ביאור:בבלי עירובין דף פח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אנשי טבריא [1] - כמי שלא יבטל ממלאכתו דמי;
ומסתפגין באלונטית מאי היא?
דתניא: '[2] מסתפג אדם באלונטית [3] ומניחה בחלון, ולא ימסרנה לאוליירין [4] מפני שחשודין על אותו דבר [5]; רבי שמעון אומר: אף מביאה בידו לתוך ביתו [6]'.
אמר רבה בר רב הונא: לא שנו [7] אלא למלאות, אבל לשפוך [8] – אסור [9].
מתקיף לה רב שיזבי: וכי מה בין זה לעוקה [10]?
הני תיימי [11] והני לא תיימי [12].
איכא דאמרי: אמר רבה בר רב הונא: לא תימא 'למלאות הוא דשרי, לשפוך אסור' אלא לשפוך נמי שרי [13];
אמר רב שיזבי: פשיטא! היינו עוקה!
מהו דתימא 'הני תיימי והני לא תיימי' - קא משמע לן.
וכן שתי גזוזטראות זו [זו למעלה מזו: עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה - שתיהן אסורות עד שיערבו]:
אמר רב הונא אמר רב: לא שנו אלא בסמוכה [14], אבל במופלגת - עליונה מותרת [15];
ורב לטעמיה, דאמר רב: אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר.
אמר רבה אמר רבי חייא, ורב יוסף אמר רבי אושעיא: יש גזל בשבת וחורבה מחזיר לבעלים.
הא - גופא קשיא: אמרת יש גזל בשבת אלמא קניא, וחורבה מחזיר לבעלים אלמא לא קניא!? [17]
הכי קאמר: יש דין גזל בשבת, כיצד? - דחורבה מחזיר לבעלים [18].
אמר רבה: ומותבינן אשמעתין 'וכן שתי גזוזטראות זו למעלה מזו וכו' [19], ואי אמרת יש דין גזל בשבת - אמאי אסורות?
אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן? - כגון שעשו מחיצה [20] בשותפות.
אי הכי, כי עשו [21] לתחתונה [22] נמי [23]?
כיון דעשו לתחתונה - גלוי גלי דעתה ד'אנא בהדך לא ניחא לי' [24].
משנה:
חצר שהיא פחותה מארבע אמות, אין שופכין בתוכה מים בשבת [25] אלא אם כן עשו לה עוקה [26] מחזקת סאתים [27] מן הנקב ולמטה [28] בין מבחוץ בין מבפנים [29], אלא שמבחוץ צריך לקמור [30], מבפנים אין צריך לקמור;
רבי אליעזר בן יעקב אומר: ביב [31] שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים [32] - שופכים לתוכו מים בשבת [33];
וחכמים אומרים: אפילו גג או חצר מאה אמה לא ישפוך על פי הביב [34], אבל שופך הוא לגג, והמים יורדין לביב;
החצר והאכסדרה מצטרפין לארבע אמות, וכן שתי דיוטאות [35] זו כנגד זו, מקצתן [36] עשו עוקה [37] ומקצתן [38] לא עשו עוקה, את שעשו עוקה – מותרין, את שלא עשו עוקה - אסורין.
גמרא:
מאי טעמא? [39]
אמר רבה: מפני שאדם עשוי להסתפק סאתים מים בכל יום; בארבע אמות אדם רוצה לזלפן [40],
פחות מארבע [41] – שופכן [42]; אי דעביד עוקה – שרי, אי לא אסור.
רבי זירא אמר: ארבע אמות – תיימי [43], פחות מארבע אמות - לא תיימי.
מאי בינייהו?
אמר אביי: אריך וקטין איכא בינייהו [44].
תנן: חצר ואכסדרה מצטרפין לארבע אמות [45]; [46] בשלמא לרבי זירא ניחא, אלא לרבה קשיא?
