ביאור:בבלי עירובין דף פא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

גמרא:

תנינא חדא זימנא: בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים והמלח!?

אמר רבה: לאפוקי מדרבי יהושע, דאמר ככר – אִין, מידי אחרינא – לא, קמשמע לן [1] בכל [2]; אבל בעירובי חצירות אימא לא! להכי הדר תנייה גבי חצירות; [3]

איתיביה אביי: בכל מערבין עירובי חצירות ובכל משתתפין שיתופי מבואות [4], ולא אמרו לערב בפת אלא בחצר בלבד [5]; מאן שמעת ליה דאמר 'פת – אִין, מידי אחרינא – לא'? - רבי יהושע [6], וקתני בכל [7]!

אלא אמר רבה בר בר חנה: לאפוקי מדרבי יהושע [8], דאמר: שלימה – אִין, פרוסה – לא, קמשמע לן בכל;

ופרוסה מאי טעמא לא?

אמר רבי יוסי בן שאול אמר רבי: משום איבה [9].

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: עירבו כולן בפרוסות מהו?

אמר ליה: שמא יחזור דבר לקלקולו [10].

אמר רבי יוחנן בן שאול: ניטלה הימנה כדי חלתה [11] וכדי דימועה [12] - מערבין לו בה.

והתניא כדי דימועה מערבין לו בה, כדי חלתה אין מערבין לו בה?

לא קשיא: הא בחלת נחתום [13], הא בחלת בעל הבית, דתנן [חלה פ"ב מ"ז]: שיעור חלה = אחד מעשרים וארבעה; העושה עיסה לעצמו ועיסה למשתה בנו אחד מעשרים וארבעה; נחתום שהוא עושה למכור בשוק, וכן האשה שעשתה למכור בשוק - אחד מארבעים ושמונה.

אמר רב חסדא: תפרה בקיסם [14] - מערבין לו בה.

והא תניא אין מערבין לו בה?

לא קשיא: הא דידיע תיפרה [15], הא דלא ידיע תיפרה.

אמר רבי זירא אמר שמואל: מערבין בפת אורז ובפת דוחן.

אמר מר עוקבא: לדידי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל בפת אורז מערבין, ובפת דוחן אין מערבין.

אמר רב חייא בר אבין אמר רב: מערבין בפת עדשים.

איני! והא ההיא דהואי בשני דמר שמואל, ושדייה לכלביה ולא אכלה!

ההיא - דשאר מינים הויא [16] דכתיב [17] (יחזקאל ד ט) ואתה קח לך חטין ושעורים ופול ועדשים ודוחן וכוסמים [ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם מספר הימים אשר אתה שוכב על צדך שלש מאות ותשעים יום תאכלנו] [18].

רב פפא אמר: ההיא - צלויה בצואת האדם הואי, דכתיב (יחזקאל ד יב) [ועגת שערים תאכלנה] והיא בגללי צאת האדם תעגנה לעיניהם.

מאי 'ועגת שעורים תאכֲלֶנָּה'?

אמר רב חסדא: [19] לשיעורים [20].

רב פפא אמר: עריבתה - כעריבת שעורים, ולא כעריבת חטים [21].

משנה:

נותן אדם מעה לחנוני [22] ולנחתום [23] כדי שיזכה לו עירוב [24] - דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרים: לא זכו לו מעותיו [25];


עמוד ב
המשך המשנה  

ומודים בשאר כל האדם שזכו לו מעותיו [26], שאין מערבין לאדם אלא מדעתו [27];

אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים? - בעירובי תחומין, אבל בעירובי חצירות - מערבין לדעתו ושלא לדעתו, לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו [28].

גמרא:

מאי טעמא דרבי אליעזר? הא לא משך?!

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו: עשאו רבי אליעזר כארבעה פרקים בשנה [29], דתנן [חולין פ"ה מ"ד]: בארבעה פרקים אלו [30] משחיטין את הטבח בעל כרחו, אפילו שור שוה אלף דינר ואין ללוקח [31] אלא דינר אחד [32] - כופין אותו לשחוט; לפיכך אם מת [33] - מת ללוקח [34]'; מת ללוקח'? הא לא משך!?

אמר רב הונא: בשמשך.

אי הכי - אימא סיפא: בשאר ימות השנה אינו כן [35], לפיכך אם מת - מת למוכר; אמאי? הא משך!?

