ביאור:בבלי עירובין דף עט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לא ביטלו – לא [1]!
אמר רב הונא: מאן תנא אהלות? - רבי יוסי היא. [2]
אי רבי יוסי - איפכא שמעינן ליה, דתניא: 'רבי יוסי אומר: תבן ואין עתיד לפנותו [3] - הרי הוא כסתם עפר, ובטל [4]; עפר ועתיד לפנותו [5] - הרי הוא כסתם תבן, ולא בטיל [6]' [7]!?
אלא אמר רב אסי: מאן תנא עירובין - רבי יוסי היא.
רב הונא בריה דרב יהושע אמר: טומאה אשבת קרמית? הנח איסור שבת [8] דאפילו ארנקי [9] נמי מבטל איניש [10].
רב אשי אמר: בית אחריץ קא רמית? בשלמא חריץ למיטיימיה קאי [שמן הסתם עומדים לסתום אותו] [11], אלא בית למיטיימיה קאי [12]?
נתן עליו נסר שרוחב ארבעה [טפחים ... מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד]:
אמר רבא: לא שנו [13] אלא שנתן לרחבו [14], אבל לארכו [15] - אפילו כל שהוא [16] נמי, שהרי [17]מיעטו [18] מארבעה [19]!
וכן שתי גזוזטראות זו כנגד זו [מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד]:
אמר רבא: הא דאמרת 'זו כנגד זו' – אִין, זו שלא כנגד זו [20] – לא [21], וזו למעלה מזו נמי לא אמרן אלא שיש בין זה לזה שלשה טפחים אבל אין בין זה לזה [22] שלשה – 'גזוזטרא' עקומה היא.
משנה:
מתבן שבין שתי חצירות [23] גבוה עשרה טפחים - מערבין שנים ואין מערבין אחד; אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן [24];
נתמעט התבן מעשרה טפחים [25] - מערבין אחד [26] ואין מערבין שנים.
גמרא:
אמר רב הונא: ובלבד שלא יתן [27] לתוך קופתו ויאכיל [28];
ולאוקמי [29] שרי [30]? והאמר רב הונא אמר רבי חנינא: מעמיד אדם את בהמתו על גבי עשבים [31] בשבת [32], ואין מעמיד אדם את בהמתו על גבי מוקצה בשבת [33]! [34]?
דקאים לה באפה ואזלה ואכלה [35].
'ולא יתן לתוך קופתו תבן? והתניא: בית שבין שתי חצירות [36] ומילאהו תבן - מערבין שנים ואין מערבין אחד, זה נותן לתוך קופתו ויאכיל וזה נותן לתוך קופתו ויאכיל; נתמעט התבן מעשרה טפחים - שניהם אסורים; כיצד הוא עושה [37]? - נועל את ביתו [38] ומבטל את רשותו [39]; הוא אסור [40] וחבירו מותר; וכן אתה אומר בגוב של תבן [41] שבין שני תחומי שבת [42]'; קתני מיהת זה נותן לתוך קופתו ויאכיל וזה נותן לתוך קופתו ויאכיל!?
אמרי: בית, כיון דאיכא <מחיצות ו>תקרה, כי מיפחית - מינכרא ליה מלתא [43], [44] הכא [45] לא מינכרא ליה מלתא.
נתמעט התבן מעשרה טפחים - שניהן אסורין:
הא עשרה – שרי, ואף על גב דמידליא תקרה טובא, שמע מינה מחיצות [46] שאין מגיעות לתקרה שמן מחיצות [47]!
אמר אביי: הכא - בבית שלשה עשר חסר משהו עסקינן, ותבן עשרה.
ורב הונא בריה דרב יהושע אמר: אפילו תימא בבית עשרה
ותבן שבעה ומשהו [48]: דכל פחות משלשה - כלבוד דמי.
בשלמא לאביי - היינו דקתני 'מעשרה', אלא לרב הונא בריה דרב יהושע מאי מעשרה?
מתורת עשרה.
שניהן אסורין [49]:
שמע מינה דיורין הבאין בשבת [50] – אסורין [51]!
דלמא דאימעט מאתמול.
כיצד הוא עושה? - נועל את ביתו ומבטל רשותו:
תרתי?
| הכי קאמר: או נועל את ביתו [52] או מבטל את רשותו. |
ואיבעית אימא: לעולם תרתי: כיון דדש ביה - אתי לטלטולי [53].
