ביאור:בבלי עירובין דף סד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אם כן ביטלת תורת עירוב מאותו מבוי!
דמערבי [1].
יאמרו 'עירוב מועיל במקום נכרי'!
דמכרזינן [2].
אכרזתא לדרדקי [3]?
אלא אמר רבא: ליזיל חד מינייהו - ליקרב ליה ולשאול מיניה דוכתא [4], ולינח ביה מידי, דהוה ליה כשכירו ולקיטו [5] [6], ואמר רב יהודה אמר שמואל: אפילו שכירו ואפילו לקיטו [7] - נותן עירובו [8] ודיו.
אמר ליה אביי לרב יוסף: היו שם [9] חמשה שכירו וחמשה לקיטו [10] – מהו [11]?
אמר ליה: אם אמרו שכירו ולקיטו להקל, יאמרו שכירו ולקיטו להחמיר?
גופא אמר רב יהודה אמר שמואל: אפילו שכירו ואפילו לקיטו - נותן עירובו ודיו.
אמר רב נחמן: כמה מעליא הא שמעתא.
אמר רב יהודה אמר שמואל: שתה רביעית יין אל יורה.
אמר רב נחמן: לא מעליא הא שמעתא; דהא אנא, כל כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא - לא צילא דעתאי.
אמר ליה רבא: מאי טעמא אמר מר הכי [12]? האמר רבי אחא בר חנינא: מאי דכתיב (משלי כט ג) [איש אהב חכמה ישמח אביו] ורעה זונות יאבד הון? - כל האומר "שמועה זו נאה", ו"זו אינה נאה" [13] - מאבד הונה של תורה [14]!
אמר ליה: הדרי בי [15].
אמר רבה בר רב הונא: שתוי אל יתפלל, ואם התפלל - תפלתו תפלה. שיכור אל יתפלל, ואם התפלל - תפלתו תועבה.
היכי דמי 'שתוי' והיכי דמי 'שיכור'?
כי הא: דרבי אבא בר שומני ורב מנשיא בר ירמיה מגיפתי, הוו קא מפטרי מהדדי אמעברא דנהר יופטי; אמרו: כל חד מינן לימא מילתא דלא שמיע לחבריה, דאמר מרי בר רב הונא: לא יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרו.
פתח חד ואמר: היכי דמי 'שתוי' והיכי דמי 'שיכור'? שתוי - כל שיכול לדבר לפני המלך, שיכור - כל שאינו יכול לדבר לפני המלך.
פתח אידך ואמר: המחזיק בנכסי הגר מה יעשה ויתקימו בידו [16] - יקח בהן ספר תורה [17].
אמר רב ששת: אפילו
בעל בנכסי אשתו [18].
רבא אמר: אפילו עבד עיסקא ורווח.
רב פפא אמר: אפילו מצא מציאה.
אמר רב נחמן בר יצחק: אפילו כתב בהו תפילין [19].
ואמר רב חנין ואיתימא רבי חנינא: מאי קראה [20]? - דכתיב (במדבר כא ב) וידר ישראל נדר [לה' ויאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם] [21].
אמר רמי בר אבא: דרך מיל, ושינה כל שהוא [22] - מפיגין את היין. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא ששתה כדי רביעית, אבל שתה יותר מרביעית - כל שכן שדרך טורדתו ושינה משכרתו.
ודרך מיל מפיגה היין? והתניא:
'מעשה ברבן גמליאל שהיה רוכב על החמור, והיה מהלך מעכו לכזיב, והיה רבי אילעאי מהלך אחריו; מצא גלוסקין בדרך, אמר לו: אילעאי, טול גלוסקין מן הדרך! מצא נכרי אחד, אמר לו: מבגאי, טול גלוסקין הללו מאילעאי!
ניטפל לו רבי אילעאי [23], אמר לו: מהיכן אתה?
אמר לו: מעיירות של בורגנין;
ומה שמך?
