ביאור:בבלי עירובין דף עה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

הוה אמינא [1]: 'דירת נכרי שמה דירה'; קא משמע לן דדירת נכרי לא שמה דירה; ואי מהכא - הוה אמינא 'לא ידענא בתים כמה' [2] - קא משמע לן [3]: 'בתים' = תרין [4].

השתא דאמר רב 'אפילו חצר', טעמא דרב דקא סבר: אסור לעשות [5] יחיד במקום נכרי [6]!

אמר רב יוסף: אי הכי - היינו דשמענא ליה לרבי טבלא דאמר [7]: 'נכרי' 'נכרי' תרי זימני, ולא ידענא מאי אמר [8].

משנה:

שתי חצירות, זו לפנים מזו [9]; עירבה הפנימית [10] ולא עירבה החיצונה - הפנימית מותרת והחיצונה אסורה;

החיצונה ולא הפנימית - שתיהן אסורות [11];

עירבה זו לעצמה וזו לעצמה - זו מותרת בפני עצמה וזו מותרת בפני עצמה [12];

רבי עקיבא אוסר החיצונה, שדריסת הרגל אוסרתה [13];

וחכמים אומרים: אין דריסת הרגל אוסרתה; [14]

שכח אחד מן החיצונה ולא עירב - הפנימית מותרת והחיצונה אסורה; מן הפנימית ולא עירב - שתיהן אסורות [15];

נתנו עירובן במקום אחד [16], ושכח אחד, בין מן הפנימית בין מן החיצונה, ולא עירב - שתיהן אסורות [17];

ואם היו של יחידים [18] - אינן צריכין לערב [19].

גמרא:

כי אתא רב דימי, אמר רבי ינאי: זו דברי רבי עקיבא, דאמר 'אפילו רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה', אבל חכמים אומרים: כשם שרגל המותרת אינה אוסרת - כך רגל האסורה אינה אוסרת. [20]

תנן: עירבה חיצונה ולא פנימית - שתיהן אסורות [21] – מני? אילימא רבי עקיבא, מאי איריא רגל אסורה? אפילו רגל מותרת נמי [22]! אלא לאו רבנן?!

לעולם רבי עקיבא [23], [24] ולא זו אף זו קתני [25].

תנן: עירבה זו לעצמה וזו לעצמה - זו מותרת בפני עצמה וזו מותרת בפני עצמה; טעמא דעירבה [26], הא לא עירבה - שתיהן אסורות [27]; והא האי תנא דאמר 'רגל המותרת אינה אוסרת, רגל האסורה אוסרת' – מני הא?: אילימא רבי עקיבא היא - אפילו רגל המותרת נמי [אוסרת]! אלא - לאו רבנן היא?! ועוד: מדסיפא רבי עקיבא [28] - רישא לאו רבי עקיבא!

כולה רבי עקיבא היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: עירבה זו לעצמה וזו לעצמה - זו מותרת בפני עצמה וזו מותרת בפני עצמה; במה דברים אמורים? - שעשתה דקה [29], אבל לא עשתה דקה - חיצונה אסורה, דברי רבי עקיבא, שרבי עקיבא אוסר את החיצונה, מפני שדריסת הרגל אוסרת; וחכמים אומרים: אין דריסת הרגל אוסרת [30].

מתיב רב ביבי בר אביי: ואם היו של יחידים - אין צריכין לערב הא של רבים צריכין לערב, אלמא רגל המותרת במקומה אינה אוסרת, רגל האסורה אוסרת!

ועוד, מתיב רבינא: שכח אחד מן החיצונה ולא עירב - הפנימית מותרת וחיצונה אסורה; שכח אחד מן הפנימית ולא עירב - שתיהן אסורות טעמא – דשכח [31], הא לא שכח שתיהן מותרות, אלמא רגל המותרת אינה אוסרת, רגל האסורה אוסרת [32]!?

אלא כי אתא רבין אמר רבי ינאי: שלש מחלוקות בדבר:

תנא קמא סבר: רגל המותרת אינה אוסרת, רגל האסורה אוסרת;

רבי עקיבא סבר: אפילו רגל המותרת אוסרת;

ורבנן בתראי סברי: כשם שרגל מותרת אינה אוסרת, כך רגל האסורה אינה אוסרת.

נתנו עירובן במקום אחד ושכח אחד בין מן הפנימית [בין מן החיצונה, ולא עירב - שתיהן אסורות]:

מאי מקום אחד?

