ביאור:בבלי עירובין דף סה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שחרב בית המקדש ועד עכשיו [1], שנאמר: (ישעיהו נא כא) לכן שמעי נא זאת עניה ושכרת ולא מיין.

מיתיבי [תוספתא תרומת פ"ג מ"א [ליברמן]]: שיכור - מקחו מקח וממכרו ממכר; עבר עבירה שיש בה מיתה - ממיתין אותו, מלקות - מלקין אותו; כללו של דבר: הרי הוא כפיקח לכל דבריו, אלא שפטור מן התפלה.

מאי יכולני לפטור דקאמר? - נמי מדין תפלה [2].

אמר רבי חנינא: לא שנו אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט, אבל הגיע לשכרותו של לוט – פטור מכולם.

אמר רבי חנינא: כל המפיק 'מגן' [3] בשעת גאוה [4] - סוגרין וחותמין צרות בעדו [5], שנאמר (איוב מא ז) גאוה אפיקי מגנים סָגור חותם צר.

מאי משמע דהאי 'אפיק' - לישנא דעבורי הוא?

דכתיב (איוב ו טו) אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו.

רבי יוחנן אמר: 'כל שאינו מפיק' אתמר [6].

מאי משמע דהאי 'מפיק' לישנא דגלויי הוא?

דכתיב [תהלים יח,] ויראו אפיקי מים ויגָלו מוסדות תבל [מגערתך ה' מנשמת רוח אפך] [7].

מכדי קראי משמע בין למר ובין למר, מאי בינייהו?

איכא בינייהו דרב ששת, דרב ששת מסר שינתיה לשמעיה [8]; מר אית ליה דרב ששת, ומר [9] לית ליה דרב ששת [10].

אמר רב חייא בר אשי אמר רב: כל שאין דעתו מיושבת עליו - אל יתפלל, משום שנאמר 'בצר אל יורה' [11].

רבי חנינא ביומא דרתח לא מצלי.

אמר: 'בצר אל יורה' כתיב. [ראה מהרש"א]

מר עוקבא ביומא דשותא [12] לא הוה נפיק לבי דינא.

אמר רב נחמן בר יצחק: הלכתא בעיא צילותא כיומא דאסתנא [13].

אמר אביי: אי אמרה לי אם קריב כותחא [14] - לא תנאי [15].

אמר רבא: אי קרצתן כינה - לא תנאי.

מר בריה דרבינא עבדה ליה אמיה שבעה מני לשבעה יומי [בגדים לשבעה ימים שיהיו תמיד נקיים].

אמר רב יהודה: לא איברי ליליא אלא לשינתא.

אמר רבי שמעון בן לקיש: לא איברי סיהרא אלא לגירסא.

אמרי ליה לרבי זירא: מחדדן שמעתך!

אמר להו: דיממי נינהו.

אמרה ליה ברתיה דרב חסדא לרב חסדא: לא בעי מר מינם פורתא?

אמר לה: השתא אתו יומי דאריכי וקטיני [16], ונינום טובא [17].

אמר רב נחמן בר יצחק: אנן - פועלי דיממי אנן.

רב אחא בר יעקב יזיף ופרע [18].

אמר רבי אלעזר: הבא מן הדרך - אל יתפלל שלשה ימים [19], שנאמר (עזרא ח טו) ואקבצם אל הנהר הבא אל אחוא ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם [ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם] [20].

אבוה דשמואל, כי אתי באורחא לא מצלי תלתא יומי.

שמואל לא מצלי בביתא דאית ביה שיכרא [21].

רב פפא לא מצלי בביתא דאית ביה הרסנא [22].

אמר רבי חנינא: כל המתפתה [23] ביינו [24] - יש בו מדעת קונו, שנאמר (בראשית ח כא) וירח ה' את ריח הניחח [ויאמר ה' אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי] [25].

אמר רבי חייא: כל המתיישב ביינו [26] - יש בו דעת שבעים זקנים: 'יין' ניתן בשבעים אותיות [27], ו'סוד' ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד [28].

אמר רבי חנין: לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר רשעים [29], שנאמר (משלי לא ו) תנו שכר לאובד [ויין למרי נפש] [30].

אמר רבי חנין בר פפא: כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים - אינו בכלל ברכה [31], שנאמר (שמות כג כה) [ועבדתם את ה' אלהיכם] וברך את לחמך ואת מימיך [והסרתי מחלה מקרבך]: מה לחם שניקח בכסף מעשר [32] - אף מים שניקח בכסף מעשר, ומאי ניהו - יין, וקא קרי ליה 'מים'.

[33]

אי נשפך בביתו כמים - איכא ברכה, ואי לא – לא [34].

אמר רבי אילעאי: בשלשה דברים אדם ניכר [35]: בכוסו [36], ובכיסו [37], ובכעסו [38].

ואמרי ליה: אף בשחקו.

אמר רב יהודה אמר רב: ישראל ונכרי בפנימית [39], וישראל בחיצונה, בא מעשה לפני רבי ואסר [40], ולפני רבי חייא ואסר.

