ביאור:בבלי עירובין דף פא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
גמרא:
תנינא חדא זימנא: בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים והמלח!?
אמר רבה: לאפוקי מדרבי יהושע, דאמר ככר – אִין, מידי אחרינא – לא, קמשמע לן [1] בכל [2]; אבל בעירובי חצירות אימא לא! להכי הדר תנייה גבי חצירות; [3]
איתיביה אביי: בכל מערבין עירובי חצירות ובכל משתתפין שיתופי מבואות [4], ולא אמרו לערב בפת אלא בחצר בלבד [5]; מאן שמעת ליה דאמר 'פת – אִין, מידי אחרינא – לא'? - רבי יהושע [6], וקתני בכל [7]!
אלא אמר רבה בר בר חנה: לאפוקי מדרבי יהושע [8], דאמר: שלימה – אִין, פרוסה – לא, קמשמע לן בכל;
ופרוסה מאי טעמא לא?
אמר רבי יוסי בן שאול אמר רבי: משום איבה [9].
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: עירבו כולן בפרוסות מהו?
אמר ליה: שמא יחזור דבר לקלקולו [10].
אמר רבי יוחנן בן שאול: ניטלה הימנה כדי חלתה [11] וכדי דימועה [12] - מערבין לו בה.
והתניא כדי דימועה מערבין לו בה, כדי חלתה אין מערבין לו בה?
לא קשיא: הא בחלת נחתום [13], הא בחלת בעל הבית, דתנן [חלה פ"ב מ"ז]: שיעור חלה = אחד מעשרים וארבעה; העושה עיסה לעצמו ועיסה למשתה בנו אחד מעשרים וארבעה; נחתום שהוא עושה למכור בשוק, וכן האשה שעשתה למכור בשוק - אחד מארבעים ושמונה.
אמר רב חסדא: תפרה בקיסם [14] - מערבין לו בה.
והא תניא אין מערבין לו בה?
לא קשיא: הא דידיע תיפרה [15], הא דלא ידיע תיפרה.
אמר רבי זירא אמר שמואל: מערבין בפת אורז ובפת דוחן.
אמר מר עוקבא: לדידי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל בפת אורז מערבין, ובפת דוחן אין מערבין.
אמר רב חייא בר אבין אמר רב: מערבין בפת עדשים.
איני! והא ההיא דהואי בשני דמר שמואל, ושדייה לכלביה ולא אכלה!
ההיא - דשאר מינים הויא [16] דכתיב [17] (יחזקאל ד ט) ואתה קח לך חטין ושעורים ופול ועדשים ודוחן וכוסמים [ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם מספר הימים אשר אתה שוכב על צדך שלש מאות ותשעים יום תאכלנו] [18].
רב פפא אמר: ההיא - צלויה בצואת האדם הואי, דכתיב (יחזקאל ד יב) [ועגת שערים תאכלנה] והיא בגללי צאת האדם תעגנה לעיניהם.
מאי 'ועגת שעורים תאכֲלֶנָּה'?
אמר רב חסדא: [19] לשיעורים [20].
רב פפא אמר: עריבתה - כעריבת שעורים, ולא כעריבת חטים [21].
משנה:
נותן אדם מעה לחנוני [22] ולנחתום [23] כדי שיזכה לו עירוב [24] - דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים: לא זכו לו מעותיו [25];
| המשך המשנה |
ומודים בשאר כל האדם שזכו לו מעותיו [26], שאין מערבין לאדם אלא מדעתו [27];
אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים? - בעירובי תחומין, אבל בעירובי חצירות - מערבין לדעתו ושלא לדעתו, לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו [28].
גמרא:
מאי טעמא דרבי אליעזר? הא לא משך?!
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו: עשאו רבי אליעזר כארבעה פרקים בשנה [29], דתנן [חולין פ"ה מ"ד]: בארבעה פרקים אלו [30] משחיטין את הטבח בעל כרחו, אפילו שור שוה אלף דינר ואין ללוקח [31] אלא דינר אחד [32] - כופין אותו לשחוט; לפיכך אם מת [33] - מת ללוקח [34]'; מת ללוקח'? הא לא משך!?
אמר רב הונא: בשמשך.
אי הכי - אימא סיפא: בשאר ימות השנה אינו כן [35], לפיכך אם מת - מת למוכר; אמאי? הא משך!?
