ביאור:בבלי עירובין דף נט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
גמרא:
למקום שריבה – אִין, למקום שמיעט לא [1]?
אימא 'אף למקום שריבה'.
ריבה לאחד ומיעט לאחד [שומעין למרובה]:
הא תו למה לי? היינו הך [2]?!
הכי קאמר: ריבה אחד ומיעט אחד [3] - שומעין לזה שריבה.
אמר אביי: ובלבד שלא ירבה יותר ממדת העיר באלכסונא [4]! [5]
שלא אמרו חכמים את הדבר להחמיר אלא להקל:
והתניא: לא אמרו חכמים את הדבר להקל אלא להחמיר!?
אמר רבינא: לא להקל על דברי תורה אלא להחמיר על דברי תורה, ותחומין – דרבנן [6].
משנה:
עיר של יחיד [7] ונעשית של רבים [8] - מערבין את כולה [9];
ושל רבים ונעשית של יחיד - אין מערבין את כולה [10] אלא אם כן עשה חוצה לה [11] כעיר 'חדשה' [12] שביהודה שיש בה חמשים דיורין [13] - דברי רבי יהודה [14];
רבי שמעון אומר: שלשה חצירות של שני בתים.
גמרא:
היכי דמי עיר של יחיד ונעשית של רבים?
אמר רב יהודה: כגון דאיסקרתא דריש גלותא.
אמר ליה רב נחמן: מאי טעמא [15]? אילימא משום דשכיחי גבי הרמנא [16] מדכרי אהדדי [17] - כולהו ישראל נמי בצפרא דשבתא שכיחי גבי הדדי [18]!?
אלא אמר רב נחמן: [19] כגון דיסקרתא דנתזואי [20].
תנו רבנן: 'עיר של יחיד ונעשית של רבים, ורשות הרבים [21] עוברת בתוכה, כיצד מערבין אותה?
עושה לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן [22], ונושא ונותן באמצע; ואין מערבין אותה לחצאין [23], אלא או כולה או מבוי מבוי בפני עצמו [24]; היתה של רבים והרי היא של רבים
ואין לה אלא פתח אחד [25] - מערבין את כולה.'
מאן תנא דמיערבא רשות הרבים?
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: רבי יהודה היא, דתניא: 'יתר על כן אמר רבי יהודה: מי שיש לו שני בתים בשני צידי רשות הרבים - עושה לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן, ונושא ונותן באמצע.
אמרו לו: אין מערבין רשות הרבים בכך!'
אמר מר: ואין מערבין אותה לחצאין; אמר רב פפא: לא אמרו אלא לארכה [26], אבל לרחבה [27] – מערבין [28].
כמאן?
דלא כרבי עקיבא [29], דאי כרבי עקיבא - הא אמר 'רגל המותרת במקומה אוסרת אפילו שלא במקומה [30]'!?
אפילו תימא רבי עקיבא; עד כאן לא קאמר רבי עקיבא התם אלא בשתי חצירות זו לפנים מזו, דפנימית לית לה פיתחא אחרינא [31]; אבל הכא - הני נפקי בהאי פיתחא והני נפקי בהאי פיתחא [32]!
איכא דאמרי אמר רב פפא: לא תימא לארכה הוא דלא מערבין, אבל לרחבה מערבין; אלא אפילו לרחבה נמי לא מערבין; כמאן? - כרבי עקיבא;
אפילו תימא רבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא בשתי חצירות זו לפנים מזו, דפנימית אחדא לדשא ומשתמשא, אבל הכא מי מצו מסלקי רשות הרבים מהכא?
אמר מר: או כולה או מבוי מבוי בפני עצמו, מאי שנא דלחצאין דלא, דאסרי אהדדי? מבוי מבוי נמי אסרי אהדדי [33]!?
הכא במאי עסקינן? - כגון דעבוד דקה [34], וכי הא: דאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא: אחד מבני מבוי שעשה דקה לפתחו [35] - אינו אוסר על בני מבוי [36].
עיין תוספות ד"ה דפנימית וד"ה אבל].
היתה של רבים והרי היא [של רבים ואין לה אלא פתח אחד - מערבין את כולה]:
רבי זירא ערבה למתא דבי רבי חייא ולא שבק לה שיור; אמר ליה אביי: מאי טעמא עבד מר הכי?
אמר ליה: סבי דידה אמרי לי רב חייא בר אסי מערב כולה, ואמינא: שמע מינה 'עיר של יחיד ונעשית של רבים' היא.