<סימן חיצונה עצמה בבית יחידאה רבינא דלא משכח בפנים???>

אמר רב יהודה אמר רב: חיצונה [33], ומאי קרו לה מקום אחד? - מקום המיוחד לשתיהן;


עמוד ב

תניא נמי הכי [34]: [תוספתא עירובין פ"ה הלכות כו-כז [ליברמן]] 'נתנו עירובן בחיצונה ושכח אחד בין מן החיצונה ובין מן הפנימית ולא עירב שתיהן אסורות [35]; [הלכה כז] נתנו עירובן בפנימית ושכח אחד מן הפנימית ולא עירב - שתיהן אסורות [36]; מן החיצונה ולא עירב - שתיהן אסורות, דברי רבי עקיבא [37], וחכמים אומרים: בזו פנימית מותרת [38] וחיצונה אסורה'.

אמר ליה רבה בר חנן לאביי: מאי שנא לרבנן, דאמרי 'פנימית מותרת' - משום דאחדא דשא ומשתמשה - לרבי עקיבא נמי תיחד דשא ותשמש?

אמר ליה: עירוב מרגילה.

לרבנן נמי עירוב מרגילה?

דאמרה "לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי".

לרבי עקיבא נמי תימא 'לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי'?

דאמרה לה "מבטלינן לך רשותי" [39]; ורבנן [סוברים] אין ביטול רשות מחצר לחצר [40].

לימא שמואל ורבי יוחנן [41] - בפלוגתא דרבנן ורבי עקיבא קא מיפלגי, דשמואל אמר כרבנן ורבי יוחנן דאמר כרבי עקיבא?

אמר לך שמואל: אנא - דאמרי אפילו לרבי עקיבא: עד כאן לא קאמר רבי עקיבא הכא אלא בשתי חצירות זו לפנים מזו, דאסרן אהדדי [42] [43], אבל התם - מי קא אסרן אהדדי?

ורבי יוחנן אמר: אנא דאמרי אפילו לרבנן [44]: עד כאן לא קאמרי רבנן הכא אלא דאמרה לה [45] "אדמבטלת לי קא אסרת עלאי [46]", אבל התם מי קאסרת עלה [47]?

ואם היו של יחידים [אינן צריכין לערב]:

אמר רב יוסף: תני רבי היו שלשה [48] – אסורין [49].

אמר להו רב ביבי: לא תציתו ליה [50]! [51] אנא אמריתה ניהלה, ומשמיה דרב אדא בר אהבה אמריתה ניהלה, [52] הואיל ואני קורא בהן רבים בחיצונה [53]! [54]

אמר רב יוסף: מריה דאברהם! 'רבים' ב'רבי' איחלף לי [55]!

ושמואל אמר: לעולם מותרות, עד שיהו שנים בפנימית ואחד בחיצונה.

אמר רבי אלעזר: ונכרי הרי הוא כרבים [56]; מאי שנא ישראל דלא אסר: דמאן דידע [57] – ידע, ומאן דלא ידע [58] - סבר עירובי עירב [59]? נכרי נמי אמרינן דידע ידע דלא ידע סבר אגירי אוגר!

סתם נכרי, אי איתא דאוגר - מיפעא פעי [60].

אמר רב יהודה אמר שמואל: עשרה בתים זה לפנים מזה [61] - פנימי נותן את עירובו ודיו [62];

ורבי יוחנן אמר: אפילו חיצון [63].

חיצון - בית שער הוא?

חיצון של פנימי [64]!

במאי קמיפלגי?

מר סבר בית שער דיחיד שמיה בית שער, ומר סבר לא שמיה בית שער.

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: שתי חצירות ושלשה בתים ביניהן [65]: זה בא דרך זה ונותן עירובו בזה [66], וזה בא דרך זה ונותן עירובו בזה [67] -

הערות[עריכה]