'מבגאי' שמני [24].
כלום היכירך רבן גמליאל מעולם?
אמר לו: לאו.
באותה שעה למדנו שכוון רבן גמליאל ברוח הקודש [שידע את שם הנכרי];
ושלשה דברים למדנו באותה שעה: למדנו שאין מעבירין על האוכלין [25],
ולמדנו שהולכין אחרי רוב עוברי דרכים [26],
ולמדנו שחמצו של נכרי אחר הפסח [27] מותר בהנאה [28];
כיון שהגיע לכזיב - בא אחד לישאל על נדרו, אמר לזה שעמו [29]: כלום שתינו רביעית יין האיטלקי?
אמר לו: הן.
אם כן יטייל אחרינו עד שיפיג יינינו.
וטייל אחריהן שלשה מילין, עד שהגיע לסולמא של צור [30]; כיון שהגיע לסולמא דצור - ירד רבן גמליאל מן החמור, ונתעטף וישב, והתיר לו נדרו.
והרבה דברים למדנו באותה שעה:
למדנו שרביעית יין האיטלקי משכר,
ולמדנו: שיכור אל יורה,
ולמדנו שדרך מפיגה את היין,
ולמדנו שאין מפירין נדרים לא רכוב ולא מהלך ולא עומד אלא יושב.'
קתני מיהת שלשה מילין!
שאני יין האיטלקי - דמשכר טפי.
והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא ששתה רביעית, אבל שתה יותר מרביעית [31] - כל שכן דרך טורדתו ושינה משכרתו!
רכוב שאני [32].
השתא דאתית להכי - לרמי בר אבא [33] נמי לא קשיא: רכוב שאני [34].
איני? והאמר רב נחמן: 'מפירין נדרים בין מהלך בין עומד ובין רכוב'?
תנאי היא [35], דאיכא למאן דאמר פותחין בחרטה [36] ואיכא למאן דאמר אין פותחין בחרטה [37], דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי פתח ליה רבן גמליאל לההוא גברא? (משלי יב יח) יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא: כל הבוטה [38] - ראוי לדוקרו בחרב [39], אלא שלשון חכמים מרפא [40].
אמר מר: ואין מעבירין על האוכלין; אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: לא שנו אלא בדורות הראשונים, שאין בנות ישראל פרוצות בכשפים, אבל בדורות האחרונים, שבנות ישראל פרוצות בכשפים - מעבירין.
תנא: 'שלימין - מעבירין, פתיתין - אין מעבירין [41].'
אמר ליה רב אסי לרב אשי: ואפתיתין לא עבדן [42]? והכתיב [יחזקאל יג,] ותחללנה אתי אל עמי בשעלי שערים ובפתותי לחם [להמית נפשות אשר לא תמותנה ולחיות נפשות אשר לא תחיינה בכזבכם לעמי שמעי כזב] ?
דשקלי באגרייהו [43].
אמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה:
הערות[עריכה]
- ^ ביניהן אף על גב דלא מהני
- ^ "הוו יודעין שאין עירובנו מועיל כלום, ואין אנו מוציאין מחצרותינו למבוי, ומה שאנו מטלטלין בתוכו – בשביל שרשות היחיד היא"
- ^ וכי הכרזה זו מועיל לדורות הבאין, שיראו אותן מטלטלין כאן ולא שמעו בהכרזה
- ^ ישתדל עם הנכרי עד שיהא אוהבו, וישאיל לו הנכרי מקום בחצרו לאתנוחי ביה מידי
- ^ שכירו - לעבודת כל השנה, ולקיטו - לימות הקציר והאסיף
- ^ דכיון דהשתא דייר ישראל בחצר הנכרי - הוה ליה האי ישראל כשכירו ולקיטו של נכרי
- ^ של נכרי, אם ישראל הוא
- ^ עם בני מבוי
- ^ בבית הנכרי
- ^ דרין בחדרים ובעליות
- '^ שאילו היתה רשות שלהן - היו צריכין לתת כולן בעירוב, כדתנן במתניתין [פ"ו מ"ו דף עו,א]: ומודין בזמן שמקצתן שרויין בחדרים כו', והשתא דרשותא דנכרי, מהו לתת כולן בעירוב: אם שכח האחד ולא נתן - אוסר על בני מבוי? מי אמרינן כי היכי דשוינהו ליה לשכיר וללקיט כבעלים להקל, ולהתיר עירובו במבוי זה - הוו נמי בעלים להחמיר? או דלמא לקולא שווינהו רבנן כבעלים, אבל לחומרא - לא, דכל בעירובין להקל, והני דירה ודאי לאו דידהו היא
- ^ זו נאה וזו אינה נאה
- ^ 'רועה זונות' - נוטריקון: זו נאה וארענה, ואעסוק בה, כדי שתתקיים בידי
- ^ כבודה של תורה, וסופה להשתכח ממנו
- ^ לא אוסיף עוד
- ^ המחזיק בנכסי הגר - מידי דתמיהה היא, ותווהי בה אינשי, לפי שבאו לו בלא יגיעה, לפיכך אין מתקיימין, אם לא על ידי מצוה
- ^ במקצתם, ובשכר אלו יתקיימו האחרים בידו
- ^ בעי למיעבד בהו מצוה, דמילתא דתווהו בה אינשי נמי היא, ושלטא בהו עינא בישא
- ^ נמי מיקיימו בידיה
- ^ דעל ידי דעבד בהו מצוה מיקיימי בידיה
- ^ והחרמתי - לשון הקדֵש, ועל ידי כך נשמעת תפלתם ונפלו בידם
- ^ או זו או זו
- ^ נתקרב אצל הנכרי
- ^ כך שמי
- ^ המוצא אוכלין בדרך - אינו רשאי לעבור עליהן ולהניחן שם
- ^ מדלא שרא ליה לרבי אלעאי למיכלינהו, דאחזקינהו בחזקת פיתן של נכרים, שרוב עוברי דרכים נכרים הן
- ^ שאחר הפסח היה
- ^ כגון הכא, דאיכא טובת הנאה לנכרי
- ^ לרבי אלעאי
- ^ מעלות הר גבוה
- ^ וכיון דיין האיטלקי הוה, ומשכר טפי - הוה ליה כיותר מרביעית
- ^ דאין לו טורח הדרך
- ^ דאמר: דרך מיל, והכא תני שלשה מילין
- ^ דאין לו טורח ולפיכך אין מפיגו כל כך
- ^ במסכת נדרים
- ^ צריך לחכם למצוא פתח לשואל שיהא לו פתחון פה לומר: "לדעת כן לא נדרתי, ואלו הייתי יודע שכן הוא - לא הייתי נודר", ונמצא נדר נעקר מאליו
- ^ אין צריך לפתוח לו בחרטה, אלא החכם עוקרו אף על פי שאינו מוצא לו טעם עקירה, רבן גמליאל סבר כמאן דאמר פותחין, לפיכך הוצרך ישוב הדעת לחשב איזה פתח ימצא לו
- ^ הנודר נדר
- ^ דלמא לא מקיים ליה, והיינו פתח, דקאמר ליה: אילו היית יודע שאסור לנדור, וחייב מיתה אתה עליו, כלום היית נודר, ואמר ליה האיך: לא
- ^ שמתירין לו נדרו
- ^ אלא נוטלין אותן, דליכא למיחש לכשפים
- ^ כשפים
- ^ פתיתי לחם לעשות כשפים מדברים אחרים, והכי קאמר נביא: בשביל פיתותי לחם שנותנים לכן בשכרכן - חיללתן את שמי בתוך עמי, שהייתן עושות בהן כשפים לנביאי הבעל להטעות את עמי