ביאור:בבלי עירובין דף לד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

^[1] אמאי ^[2]? נימא: ^[3] כיון דאי בעי אמטויי מצי ממטי ליה, אף על גב דלא אמטייה כמאן דאמטייה דמי ^[4]!? ^[5]

עיין תוספות ד"ה ואמאי נימא כיון דאי בעי אמטויי מצי ממטי ליה

אמר רבי זירא: ^[6] גזירה משום יום טוב שחל להיות אחר שבת ^[7].

איתיביה: 'נתכוון לשבות ברשות הרבים והניח עירובו בכותל ^[8]: למטה מעשרה טפחים - עירובו עירוב ^[9]; למעלה מעשרה טפחים - אין עירובו עירוב ^[10]; נתכוון לשבות בראש השובך או בראש המגדל ^[11]: למעלה מעשרה טפחים ^[12] עירובו עירוב ^[13]; למטה מעשרה טפחים ^[14] - אין עירובו עירוב ^[15]' – ואמאי ^[16]? הכי נמי נימא 'הואיל ויכול לנטותו ^[17] ולהביאו לתוך עשרה ^[18]'?

אמר רבי ירמיה: הכא - במגדל מסומר ^[19] עסקינן.

רבא אמר: אפילו תימא במגדל שאינו מסומר, והכא במגדל ארוך ^[20] עסקינן: דאי ממטי ליה ^[21] פורתא ^[22] - אזיל חוץ לארבע אמות ^[23].

היכי דמי?: אי דאיכא כוותא ^[24] ומתנא ^[25] - לייתיה בכוותא ומתנא ^[26]!?

דלית ליה כוותא ומתנא.

^[27]

נתנו בבור אפילו עמוק מאה אמה [עירובו עירוב]:

האי בור, דקאי היכא? אילימא דקאי ברשות היחיד -

עמוד ב

פשיטא: רשות היחיד עולה עד לרקיע, וכי היכי דסלקא לעיל הכי נמי דנחתא לתחת ^[28]!

ואלא דקאי ברשות הרבים? דנתכוון לשבות היכא? אי למעלה - הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא; אי למטה – פשיטא: הוא ועירובו במקום אחד!?

לא, צריכא ^[29] דקאי בכרמלית ^[30], ונתכוון לשבות למעלה, ורבי היא, דאמר 'כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות'.

משנה:

נתנו בראש הקנה או בראש הקונדס ^[31]: בזמן שהוא תלוש ונעוץ אפילו גבוה מאה אמה - הרי זה עירוב ^[32].

^[33]

גמרא:

רמי ליה רב אדא בר מתנא לרבא: תלוש ונעוץ – אִין, לא תלוש ונעוץ – לא ^[34]; מני? - רבנן היא, דאמרי כל דבר שהוא משום שבות גזרו עליו בין השמשות; והא אמרת רישא רבי, רישא רבי וסיפא רבנן?

אמר ליה: כבר רמי ליה רמי בר חמא לרב חסדא, ושני ליה: רישא רבי וסיפא רבנן.

רבינא אמר: כולה רבי היא, וסיפא - גזירה שמא יקטום ^[35].

ההוא פולמוסא ^[36] דאתא לנהרדעא ^[37]; אמר להו רב נחמן: פוקו עבידו כבושי כבשי באגמא ^[38], ולמחר ניזיל וניתיב עלויהו.

איתיביה רמי בר חמא לרב נחמן, ואמרי לה רב עוקבא בר אבא לרב נחמן: ' תלוש ונעוץ – אִין' לא תלוש ולא נעוץ - לא' ^[39]!?

אמר ליה: התם בעוזרדין ^[40].

ומנא תימרא דשני לן בין עוזרדין לשאין עוזרדין?

דתניא: הקנין והאטדין וההגין ^[41] - מין אילן הן, ואינן כלאים בכרם; ותניא אידך הקנים והקידן והאורבנין ^[42] - מין ירק הן, והן כלאים בכרם - קשיא אהדדי ^[43]! אלא שמע מינה כאן בעוזרדין כאן בשאין עוזרדין - שמע מינה.

וקידה מין ירק הוא? והתנן [כלאים פ"א מ"ח]: אין מרכיבין פגם ^[44] על גבי קידה לבנה, מפני שהוא ירק באילן!?

