ביאור:בבלי עירובין דף נג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

המשך המשנה

וגשרים, ונפשות שיש בהן בית דירה [1] - מוציאין את המדה כנגדן [2] ועושין אותה [3] כמין טבלא מרובעת, כדי שיהא נשכר את הזויות [4].

גמרא:

רב ושמואל, חד תני מעברין וחד תני מאברין [5]; מאן דתני מאברין - אבר אבר [6], ומאן דתני מעברין – כ'אשה עוברה';

'מערת המכפלה' (בראשית כג ט,יט; כה,ט; נ,יג), רב ושמואל: חד אמר: שני בתים [7] זה לפנים מזה [8], וחד אמר בית ועלייה על גביו [9]; [10]

בשלמא למאן דאמר זה על גב זה – 'היינו מכפלה', אלא למאן דאמר שני בתים זה לפנים מזה - מאי 'מכפלה'?

שכפולה בזוגות [11]. [כמו שלמדנו:] (בראשית לה כז) [ויבא יעקב אל יצחק אביו] ממרא קרית הארבע [הוא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק] - אמר רבי יצחק: קרית הארבע זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה.

(בראשית יד א) ויהי בימי אמרפל [מלך שנער אריוך מלך אלסר כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים]; רב ושמואל, חד אמר: נמרוד שמו, ולמה נקרא שמו 'אמרפל'? - שאמר והפיל לאברהם אבינו בתוך כבשן האש! וחד אמר: אמרפל שמו, ולמה נקרא שמו נמרוד? שהמריד את כל העולם כולו עליו [12] במלכותו.

(שמות א ח) ויקם מלך חדש על מצרים [אשר לא ידע את יוסף]; רב ושמואל, חד אמר: חדש ממש, וחד אמר: שנתחדשו גזירותיו:

מאן דאמר חדש ממש - דכתיב 'חדש';

ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו?

מדלא כתיב 'וימת [13] וימלוך [14]'

ולמאן דאמר שנתחדשו גזירותיו, הא כתיב 'אשר לא ידע את יוסף', מאי 'אשר לא ידע את יוסף'?

דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה ליוסף כלל.

<סימן שמונה עשרה ושנים עשר למדנו בדוד ויבן>:

אמר רבי יוחנן: שמונה עשרה ימים גידלתי אצל רבי אושעיא בריבי [15] ולא למדתי ממנו אלא דבר אחד במשנתינו: כיצד מאברין את הערים – באלף.

איני! והאמר רבי יוחנן: שנים עשר תלמידים היו לו לרבי אושעיא בריבי, ושמונה עשרה ימים גידלתי ביניהן, ולמדתי לב כל אחד ואחד [16] וחכמת כל אחד ואחד [17]'?

לב כל אחד ואחד וחכמת כל אחד ואחד גמר, גמרא לא גמר.

איבעית אימא: מנייהו דידהו גמר [לב כל אחד וחכמת כל אחד], מיניה דידיה לא גמר [אלא דבר אחד בלבד];

ואיבעית אימא: 'דבר אחד במשנתינו' קאמר [18].

ואמר רבי יוחנן: כשהיינו לומדין תורה אצל רבי אושעיא, היינו יושבין ארבעה ארבעה באמה;

אמר רבי: כשהיינו לומדין תורה אצל רבי אלעזר בן שמוע, היינו יושבין ששה ששה באמה [19];

אמר רבי יוחנן: רבי אושעיא בריבי בדורו - כרבי מאיר בדורו: מה רבי מאיר בדורו לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו [20] - אף רבי אושעיא לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו.

אמר רבי יוחנן: לבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל [21], ואנו כמלא נקב מחט סידקית [22];

'ראשונים' = רבי עקיבא; 'אחרונים' = רבי אלעזר בן שמוע;

איכא דאמרי: ראשונים = רבי אלעזר בן שמוע, אחרונים = רבי אושעיא בריבי; ואנו כמלא נקב מחט סידקית.

אמר אביי: ואנן כי סיכתא בגודא לגמרא [23];

אמר רבא: ואנן כי אצבעתא בקירא [24] לסברא.