תרגמא רבי זירא אליבא דרבה: באכסדרה מהלכת על פני כל החצר כולה [47].
תא שמע: חצר שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות - אין שופכין לתוכה מים בשבת [48]; בשלמא לרבה ניחא, אלא לרבי זירא קשיא?
אמר לך רבי זירא: הא מני? - רבנן היא [49], ומתניתין [50] - רבי אליעזר בן יעקב היא [51].
ומאי דוחקיה דרבי זירא לאוקמה למתניתין כרבי אליעזר בן יעקב [52]?
אמר רבא: מתניתין קשיתיה: מאי איריא דתני חצר שהיא פחותה [53]? ליתני 'חצר שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות' [54]!? אלא לאו שמע מינה דרבי אליעזר בן יעקב היא? - שמע מינה.
והא מדסיפא רבי אליעזר בן יעקב - רישא לאו רבי אליעזר בן יעקב!?
כולה רבי אליעזר בן יעקב היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: 'חצר שהיא פחותה מארבע אמות - אין שופכין לתוכה מים בשבת, הא ארבע אמות – שופכין, שרבי אליעזר בן יעקב אומר: ביב הקמור ארבע אמות ברשות הרבים - שופכין לתוכו מים בשבת.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: ביב הקמור [ארבע אמות ברשות הרבים - שופכים לתוכו מים בשבת; וחכמים אומרים: אפילו גג או חצר מאה אמה לא ישפוך על פי הביב, אבל שופך הוא לגג, והמים יורדין לביב]:
מתניתין [55] דלא כחנניא, דתניא: חנניא אומר: אפילו גג מאה אמה - לא ישפוך, לפי שאין הגג עשוי לבלוע אלא לקלח [56]
תנא: במה דברים אמורים [57]? - בימות החמה, אבל בימות הגשמים - שופך ושונה ואינו נמנע.
מאי טעמא?
אמר רבא: אדם רוצה שיבלעו מים במקומן [58].
אמר ליה אביי: והרי שופכין דאדם רוצה שיבלעו [59], וקתני [60] לא ישפוך!? [61]
אמר ליה: התם [62] למאי ניחוש לה? אי [63] משום קלקול חצירו - הא מיקלקלא וקיימא [64]; ואי משום גזירה שמא יאמרו 'צנורו של פלוני מקלח מים' [65]? - [66]סתם צנורות [67] מקלחים הם [68].
אמר רב נחמן: בימות הגשמים, עוקה מחזיק סאתים - נותנין לו סאתים, מחזיק סאה - נותנין לו [69] סאה [70]; בימות החמה מחזיק סאתים נותנין לו סאתים, סאה אין נותנין לו כל עיקר.
בימות החמה נמי מחזיק סאה ניתיב ליה סאה?
גזירה דלמא אתי ליתן ליה סאתים.
אי הכי בימות הגשמים נמי ליגזור?
התם מאי ניחוש לה?: אי משום קילקול [71] – הא [72] מיקלקלא וקיימא; אי משום גזירה שמא יאמרו [73]: 'צנורו של פלוני מקלח מים' [74] - סתם צנורות מקלחין הן [75]!
אמר אביי: הילכך [76] - אפילו כור ואפילו כוריים [77]!
וכן שתי דיוטאות זו כנגד זו [מקצתן עשו עוקה ומקצתן לא עשו עוקה, את שעשו עוקה – מותרין, את שלא עשו עוקה - אסורין]:
אמר רבא: אפילו עירבו [78].