אמר רבי שמואל בר יצחק: לעולם בשלא משך; הכא במאי עסקינן? - בשזיכה לו [36] על ידי אחר [37]: בארבעה פרקים אלו - דזכות הוא לו [38] - זכין לו שלא בפניו; בשאר ימות השנה - דחוב הוא לו [39] - אין חבין לו אלא בפניו.

ורב אילא אמר רבי יוחנן: בארבעה פרקים אלו העמידו חכמים דבריהן על דברי תורה, דאמר רבי יוחנן: 'דבר תורה - מעות קונות [40], ומפני מה אמרו משיכה קונה? גזירה שמא יאמר לו "נשרפו חיטיך [41] בעלייה"' [42]!

ומודים בשאר כל האדם [שזכו לו מעותיו]:

מאן שאר כל אדם?

אמר רב: בעל הבית;

וכן אמר שמואל: בעל הבית, דאמר שמואל: לא שנו אלא נחתום, אבל בעל הבית – קונה [43].

ואמר שמואל: לא שנו אלא מעה, אבל כלי [44] – קונה;

ואמר שמואל: לא שנו אלא דאמר לו "זכה לי" [45], אבל אמר "ערב לי" - שליח שויה [46], וקני [47].

אמר רבי יהודה במה דברים אמורים? [בעירובי תחומין, אבל בעירובי חצירות - מערבין לדעתו ושלא לדעתו, לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם שלא בפניו]:

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה; ולא עוד אלא כל מקום ששנה רבי יהודה בעירובין - הלכה כמותו.

אמר ליה רב חנא בגדתאה לרב יהודה: אמר שמואל אפילו במבוי שניטלו קורותיו או לחייו [48]?

אמר ליה: בעירובין אמרתי לך [49], ולא במחיצות.

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: 'הלכה' - מכלל דפליגי? והאמר רבי יהושע בן לוי: כל מקום שאמר רבי יהודה 'אימתי' ו'במה' במשנתנו - אינו אלא לפרש דברי חכמים!?

ולא פליגי? והא אנן תנן: נתוספו עליהן - מוסיף ומזכה וצריך להודיע!?

התם בחצר שבין שני מבואות.

והאמר רב שיזבי אמר רב חסדא: זאת אומרת חלוקין עליו חביריו על רבי יהודה!? אלא

הערות[עריכה]