  1. ^ להא מילתא
  2. ^ כלומר: אי מהא - הוה אמינא: נהי דבחצירות שמעינן מינה דבתרתי סגי, מדנקט 'צידו אחד נכרי' - הא תרוייהו ישראלים שרי, אבל בתים - לא ידענא כמה לכל חצר
  3. ^ 'בתים וחצירות'
  4. ^ סתם 'בתים' = שנים, סתם 'חצירות' = שתים
  5. ^ לדור
  6. ^ שלא ילמד ממעשיו; לפיכך לא יערבו אלו עמו ולא ישתמשו עמו במבוי, כדי שיהא יחיד, ויירא מן הנכרי שלא יהרגנו, ויצא
  7. ^ בהא מילתא דרב
  8. ^ השתא ודאי מפרש למלתיה דרב הוה: מבוי שצידו אחד עובד כוכבים - אין מערבין אותו כולו משום דאסור לעשות יחיד במקום עובד כוכבים; לשון אחר: חד למבוי וחד לחצר
  9. ^ פנימית פתוחה לחיצונה, וחיצונה לרשות הרבים, ודריסת רגלה של פנימית על החיצונה לצאת לרשות הרבים
  10. ^ לעצמה, לטלטל בחצירה
  11. ^ דהויא פנימית 'רגל האסורה במקומה', ואוסרת בדריסת רגלה על החיצונה
  12. ^ קסברי דרגל המותרת במקומה - אינה אוסרת
  13. ^ רבי עקיבא סבר אף רגל המותרת אוסרת במקום שלא עירבה שם
  14. ^ בגמרא מפרש לה;
  15. ^ דהויא פנימית 'רגל האסורה'
  16. ^ שעירבו שתיהן זו עם זו; והאי 'במקום אחד' מפרש בגמרא שנתנוהו בחיצונה
  17. ^ דפנימית נמי אסורה לטלטל בחצירה, משום דלא מציא למיחד דשא ואסתלוקי מחיצונה לאשתמושי באנפי נפשה, דהא ליתא לעירובה גבה: דאותו עירוב המתירן בחצירן - הוליכוהו בחיצונה
  18. ^ שאין בפנימית אלא אחד, ובחיצונה אחד
  19. ^ זה עם זה משום דריסת הרגל: דכיון דיחיד הוא, והפנימית הויא רגל המותרת ואינה אוסרת; וסתמא כרבנן; ואם היו שנים - אפילו בחיצונה גזרינן, דילמא אתי למישרי שנים בפנימית ואחד בחיצונה
  20. ^ וממתניתין מותבינן ליה לקמיה.
  21. ^ הא עירבה נמי פנימית - תרוייהו שריין, אלמא: רגל המותרת לא אסרה
  22. ^ דקתני סיפא גבי עירבו שתיהן כל אחת לעצמה, רבי עקיבא אוסר את החיצונה, ומשום לאשמועינן היא גופה לא איצטריך, דמסיפא נפקא לן: דהשתא [רגל] מותרת אסרה, אסורה מיבעיא
  23. ^ ולא תידוק מינה 'עירבה לא אסרה', אלא היא גופה קא משמע לן דרגל האסורה אוסרת
  24. ^ ודקא קשיא לך 'מסיפא נפקא!' - אין הכי נמי, אלא הא אשמועינן ברישא, והדר אמר:
  25. ^ לא זו בלבד אסר רבי עקיבא, דהויא רגל האסורה, אלא אף זו: עירבה זו לעצמה וזו לעצמה, דפנימית רגל המותרת היא - אפילו הכי רבי עקיבא אוסר החיצונה
  26. ^ פנימית, דהויא 'רגל המותרת'
  27. ^ דרגל האסורה – אוסרת, דהא ליכא למידק 'הא לא עירבה חיצונה המעורבת מותרת, ושאינה מעורבת אסורה', דהא פשיטא דשאינה מעורבת אסורה, דהא כבר תני לה לעיל מתניתין! ואי משום היא גופה לאשמועינן רגל המותרת אינה אוסרת - לאשמועינן רגל האסורה - וליתני: 'כגון עירבה חיצונה ולא פנימית - חיצונה מותרת', וכל שכן האי! אלא ודאי דוקא קתני
  28. ^ דהא רבי עקיבא אהא מילתא פליג
  29. ^ פנימית עשתה דלת קטנה לפני פתחה, וסילקה דריסת רגלה מחיצונה
  30. ^ ואתרוייהו מילי דרבי עקיבא פליגי, ואפילו ארישא דקתני 'חיצונה ולא פנימית שתיהן אסורות', ונטרוה לרבי עקיבא עד דאסקיה למלתיה, והדר איפליגו עליה
  31. ^ אחד מן הפנימית
  32. ^ והא דלא כרבי עקיבא, דאי כרבי עקיבא - אי עירבו שתיהן נמי אסר על החיצונה! אלא לאו - רבנן, ובשכח אסרי, אלמא: רגל האסורה אוסרת