אמר רב אשי: אנן כי אצבעתא בבירא לשכחה [25].

אמר רב יהודה אמר רב: בני יהודה שהקפידו על לשונם [26] נתקיימה תורתם בידם; בני גליל שלא הקפידו על לשונם - לא נתקיימה תורתם בידם.

מידי בקפידא תליא מילתא?

אלא: בני יהודה דדייקי לישנא ומתנחי להו סימנא [27] - נתקיימה תורתן בידן; בני גליל דלא דייקי לישנא ולא מתנחי להו סימנא - לא נתקיימה תורתן בידם;

בני יהודה גמרו מחד רבה - נתקיימה תורתן בידם, בני גליל דלא גמרי מחד רבה [28] - לא נתקיימה תורתן בידם;

רבינא אמר: בני יהודה דגלו מסכתא [29] - נתקיימה תורתן בידם; בני גליל דלא גלו מסכתא - לא נתקיימה תורתן בידם;

דוד גלי מסכתא, שאול לא גלי מסכתא; דוד דגלי מסכתא [30] - כתיב ביה (תהלים קיט עד) יראיך יראוני וישמחו [כי לדברך יחלתי] [31]; שאול דלא גלי מסכתא - כתיב ביה (שמואל א יד מז) [ושאול לכד המלוכה על ישראל וילחם סביב בכל איביו במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתי] ובכל אשר יפנה

(עירובין נג ב)

ירשיע [32].

ואמר רבי יוחנן: מנין שמחל לו הקב"ה על אותו עון [33]? - שנאמר (שמואל א כח יט) [ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים] מחר אתה ובניך עמי – 'עמי' = במחיצתי [34].

אמר רבי אבא: אי איכא דמשאיל להו לבני יהודה דדייקי לשני מאברין תנן או מעברין תנן, אכוזו תנן [35] או עכוזו תנן [36], - ידעי [37]; שאילינהו ואמרי ליה: איכא דתני מאברין ואיכא דתני מעברין, איכא דתני אכוזו ואיכא דתני עכוזו.

'בני יהודה דייקי לישנא' מאי היא?

דההוא בר יהודה, דאמר להו "טלית יש לי למכור" אמרו ליה: מאי גוון טליתך? אמר להו "כתרדין עלי אדמה" [38]; בני גליל דלא דייקי לישנא מאי היא? דההוא בר גלילא דהוה קאזיל ואמר להו "אמר למאן, אמר למאן"? [39]; אמרו ליה: גלילאה שוטה: חמר למירכב או חמר למישתי? עמר למילבש [40] או אימר לאיתכסאה [41]?

ההיא איתתא דבעיא למימר לחברתה "תאי דאוכליך חלבא", אמרה לה "שלוכתי תוכליך לביא" [42]!

ההיא אתתא דאתיא לקמיה דדיינא, אמרה ליה "מרי כירי [43] תפלא הוית לי [44] וגנבוך מין [45] וכדו הוות דכד שדרו לך עילויה לא מטי כרעיך אארעא [46]!

אמהתא דבי רבי, כי הוה משתעיא בלשון חכמה - אמרה הכי: עלת [47] נקפת בכד [48] - ידאון נישריא לקיניהון [49].

וכד הוה בעי דליתבון - הוה אמרה להו: יעדי בתר חברתה מינה [50] ותתקפי [51] עלת בכד [52] כאילפא דאזלא בימא [53].

רבי יוסי בר אסיין, כי הוה משתעי בלשון חכמה [54] – אמר: עשו לי שור במשפט [55] בטור מסכן [56]; וכד הוה שאיל באושפיזא [57] - אמר הכי: גבר פום דין חי [58] מה זו טובה יש [59].

רבי אבהו כי הוה משתעי בלשון חכמה - הוה אמר הכי: אתריגו לפחמין ארקיעו לזהבין [60] ועשו לי שני מגידי בעלטה [61];

איכא דאמרי 'ויעשו לי בהן [62] שני מגידי בעלטה'.

אמרו ליה רבנן לרבי אבהו: הצפיננו [63] היכן רבי אלעאי צפון [64]?

