ביאור:בבלי עירובין דף יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ר"ע אומר על זה ועל זה נחלקו כו':

רבי עקיבא היינו תנא קמא [1]!?

איכא בינייהו דרב אחלי ואיתימא רב יחיאל [2], ולא מסיימי [3].

תניא: אמר רבי עקיבא: לא אמר רבי ישמעאל דבר זה [4], אלא אותו תלמיד אמר דבר זה, והלכה כאותו תלמיד.

הא גופה קשיא: אמרת לא אמר רבי ישמעאל דבר זה - אלמא לית הלכתא כוותיה, והדר אמרת הלכה כאותו תלמיד!?

אמר רב יהודה אמר שמואל: לא אמרה רבי עקיבא [5] אלא לחדד בה התלמידים [6];

ורב נחמן בר יצחק אמר: נראין [7] איתמר.

אמר רבי יהושע בן לוי: כל מקום שאתה מוצא משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא - אינו אלא רבי מאיר, ששימש את רבי ישמעאל ואת רבי עקיבא, דתניא: אמר רבי מאיר: כשהייתי אצל רבי ישמעאל - הייתי מטיל קנקנתום [8] לתוך הדיו ולא אמר לי דבר; כשבאתי אצל רבי עקיבא - אסרה עלי [9];

איני! והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי מאיר:

'כשהייתי לומד אצל רבי עקיבא הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו ולא אמר לי דבר, וכשבאתי אצל רבי ישמעאל אמר לי: בני! מה מלאכתך? אמרתי לו: לבלר אני!; אמר לי: בני! הוי זהיר במלאכתך, שמלאכתך מלאכת שמים היא; שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת - נמצאת מחריב את כל העולם כולו [10]! אמרתי לו: דבר אחד יש לי, וקנקנתום שמו, שאני מטיל לתוך הדיו [11]; אמר לי: וכי מטילין קנקנתום לתוך הדיו? והלא אמרה תורה (במדבר ה כג) וכתב [את האלת האלה הכהן בספר] ומחה [אל מי המרים] - כתב שיכול למחות [12]!'

מאי קאמר ליה [13], ומאי קא מהדר ליה [14]? - הכי קאמר ליה: לא מיבעיא בחסירות וביתירות [דלא טעינא] דבקי אנא, אלא אפילו מיחש לזבוב נמי דילמא אתי ויתיב אתגיה דדל"ת ומחיק ליה ומשוי ליה רי"ש: דבר אחד יש לי וקנקנתום שמו שאני מטיל לתוך הדיו!

קשיא שימוש אשימוש [15], קשיא אסרה אאסרה!?

בשלמא שימוש אשימוש לא קשיא: מעיקרא אתא לקמיה דרבי עקיבא, ומדלא מצי [16] למיקם אליביה [17] - אתא לקמיה דרבי ישמעאל וגמר גמרא [18], והדר אתא לקמיה דרבי עקיבא [19] וסבר סברא [20];

אלא אסרה אאסרה קשיא!

קשיא.

תניא: רבי יהודה אומר: רבי מאיר היה אומר: לכל מטילין קנקנתום לתוך הדיו חוץ מפרשת סוטה; ורבי יעקב אומר משמו: חוץ מפרשת סוטה שבמקדש.;

מאי בינייהו?

אמר רב ירמיה: למחוק לה מן התורה איכא בינייהו [21]; והני תנאי כי הני תנאי, דתניא: '[22] אין מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת [23]; רבי אחי בר יאשיה אמר: מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת.'

אמר רב פפא: דילמא לא היא: עד כאן לא קאמר תנא קמא התם אלא כיון דאינתיק לשום רחל - תו לא הדרא מינתקא לשום לאה [כמו גט?], אבל גבי תורה - דסתמא מיכתבא - הכי נמי דמחקינן.

אמר רב נחמן בר יצחק: דילמא לא היא: עד כאן לא קאמר רבי אחי בר יאשיה התם אלא דאיכתיב מיהת לשום סוטה בעולם, אבל גבי תורה - דלהתלמד כתיבא - הכי נמי דלא מחקינן.