הוא אסור וחבירו מותר:
פשיטא!
לא, צריכא דהדר אידך [54] ובטיל ליה [55] לחבריה [56], והא קא משמע לן: דאין מבטלין וחוזרין ומבטלין.
וכן אתה אומר בגוב של תבן שבין שני תחומי שבת:
פשיטא [57]!?
לא צריכא לרבי עקיבא, דאמר תחומין דאורייתא [58]; מהו דתימא ליגזור דלמא אתי לאיחלופי [59]? - קא משמע לן.
משנה:
כיצד משתתפין במבוי?
מניח את החבית [60] ואומר "הרי זו לכל בני מבוי" ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים [61] ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו,
אבל אינו מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים - מפני שידן כידו [62].
גמרא:
אמר רב יהודה: חבית של שיתופי מבואות - צריך להגביה מן הקרקע [63] טפח [64].
אמר רבא: הני תרתי מילי - סבי דפומבדיתא [65] אמרינהו:
חדא – הא; אידך: המקדש - אם טעם מלא לוגמיו – יצא, ואם לאו - לא יצא.
אמר רב חביבא: הא - נמי סבי דפומבדיתא אמרינהו, דאמר רב יהודה אמר שמואל: עושין מדורה [66] לחיה בשבת; סבור מינה: לחיה – אִין, לחולה – לא; בימות הגשמים – אִין, בימות החמה – לא; איתמר: אמר רב חייא בר אבין אמר שמואל: הקיז דם ונצטנן - עושין לו מדורה בשבת, ואפילו בתקופת תמוז.
אמר אמימר: הא - נמי סבי דפומבדיתא אמרינהו, דאיתמר: איזו היא אשירה סתם [67]? אמר רב: כל שכומרים שומרין אותה
הערות
[עריכה]- ^ לא בטיל, ואין הטומאה בוקעת למעלה מן הגג, שיש לה אהל לעצמה
- ^ משום דאיירי בה רבי יוסי - כדאמרינן לקמן - נקיט לה.
- ^ מלאוהו תבן ויודעין אנו שאינו צריך לו, מכל מקום לא ביטלו בפירוש
- ^ כעפר שאין אנו יודעין אם עתיד לפנותו אי לא, דסתמיה בטיל
- ^ ויודעין אנו שיפנהו דלאו סתמא הוא
- ^ שאין אנו יודעין אם יפנהו אם לאו, דסתמא לא בטיל
- ^ אלמא לרבי יוסי עפר סתם בטיל, סתם תבן שאין אנו יודעין אם יצטרך ליטלו לא בטיל
- ^ כגון מתניתין, כיון דעפר אינו ניטל בשבת - סתמיה בטיל
- ^ כיס מלא מעות
- ^ בטיל שם, אבל תבן וקש ניטל למאכל בהמה
- ^ הלכך סתם עפר בטיל ליה ואפילו לרבנן
- ^ בתמיה
- ^ דבעי נסר ארבעה
- ^ ארכו של דף לרוחב החריץ משפה לשפה כעין גשר
- ^ שנתן לארכו של חריץ דף ארבע אורך על גבי יתדות אצל שפתו
- ^ שהיתה דף קצרה [צרה] אפילו אינה אלא כאצבע
- ^ סתם קצת רוחב החריץ, ו
- ^ לרוחב החריץ
- ^ במשך מדת הפתח, ומתניתין – רחב ארבעה תנן
- ^ שהיתה זו בולטת לרשות הרבים יותר מחברתה
- ^ לא סגי להו בנסר ארבעה
- ^ אין רחוקה זו מזו
- ^ גדיש של תבן, ומפסיק על פני רוחב כל החצירות
- ^ מן התבן לבהמתן, ולא חיישינן דילמא ממעיט תבן מעשרה - דהויא לה חדא רשותא ואסרי אהדדי, ולא מסקי אדעתייהו ומטלטלי בחצר; להא לא חיישינן, דהא אפילו אימעיט, אי לא הוי מיעוט על פני עשר אמות ויותר - לא אסרי, דהא עד עשר פיתחא הוי, ואין בהמה ממעטת כל כך באכילתה בשבת אחד