אמר להן: עלץ בנערה אהרונית אחרונית עירנית והנעירתו [65];

אמרי לה אשה [66] ואמרי לה מסכתא [67].

אמרי ליה לרבי אלעאי: הצפיננו הכין רבי אבהו צפון?

אמר להן: נתייעץ במכתיר [68] והנגיב [69] למפיבשת [70].

אמר רבי יהושע בן חנניה: מימי לא נצחני אדם [71] חוץ מאשה תינוק ותינוקת;

'אשה' מאי היא? - פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת; עשתה לי פולין ביום ראשון - אכלתים ולא שיירתי מהן כלום; שנייה - ולא שיירתי מהן כלום; ביום שלישי הקדיחתן [72] במלח; כיון שטעמתי - משכתי ידי מהן; אמרה לי: רבי! מפני מה אינך סועד?

אמרתי לה: כבר סעדתי מבעוד יום.

אמרה לי: היה לך למשוך ידיך מן הפת! אמרה לי: רבי, שמא לא הנחת פאה בראשונים? ולא כך אמרו חכמים 'אין משיירין פאה באילפס אבל משיירין פאה בקערה [73]'!

'תינוקת' מאי היא? - פעם אחת הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה; אמרה לי תינוקת אחת: רבי! לא שדה היא זו?

אמרתי לה: לא דרך כבושה היא?

אמרה לי: ליסטים כמותך כבשוה.

'תינוק' מאי היא? - פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים [74], ואמרתי לו: באיזה דרך נלך לעיר?

אמר לי: זו קצרה וארוכה, וזו ארוכה [75] וקצרה [76]; והלכתי בקצרה וארוכה; כיון שהגעתי לעיר - מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין; חזרתי לאחורי, אמרתי לו: בני! הלא אמרת לי 'קצרה'!?

אמר לי: ולא אמרתי לך 'ארוכה'?

נשקתיו על ראשו ואמרתי לו: אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם מגדולכם ועד קטנכם.

רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא, אשכחה לברוריה, אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד? אמרה ליה: גלילי שוטה! לא כך אמרו חכמים 'אל תרבה שיחה עם האשה'? היה לך לומר 'באיזה ללוד'!

ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישה,

הערות[עריכה]

