פי שאינו מרובע - מותר, ובלבד שלא יהא בין ארכו ורחבו יותר מבית סאתים; ולרבי שמעון בעינן מרובע, כדאמר בהדיא: בית סאתים על בית סאתים, דהוי שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים, כדאמר בהאי פירקין (עירובין כג א), קטין = קצר ברחבו
  16. ^ אף על פי שאינו מקורה
  17. ^ לדירת אדם לכניסה וליציאה תמיד
  18. ^ שהיא מכוסה בגג
  19. ^ והיא עשויה לשמירת אויר שחוצה לה
  20. ^ אלמא: אתו רבים ומבטלי מחיצה
  21. ^ שתי אמות היכר היקף דופן לכל רוח
  22. ^ סלע הר גבוה סביב לעלות בו לארץ ישראל, והוא גבוה עשרה טפחים
  23. ^ מורד חריץ עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה סביב ארץ ישראל
  24. ^ והוי לה מחיצה, ונהי דאסור לטלטולי מדרבנן - מיהו לאו רשות הרבים דאורייתא היא לאחיובי עליה
  25. ^ שאין חייבין עליהם משום רשות הרבים, דלא ניחא דריסה דידהו, ולא הוי רשות הרבים
  26. ^ בעל הגולגולת, כלומר: אדם חשוב
  27. ^ של בית מדרש של רבי יוחנן
  28. ^ דארץ חלקה היתה, שהענן משוה אותה
  29. ^ בעיא היא, ורחבה קאמר לה;
  30. '^ מעלות בית מרון - זקופין מאד, ומעלה קצרה, ומהלכין בה בזה אחר זה ולא שנים יחד, כדאמרינן בראש השנה (יח,א): כבני מרון - כמעלות בית מרון'
  31. ^ דרך פתחים או פרצות של עשר
  32. ^ לרבים לדריסה: שהפתחין קצרין, וגידודין יש באסקופה, ופשיטא דלא מבטלה בקיעת רבים למחיצות
  33. ^ ואשמעינן דהיכא דלא ניחא תשמישתיה - מודי
  34. ^ היכי הוי מבוי בתוך הבור
  35. ^ שיש בור בראשו אחד, ובשפה אחת קצרה מהלכין שם עד שעוברין
  36. ^ מעלה גבוהה וזקופה היא בארץ ישראל
  37. ^ ובמעלות ומורדות דארץ ישראל מודינא לך דאין חייבין עליהן, וכי אמינא לך דחייבין - בשאר ארצות קאמינא
  38. ^ בור הרבים, אי פסקי מיא - מדכרי אהדדי; באר היחיד - נמי שרי, דהא לא פסקי מיא
  39. ^ דאיכא תרתי למעליותא
  40. ^ היקף של חבלים