אמר רבי שמואל בר יצחק: לעולם בשלא משך; הכא במאי עסקינן? - בשזיכה לו [36] על ידי אחר [37]: בארבעה פרקים אלו - דזכות הוא לו [38] - זכין לו שלא בפניו; בשאר ימות השנה - דחוב הוא לו [39] - אין חבין לו אלא בפניו.
ורב אילא אמר רבי יוחנן: בארבעה פרקים אלו העמידו חכמים דבריהן על דברי תורה, דאמר רבי יוחנן: 'דבר תורה - מעות קונות [40], ומפני מה אמרו משיכה קונה? גזירה שמא יאמר לו "נשרפו חיטיך [41] בעלייה"' [42]!
ומודים בשאר כל האדם [שזכו לו מעותיו]:
מאן שאר כל אדם?
אמר רב: בעל הבית;
וכן אמר שמואל: בעל הבית, דאמר שמואל: לא שנו אלא נחתום, אבל בעל הבית – קונה [43].
ואמר שמואל: לא שנו אלא מעה, אבל כלי [44] – קונה;
ואמר שמואל: לא שנו אלא דאמר לו "זכה לי" [45], אבל אמר "ערב לי" - שליח שויה [46], וקני [47].
אמר רבי יהודה במה דברים אמורים? [בעירובי תחומין, אבל בעירובי חצירות - מערבין לדעתו ושלא לדעתו, לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו]:
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה; ולא עוד אלא כל מקום ששנה רבי יהודה בעירובין - הלכה כמותו.
אמר ליה רב חנא בגדתאה לרב יהודה: אמר שמואל אפילו במבוי שניטלו קורותיו או לחייו [48]?
אמר ליה: בעירובין אמרתי לך [49], ולא במחיצות.
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: 'הלכה' - מכלל דפליגי? והאמר רבי יהושע בן לוי: כל מקום שאמר רבי יהודה 'אימתי' ו'במה' במשנתנו - אינו אלא לפרש דברי חכמים!?
ולא פליגי? והא אנן תנן: נתוספו עליהן - מוסיף ומזכה וצריך להודיע!?
התם בחצר שבין שני מבואות.
והאמר רב שיזבי אמר רב חסדא: זאת אומרת חלוקין עליו חביריו על רבי יהודה!? אלא
הערות[עריכה]
- ^ מתניתין
- ^ אפילו יין ופירות; ואי מההיא - הוה אמינא: התם הוא דבעירובי תחומין עסקינן, והתם מודה רבי יהושע דליכא למיחש משום איבה כי הכא בעירובי חצירות, דטעמא משום איבה, כדלקמן
- ^ לישנא אחרינא גרסינן: לאפוקי מדרבי מאיר, דאמר בפת אין במידי אחרינא לא - בפרק הדר (לעיל דף עא,ב) - קא משמע לן בכל, והיא היא.
- ^ בין בפת ובין ביין בין בשאר פירות
- ^ ובכל מערבין דרישא - הכי קאמר: בכל מיני פת מערבין עירובי חצירות, ומדוע לא פירש: עירובי חצירות = עירוב של שני חצרות או יותר, ו'בחצר' הוא עירוב של בתים בתוך חצר אחד
- ^ וללישנא אחרינא - רבי מאיר
- ^ אפת; ומתניתין נמי - ממאי דבכל דתני - אכל מילי קאמר, ולאפוקי מהא דרבי יהושע אתא? דילמא בכל דקתני - אפת קאי, כברייתא, והכי קאמר: בכל מיני פת מערבין בחצירות, ומשתתפין במבוי בכל מילי חוץ ממים ומלח
- ^ אי איכא למימר דאפקא מתניתין מדרבי יהושע - אסיפא דמלתא פליגא
- ^ שבאין לידי מחלוקת שאומר "אני נותן שלימה ואתה פרוסה"
- ^ זה פרוס וזה שלם
- ^ חלתה אינו חסרון, שזהו תיקונה;
- ^ אם נדמעת: שנפלה תרומה בחולין ועשו ממנה ככר זו, ונטלו ממנה דימועה: אחד ממאה, לתקנה
- ^ חלת נחתום קטנה היא, ואין זה חסרון