ולית ליה לרבי אחי בר יאשיה הא דתנן [גיטין פ"ג מ"א]: 'כתב [גט] לגרש את אשתו


עמוד ב

ונמלך [24] ומצאו בן עירו, ואמר "שמך כשמי, ושם אשתך כשם אשתי" - פסול לגרש בו' [25]?

הכי? השתא: התם 'וכתב לה' כתיב [[דברים כד,א] כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו; [פסוק ג] ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לאשה] - בעינן כתיבה לשמה; הכא 'ועשה לה' (במדבר ה ל: או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והעמיד את האשה לפני ה' ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת) כתיב: בעינן עשייה לשמה; עשייה דידה - מחיקה היא.

אמר רבי אחא בר חנינא: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו? - שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו, שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים, על טהור טמא ומראה לו פנים [26].

תנא: לא 'רבי מאיר' שמו, אלא 'רבי נהוראי' שמו; ולמה נקרא שמו 'רבי מאיר'? - שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה; ולא 'נהוראי' שמו אלא 'רבי נחמיה' שמו, ואמרי לה רבי 'אלעזר בן ערך' שמו, ולמה נקרא שמו 'נהוראי'? - שמנהיר עיני חכמים בהלכה.

אמר רבי האי: דמחדדנא מחבראי - דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה [27], ואילו חזיתיה מקמיה - הוה מחדדנא טפי, דכתיב (ישעיהו ל כ) [ונתן להם ה' לחם צר ומים לחץ ולא יכנף עוד מוריך] והיו עיניך רואות את מוריך.

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: תלמיד היה לו לרבי מאיר, וסומכוס שמו, שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה, ועל כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה.'

תנא: תלמיד ותיק היה ביבנה שהיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים;

אמר רבינא: אני אדון ואטהרנו: ומה נחש - שממית [28] ומרבה טומאה [29] – [הוא עצמו] טהור [30], שרץ - שאין ממית ומרבה טומאה - לא כל שכן!

ולא היא: מעשה קוץ בעלמא קעביד.

תוספות ד"ה שיודע לטהר את השרץ: תימה: מאי חריפות הוא לטהר את השרץ שהתורה טמאתו בהדיא?

ואומר רבינו תם דלענין טומאת נבילות איירי: שלא יטמא כזית ממנו במשא, דהא כתיב 'או' בנבלת חיה (ויקרא ה ב: או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה...) , ושרץ - אף על פי שרוחש - הוי בכלל חיה, כמו נחש דדרשינן בסנהדרין בפרק 'ארבע מיתות' [31] 'ובכל חיה הרומשת' - זה נחש, ויליף רבינא קל וחומר מנחש דיצא מכלל נבלת חיה, דממעט ליה בתורת כהנים [ספרא שמיני פרשתא י פרק יב משנה ב] מטומאת נבילות מ’[ו]כל הולך על גחון' (ויקרא יא מב), וכי מסיק 'ולא היא' וסותר הקל וחומר – מכל מקום אתי במה מצינו שפיר מנחש דלא הוי בכלל חיה – הכי נמי כל שרצים שרוחשין לא הוו בכלל חיה; ולא מצא ר"י בתורת כהנים שממעט בשום מקום נחש מטומאת נבילות;

ועוד קשיא לר"י דבהדיא ממעט בתורת כהנים כל שרצים מטומאת נבילות, דקתני התם [ספרא שמיני פרשתא י משנה ג]: 'היא מטמאה במשא ואין שרצים מטמאים במשא; שיכול ומה בהמה שלא עשה הכתוב דמה כבשרה מטמאה במשא שרץ שעשה דמו כבשרו אינו דין שיטמא במשא תלמוד לומר ’[אשר] היא [לכם לאכלה]’ (ויקרא יא לט) - ולא שרץ!