יתוב רבה ורב יוסף בשילהי פירקיה דרב ששת [41], ויתיב רב ששת וקאמר: כמאן אמרה רב לשמעתיה - כרבי מאיר [42];

כרכיש רבה רישיה [43].

אמר רב יוסף: תרי גברי רברבי כרבנן ליטעו בהאי מילתא? אי כרבי מאיר - למה לי ישראל בחיצונה [44]? וכי תימא: מעשה שהיה כך היה - והא בעו מיניה מרב: פנימי במקומו [45] מהו [46]? ואמר להן: מותר [47]!

ואלא מאי - כרבי אליעזר בן יעקב? האמר: עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה [48]!?

אלא [49] כרבי עקיבא [50], דאמר: רגל המותרת במקומה - אוסרת שלא במקומה? למה לי [51] נכרי? אפילו ישראל נמי [52]!?

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: לעולם כרבי אליעזר בן יעקב וכרבי עקיבא, והכא במאי עסקינן - כגון שעירבו, וטעמא - דאיכא נכרי דאסיר, אבל ליכא נכרי – לא אסיר [53].

בעא מיניה רבי אלעזר מרב: ישראל ונכרי בחיצונה, וישראל בפנימית מהו? התם טעמא - משום דשכיח דדייר, דמירתת נכרי [54] וסבר: השתא אתי ישראל [55], ואמר לי: ישראל דהוה גבך היכא? [56] אבל הכא - אמינא ליה: נפק אזל ליה? או דילמא: הכא נמי מירתת, דסבר: השתא אתי ישראל וחזי לי?

אמר ליה: (משלי ט ט) תן לחכם ויחכם עוד [הודע לצדיק ויוסף לקח] [57].

ריש לקיש ותלמידי דרבי חנינא איקלעו לההוא פונדק [58], ולא הוה שוכר והוה משכיר [59].

אמרו: מהו למיגר מיניה? כל היכא דלא מצי מסליק ליה [60] - לא תיבעי לך דלא אגרינא [61]; כי תיבעי - היכא דמצי מסליק ליה, מאי? כיון דמצי מסליק - אגרינא, או דילמא: השתא מיהא הא לא סלקיה!

אמר להן ריש לקיש: נשכור [62], ולכשנגיע אצל רבותינו שבדרום נשאל להן.

אתו שיילו לרבי אפס, אמר להן: יפה עשיתם ששכרתם.

רבי חנינא בר יוסף ורבי חייא בר אבא ורבי אסי איקלעו לההוא פונדק, דאתא נכרי מרי דפונדק בשבתא [63]. [64] אמרו: מהו למיגר מיניה [65]? שוכר כמערב דמי, מה מערב מבעוד יום - אף שוכר מבעוד יום, או דילמא: שוכר כמבטל רשות דמי, מה מבטל רשות - ואפילו בשבת [66], אף שוכר - ואפילו בשבת?

רבי חנינא בר יוסף אמר: נשכור, ורבי אסי אמר: לא נשכור.

אמר להו רבי חייא בר אבא: נסמוך על דברי זקן, ונשכור.

אתו שיילו ליה לרבי יוחנן, אמר להן:

הערות[עריכה]