אמר ליה אביי: מאי טעמא?: אילימא משום נפישא דמיא [79] – והתניא: אחת לי עוקה, ואחת לי גיסטרא [80], בריכה [81], ועריבה [82]: אף על פי שנתמלאו מים מערב שבת - שופכין לתוכן מים בשבת? אלא אי איתמר - הכי איתמר: אמר רבא:
הערות[עריכה]
- ^ בעלי מלאכה היו
- ^ ביום טוב ובשבת, אם רחץ בצונן -
- ^ ואין חוששין שמא יסחוט
- ^ בלנין
- ^ סחיטה
- ^ ואין חוששין שמא ישכח ויסחוט
- ^ שמחיצה תלויה מתרת בגזוזטרא לרבנן
- ^ שופכין בנקב למים
- ^ מפני שהנהר מוליך השופכין חוץ למחיצת הגזוזטרא
- ^ דתנן במתניתין [פ"ח מ"ט]: חצר שפחותה מארבע אמות - אין שופכין לתוכה מים בשבת אלא אם כן עשו לה עוקה [= גומא] מחזקת סאתים, ותני עלה: 'אף על פי שנתמלאה העוקה מבעוד יום - שופכין לה מים בשבת, ואף על פי שהמים יוצאין הימנה לרשות הרבים'
- ^ המים עשויין לכלות ולהבלע בקרקע, הלכך כי שפיך - אדעתא דליבלעו בדוכתייהו קא שפיך, ואי נפקי לבר - לאו מחשבתו להכי הוא, ולא נתקיימה מחשבתו, ושרי: דאפילו איכוון - איסור ממש ליכא, דהא ברשות היחיד שפיך
- ^ אבל הכא מידע ידיע דודאי נפקי ולא תיימי
- ^ דאיהו לא איכפת ליה דליפקו לבראי, אבל חצר הפחותה מארבע אמות - ניחא ליה דליפוק לבר שלא ילכלך את חצרו, הלכך בעי עוקה: דבעוקה ניחא ליה דליבלעו
- ^ שאינה רחוקה מתחתונה במשך הכותל ארבעה טפחים*
- ^ כדאמרינן: דאין תשמיש לתחתונה בעליונה אלא דרך אויר זריקת משך ארבעה טפחים
- ^ *ואני שמעתי [סמוכה =] שאינה גבוהה ממנה עשרה, ולא מצינו לשון הפלגה בהש"ס בגובה אלא במשך, כדתנן במתניתין באנשי חצר ומרפסת; ועוד: לרב, מה לי גבוהה או נמוכה? הא איהו דאמר (לעיל דף פג,ב) לזה בשלשול ולזה בזריקה - שניהם אסורין! ועוד: מהא מתניתא מותבינן תיובתא לשמואל בפירקין לעיל [פד,ב], ואי רב גופיה כדקיימן בגו עשרה דהדדי אוקמה, היכי מותיב לה? ואביי דתרצה 'כגון דקיימן בגו עשרה', דהדדי - מאי חדושיה?
- ^ השתא סלקא דעתא דהכי קאמר: מותר לגזול בשבת רשויות ולהשתמש בה בחורבתו של חבירו הסמוכה לו כי היכי דרגיל בה בחול: הואיל וסתם חורבה אין הבעלים משתמשין בה כל כך - קני לה האי בגזלתו כשאר גזלנים, ונעשית רשותו; וחורבה מחזיר לבעלים - משמע על כרחו: איסור שבת מחזירה לבעלים, וצריך להחזירה, ואין קנויה לו! אלמא אסור להשתמש בה!?
