ביאור:בבלי עירובין דף עו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

זה נעשה בית שער לזה, וזה נעשה בית שער לזה ^[1]; אמצעי הוה ליה 'בית שמניחין בו עירוב' ואין צריך ליתן את הפת ^[2].

בדיק להו רחבה לרבנן ^[3]: שתי חצרות ושני בתים ביניהם ^[4], זה בא דרך זה ונתן עירובו בזה, וזה בא דרך זה ונתן עירובו בזה - קנו עירוב או לא ^[5]?: מי משוינן להו לגבי דהאי בית ולגבי דהאי בית שער [ולגבי דהאי בית שער ולגבי דהאי בית] ^[6]?

אמרו ליה: שניהן לא קנו עירוב ^[7], מה נפשך: אי בית שער משוית ליה – הנותן את עירובו בבית שער, אכסדרה ומרפסת - אינו עירוב ^[8]! אי בית משוית ליה - קא מטלטל לבית דלא מערב ליה ^[9]!

ומאי שנא מדרבא, דאמר רבא: אמרו לו שנים: "צא וערב עלינו" לאחד עירב עליו מבעוד יום ולאחד עירב עליו בין השמשות; זה שעירב עליו מבעוד יום נאכל עירובו בין השמשות, וזה שעירב עליו בין השמשות נאכל עירובו משתחשך - שניהם קנו עירוב' ^[10]!

הכי? השתא: התם - ספק יממא ספק ליליא, לא מינכרא מילתא ^[11]; אבל הכא ^[12], אי דלגבי דהאי בית - לגבי דהאי בית, אי לגבי דהאי בית שער - לגבי דהאי נמי בית שער ^[13].

הדרן עלך הדר

עירובין פרק שביעי חלון

משנה:

חלון שבין שתי חצירות ארבעה על ארבעה; בתוך עשרה ^[14] - מערבין שנים ^[15], ואם רצו מערבין אחד ^[16];

פחות מארבעה על ארבעה, או למעלה מעשרה ^[17] - מערבין שנים ואין מערבין אחד ^[18].

גמרא:

לימא תנן סתמא - כרבי שמעון בן גמליאל, דאמר ^[19]: כל פחות מארבעה - כלבוד דמי.

אפילו תימא כרבנן; עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי שמעון בן גמליאל אלא לענין לבודין, אבל לענין פתחא - אפילו רבנן מודו דאי איכא ארבעה על ארבעה – חשיב, ואי לא - לא חשיב.

פחות מארבעה [על ארבעה או למעלה מעשרה מערבין שנים ואין מערבין אחד]:

פשיטא!: כיון דאמר ארבעה על ארבעה בתוך עשרה, ממילא אנא ידענא דפחות מארבעה ולמעלה מעשרה לא!

הא קא משמע לן: טעמא דכוליה למעלה מעשרה, אבל מקצתו בתוך עשרה - מערבין שנים, ואם רצו מערבין אחד ^[20].

תנינא להא! דתנו רבנן: כולו למעלה מיעשרה ומקצתו ^[21] בתוך עשרה, כולו בתוך עשרה ומקצתו למעלה מעשרה - מערבין שנים, ואם רצו מערבין אחד; השתא כולו למעלה מעשרה ומקצתו בתוך עשרה אמרת מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד, כולו בתוך עשרה ומקצתו למעלה מעשרה מיבעיא?

זו ואין צריך לומר זו קתני.

אמר רבי יוחנן: חלון עגול - צריך שיהא בהיקפו עשרים וארבעה טפחים ^[22], ושנים ומשהו מהן בתוך עשרה, שאם ירבענו נמצא משהו בתוך עשרה ^[23].

מכדי כל שיש בהיקפו שלשה טפחים יש בו ברוחבו טפח, בתריסר סגיא!?

עמוד ב

הני מילי בעיגולא, אבל בריבועא בעינן טפי ^[24];

מכדי כמה מרובע יתר על העגול? – רביע? בשיתסר ^[25] סגיא ^[26]!

הני מילי ^[27] - עיגולא דנפיק מגו ריבועא ^[28], אבל ריבועא דנפיק מגו עיגולא בעינן טפי; מאי טעמא? - משום מורשא דקרנתא ^[29];

מכדי כל אמתא בריבוע - אמתא ותרי חומשי באלכסונא; בשיבסר נכי חומשא סגיא ^[30]!?