ומיהו יש לומר אף על גב דאיכא מיעוטה - עביד נמי קל וחומר; אבל קשיא היכי אתי רבינא לבטל הק"ו שבתורת כהנים ואי לאו דאיכא מיעוטא בהדיא - אדרבה הוה עבדינן קל וחומר דתורת כהנים! ועוד: דעל קל וחומר דרבינא איכא למיפרך 'מה לנחש שכן טהור אפילו במגע בכעדשה'!?

אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו; יצאה בת קול ואמרה "אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל";

תוספות עירובין ו,ב ד"ה כאן לאחר בת קול: ואם תאמר: מאי שנא דלא קיימא לן כבת קול דרבי אליעזר ד'הזהב' [32]? - ויש לומר דהתם לא יצאה אלא לכבודו, כדמוכח התם; ועוד דהתם היתה כנגד רבים והתורה אמרה אחרי רבים להטות (שמות כג ב), אבל הכא אדרבה בית הלל הוו רובא ולא הוצרכו בת קול אלא משום דבית שמאי הוו חריפי טפי;

ואם תאמר 'אם כן מאי קאמר? רבי יהושע היא, דאמר אין משגיחין בבת קול' הלא לא אמר רבי יהושע אלא אבת קול דרבי אליעזר! ויש לומר: דלא בשמים היא - משמע דאין להשגיח כלל בשום בת קול.

וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים, מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? - מפני שנוחין ועלובין [33] היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי [34], ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן, כאותה ששנינו [סוכה פ"ב מ"ז]: 'מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית, בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין; אמרו בית הלל לבית שמאי: לא כך היה מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את רבי יוחנן בן החורנית [35], ומצאוהו יושב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית; אמרו להן בית שמאי: משם ראיה? אף הן אמרו לו "אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך" - ללמדך שכל המשפיל עצמו - הקב"ה מגביהו, וכל המגביה עצמו - הקב"ה משפילו; כל המחזר על הגדולה - גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה - גדולה מחזרת אחריו; וכל הדוחק את השעה [36] - שעה דוחקתו, וכל הנדחה מפני שעה - שעה עומדת לו [37].

תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא; נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא; עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו [38], ואמרי לה ימשמש במעשיו [39].

משנה:

הקורה שאמרו - רחבה כדי לקבל אריח [40];

ואריח חצי לבנה של שלשה טפחים [41];

דייה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לרחבו [42], רחבה כדי לקבל אריח ובריאה כדי לקבל אריח;

רבי יהודה אומר: רחבה, אף על פי שאין בריאה; היתה של קש ושל קנים - רואין אותה כאילו היא של מתכת [43]; עקומה [44] - רואין אותה כאילו היא פשוטה; עגולה [45] - רואין אותה כאילו היא מרובעת [46];

כל שיש בהיקיפו שלשה טפחים [47] - יש בו רוחב טפח [48].

הערות[עריכה]