- ^ על כל החצר או במשך עשר אמות ועוד
- ^ אם נתמעט בחול
- ^ בידים
- ^ דלמא שקיל טובא וממעיט ליה מעשרה וקא מטלטל בחצר האוסרת ומאכילין דקתני במתני' שהבהמה באה ואוכלת והתם לא חיישינן לדלמא ממעיט דבהמה קלי קלי אכלה לישנא אחרינא לא יתן לתוך קופתו משום דמוקצ' מאתמול למחיצה זו
- ^ בהמתו על התבן כדי לאכול
- ^ ולא גזרינן דילמא שקיל בידים וספי לה - אלמא חמיר עליה איסור דרבנן ולא עבר עליה
- ^ מחוברים לאכול
- ^ ולא חיישינן דלמא עקר בידים ומאכיל לה, דהא חמיר עליה איסור שבת
- ^ אבל איסור מוקצה קיל ליה, וחיישינן דלמא שקיל בידים וספי לה
- ^ הכא נמי, כיון דאיסורא דרבנן הוא דאיכא - ניחוש
- ^ מתניתין - לאו דמוקים לה עלה בידים, אלא קאי באפה שלא תלך במקום אחר, ואיהי אזלה ואכלה, וכולי האי לא גזור רבנן
- ^ ושני בתים משתי החצירות פתוחין לו
- ^ להתיר מיהת את האחד
- ^ הפתוח לאותו בית
- ^ ולקמן [עמוד ב] פריך: תרתי למה לי: נעילה וביטול?
- ^ להוציא מאותו בית לחצר שלו, שהרי ביטל רשותו וכל הבית כחצר אחרת הוא
- ^ בור רחב להכניס בו תבן
- ^ ואם בין שני תחומין הוא: חציו בתחום עיר זו וחציו בתחום עיר זו - אלו נוטלין ואוכלין מתוך תחומן ביום טוב וכן אלו, ואין חוששין שמא אלו יקחו מן התחום השני
- ^ ניכר שגג הגדיש מתרחק מן התקרה ואי מפחית מעשרה רמי אנפשיה ופריש;
- ^ אבל
- ^ מתניתין, דקאי מתבן בחצר ואין עליו תקרה
- ^ המפסיקות בבית
- ^ ותיובתא דמאן דאמר בפרק הדר (לעיל דף עב,א) גבי חמש חבורות ששבתו בטרקלין דבמחיצות עשרה שרו בית הלל, ומשום דאין מגיעות לתקרה לא מפלגי דיורין
- ^ ולקמן פריך: הא נתמעט מעשרה קתני
- ^ לעיל קאי, דקתני: נתמעט התבן מעשרה אסרי אהדדי
- ^ כי הכא: דאמש לא היו דיורין אלו שולטין מן התבן והלאה, ועכשיו הן שולטין בכל הבית
- ^ ולא אמר 'שבת, הואיל והותרה – הותרה', ופלוגתא היא בפרק קמא (דף יז,א) גבי שיירא שחנתה בבקעה
- ^ דגלי דעתיה דאסתלק מהכא והיינו ביטוליה
- ^ ולענין היתר חבירו - בחדא סגי ומיהו לדידיה בעי למיעבד הרחקה דלא ליתי לטלטולי; והוא הדין דסבירא ליה להאי תנא בכל מבטלי רשות דבעי לנעול
- ^ האי מקבל רשותו
- ^ רשותיה
- ^ להאי מבטל לאחר שעשה צרכיו
- ^ מאי אולמיה דתחומין מחצירות? הא והא דרבנן היא
- ^ במסכת סוטה בפרק 'כשם' (דף כז,א)
- ^ וליקח מתחום שאינו שלהן, וקא עברי אדאורייתא
- ^ משלוֹ, אם ירצה
- ^ ואומר להן "קבלו חבית זו וְזַכּוּ בה לשם כל בני מבוי"
- ^ ולא זכייה היא
- ^ כשהוא מזכה אותה להן
- ^ דכל כמה דמנחא ברשותיה - לא הויא זכייה; והכי תני לה בתוספתא (עירובין פ"ו ה"א [ליברמן]): אם משלהן אין צריך לזכות, ואם משלו - השליח מגביה מן הקרקע ואומר "זכיתי לכם"
- ^ רב יהודה וישיבתו; בשילהי פרק קמא [דף יז] דסנהדרין
- ^ היסק גדול
- ^ אף על גב דלא חזינן ליה דפלחוה מחזקינן לה בהכי