רבי יוחנן אמר כי דייני דקיסרי, ואמרי לה כרבנן דקיסרי, דאמרי: עיגולא מגו ריבועא – ריבעא; ריבועא מגו עיגולא – פלגא ^[31].

פחות מארבעה על [ארבעה או למעלה מעשרה מערבין שנים ואין מערבין אחד]:

אמר רב נחמן: לא שנו ^[32] אלא חלון שבין שתי חצירות אבל חלון שבין שני בתים - אפילו למעלה מעשרה נמי אם רצו לערב מערבין אחד; מאי טעמא? - ביתא כמאן דמלי דמי.

איתיביה רבא לרב נחמן: אחד לי חלון שבין שתי חצירות ואחד לי חלון שבין שני בתים ואחד לי חלון שבין שתי עליות ואחד לי חלון שבין שני גגין ^[33] ואחד לי חלון שבין שני חדרים - כולן ארבעה על ארבעה בתוך עשרה!?

תרגומא אחצירות ^[34].

והא אחד לי קתני ^[35]?

תרגומא ^[36] אאבעה על ארבעה.

בעא מיניה רב אבא מרב נחמן: לול ^[37] הפתוח מן בית לעלייה ^[38], צריך סולם קבוע להתירו או אין צריך סולם קבוע להתירו?: כי אמרינן 'ביתא כמאן דמלי דמי ^[39]' ^[40], הני מילי [אם תמצי לומר אינו צריך, היינו] מן הצד ^[41], אבל באמצע לא [ויהיה צריך]? או דילמא לא שנא?

אמר ליה: אינו צריך.

סבור מינה סולם קבוע הוא דאינו צריך, הא סולם עראי צריך; איתמר: אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אחד סולם קבוע ואחד סולם עראי - אינו צריך.

משנה:

כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה ורוחב ארבעה [טפחים], מערבין שנים ואין מערבין אחד;

היו בראשו פירות - אלו עולין מכאן ואוכלין ואלו עולין מכאן ואוכלין, ובלבד שלא יורידו למטן;

^[42]

נפרצה הכותל: עד עשר אמות מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד, מפני שהוא כפתח; יותר מכאן מערבין אחד ואין מערבין שנים ^[43].

גמרא:

אין בו ארבעה מאי?

אמר רב: אויר שתי רשויות שולטת בו: לא יזיז בו אפילו מלא נימא ^[44]!