- ^ דין השבת גזלה נוהג ברשות של שבת, דחורבה מחזיר הגזילה לבעלים, ואסור להשתמש בה
- ^ הא רשותא דעליונה היא, ותחתונה זו - שלא כדין משתמשת בה בחול, ואפילו הכי כיון דרגילה בה - אסרה עלה
- ^ של עליונה
- ^ בני תחתונה
- ^ אם יש להם שותפות בעליונה
- ^ אסרי עלה
- ^ גלויי גליא דעתה תחתונה לעליונה דסלקה נפשה בשבת מינה, דהא מחיצה זו אינה נעשית אלא להיתר שבת
- ^ מפרש לה בגמרא
- ^ גומא
- ^ בגמרא מפרש טעמא דשעורא
- ^ שהחלל שלה מחזיק סאתים
- ^ בין שעשה לעוקה בתוך החצר בין שעשאה ברשות הרבים סמוך לחצר
- ^ לכסות פיה בנסרים, שיפלו המים מידיו לתוך מקום פטור
- ^ חריץ העשוי לקלח שופכין שבחצר לרשות הרבים
- ^ קים לן בארבע אמות יש שיעור ליבלע בהם סאתים מים שאדם עשוי להסתפק בכל יום
- ^ דתיימי מיא; ואי נמי לא תיימי - דיש בו מים מבעוד יום, כיון דרוב ימות השנה עשוין ליבלע הכי נמי כי נפקי לבראי לאו להכי איכוון, וכיון דלא נתקיימה מחשבתו – שרי: דאפילו מתכוין לאו איסורא דאורייתא איכא הכא, דהא לאו ברשות הרבים זריק להו איהו גופיה, אלא מאיליהן יוצאין; הלכך - כי לא מיכוין - שרי לכתחילה
- ^ כלומר בתוך החריץ, ואף על פי שיש אורך מכאן עד יציאתו מאה אמה ויכולין ליבלע: כיון דבגופיה קא שפיך - מקלחי להדיא ובכח לרשות הרבים, והרואה אומר ששופכן סמוך ליציאתו ובעי דליפקו, כדאמר בגמרא: גזרה שמא יאמרו צנורו של פלוני מקלח מים בשבת
- ^ עליות וחצר פחותה מארבע אמות לפניהם ששופכין בה מימיהם
- ^ בני האחת
- ^ בחצר
- ^ ובני האחת
- ^ אחצר פחותה מארבע אמות קאי, דמשמע 'הא ארבע אמות שרי'!
- ^ שראויה היא לזלף: להרביץ עפרה שלא יעלה אבקה, דבימות החמה מוקמינן לה למתניתין לקמן בברייתא, וכיון דרוצה לזלפן, אי נמי שפיך להו ונפקי - לא מתקיימא מחשבתו
- ^ אינו ראוי לזלף
- ^ וכי נפקי - מקיימא מחשבתו, וגזור רבנן עליה דילמא אתי למישרי זריקה בהדיא לרשות הרבים
- ^ מיא בארבע אמות ראוין ליבלע סאתים, הלכך אי נמי נפקי לבר - לא מקיימא מחשבתו
- ^ כגון שישנה שמונה אמות על שתים, דאיכא קרקע כשיעור ארבע מרובעות, ויש מקום להבלע סאתים, אבל לזלף אינה ראויה; לרבה אסור לשפוך בלא עוקה; לרבי זירא לא בעי עוקה; ובין למר ובין למר ארבע אמות דמתניתין - באורך וברוחב משמע: דאי לא יהיב שיעורא נמי לפותיא - אין כאן שיעור מפורש כלום, ומשמע אפילו רחבה משהו, וליכא לאוקומי בה טעמא
- ^ לפוטרה מן העוקה
- ^ קא סלקא דעתא באכסדרה העומדת חוץ לחצר כנגד אחד מן המקצועות, ומצטרפת להשלים השיעור; אלמא טעמא כדי שיהא שם שיעור לבליעת המים הוא, דהא הכא לאו ארבע מרובעות נינהו דליתחזו לזלף;
- ^ כגון חצר ארבע על שתים ואכסדרה מהלכת על פני כולה להשלים ארבע על ארבע
- ^ ארבע אמות על ארבע אמות גרס בברייתא, אלמא מרובעות בעינן
- ^ דלא שרו ליה משום שיעור מקום בליעת המים, כדתנן במתניתין: אפילו ביב מאה אמה לא ישפוך לתוכו, אלא על הגג או על החצר; אלמא טעמא דידהו משום זילוף הוא; וגבי ביב - מגלי דעתיה דקא שפיך דלאו בר זילוף הוא
- ^ ורישא דמתניתין
- ^ דאמר טעמא משום שיעור מקום לבליעה, כדתנן ביב שהוא קמור ארבע אמות
- ^ לפרושי מתניתין משום דתיימי מיא, ושרי ליה באריך וקטין, ומיבעי ליה לאוקומי כרבי אליעזר? לוקמה דבעיא ארבע אמות מרובעות, ומשום זילוף, וכרבנן
- ^ 'שהיא פחותה' משמע שחסר שיעורה, הא יש בה שיעור ארבע אמות על ארבע אמות, לא שנא בריבוע ולא שנא באריך וקטין – שרי!