- ^ ככר שנפרסה ותפר הפרוסות בקיסם ונראית שלימה
- ^ ניכר מקום תפירתה והויא כפרוסה
- ^ מינין הרבה היו מעורבין בה, דההיא ודאי לאו פת היא
- ^ גבי יחזקאל
- ^ וכתיב (יחזקאל כד יז) לחם אנשים לא תאכל, אלמא לאו לחם הוא
- ^ האי שעורים - לאו דווקא, דהא שאר מינין טובא הוו בה, אלא
- ^ לשיעורין תאכלנה, במשקל, דרך רעבון, ולא לשובע
- ^ עריבת שעורין מגונה ולא יפה כתיקון עריבת חטים, שמייפה: תיקון העוגה - עגולה ונאה
- ^ שהוא מוכר יין ודר עמו במבוי
- ^ מוכר ככרות ודר עמו בחצר
- ^ עם חבריו: "אם יבואו בני המבוי לקחת ממך ככר לעירוב או יין לשיתוף - יהא לי חלק בו"
- ^ שאין מעות קונות עד שימשוך, ואפילו עירב החנוני הזה לכל האחרים וְזִיכָּה גם לזה - אינו עירוב, שהרי לא נתכוון לזכות לו במתנת חנם כשאר מזכין בעירוב, אלא לקנות המעה, והרי אינה קנויה לו: דכיון דמעות אינן קונות - לא סמכה דעתיה דהאי ולא הוי דעתיה לאקנויי ונמצא מערב לו במעותיו שלא מדעתו
- ^ מפרש בגמרא: בעל הבית שאמר לו חברו "הילך מעה זו וזכה לי בעירוב", והלך וזיכה לו - שקנה עירוב: דהואיל ואין בעל הבית רגיל למכור ככרות - לא נתכוון זה אלא לעשותו שליח, ונעשה כאומר לו "ערב לי"! וגבי חנוני גופיה, אי אמר ליה "ערב לי" - אמרינן בגמרא דקני
- ^ הלכך גבי חנוני, כי אמר ליה "זכי לי" - לא נתכוון אלא לקנות הימנו, ולא סמך עליו שיעשה שלוחו, ומעות אינן קונות, ולא סמכה דעתיה, נמצא מערב לו שלא לדעתו; אבל אם משך ככר והניחו אצלו לכך - שליח עשאו
- ^ עירובי תחומין - חוב הוא לו: שמפסיד לצד האחר, ושמא אינו נוח לו
- ^ דמתרץ רבי יוחנן לקמן, דהעמידו בהן חכמים דבריהם על דין תורה, דמעות קונות - אף כאן מפני תיקון שבת העמידו דבריהם על דין תורה
- ^ בפרק 'אותו ואת בנו' בחולין (דף פג.): ערב יום טוב הראשון של פסח וערב יום טוב של עצרת וערב ראש השנה וערב יום טוב האחרון של חג, וערב יום הכפורים בגליל
- ^ באותו השור
- ^ שנתן לו דינר מבעוד יום בשוה דינר בשר
- ^ השור
- ^ אבד הלוקח מה שנתן
- ^ אין משחיטין אותו על כרחו, ואם רצה טבח - מחזיר לו את הדינר
- ^ טבח ללוקח בשור זה שוה דינר
- ^ שמסר השור לאחר ואמר לו "זכה לו בו בשם פלוני" והוא לא עשאו שליח לאותו אחר הזוכה בשבילו
- ^ להוציא מעות ולקנות בשר, שהכל דרכן בכך
- ^ שמוציא הוצאות
- ^ דכתיב בפודה מן ההקדש (ויקרא כז) ונתן הכסף וקם לו [עיין תוספות שבת קכח,א ד"ה ונתן הכסף, שכתבו: אין הפסוק כן וכו’] – קל וחומר בלוקח מן ההדיוט
- ^ שנתת לי מעות עליהן
- ^ הלכך מוקמינן להו ברשות מוכר כי היכי דלימסר נפשיה עלייהו, וניטרח לאצולינהו
- ^ פרישית טעמא לעיל
- ^ קנין סודר
- ^ דלא שוויה שליח אלא כשאר מוכרין דעלמא
- ^ וסמכא דעתיה
- ^ דקיימא לן חזקה שליח עושה שליחותו [בפרק 'בכל מערבין' (לעיל דף לב,א), הלכך מערב לדעתיה הוא
- ^ בשבת, דמיקל בה רבי יהודה בפרק 'כל גגות', ואמר: מותרין לאותו שבת
- ^ כל היכא דאיירי בהלכות קניית עירוב