אמר ליה: לדידי אמרו לי הנהו סבי: ההיא אשפה הוה לה מחד גיסא והשתא דאיפניא לה אשפה - הוה לה כשני פתחים, ואסיר!?
אמר ליה: לאו אדעתאי. [37]
בעי מיניה רב אמי בר אדא הרפנאה מרבה: סולם [38] מכאן ופתח מכאן מהו?
אמר ליה: הכי אמר רב: סולם - תורת פתח עליו.
אמר להו רב נחמן: לא תציתו ליה! הכי אמר רב אדא אמר רב: סולם - תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו [39]!
תורת מחיצה עליו – כדאמרן; תורת פתח עליו - בסולם שבין שתי חצירות [40]: רצו אחד מערב [41] רצו שנים מערבין [42].
ומי אמר רב נחמן הכי [43]? והאמר רב נחמן אמר שמואל: אנשי חצר ואנשי מרפסת [44] ששכחו
הערות[עריכה]
- ^ בתמיה: והלא יש בכלל מאתים מנה
- ^ דהיינו אחד, היינו למקום אחד
- ^ שמדדום שני בני אדם, זה מיעט וזה ריבה
- ^ דאפילו ריבה שיעור גדול, דליכא למיתלי במתיחת החבל - תלינן ביה בטעות האלכסון, דאמרינן: זה היה בקי במדידה והניח טבלא של תחומין כנגד הקרן באלכסון, כדאמרן
עמוד ב, וזה מדד אלפים מאמצע הקרן והפסיד את הזויות כל אלכסון של אלפים; אבל אם ריבה יותר מכך - אין לנו במה לתלות
- ^ ולבי מגמגם בלשון.
- ^ כל מה שגזרו חכמים בתחומין - להחמיר על דברי תורה באו, דמדאורייתא לא מתסרי מידי ואינהו גזור, הלכך אזלינן בהו לקולא, דהא תחומין עצמן מדרבנן
- ^ שלא היו נכנסין בה תמיד ששים רבוא של בני אדם, ולא חשיבא רשות הרבים, דלא דמיא לדגלי מדבר
- ^ שנתוספו בה דיורין, או נקבעו בה שווקים
- ^ כבתחלה, ואין מבואותיה צריכין תיקון, שהרי היא כחצר אחת, וכגון שאין בה רשות הרבים גמורה של שש עשרה אמה, ואם יש בה - מפרש בגמרא תקנתא לרשות הרבים שבתוכה
- ^ רבותא אשמועינן דאף על גב דנעשית של יחיד - אין מערבין את כולה, הואיל ותחלתה של רבים, דדילמא הדרא ומתעבדא של רבים ואתו לערובה כולה
- ^ שיור
- ^ כך שמה (יהושע טו לז)
- ^ שלא עירבו עם שאר העיר, אלא לבדן
- ^ ואסור לערב עיר של רבים בלא שיור - ואף על גב דאין בה רשות הרבים גמורה, שלא תשתכח תורת רשות הרבים, וההוא שיור הוי היכרא דטעמא משום עירוב הוא
- ^ תלו טעמא בה דלא משכחת עיר של יחיד ונעשית של רבים אחריתי
- ^ אצל המושל, דהיינו ריש גלותא, ליטול רשות לדון ולהתיר בכורות ולסמוך
- ^ דלא אתו למישרי של רבים, והרי היא של רבים
- ^ לשמוע דרשה
- ^ כל עיר של יחיד ונעשית של רבים שריא
- ^ כרך של אותו האיש
- ^ של שש עשרה אמה רוחב
- ^ לראשי רשות הרבים; ובעיירות שאין להם חומה עסקינן, שראשי רשות הרבים מפולשין; ובשל רבים והרי היא של רבים לא שרו רבנן להא תקנתא דכל מבואותיה המפולשין הוו כרשות הרבים, ובעו תקנתא מדרבנן דמיחלפי ברשות הרבים; אבל בעיר של יחיד מוכחא מילתיה
- ^ דכיון דמעיקרא חדא היא, אסרי הני אהני, והויא כמבוי ששכח אחד מן החצירות ולא נשתתפה בו, דאסרה אכולהו
- ^ ולקמן פריך: השתא נמי ליסרו אהדדי?