אמר רב פפא: 'קידה' לחוד, ו'קידה לבנה' לחוד.

משנה:

נתנו במגדל ואבד המפתח - הרי זה עירוב. ^[45]

רבי אליעזר אומר: אם אינו יודע שהמפתח במקומו - אינו עירוב.

גמרא:

ואמאי: הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא ^[46]?

רב ושמואל דאמרי תרוייהו: הכא - במגדל של לבנים עסקינן ^[47], ורבי מאיר היא, דאמר: פוחת לכתחילה ונוטל, דתנן [ביצה פ"ד מ"ג, דף לא,ב]: 'בית שמילאהו פירות, סתום ונפחת ^[48] - נוטל ממקום הפחת ^[49]; רבי מאיר אומר: פוחת ונוטל לכתחילה ^[50]' והאמר רב נחמן בר אדא אמר שמואל באוירא דליבני הכא נמי באוירא דליבני.

והא אמר רבי זירא: ביום טוב אמרו, אבל לא בשבת?

הכי נמי ביום טוב.

אי הכי, היינו דקתני עלה 'רבי אליעזר אומר: אם בעיר אבד ^[51] - עירובו עירוב ^[52], ואם בשדה אבד - אין עירובו עירוב ^[53]' ^[54], ואי ביום טוב - מה לי עיר מה לי שדה?

הערות[עריכה]