הערות

^ כל בית נעשה בית שער לחצר שהוא פתוח לו
^ אין אחד מדיורי הבתים האלה צריך ליתן פת, אלו משום בית שער, ואמצעי משום בית שמניחין בו עירוב
^ מנסה אם חכמו להשיב
^ ואין בני שתי החצירות רוצין לערב זו עם זו, אלא כל אחת לעצמה, וכל חצר לא הניחה עירובה בבית הפתוח לה, אלא עשאתו בית שער, והניח עירובה בבית הפתוח לחברתה
^ ודאי אי תרוייהו בית שער משוינן - אין אחד מהן עירוב: דהנותן את עירובו בבית שער, תנן לקמן (עירובין פ"ח מ"ד דף פה,ב) דאינו עירוב, ואי תרוייהו בית גמור - אין אחד מהן עירוב, שהרי בית זה מפסיק בין חצר לעירובה, והוא לא עירב עמה ואינה יכולה להביא עירובה לתוכה דרך בית זה
^ מי משוינן לכל בית לגבי חצר הסמוכה לו כבית שער, שלא לאסור עליו, וגבי חצר האחרת שעשאתו בית גמור והניח בו עירובה - משוינן לה כי בית למיקני עירובה
^ טעמא מפרשי ואזלי
^ עירובין פ"ח מ"ד
^ קא מטלטל כל חצר בבית דלא מערב ליה
^ אלמא: משום דבין השמשות ספק הוא, וספק דדבריהם להקל, ועירוב מדבריהם הוא: לגבי האי שנאכל עירובו בין השמשות משוינן ליה ליליא ואמרינן 'כבר קנה עירוב', ולגבי האי שעירב עליו בין השמשות - משוינן ליה יום, ועדיין הוה לו שהות לקנות שביתה
^ ולא הוו מילי דרבנן כי חוכא ואיטלולא
^ הנך בתים - הא קיימי קמן
^ ואי משוינן הכא הכי והכא הכי - הויין מילי דרבנן כי חוכא ואיטלולא, ולא ניתן פה לצדוקים לרדות
^ מפרש בגמרא שיהא קצת הימנו ואפילו משהו בתוך עשרה לקרקע
^ שני עירובין אלו לעצמן ואלו לעצמן ואסורין זו עם זו
^ עירוב אחד שיתנו אלו עירובן באחרת ויערבו עמהן ויהיו כאחד
^ פחות מארבע - לאו פתח הוי; למעלה מעשרה נמי: דאילו כל הכותל אינו גבוה יותר הוי מחיצה מעלייתא, הלכך כשאין כלום מן החלל בתוך עשרה - לאו פתח הוא
^ ואסורות זו עם זו דרך ראש הכותל ודרך אותו חלון ודרך חורים וסדקים
^ בפירקא קמא בברייתא בגמרא
^ דאי מרישא - הוה אמינא: כולו בתוך עשרה בעינן
^ אפילו משהו
^ דבלאו הכי לא מצית למינקט בגוויה חלון מרובע ארבעה על ארבעה: כל חלון עגול בתחתית אמצעיתו נמוך ומאמצעיתו לכאן ולכאן הוה מגביה והולך
^ וצריך לזה שיהו שני טפחים ומשהו אורך מהקיפו בתוך עשרה, מאמצעו לכאן טפח ומאמצעו לכאן טפח, ועוד משהו: משום דכי מרבעינן ליה - מדלינן ליה מיניה שני טפחים מן ההיקף עגול שבין קרן לקרן לכל צד דסתמינן להו ומוקמינן לה אריבועא, ונמצא אותו משהו הנשאר בסוף עשרה על פני רוחב החלון, כדאמר לקמן: 'רבועא מגו עגולא- פלגא בעית לדלויי', כלומר: חצי מדה הנותרת בריבוע ריבה העגול עליו, והיקף המרובע ט"ז, נמצא העגול רבה עליו שמונה - הרי שני טפחים לכל צד
^ כדת רוחב דבר עגול הוי טפח, ודת רוחב עגול אין רחבו אלא באמצעו, ואנן - רוחב ארבעה כדת מרובע בעינן: שרחב בדפנותיו כמדת אמצעו
^ היקף
^ ארבעה היקף לכל רוח דמרובע
^ דסגי באטפויי ריבעא למיהוי שיתסר
^ כגון חלון מרובע ארבעה על ארבעה - הקיפו שיתסר, ואי מעגלת מגואי - דאין רוחב ארבעה אלא באמצעו - אית ליה היקפא תריסר, וטפי עליה [4=12-16] מרובע [היקף 16] – רביע [4 מתוך 16]
^ אבל הכא דבעית למינקט ריבוע ארבעה על ארבעה והיקפה שיתסר - ארבעה לכל רוח בגו עיגולא, לבד מאי דמדלית מעגולא - בעי היקפא טפי, כדי למנקט בגוויה מורשי דריבועא דהוי ארבעה הן ואלכסונן
^ וסגי ליה להאי עגולא בפותיא דארבעה טפחים ואלכסונא בעיגולא, וכל דבר עגול שוה מדת אלכסונו למדת אמצעו, דהא אין לו זויות; כמה בעי למיהוי פותיה? - ארבעה ותמני חומשי, דהוו להו חמשה ותלת חומשי, וכי מקפת לעיגולא דהאי שיעורא, כמה הוה היקפא? חמיסר פושכי ותשעה חומשי, דהוה להו שיבסר נכי חומשא
^ בעי למשקל מיניה פלגא דהאי שיעורא דפייש, דהיינו תילתא: דמעיקרא דהוו להו תמניא מעשרים וארבעה, ופשו להו שיתסר, דסבירא להו דכל אלכסונא הכי הוי
^ דבעינן תוך עשרה
^ ואליבא דרבנן דאמרי לקמן: כשם שדיורין חלוקין למטה כך חלוקין למעלה: דלא מצי לטלטל מגג זה לאידך בלא עירוב
^ תרגמא להאי בתוך עשרה דקתני - משום חצירות
^ אלמא כולן שוין
^ תרגמא לאחד לי דמשמע דכולן שוין
^ ארובה בקרקעית העליה, והעליה גבוה מקרקע הבית
^ של שני בני אדם
^ והוי כמאן דלא גבוה עשרה, ואין צריך סולם קבוע להיות שם במקום הפתח להתירן לערב זה עם זה,
^ גירסת רש"י: או לא אמרינן 'כמאן דמלי' ובעי סולם למיהוי כפתחא ביניהן, כדאמרינן ב'כיצד מעברין' (לעיל דף נט,ב): סולם - תורת פתח עליו
^ בחלון שבכותל
^ האי דנקט רחב ארבע - משום סיפא נקט ליה: דבעי למיתני 'היו בראשו פירות אלו עולין מכאן ואוכלין ובלבד שלא יורידו למטה' - דחשיב רשותא באנפי נפשיה ולא מיבטל לא לגבי האי ולא לגבי האי, אבל לענין מיהוי מחיצה - בכל דהו פותיא [רוחב] הוי סתימה ואין מערבין אחד;
^ יותר מכאן הוי פירצה, והוי להו כולהו כדיורי חצר אחת, ואם עירבה כל אחת לעצמה - הוו להו כחולקין את עירובן ואוסרין אלו על אלו
^ כיון דלא חשיב למיהוי רשותא - בטיל לגבי תרוייהו, ורשות שתי החצירות שולטות בו, ואוסרין זה על זה ואפילו על ראשו אסור לטלטל