  1. ^ לטעון על כל ישראל לפני הקדוש ברוך הוא דבר שיפטרו כולן מדינא לעתיד לבוא לומר שהן שיכורים ואין נתפשין על עונם
  2. ^ אם דנין אותן על שלא היו מתפללין בכוונה, יכול אני לפוטרן
  3. ^ המעביר תפלת מגן אברהם, שאינו אומרה
  4. ^ בשעת שיכרות אינו מתפלל
  5. ^ שלא יבאו עליו
  6. ^ דהאי מפיק - לישנא דגלויי הוא, והכי קאמר: כל שאינו מגלה תפלה בשעת שיכרות, כלומר: שאינו מתפלל
  7. ^ אפיקי מים = גילויי הים, כדכתיב ויגלו מוסדות
  8. ^ אמר לו: הניחני לישן מעט, וכשיגיע זמן תפלה הקיצני
  9. ^ רבי חנינא, דאמר אעבורי בעי
  10. ^ ואסור להתפלל עד שיעור מאליו
  11. ^ בדקתי אחר המקרא זה, ואינו בכל הכתובים, ושמא בספר בן סירא הוא
  12. ^ יומא דשותא - רוח דרומית מנשבת בו, וחזקה
  13. ^ כשמנשבת רוח צפונית - יום אורה הוא, ונוח לכל, כדאמר ביבמות בפרק 'הערל' (עב,א): מפני מה לא מלו ישראל במדבר? - מפני שלא נשבה בהן רוח צפונית, אבל ביומא דשותא אמר התם: לא מהלינן ביה, ולא מסוכרינן [מקיזין דם] ביה
  14. ^ אפילו ציווי עבודה קלה היתה מבטלת אותי
  15. ^ לא הייתי שונה כמו ששניתי
  16. ^ ימים שהוא בקבר; 'אריכי' - לישן, ו'קטיני' - לעסוק בתורה ובמצות
  17. ^ ונישן הרבה
  18. ^ היה קובע לו לשנות כך וכך פרקים ביום, והיה רגיל לעסוק ביום, ופעמים שהיה טרוד במזונותיו ביום, ופורע קביעות עתו בלילה
  19. ^ שאין דעתו מיושבת עליו מפני טורח הדרך
  20. ^ ונחנה שם ימים שלשה - והדר ואבינה - מכלל דעד השתא לא הויא בינה
  21. ^ ריח השכר משכרתו
  22. ^ משום ריחא
  23. ^ שמפייסין אותו על דבר ומתרצה
  24. ^ כשטוב לבו ביין
  25. ^ ריח הניחוח - ואמרן לעיל דריחא דומיא דמשתייא הוא, וכתיב ויאמר אל לבו לא אוסיף וגו' - דאירצי
  26. ^ ששותה יין ואין דעתו מטרפתו
  27. ^ כך חשבונו בגימטריא
  28. ^ וזה, הואיל ולא יצא סודו - שקול הוא כסנהדרין של שבעים
  29. ^ ששותין ושמחין ומקבלין עולמן בחייהם
  30. ^ לאובד = רשע
  31. ^ לא הגיע לסוף ברכה גמורה, ואפילו הוא עשיר בדברים אחרים
  32. ^ שמותר ללוקחו בכסף מעשר שני בירושלים; הכל ניקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומלח, בפרק 'בכל מערבין'
    עמוד ב
  33. ^ ירובין סה,ב
  34. ^ הוי בכלל ברכה, ואי לא - לא
  35. ^ אם הגון הוא
  36. ^ אם דעתו מיושבת עליו ביינו
  37. ^ כשנושא ונותן עם בני אדם, אם באמונה הוא עושה
  38. ^ שאינו קפדן יותר מדאי
  39. ^ שתי חצירות זו לפנים מזו, והיה לו לבן פנימית דריסת הרגל על בן חיצונה
  40. ^ בחיצונה, עד שישכיר
  41. ^ לאחר שסיים הדרשה
  42. ^ דלא בעי שני ישראלים אוסרין זה על זה
  43. ^ הודה לדבריו
  44. ^ דבעינן שני ישראלים
  45. ^ בחצר הפנימית
  46. ^ להוציא מביתו לחצר
  47. ^ אלמא: לא אסר אלא בחיצונה, שרשות שני ישראלים שולטת בה
  48. ^ והני לאו אוסרים זה על זה נינהו, דהא אמרי רבנן בשילהי פירקין: רגל המותרת במקומה - אינה אוסרת שלא במקומה משום דריסת הרגל, ואף על פי שלא עירבה עמה
  49. ^ רב
  50. ^ סבירא ליה, והוו להו שני ישראלים אוסרין זה על זה; הלכך אסר נכרי עלייהו
  51. ^ משום
  52. ^ ישראל פנימי לחודיה נמי אסר על חיצון
  53. ^ לעולם כרבי אלעזר - משום הכי פנימי במקומו מותר וחיצון אסור: משום דריסת הרגל דפנימי כרבי עקיבא, וכיון דאסר עליה - הוו להו בחיצונה שני ישראלים אוסרין זה על זה - ומהני נכרי לבטל את עירובן אפילו עירבו; ואי ליכא נכרי, כי עירבו - שרי
  54. ^ להרוג את ישראל הדר עמו בפנימית
  55. ^ דחיצונה ותבע ליה מיניה
  56. ^ ולא מצינו למימר ליה נפק אזיל ליה לבראי, דאמר לי: אי הוה נפיק - אנא חזא ליה?
  57. ^ תן לחכם ויחכם עוד - כי היכי דהתם אסור, הכא נמי אסור
  58. ^ דהוו דיירי ביה בההוא חצר תרי ישראלים וחד נכרי ששכר את דירתו מחבירו נכרי; פונדק - יש בו חדרים פתוחין לחצר, והאכסנאים נכנסים בהן, ואוסרין זה על זה בשבת
  59. ^ ואותו שבת לא היה שם אותו נכרי השוכר, אלא נכרי המשכיר, והיו יראים שמא יבא נכרי בשבת
  60. ^ משכיר לשוכר עד זמנו
  61. ^ דודאי [לאו] ברשותיה הוא, ולא מצינן למיגר מיניה
  62. ^ דספק דבריהם להקל
  63. ^ דמאתמול שפיר מצו לערובי דיורין דישראל דהוו ביה, משום דנכרי לא אסר עלייהו היכא דליתיה - ולא עירבו מאתמול ולא הוו מטלטלי בחצר
  64. ^ כי אתא נכרי
  65. ^ והדר נבטל רשות לגבי חד, וההוא מיהו לישתרי להוציא
  66. '^ כדתנן במתניתין: בית הלל אומרים משתחשך כו'