  1. ^ כעין שעושין על הקבר
  2. ^ אם בליטות הללו אצל קרן מזרחית צפונית - רואין כאילו יש בליטה אחרת כנגדה בקרן מזרחית דרומית וחוט מתוח מזו לזו - ומודד מן החוט ולחוץ, כדי שיהא התחום שוה לשתי קרנות ולא יהא כאן קצר וכאן ארוך
  3. ^ את התחומין
  4. ^ כדי שיהא אלפים לצדדין כבאמצע, ולא עגולין שיהא להן אלפים באמצען ובצדדין הן מתמעטין כדרך כל עגול; ובעיר מרובעת עסקינן: שאין בה אלא אלפים על אלפים, דהוו נמי תחומין מרובעים; ואם אינה מרובעת, כגון שהיא יתירה על אלפים לאורכה או פחותה מאלפים - לא הוו מרובעין, דתחומין מרובעין לאו דווקא שיהא ארכן כרחבן, שהרי רחבן למידת העיר היא - אם קטנה אם גדולה, וארכן אלפים; אלא 'מרובעין' דקתני - למעוטי עגולין, כדי שיהא נשכר את הזויות
  5. ^ באלף
  6. ^ שמוסיפין לה אברים: שאם יש אבר שיוצא מן העיר בקרן מזרחית דרומית - רואין כאילו אבר גם בקרן מזרחית צפונית, ומודדין משם
  7. ^ היו בה,
  8. ^ שני בתים היו בה, זה לפנים מזה
  9. ^ הוי כפולה בשתי תקרות; אבל שני בתים - לא שייך בהו לשון כפולה
  10. ^ משום דפליגי במשמעות לשון 'מכפלה' נקט לה הכא, משום דפליגי נמי בלישנא דמתניתין, וכן באמרפל, וכן במלך חדש [להלן]
  11. ^ שנקברו כולן איש ואשתו, דהיינו זוג זוג, דכתיב (בראשית מט לא) שמה קברו את אברהם ואת שרה וגו'
  12. ^ כלפי מעלה אלא שכינו חכמים בלשונם
  13. ^ זה
  14. ^ פלוני תחתיו
  15. ^ בריבי - אדם גדול בדורו וכל היכי דקרי בריבי הכי פירושו
  16. ^ כמה היה מחודד, כלומר: בכולן הכרתי מה חריפות יש מזה לזה
  17. ^ כמה זה חכם מזה, וכמה למד יותר ממנו
  18. ^ במשנתינו לא למד אלא דבר אחד, אבל ברייתות וגמרות גמר טובא
  19. ^ שהיינו מתקרבין לשמוע מפיו ודוחקין זה את זה
  20. ^ כדאמרינן בפרק קמא
    עמוד ב
    שהיה אומר על טמא טהור ומראה פנים
  21. ^ פתח אולם רחבו עשרים, ושל היכל עשרה
  22. ^ מחט שתופרין בה סדקי בגדים, והוא דק ביותר
  23. ^ כיתד שנועצין אותו בכותל בנקב צר, ונכנס בדוחק, כך אין יכולין אנו להבין מה שאנו שומעין, כי אם מעט ובקושי
  24. ^ בשעוה קשה: שאין האצבע יכול ליכנס בתוכה, אלא מדבק מעט
  25. ^ כשם שהאצבע נוח ליכנס בפי הבור, כך אנו מהירין לשכוח
  26. ^ לדבר בלשון צח ולא בלשון מגונה, כדאמרינן לקמן בבני גליל
  27. ^ לחזר באותו לשון שהיו שומעין מרבן, ועל ידי שהיו שומעין על פי שמועה אחר שמועה - היו נותנין בהן סימן זו אחר זו, ומתוך כך שהיו מדקדקים בלשון - יודעין להניח סימנין נאין, ואינן משתכחין מהן; 'ומתנחי' = ומניחין סימנין
  28. ^ והיו שומעין מזה בלשון זה, ומזה בלשון אחר, אף על פי ששניהם אחד - שינוי לשון מבלבלן ומשכחן
  29. ^ למדו לאחרים - כך שמעתי; לישנא אחרינא: מפרשין שמועותיהן ומדקדקים בטעמו של דבר עד שמתיישב בלבן
  30. ^ כדאמר בברכות (ד,א): שהיה יגע בתורה ומורה הוראות, כדאמר: ידי מלוכלכות בדם ושפיר ושיליא, ואומר: מפיבושת רבי, יפה דנתי? יפה זכיתי? כו', ואמרינן נמי במועד קטן (טז,א): עדינו העצני יושב בשבת, תחכמוני זה דוד כו'
  31. ^ יראוני וישמחו - לפי ששמועותיו מכוונות, לאיסור איסור ולהיתר היתר
  32. ^ לא היה זוכה להורות כהלכה
  33. ^ עון דנוב עיר הכהנים
  34. ^ שמואל קאמר לשאול כשהעלהו על ידי בעלת אוב