- ^ ולאו מפולשת היא ולא דמי לדגלי מדבר
- ^ דרך עיירות להיות פתחי פילושיהן לאורכם, ורשות הרבים עוברת מפתח לפתח, וחלוקה לאורכה; הלכך אין בני עבר הלז רשאין לערב לבדן ובני עבר הלז לבדן, משום דהני והני דרסי בהך רשות הרבים ויוצאין ונכנסין דרך פתחים לכאן ולכאן, ורשות הרבים זו מחברתם שכולם מעורבין בה, ואסרי אהדדי
- ^ בני שני העברים לראש האחד לבד, ובני שני העברים לראש השני לבד
- ^ שהרי יכולין להסתלק אלו מאלו ולא יהא דרך לאלו על אלו, ובוררין להן אלו פתח שאצלן ואלו פתח שאצלן
- ^ פלוגתא דרבנן ורבי עקיבא בפרק 'הדר' (עירובין עה א)
- ^ כגון שתי חצירות זו לפנים מזו, והחיצונה פתוחה לרשות הרבים והפנימית אין לה פתח לרשות הרבים אלא יוצאת דרך חיצונה, ולא מיבעיא היכא דעירבו דיורין שבחיצונה לבדן, ובני פנימית לא עירבו ביניהן לבדן להיות מותרין בתשמיש חצר לעצמו - דהויא 'רגל האסורה במקומה' דאסרה דריסת הרגל דידהו אחיצונה אפילו לרבנן, דכיון דבחצר דגופייהו אסרי - ליכא למכפינהו למיחד דשא דידהו, וימחלו על דריסת הרגל שיש להן על החיצונה; אלא אפילו עירבו זו לעצמה וזו לעצמה, דהויא פנימית 'מותרת במקומה' - פליג רבי עקיבא, ואומר: דריסת הרגל דידה - אסרה אחיצונה, ופנימית מותרת וחיצונה אסורה; והכי נמי ניתסרו אהדדי
- ^ גירסת רש"י: דפנימית אחדא דשא ומשתמשא - דכיון דמותרת במקומה, כגון זו כופין על מדת סדום שלא יהא לה היום דריסת הרגל על החיצונה, אלא תסגור דלת שביניהן ותשמש במקומה
- ^ אבל הכא - הרי רשות הרבים של אלו ושל אלו - אחד הוא, שאין בו חילוק באמצע אורכו ולא רמז של מחיצה, לומר: תיחוד דשא ותשמש את כולה במקומה, והיכי מצית לסלק הני מהני
- ^ דכיון דמעיקרא של יחיד הוה, והיו מערבין את כולה והורגלו להיות אחד - אסרי אהדדי, ואפילו איכא לחי או קורה למבוי - לא מהני
- ^ פתח נמוך בראש כל מבוי, דגלו אדעתייהו לאסתלוקי כל חד מחבריה
- ^ לפתח חצירו
- ^ אם לא נשתתף עמהן, דגלי אדעתיה דאסתלק
- ^ ועיר של רבים והרי היא של רבים הוה - מדקאמר ליה 'עיר של יחיד ונעשית של רבים' אלמא ההיא שעתא דרבים הוה, ואמרו ליה אינהו: מעיקרא נמי דרבים הוה, אלא אשפה הוה לה שסותם אחד [סגי לה] מפתחיה, ולא היה לה אלא פתח אחד, ואמר לעיל דאפילו של רבים בהכי הוה סגי ליה.
- ^ שעולין ויורדין בו חוץ לחומתה
- ^ כלומר: אינו מבטל את הסתימה להיות כפתח
- ^ ואין ביניהן פתח, וזה הסולם רחב ארבעה [טפחים] ביניהן - הרי הוא כשתי חצירות ופתח ביניהן
- ^ דאמרינן בפרק 'חלון' (עירובין פ"ז מ"א דף עו,א): רצו - מערבין אחד, עירוב אחד לשתיהן וישתמשו זו בזו דרך גובה הכותל ודרך נקבים וסדקין, דאי לא הוי פתח - אין מערבין אחד, ולא מצו לאשתמושי דרך חורין וסדקין
- ^ שני עירובין: אלו לעצמן: בני בתים של חצר שלא יאסרו זה על זה להוציא מבתיהן שהן רשות המיוחדת לכל אחד לתוך החצר שהוא רשות כולן, ואלו לעצמן, ולא ישתמשו זו בזו
- ^ דתורת מחיצה עליו לקולא
- ^ אלדויי"ר בלעז; דיורי עליות סמוכות זו לזו ופתוחות לחצר ועושין מרפסת על פני אורך עליות, ופותחין לה פתחי כולן ועולין ויורדין דרך סולם של מרפסת לחצר ודריסת רגליהן ויציאתן לרשות הרבים דרך החצר הויא, לפיכך, אם אינן מערבין עם הדיורין התחתונים - אוסרים אלו על אלו להוציא כלי הבתים לחצר