  1. '^ דקתני: הכשר מבוי בית שמאי אומרים כו', ולא מפליג בין קצר לרחב
  2. ^ מבוי פחות מארבעה טפחים; חד מינייהו אית ליה דבארבעה, ומארבעה ולמעלה פליגי, אבל פחות מארבעה - אין צריך כלום
  3. ^ הי מינייהו אית ליה דרב אחלי, והי מינייהו לית ליה לדרב אחלי; והיינו דאמר לעיל: דרב אחלי גופיה תנאי היא
  4. ^ מוחזק אני בו שהוא חכם, ומעולם לא אמר דבר זה
  5. ^ להאי 'הלכה כאותו תלמיד'
  6. ^ שישימו לבם לתורה ויאמרו פלפול מלבם, לפיכך שיבחו בפניהם
  7. ^ דברי אותו תלמיד
  8. ^ אדרימנ"ט [מין גפרה, או אולי תחמוצת ברזל]
  9. ^ ולקמן מפרש
  10. ^ וה' אלהים אמת (ירמיהו י י) - אם תחסר אל"ף - הרי אתה מחריב, וידבר ה' - אם תוסיף אות אחת ותכתוב וידברו - נמצאת מחריב
  11. ^ לקמן מפרש מאי קמהדר ליה
  12. ^ וקנקנתום רישומו ניכר מאד
  13. ^ רבי ישמעאל
  14. ^ רבי מאיר?: אזהר ליה על חסר ויתר, ומהדר ליה קנקנתום יש לי
  15. ^ דקאמר לעיל: קמיה רבי ישמעאל שימש תחילה, והכא תני איפכא
  16. ^ רבי מאיר
  17. ^ רבי עקיבא היה חריף טובא
  18. ^ משניות שקיבל מרבותיו
  19. ^ שהיה חריף
  20. ^ לפלפל ולדקדק במה שלמד, להשיב תשובות ומשניות זו על זו ולתרץ
  21. ^ חוץ מפרשת סוטה - אפילו בספר תורה, דקסבר: אם בא למחוק לה מן התורה – מוחק; שבמקדש - מגילה של כל סוטה וסוטה
  22. ^ סוטה שנכתבה מגילתה, ואמרה "טמאה אני" ופטורה
  23. ^ אלמא: כתיבה לשמה בעינן, והוא הדין נמי דאין מוחקין לה מן התורה
  24. ^ וחזר בו מלגרש אותה
  25. ^ אלמא: 'וכתב לה' (דברים כד א,ג) משמע לשמה, הכי נמי: כתיב ועשה לה (במדבר ה ל) - משמע לשמה
  26. ^ לא יכלו להבין באיזה דבריו נכונים ובאיזה אין דבריו נכונים, שהיה נותן דעת מיושב והגון על אין הלכה כהלכה
  27. ^ כשלמדתי לפניו ישבתי בשורה של אחריו
  28. ^ אדם ובהמה
  29. ^ ומביא טומאה בעולם
  30. ^ כשמת, דהא שמונה שרצים כתיבי
  31. ^ נט:
  32. ^ בבא מציעא נט:
  33. ^ סבלנין
  34. ^ כשהיו בית שמאי מביאין ראיה לדבריהם מן התורה, ובית הלל מביאין ראיה ממקרא אחר, והיו בית הלל דורשין את המקרא של בית שמאי למה בא, ולא היה קל בעיניהם, כאותה ששנינו במסכת ברכות (י,ב): בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא, ובבקר יעמוד, שנאמר ובשכבך ובקומך (דברים ו ז), ובית הלל אומרים: כל אדם קורא כדרכו, שנאמר [שם] ובלכתך בדרך; אם כן למה נאמר בשכבך ובקומך? - בשעה שדרך בני אדם שוכבין ובשעה שדרך בני אדם עומדין
  35. ^ שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן - דקאמרי להו: מעשה שהלכו זקני בית שמאי והדר זקני בית הלל
  36. ^ מתיגע להעשיר ולהתגדל, ורואה שאינו מצליח, ואף על פי כן חוזר והולך למרחקים, ומכניס עצמו לגבוהות
  37. ^ לאחר זמן עתידה לעמוד לו שעה מצלחת
  38. ^ מעשיו שעשה כבר, ויבדוק עבירות שבידו, ויתודה וישוב
  39. ^ כגון: אם בא מצוה לידו - יחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ולא יניח לעשותה בשביל ההפסד - שהרי שכרה עתיד לבוא! ואם באת לידו עבירה - יחשב שכרו שמשתכר בה עכשיו כנגד הפסדה העתיד ליפרע ממנו
  40. ^ שתהא דומה לקביעות לבנות עליה בנין
  41. ^ נמצא אריח טפח ומחצה רוחב
  42. ^ ובגמרא פריך: טפח ומחצה בעי
  43. ^ רבי יהודה קאמר לה
  44. ^ שאין אריח יכול לעמוד עליה
  45. ^ ואין אריח יכול לעמוד עליה, אבל עבה היא, שאם תחלק - יהא רחבה טפח
  46. ^ נפסלת או חלוקה, ואי זו היא מדת עגולה להכשיר
  47. ^ שצריכה חוט ארוך שלשה טפחים להקיפה סביב
  48. ^ בידוע שיש בה רוחב טפח אם תחלק