  35. ^ בבכורות (פ"ו מ"ו דף מ,א) גבי מומין תנן: שאין לו אלא ביצה אחת - הרי זה מום, רבי עקיבא אומר: מושיבין אותו על עכוזו וממעך, אם יש ביצה אחרת - סופה לצאת
  36. ^ 'אכוזו' = עגבותיו, וכן 'עכוזו'
  37. ^ היו יודעין
  38. ^ ירקרקת היתה, כצבע ירק הארץ
  39. ^ מדבר בשפה רפה, ולא פירש האות, ואינו ניכר אם 'עמר' אם 'חמר' אם 'אימר'
  40. ^ לעשות בגדים
  41. ^ שה לשחוט
  42. ^ היתה רוצה לומר "בואי ואוכליך חלב", ואינה מפרשת לחתוך תיבות זו מזו ולהשמיע כל תיבה ותיבה, ומצטרפות שתי תיבות כאחת ומגמגמת התיבות ואומרת "תאכליך לביא", ואומרת נמי "שלוכתי" בכ"ף, והיתה רוצה לומר "שלובתי" בב', כמו 'משולבות', כלומר: חברתי; 'תוכליך לביא' – קללה: משמע שתאכלך לביא
  43. ^ ורוצה לומר 'קירי', והוא אדון, ואמרה 'כירי' והוא עבד
  44. ^ רוצה לומר טבלא הות לי, ואמרה תפלא והיא קורה
  45. ^ וגנבוך מין - רוצה לומר "גנבוה ממני", ואמרה "גנבוך מין", דמשמע שגנבו את הדיין
  46. ^ גדולה היתה כל כך שאם מותחין אותך עליה - לא היו רגליך נוגעות בארץ; והרי שטויות הרבה, ו'כדו' משמע עכשיו, ובעית לומר וכדן הות, ועוד שהיתה מזכרת תלייה בדיין ואומרת: אם תולין אותך עליה כו'
  47. ^ שם כלי שדולין בו יין מן החבית וממלאין הכוסות
  48. ^ מנקפת בחבית, כלומר: כבר כלה היין, נוגע בתחתית החבית
  49. ^ ילכו תלמידים לבתיהם, כלומר: יפסקו סעודתן, [שאין עוד יין]
  50. ^ נסיר מגופת חבית האחרת ונמזוג עוד
  51. ^ כמו 'אקפו ידייכו', בחגיגה (טז,ב), וכמו 'קפא תהומא' דסוכה (נג,א) = צף התהום ועלה
  52. ^ תהא צפה עלת בכד בריוח
  53. ^ כאניה הצפה בים
  54. ^ שלא יבינו האחרים
  55. ^ תרדין, תור דין, שור - תור, משפט - דין
  56. ^ הר דל, חרדל
  57. ^ שואל עוברי דרכים בענין אושפזיכני
  58. ^ אוש פי זו חי, אוש כמו איש, פום כמו פי, דין כמו זה
  59. ^ כלומר: כמה טוב לו
  60. ^ זהבין = גחלים לוחשות, אדומות כזהב; הבעירו את הפחמין להיות אדומין כאתרוג, שישטחו גחלים הלוחשות על פי הכירה להתחמם כנגדן
  61. ^ תרנגולין, המודיעין עונות הלילה
  62. ^ על הפחמין
  63. ^ הראנו, לשון (משלי לא כז): "צופיה הליכות ביתה"
  64. ^ הוה מתחבא, דלא היו יודעים התלמידים להיכן היה, והיו שואלים ממנו
  65. ^ שמח הלילה בנערה אהרונית ועכשיו הוא ישן
  66. ^ אהרונית = בת כהן, אחרונית - מתה אשתו ראשונה וזו אחרונה, עירנית = בעלת חן וחריפה כאדם ער והנעירתו - לא היה יכול לישון
  67. ^ אהרונית - מסדר קדשים = עבודת אהרן, אחרונית - סיים אחרת והתחיל בזו, עירנית - עמוקה וחמורה ומעוררת לומדיה
  68. ^ נטל רשות מנשיא, מכתיר על שם שנותן רשות לסמוך ולקרותו רבי, ומאז והלאה הוא כשר להיות מוכתר ליקרא רבי מומחה לרבים, ואם טעה לא ישלם
  69. ^ והדרים, הלך לו לדרום
  70. ^ לפני זקני דרום שהן חכמים מאד, על שם שהיה מפיבשת אדם גדול קרי להו הכי
  71. ^ בדברים
  72. ^ שרפתו, כמו כי אש קדחה (דברים לב כב) כלומר: נתנה בו מלח יותר מדאי
  73. ^ כשהשמש מערה מן האילפס לתוך הקערה - אין דרך להניח באילפס כלום לצורכו, אבל כל אחד מניח פאה בקערה ומחזירה לשמש, והוא מאכל שמש
  74. ^ דרך פורש לכאן ולכאן
  75. ^ שמאריך הדרך
  76. ^ שמוציא מבוי העיר פנוי ליכנס