[1] כל בית נעשה בית שער לחצר שהוא פתוח לו

[2] אין אחד מדיורי הבתים האלה צריך ליתן פת, אלו משום בית שער, ואמצעי משום בית שמניחין בו עירוב

[3] מנסה אם חכמו להשיב

[4] ואין בני שתי החצירות רוצין לערב זו עם זו, אלא כל אחת לעצמה, וכל חצר לא הניחה עירובה בבית הפתוח לה, אלא עשאתו בית שער, והניח עירובה בבית הפתוח לחברתה

[5] ודאי אי תרוייהו בית שער משוינן - אין אחד מהן עירוב: דהנותן את עירובו בבית שער, תנן לקמן (עירובין פ"ח מ"ד דף פה,ב) דאינו עירוב, ואי תרוייהו בית גמור - אין אחד מהן עירוב, שהרי בית זה מפסיק בין חצר לעירובה, והוא לא עירב עמה ואינה יכולה להביא עירובה לתוכה דרך בית זה

[6] מי משוינן לכל בית לגבי חצר הסמוכה לו כבית שער, שלא לאסור עליו, וגבי חצר האחרת שעשאתו בית גמור והניח בו עירובה - משוינן לה כי בית למיקני עירובה

[7] טעמא מפרשי ואזלי

[8] עירובין פ"ח מ"ד

[9] קא מטלטל כל חצר בבית דלא מערב ליה

[10] אלמא: משום דבין השמשות ספק הוא, וספק דדבריהם להקל, ועירוב מדבריהם הוא: לגבי האי שנאכל עירובו בין השמשות משוינן ליה ליליא ואמרינן 'כבר קנה עירוב', ולגבי האי שעירב עליו בין השמשות - משוינן ליה יום, ועדיין הוה לו שהות לקנות שביתה

[11] ולא הוו מילי דרבנן כי חוכא ואיטלולא

[12] הנך בתים - הא קיימי קמן

[13] ואי משוינן הכא הכי והכא הכי - הויין מילי דרבנן כי חוכא ואיטלולא, ולא ניתן פה לצדוקים לרדות

[14] מפרש בגמרא שיהא קצת הימנו ואפילו משהו בתוך עשרה לקרקע

[15] שני עירובין אלו לעצמן ואלו לעצמן ואסורין זו עם זו

[16] עירוב אחד שיתנו אלו עירובן באחרת ויערבו עמהן ויהיו כאחד

[17] פחות מארבע - לאו פתח הוי; למעלה מעשרה נמי: דאילו כל הכותל אינו גבוה יותר הוי מחיצה מעלייתא, הלכך כשאין כלום מן החלל בתוך עשרה - לאו פתח הוא

[18] ואסורות זו עם זו דרך ראש הכותל ודרך אותו חלון ודרך חורים וסדקים

[19] בפירקא קמא בברייתא בגמרא

[20] דאי מרישא - הוה אמינא: כולו בתוך עשרה בעינן

[21] אפילו משהו

[22] דבלאו הכי לא מצית למינקט בגוויה חלון מרובע ארבעה על ארבעה: כל חלון עגול בתחתית אמצעיתו נמוך ומאמצעיתו לכאן ולכאן הוה מגביה והולך