  1. ^ מתניתין
  2. ^ אפילו יין ופירות; ואי מההיא - הוה אמינא: התם הוא דבעירובי תחומין עסקינן, והתם מודה רבי יהושע דליכא למיחש משום איבה כי הכא בעירובי חצירות, דטעמא משום איבה, כדלקמן
  3. ^ לישנא אחרינא גרסינן: לאפוקי מדרבי מאיר, דאמר בפת אין במידי אחרינא לא - בפרק הדר (לעיל דף עא,ב) - קא משמע לן בכל, והיא היא.
  4. ^ בין בפת ובין ביין בין בשאר פירות
  5. ^ ובכל מערבין דרישא - הכי קאמר: בכל מיני פת מערבין עירובי חצירות, ומדוע לא פירש: עירובי חצירות = עירוב של שני חצרות או יותר, ו'בחצר' הוא עירוב של בתים בתוך חצר אחד
  6. ^ וללישנא אחרינא - רבי מאיר
  7. ^ אפת; ומתניתין נמי - ממאי דבכל דתני - אכל מילי קאמר, ולאפוקי מהא דרבי יהושע אתא? דילמא בכל דקתני - אפת קאי, כברייתא, והכי קאמר: בכל מיני פת מערבין בחצירות, ומשתתפין במבוי בכל מילי חוץ ממים ומלח
  8. ^ אי איכא למימר דאפקא מתניתין מדרבי יהושע - אסיפא דמלתא פליגא
  9. ^ שבאין לידי מחלוקת שאומר "אני נותן שלימה ואתה פרוסה"
  10. ^ זה פרוס וזה שלם
  11. ^ חלתה אינו חסרון, שזהו תיקונה;
  12. ^ אם נדמעת: שנפלה תרומה בחולין ועשו ממנה ככר זו, ונטלו ממנה דימועה: אחד ממאה, לתקנה
  13. ^ חלת נחתום קטנה היא, ואין זה חסרון
  14. ^ ככר שנפרסה ותפר הפרוסות בקיסם ונראית שלימה
  15. ^ ניכר מקום תפירתה והויא כפרוסה
  16. ^ מינין הרבה היו מעורבין בה, דההיא ודאי לאו פת היא
  17. ^ גבי יחזקאל
  18. ^ וכתיב (יחזקאל כד יז) לחם אנשים לא תאכל, אלמא לאו לחם הוא
  19. ^ האי שעורים - לאו דווקא, דהא שאר מינין טובא הוו בה, אלא
  20. ^ לשיעורין תאכלנה, במשקל, דרך רעבון, ולא לשובע
  21. ^ עריבת שעורין מגונה ולא יפה כתיקון עריבת חטים, שמייפה: תיקון העוגה - עגולה ונאה
  22. ^ שהוא מוכר יין ודר עמו במבוי
  23. ^ מוכר ככרות ודר עמו בחצר
  24. ^ עם חבריו: "אם יבואו בני המבוי לקחת ממך ככר לעירוב או יין לשיתוף - יהא לי חלק בו"
  25. ^ שאין מעות קונות עד שימשוך, ואפילו עירב החנוני הזה לכל האחרים וְזִיכָּה גם לזה - אינו עירוב, שהרי לא נתכוון לזכות לו במתנת חנם כשאר מזכין בעירוב, אלא לקנות המעה, והרי אינה קנויה לו: דכיון דמעות אינן קונות - לא סמכה דעתיה דהאי ולא הוי דעתיה לאקנויי ונמצא מערב לו במעותיו שלא מדעתו
  26. ^ מפרש בגמרא: בעל הבית שאמר לו חברו "הילך מעה זו וזכה לי בעירוב", והלך וזיכה לו - שקנה עירוב: דהואיל ואין בעל הבית רגיל למכור ככרות - לא נתכוון זה אלא לעשותו שליח, ונעשה כאומר לו "ערב לי"! וגבי חנוני גופיה, אי אמר ליה "ערב לי" - אמרינן בגמרא דקני
  27. ^ הלכך גבי חנוני, כי אמר ליה "זכי לי" - לא נתכוון אלא לקנות הימנו, ולא סמך עליו שיעשה שלוחו, ומעות אינן קונות, ולא סמכה דעתיה, נמצא מערב לו שלא לדעתו; אבל אם משך ככר והניחו אצלו לכך - שליח עשאו
  28. ^ עירובי תחומין - חוב הוא לו: שמפסיד לצד האחר, ושמא אינו נוח לו
  29. ^ דמתרץ רבי יוחנן לקמן, דהעמידו בהן חכמים דבריהם על דין תורה, דמעות קונות - אף כאן מפני תיקון שבת העמידו דבריהם על דין תורה
  30. ^ בפרק 'אותו ואת בנו' בחולין (דף פג.): ערב יום טוב הראשון של פסח וערב יום טוב של עצרת וערב ראש השנה וערב יום טוב האחרון של חג, וערב יום הכפורים בגליל
  31. ^ באותו השור
  32. ^ שנתן לו דינר מבעוד יום בשוה דינר בשר
  33. ^ השור
  34. ^ אבד הלוקח מה שנתן
  35. ^ אין משחיטין אותו על כרחו, ואם רצה טבח - מחזיר לו את הדינר
  36. ^ טבח ללוקח בשור זה שוה דינר
  37. ^ שמסר השור לאחר ואמר לו "זכה לו בו בשם פלוני" והוא לא עשאו שליח לאותו אחר הזוכה בשבילו
  38. ^ להוציא מעות ולקנות בשר, שהכל דרכן בכך
  39. ^ שמוציא הוצאות
  40. ^ דכתיב בפודה מן ההקדש (ויקרא כז) ונתן הכסף וקם לו [עיין תוספות שבת קכח,א ד"ה ונתן הכסף, שכתבו: אין הפסוק כן וכו’] – קל וחומר בלוקח מן ההדיוט
  41. ^ שנתת לי מעות עליהן
  42. ^ הלכך מוקמינן להו ברשות מוכר כי היכי דלימסר נפשיה עלייהו, וניטרח לאצולינהו
  43. ^ פרישית טעמא לעיל
  44. ^ קנין סודר
  45. ^ דלא שוויה שליח אלא כשאר מוכרין דעלמא
  46. ^ וסמכא דעתיה
  47. ^ דקיימא לן חזקה שליח עושה שליחותו [בפרק 'בכל מערבין' (לעיל דף לב,א), הלכך מערב לדעתיה הוא
  48. ^ בשבת, דמיקל בה רבי יהודה בפרק 'כל גגות', ואמר: מותרין לאותו שבת
  49. ^ כל היכא דאיירי בהלכות קניית עירוב