^ קתני מיהת 'המערב צריך להוליך עירובו לסוף אלפים';
^ צריך להוליכו משעשאו לשם עירוב
^ אף על גב דלא אמטייה -
^ כמאן דאמטייה דמי, דהא אמרת 'הואיל ויכול לנטותה', והא הכא כמאן דלא אמטייה היא, דהא הוא ברשות הרבים ועירובו ברשות היחיד, וקאמרת: 'הואיל ויכול לנטותה', ומה לי 'הואיל ויכול לנטותה', ומה לי 'יכול להביאה'
^ והאי דנקט לאותובי מתניתין דיום טוב ושבת - משום דלא תנן במשנה אחריתי הולכת עירוב בהדיא כי הכא.
^ הא דאצרכו רבנן לכל המערבין להוליך עירובן למקום שביתתן -
^ דאי בעי לאמטוייה בשבת, לערב ליום המחרת לא מצי ממטי ליה, וצריך להוליכו מערב שבת, ואי אמרת בעלמא נשבקיה בביתיה משום 'הואיל' - הכי נמי אתי למיסמך עליה, ונפיק על עירוב שביתתו ביום טוב אחר השבת, והתם אפילו 'הואיל' ליכא
^ סמוך למקום שביתתו חוץ לארבע אמות קאמר, וכדאוקימנא באילן, דאי תוך ארבע אמות - אפילו למעלה מעשרה נמי עירובו עירוב, דהנותן את עירובו יש לו ארבע אמות
^ ואף על גב דעירובו חוץ לארבע אמותיו - מצי שקיל ליה ואיתויי פחות פחות מארבע אמות, דהא אפילו בשבת לא אסיר כי האי גוונא אלא משום שבות דרבנן, והכא - דבין השמשות הוא - לא גזור
^ דאי נפיק חוץ לארבע אמותיו קאי ברשות הרבים, ולא מצי למשקליה מרשות היחיד, דהוא ברשות הרבים ועירובו ברשות היחיד, והכא ליכא למימר כמאן דמלי - דהוא חוץ לארבע אמותיו הוא
^ והוא גבוה הרבה והניח עירובו לתוכו
^ הניחו
^ ואף על פי שאינו יכול ליטלו משם ולהביאו למקום שביתתו, דהא ממטי ליה מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר רשות הרבים, וקיימא לן במושיט דאפילו למעלה מעשרה חייב - הרי יכול לירד ולאוכלו במקום שהוא מונח שם, דכיון דלמעלה מעשרה הוא - הוי כבמקום שביתתו ממש, דכל למעלה מעשרה עד לרקיע חדא רשותא היא
^ כגון שיש עליות למגדל זו למעלה מזו, והניחו בעליה שלמטה מעשרה, דהויא כרמלית
^ דהא לא מצי למישקלי מההוא כרמלית ואיתויי לראש המגדל ששובת שם משום אויר רשות הרבים: דממטי ליה דרך אויר רשות הרבים לרשות היחיד; ואי נחית ואכל ליה התם - נפיק ליה ממקום שביתתו, ואנן - סעודה הראויה מבעוד יום במקומו בעינן
^ למטה מעשרה אינו עירוב
^ לנטות המגדל ולהשליכו [את עירובו] למטה
^ ונמצא מקום שביתתו מוטל לארץ ברשות הרבים, ושקיל ליה מכרמלית, ואכיל ליה במקום שביתתו: דהא לא גזרו על השבות, דהא על כרחך רבי היא, מדתני רישא: הניח עירובו בכותל למטה מעשרה - עירובו עירוב ואף על גב דהוא ברשות הרבים ועירובו בכרמלית
^ תקוע במסמרות בכותל ואינו יכול לנטות
^ הרבה יותר מארבע אמות
^ למגדל
^ עד דהוי ראשו למטה מעשרה
^ נפיק ליה ראשו חוץ לארבע אמות ממקום שהיה המגדל יושב בתחילה, וכי שקיל ליה ואמטי ליה עד ראש המגדל ואכיל ליה - אישתכח דלא קאי בארבע אמות שנתכוון לשבות בהן
^ חלון
^ חבל
^ אם ארובה בראש המגדל, ויש חבל בידו וקשור בעירוב, ואפילו כשהוא בכרמלית למטה מעשרה - יביאנו אצלו דרך תוכו של מגדל, דהא מכרמלית לרשות היחיד הוא
^ לשון אחר שמעתי, ועיקר: נתכוון לשבות בראש המגדל או בראש השובך - אהניח עירובו בכותל קאי, וקתני דהשתא הוי איפכא: דאי למעלה מעשרה הניחו בכותל - עירובו עירוב: שהמגדל אצל הכותל ויכול להביאו אצלו, ואין הפסק ביניהן למטה מעשרה, כגון בטפח תשיעי ורבים מכתפין עליו, והוי רשות הרבים - אין עירובו עירוב: דלא מצי מייתי ליה מרשות הרבים לרשות היחיד; ואמאי, לימא הואיל ויכול לנטות המגדל של מקום שביתה ולהביאו לתוך רשות הרבים, דניהוי ראש המגדל כרמלית: דרחב ארבע ואינו גבוה עשר – נפק ליה מחוץ לארבע אמות - מרחיק ראש המגדל מן העירוב ארבע אמות ולא מצי למשקליה ולאיתויי לראש המגדל, ונמצא מעבירו ארבע אמות ברשות הרבים! אי נמי: נמצאת שביתתו מתרחקת ארבע אמותיו הראשונות ואין זה מקומו; 'מתנא - חבל, כוותא – חלון: אם יש חלון במגדל כנגד מקום שהעירוב שם, ויש חבל קטן בידו וקשור חבל בעירוב מבעוד יום - אפילו כשהוא ברשות הרבים למטה מעשרה וראש השני יהא במגדל - יביאנו אצלו, דכיון דאיגודו בידו - אינו אלא משום שבות כי מייתי ליה מרשות הרבים לרשות היחיד, כדתנן בריש 'המוצא תפילין' [עירובין פ"י מ"ג]: היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו, [רבי שמעון אומר] אפילו בארץ עצמו - גוללו אצלו, שאין לך דבר שהוא משום שבות עומד בפני כתבי הקודש, אלמא: היכא דאיגודו בידו - שבות בעלמא הוא, ואתי אליבא דרבי, דאמר: לא גזרו על השבות בין השמשות.
^ ומאי אפילו בור עמוק עשרה? רשות היחיד היא
^ בבור
^ כגון בקעה, דהיינו שדות, דהוי בור רשות היחיד ושפתו כרמלית
^ פל"ו בלעז [מוט], ואינם מחוברים
^ הואיל ואינו רחב ארבע למטה - לאו רשות היחיד הוה, ואף על גב דלמעלה ארבע, דהא עירוב על גבי מקום ארבע בעינן
^ ובגמרא פריך: והאמרת רישא רבי היא, דאמר: לא גזרו במחובר בין השמשות
^ תלוש ונעוץ - הוא דהוי עירוב, אבל מחובר - לא הוה עירוב, משום דכי בעי למשקליה משתמש באילן
^ לפי שהקנה רך הוא - איכא למיגזר שמא יקטום כי שקיל ליה; אבל אילן - קשה הוא, ובין השמשות לשמא יעלה ויתלוש לא חיישינן; אבל לקטימת קנה ודאי היא, איידי דרכיכא מיקטמא, ולאו שבות הוא אלא מלאכה, דמיחייב משום קוצר
^ חיל המלך
^ היה מקום דחוק לתלמידים מפני אנשי החיל
^ צאו וכפו הקנים זה על זה הרבה כמין כסאות לישב עליהן
^ אלמא: קנים - כאילן הן, ואסור להשתמש עליהן
^ שהוקשה כבר הרי הן כאילן, וכי שרינן - בשאינן עוזרדין: בעוד הקנים רכין, דהוו כירק, ובירק לא הזכירו חכמים שבות
^ גירסת רש"י: עוזרדין אטדין והיגין - מיני קוצים הן
^ אורשרי"ש [ערבות, ערבי נחל]
^ קנים אקנים
^ רוד"א [הפיגם הריחני]
^ ובגמרא מפרש לה: וכגון שהמגדל ברשות היחיד, דאי הוה ביה מפתח - לא הוה ביה שום איסור, דהוא ועירובו ברשות היחיד
^ נהי דתרוויהו ברשות היחיד נינהו, כיון דלא מצי שקיל ליה - הוה ליה כשני מקומות
^ שנוח לסותרו, וכדבעי לאוקומי באוירא דליבני: סדורות זו על גבי זו בלא טיט ביניהן, דלאו סתירה היא
^ מאיליו, אפילו ביום טוב עצמו
^ ולא מיתסר משום מוקצה, וסתמא כרבי שמעון
^ כדמוקי לה באוירא דליבני, דלאו סתירת אהל היא
^ המפתח
^ דאי משכח ליה - מצי מייתי ליה דרך חצירות וגגות וקרפיפות, שכולן רשות אחת הן כרבי שמעון
^ דאי נמי משכח ליה - לא מצי לאיתויי ליה
^ ושלש מחלוקות בדבר: לתנא קמא - בין בעיר בין בשדה עירובו עירוב: דמצי סתר ליה; ולרבי אליעזר דמתניתין - בין בעיר בין בשדה אין עירובו עירוב, דמיסתר לא מצי סתר, ולית ליה דרבי מאיר, ואיתויי נמי לא מצי אי הוה משכח ליה, דלית ליה דרבי שמעון דגגות וקרפיפות רשות אחת הן; ורבי אליעזר דברייתא סבר לה כרבי שמעון, אי נמי: רבי אליעזר דמתניתין לא איירי אלא בשדה, והוא ניהו רבי אליעזר דברייתא