[23] וצריך לזה שיהו שני טפחים ומשהו אורך מהקיפו בתוך עשרה, מאמצעו לכאן טפח ומאמצעו לכאן טפח, ועוד משהו: משום דכי מרבעינן ליה - מדלינן ליה מיניה שני טפחים מן ההיקף עגול שבין קרן לקרן לכל צד דסתמינן להו ומוקמינן לה אריבועא, ונמצא אותו משהו הנשאר בסוף עשרה על פני רוחב החלון, כדאמר לקמן: 'רבועא מגו עגולא- פלגא בעית לדלויי', כלומר: חצי מדה הנותרת בריבוע ריבה העגול עליו, והיקף המרובע ט"ז, נמצא העגול רבה עליו שמונה - הרי שני טפחים לכל צד

[24] כדת רוחב דבר עגול הוי טפח, ודת רוחב עגול אין רחבו אלא באמצעו, ואנן - רוחב ארבעה כדת מרובע בעינן: שרחב בדפנותיו כמדת אמצעו

[25] היקף

[26] ארבעה היקף לכל רוח דמרובע

[27] דסגי באטפויי ריבעא למיהוי שיתסר

[28] כגון חלון מרובע ארבעה על ארבעה - הקיפו שיתסר, ואי מעגלת מגואי - דאין רוחב ארבעה אלא באמצעו - אית ליה היקפא תריסר, וטפי עליה [4=12-16] מרובע [היקף 16] – רביע [4 מתוך 16]

[29] אבל הכא דבעית למינקט ריבוע ארבעה על ארבעה והיקפה שיתסר - ארבעה לכל רוח בגו עיגולא, לבד מאי דמדלית מעגולא - בעי היקפא טפי, כדי למנקט בגוויה מורשי דריבועא דהוי ארבעה הן ואלכסונן

[30] וסגי ליה להאי עגולא בפותיא דארבעה טפחים ואלכסונא בעיגולא, וכל דבר עגול שוה מדת אלכסונו למדת אמצעו, דהא אין לו זויות; כמה בעי למיהוי פותיה? - ארבעה ותמני חומשי, דהוו להו חמשה ותלת חומשי, וכי מקפת לעיגולא דהאי שיעורא, כמה הוה היקפא? חמיסר פושכי ותשעה חומשי, דהוה להו שיבסר נכי חומשא

[31] בעי למשקל מיניה פלגא דהאי שיעורא דפייש, דהיינו תילתא: דמעיקרא דהוו להו תמניא מעשרים וארבעה, ופשו להו שיתסר, דסבירא להו דכל אלכסונא הכי הוי

[32] דבעינן תוך עשרה

[33] ואליבא דרבנן דאמרי לקמן: כשם שדיורין חלוקין למטה כך חלוקין למעלה: דלא מצי לטלטל מגג זה לאידך בלא עירוב

[34] תרגמא להאי בתוך עשרה דקתני - משום חצירות

[35] אלמא כולן שוין

[36] תרגמא לאחד לי דמשמע דכולן שוין

[37] ארובה בקרקעית העליה, והעליה גבוה מקרקע הבית

[38] של שני בני אדם

[39] והוי כמאן דלא גבוה עשרה, ואין צריך סולם קבוע להיות שם במקום הפתח להתירן לערב זה עם זה,

[40] גירסת רש"י: או לא אמרינן 'כמאן דמלי' ובעי סולם למיהוי כפתחא ביניהן, כדאמרינן ב'כיצד מעברין' (לעיל דף נט,ב): סולם - תורת פתח עליו

[41] בחלון שבכותל

[42] האי דנקט רחב ארבע - משום סיפא נקט ליה: דבעי למיתני 'היו בראשו פירות אלו עולין מכאן ואוכלין ובלבד שלא יורידו למטה' - דחשיב רשותא באנפי נפשיה ולא מיבטל לא לגבי האי ולא לגבי האי, אבל לענין מיהוי מחיצה - בכל דהו פותיא [רוחב] הוי סתימה ואין מערבין אחד;

[43] יותר מכאן הוי פירצה, והוי להו כולהו כדיורי חצר אחת, ואם עירבה כל אחת לעצמה - הוו להו כחולקין את עירובן ואוסרין אלו על אלו

[44] כיון דלא חשיב למיהוי רשותא - בטיל לגבי תרוייהו, ורשות שתי החצירות שולטות בו, ואוסרין זה על זה ואפילו על ראשו אסור לטלטל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]