  33. ^ דהתם פנימית אסורה משום שכחה דחיצונה, דליכא למימר תסתלק מינה ותשמש - דליתיה לעירובה גבה, וחיצונה מיתסרא בשכחה דפנימית, משום רגל האסורה, אבל נתנוה בפנימית - חיצונה הוא דמיתסרא בשכחה דפנימית, משום רגל האסורה, אבל פנימית לא מיתסרא משום שכחה דחיצונה, דאחדא דשא ומשתמשא
  34. ^ כרב יהודה, דהא מקום אחד דמתניתין בחיצונה קאמר
  35. ^ כדפרשינן
  36. ^ דחיצונה מיתסרא בשכחה דפנימית, דלא מצי אסתלוקי מינה; ועוד: דליתיה לעירובה גבה
  37. ^ ולא אמרינן 'תסתלק פנימית מינה' - כדמפרש לקמיה: דעירוב החיצונה המונח לתוכה מרגילה שם
  38. ^ דמשום שכחה דחיצונה לא מיתסרא, אלא אחדא דשא ומסתלקא מינה
  39. ^ וכי אמר רבי עקיבא 'פנימית אסורה' - עד שתבטל לה חיצונה רשות הרגל עירובה קאמר
  40. ^ ואי אמרת תיסר עלה - מעוותא לה, הלכך אמרה לה: לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי
  41. ^ דאיפלגו לעיל בפרקין (עירובין סח א) בבטול מחצר לחצר
  42. ^ על ידי הרגֵל העירוב, ומתוך שאוסרין - מבטלין
  43. ^ וכי אמרי אנא [שמואל] - בשתי חצירות ופתח ביניהן, ולא עירבו, והוצרכה זו לטלטל לרשות של זו - אין מבטלין
  44. ^ דרבנן נמי מודו דיש ביטול, ואפילו הכי עיוות קרי ליה
  45. ^ פנימית
  46. ^ בעוד שלא בטלתה - את אוסרת עלי, הלכך דל אנת ודל ביטולך, דלא בעינא ליה
  47. ^ מי קאסרת חצר על חברתה בפתח שביניהן בלא עירוב, דאי אמרת תבטיל ניהוי עיוות
  48. ^ בין [בסך הכל בתוך] שתי החצירות
  49. ^ ולא מיבעיא שנים בפנימית - דהויא רגל האסורה, אלא אפילו שנים בחיצונה - אסור עד שעירבו שתיהן יחד, גזירה משום רבים בפנימית
  50. ^ למאי דתני לה משמיה דרבי
  51. ^ דלאו מתניתין היא אלא שמעתא היא:
  52. ^ ומן הטעם הזה אמרתי לו:
  53. ^ גזרינן משום רבים בפנימית
  54. ^ רב יוסף חלה ושכח תלמודו;
  55. ^ הטעם שאמר לי 'רבים בחיצונה' נתחלף לי ב'רבי' כששכחתי הדבר בחליי, וחזרתי לגירסתי הראשונה נזכרתי שהוזכר לי 'רבים' בדבר, וסבור הייתי שנאמר לי בשם רבי
  56. ^ אם דר נכרי בפנימית, ושני ישראלים בחיצונה - אוסרת דריסת רגלו עליהן עד שישכיר; ואליבא דשמואל אמרה רבי אלעזר למילתיה, דאי לרב אדא - מאי איריא נכרי, אפילו ישראל נמי אסר כי הוו שנים בחיצונה!? |align = "right"|והא ליכא למימר דביחיד בחיצונה אסר - דהשתא אפילו דר עמו בחצר עצמה, הא קיימא לן כרבי אליעזר בן יעקב, דאמר 'עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה', דריסת רגלו לא כל שכן דלא אסרה
  57. ^ שהוא שם יחידי וידע שאין רגל המותרת אוסרת
  58. ^ שהוא דר שם יחידי
  59. ^ סבר דאין דריסת הרגל אוסרת, אי נמי: עירוב של פנימים וחיצונים מועיל במקום נכרי בלא שכירות, ולא נפקא מינה חורבה
  60. ^ קלא אית ליה, והני לא איגור
  61. ^ חיצון פתוח לחצר, וכולן דריסת רגלו עליו, ופנימי דורס על כולן, שאין לו יציאה אלא דרך זו
  62. ^ כולן נעשין בית שער לו, ואינן אוסרין על בני חצר אלא פנימי לבדו, כדאמרן בפירקין (עירובין עב ב), והדר שם אינו אוסר; הלכך, כשבאין שאר דיורין הפתוחין לחצר ולערב את חצירן - פנימי זה נותן פת, והשאר אין צריכין
  63. ^ צריך ליתן את הפת
  64. ^ בית התשיעי לחצר [הפנימי ביותר הוא העשירי]
  65. ^ בית זה פתוח לחצר זו, וזה לזו, ובית אמצעי פתוח לשני הבתים
  66. ^ בן חצר זו בא דרך בית הפתוח לו ונתן עירובו באמצעי, ועשה בית הפתוח לו כבית שער לעבור דרך עליו לאמצעי
  67. ^ וכן בן חצר האחרת עשה בית הפתוח לו כבית שער, ועירב באמצעי חצר האחרת