[1] קתני מיהת 'המערב צריך להוליך עירובו לסוף אלפים';

[2] צריך להוליכו משעשאו לשם עירוב

[3] אף על גב דלא אמטייה -

[4] כמאן דאמטייה דמי, דהא אמרת 'הואיל ויכול לנטותה', והא הכא כמאן דלא אמטייה היא, דהא הוא ברשות הרבים ועירובו ברשות היחיד, וקאמרת: 'הואיל ויכול לנטותה', ומה לי 'הואיל ויכול לנטותה', ומה לי 'יכול להביאה'

[5] והאי דנקט לאותובי מתניתין דיום טוב ושבת - משום דלא תנן במשנה אחריתי הולכת עירוב בהדיא כי הכא.

[6] הא דאצרכו רבנן לכל המערבין להוליך עירובן למקום שביתתן -

[7] דאי בעי לאמטוייה בשבת, לערב ליום המחרת לא מצי ממטי ליה, וצריך להוליכו מערב שבת, ואי אמרת בעלמא נשבקיה בביתיה משום 'הואיל' - הכי נמי אתי למיסמך עליה, ונפיק על עירוב שביתתו ביום טוב אחר השבת, והתם אפילו 'הואיל' ליכא

[8] סמוך למקום שביתתו חוץ לארבע אמות קאמר, וכדאוקימנא באילן, דאי תוך ארבע אמות - אפילו למעלה מעשרה נמי עירובו עירוב, דהנותן את עירובו יש לו ארבע אמות