- ^ דמשמע: שאינה עשויה בריבוע זה, ואפילו יש בה כשיעור
- ^ דקתני לרבנן אבל שופך הוא על הגג והן יורדין לביב, כלומר: לצנור החקוק בו
- ^ דלא כחנניא - דלדידיה בחצר שרי, בגג אסור; גגין שלהן לא היו משופעין אלא חלקין כעין עליות שלנו, וטחין אותו בטיח מעזיבה, וחוקקין צנורות לקלח גשמים ושופכין השופכין שם;
- ^ דצריך עוקה
- ^ ולא איכפת ליה דליפקו, דבלאו הכי חצרו מטונפת ועומדת מפני הגשמים
- ^ הנשפכין לו לביב ארוך מאה אמה שיש בו שיעור להיבלע בו
- ^ וקא אמרו רבנן במתניתין
- ^ להנך דביב קרי 'שופכין' סתמא, ולהנך דחצר קרי 'מים', לפי שפעמים הוא מזלפן;
- ^ בימות הגשמים
- ^ משום דניחא ליה דניפקו
- ^ בגשמים
- ^ ואתי למעבד בימות החמה, אי נמי אתי למימר 'שרי לזרוק בהדיא לרשות הרבים, דמה לי בצנור ומה לי ברשות הרבים ממש, האי נמי להכי מתכוון'
- ^ להא ליכא למיחש, ד
- ^ בימות הגשמים
- ^ ואמרו מי גשמים נינהו; אבל גבי ביב בימות החמה - אף על גב דיש בו שיעור ואדם רוצה שיבלעו במקומן - איכא למיחש שמא יאמרו
- ^ רשות להסתפק ולשפוך
- ^ והאי דקאמרי לעיל 'שופך ושונה ואינו נמנע' - סבירא ליה לרב נחמן בעוקה קטנה, ושיעור מדתה קאמר תנא דברייתא דשרי
- ^ אי נמי אתי למיתב סאתים לא איכפת לן, דהא הוא גופיה לא יליף מינה חורבה למימר 'כי היכי דשרי ליה לשפוך בעוקה זו כדי לצאת לחוץ הכי נמי שרי למשדינהו לבראי', דהא לא מקיימא מחשבתו ולא ניחא ליה דליפקו מיא
- ^ חצרו
- ^ הרואים
- ^ וסבורין שהוא מתכוון לכך
- ^ ומיהו לכתחלה לא שרינן ליה טפי משיעורא
- ^ כיון דליכא למיחש למידי
- ^ קא שרי תנא דברייתא
- ^ שתי העליות, דליכא למיחש אי שרי להו להני על ידי עוקא דהנך אתי לאפוקי מאני מן הבתים ולהורידן לחצר בהדיא עד שפת העוקה ברגליהם, וקא מטלטל בחצר דלא מיערב - אפילו הכי אסור
- ^ דיש כאן ארבע סאים לשני בתים
- ^ כלי חרס שנסדק ונתנו שם חציו לקבל המים; להכי נקט 'גיסטרא': דלא חזיא לתשמישא אחרינא
- ^ חריץ רחב כעין ביבר שעושין לדגים
- ^ ספינה קטנה