[9] ואף על גב דעירובו חוץ לארבע אמותיו - מצי שקיל ליה ואיתויי פחות פחות מארבע אמות, דהא אפילו בשבת לא אסיר כי האי גוונא אלא משום שבות דרבנן, והכא - דבין השמשות הוא - לא גזור

[10] דאי נפיק חוץ לארבע אמותיו קאי ברשות הרבים, ולא מצי למשקליה מרשות היחיד, דהוא ברשות הרבים ועירובו ברשות היחיד, והכא ליכא למימר כמאן דמלי - דהוא חוץ לארבע אמותיו הוא

[11] והוא גבוה הרבה והניח עירובו לתוכו

[12] הניחו

[13] ואף על פי שאינו יכול ליטלו משם ולהביאו למקום שביתתו, דהא ממטי ליה מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר רשות הרבים, וקיימא לן במושיט דאפילו למעלה מעשרה חייב - הרי יכול לירד ולאוכלו במקום שהוא מונח שם, דכיון דלמעלה מעשרה הוא - הוי כבמקום שביתתו ממש, דכל למעלה מעשרה עד לרקיע חדא רשותא היא

[14] כגון שיש עליות למגדל זו למעלה מזו, והניחו בעליה שלמטה מעשרה, דהויא כרמלית

[15] דהא לא מצי למישקלי מההוא כרמלית ואיתויי לראש המגדל ששובת שם משום אויר רשות הרבים: דממטי ליה דרך אויר רשות הרבים לרשות היחיד; ואי נחית ואכל ליה התם - נפיק ליה ממקום שביתתו, ואנן - סעודה הראויה מבעוד יום במקומו בעינן

[16] למטה מעשרה אינו עירוב

[17] לנטות המגדל ולהשליכו [את עירובו] למטה

[18] ונמצא מקום שביתתו מוטל לארץ ברשות הרבים, ושקיל ליה מכרמלית, ואכיל ליה במקום שביתתו: דהא לא גזרו על השבות, דהא על כרחך רבי היא, מדתני רישא: הניח עירובו בכותל למטה מעשרה - עירובו עירוב ואף על גב דהוא ברשות הרבים ועירובו בכרמלית

[19] תקוע במסמרות בכותל ואינו יכול לנטות

[20] הרבה יותר מארבע אמות

[21] למגדל

[22] עד דהוי ראשו למטה מעשרה

[23] נפיק ליה ראשו חוץ לארבע אמות ממקום שהיה המגדל יושב בתחילה, וכי שקיל ליה ואמטי ליה עד ראש המגדל ואכיל ליה - אישתכח דלא קאי בארבע אמות שנתכוון לשבות בהן

[24] חלון

[25] חבל

[26] אם ארובה בראש המגדל, ויש חבל בידו וקשור בעירוב, ואפילו כשהוא בכרמלית למטה מעשרה - יביאנו אצלו דרך תוכו של מגדל, דהא מכרמלית לרשות היחיד הוא

[27] לשון אחר שמעתי, ועיקר: נתכוון לשבות בראש המגדל או בראש השובך - אהניח עירובו בכותל קאי, וקתני דהשתא הוי איפכא: דאי למעלה מעשרה הניחו בכותל - עירובו עירוב: שהמגדל אצל הכותל ויכול להביאו אצלו, ואין הפסק ביניהן למטה מעשרה, כגון בטפח תשיעי ורבים מכתפין עליו, והוי רשות הרבים - אין עירובו עירוב: דלא מצי מייתי ליה מרשות הרבים לרשות היחיד; ואמאי, לימא הואיל ויכול לנטות המגדל של מקום שביתה ולהביאו לתוך רשות הרבים, דניהוי ראש המגדל כרמלית: דרחב ארבע ואינו גבוה עשר – נפק ליה מחוץ לארבע אמות - מרחיק ראש המגדל מן העירוב ארבע אמות ולא מצי למשקליה ולאיתויי לראש המגדל, ונמצא מעבירו ארבע אמות ברשות הרבים! אי נמי: נמצאת שביתתו מתרחקת ארבע אמותיו הראשונות ואין זה מקומו; 'מתנא - חבל, כוותא – חלון: אם יש חלון במגדל כנגד מקום שהעירוב שם, ויש חבל קטן בידו וקשור חבל בעירוב מבעוד יום - אפילו כשהוא ברשות הרבים למטה מעשרה וראש השני יהא במגדל - יביאנו אצלו, דכיון דאיגודו בידו - אינו אלא משום שבות כי מייתי ליה מרשות הרבים לרשות היחיד, כדתנן בריש 'המוצא תפילין' [עירובין פ"י מ"ג]: היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו, [רבי שמעון אומר] אפילו בארץ עצמו - גוללו אצלו, שאין לך דבר שהוא משום שבות עומד בפני כתבי הקודש, אלמא: היכא דאיגודו בידו - שבות בעלמא הוא, ואתי אליבא דרבי, דאמר: לא גזרו על השבות בין השמשות.

[28] ומאי אפילו בור עמוק עשרה? רשות היחיד היא

[29] בבור

[30] כגון בקעה, דהיינו שדות, דהוי בור רשות היחיד ושפתו כרמלית

[31] פל"ו בלעז [מוט], ואינם מחוברים

[32] הואיל ואינו רחב ארבע למטה - לאו רשות היחיד הוה, ואף על גב דלמעלה ארבע, דהא עירוב על גבי מקום ארבע בעינן

[33] ובגמרא פריך: והאמרת רישא רבי היא, דאמר: לא גזרו במחובר בין השמשות

[34] תלוש ונעוץ - הוא דהוי עירוב, אבל מחובר - לא הוה עירוב, משום דכי בעי למשקליה משתמש באילן

[35] לפי שהקנה רך הוא - איכא למיגזר שמא יקטום כי שקיל ליה; אבל אילן - קשה הוא, ובין השמשות לשמא יעלה ויתלוש לא חיישינן; אבל לקטימת קנה ודאי היא, איידי דרכיכא מיקטמא, ולאו שבות הוא אלא מלאכה, דמיחייב משום קוצר

[36] חיל המלך

[37] היה מקום דחוק לתלמידים מפני אנשי החיל

[38] צאו וכפו הקנים זה על זה הרבה כמין כסאות לישב עליהן

[39] אלמא: קנים - כאילן הן, ואסור להשתמש עליהן

[40] שהוקשה כבר הרי הן כאילן, וכי שרינן - בשאינן עוזרדין: בעוד הקנים רכין, דהוו כירק, ובירק לא הזכירו חכמים שבות

[41] גירסת רש"י: עוזרדין אטדין והיגין - מיני קוצים הן

[42] אורשרי"ש [ערבות, ערבי נחל]

[43] קנים אקנים

[44] רוד"א [הפיגם הריחני]

[45] ובגמרא מפרש לה: וכגון שהמגדל ברשות היחיד, דאי הוה ביה מפתח - לא הוה ביה שום איסור, דהוא ועירובו ברשות היחיד

[46] נהי דתרוויהו ברשות היחיד נינהו, כיון דלא מצי שקיל ליה - הוה ליה כשני מקומות

[47] שנוח לסותרו, וכדבעי לאוקומי באוירא דליבני: סדורות זו על גבי זו בלא טיט ביניהן, דלאו סתירה היא

[48] מאיליו, אפילו ביום טוב עצמו

[49] ולא מיתסר משום מוקצה, וסתמא כרבי שמעון

[50] כדמוקי לה באוירא דליבני, דלאו סתירת אהל היא

[51] המפתח

[52] דאי משכח ליה - מצי מייתי ליה דרך חצירות וגגות וקרפיפות, שכולן רשות אחת הן כרבי שמעון

[53] דאי נמי משכח ליה - לא מצי לאיתויי ליה

[54] ושלש מחלוקות בדבר: לתנא קמא - בין בעיר בין בשדה עירובו עירוב: דמצי סתר ליה; ולרבי אליעזר דמתניתין - בין בעיר בין בשדה אין עירובו עירוב, דמיסתר לא מצי סתר, ולית ליה דרבי מאיר, ואיתויי נמי לא מצי אי הוה משכח ליה, דלית ליה דרבי שמעון דגגות וקרפיפות רשות אחת הן; ורבי אליעזר דברייתא סבר לה כרבי שמעון, אי נמי: רבי אליעזר דמתניתין לא איירי אלא בשדה, והוא ניהו רבי אליעזר דברייתא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]