ביאור:בבלי עירובין דף צח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מני ^[1]?

רבי שמעון היא, דאמר 'כל דבר שהוא משום שבות אינו עומד בפני כתבי הקודש ^[2]' ^[3];

אימא סיפא: רבי יהודה אומר: אפילו אין מסולק מן הארץ אלא מלא החוט - גוללו אצלו; רבי שמעון אומר: אפילו בארץ עצמה גוללו אצלו; רישא וסיפא רבי שמעון, מציעתא רבי יהודה?

אמר רב יהודה: אִין: רישא וסיפא רבי שמעון, מציעתא רבי יהודה.

רבה אמר: הכא - באיסקופה הנדרסת עסקינן ^[4], ומשום בזיון כתבי הקדש שרו רבנן ^[5].

איתיביה אביי: ^[6] תוך ארבע אמות ^[7] - גוללו אצלו; חוץ לארבע אמות - הופכו על הכתב; ואי אמרת באיסקופה נדרסת עסקינן, מה לי תוך ארבע אמות מה לי חוץ לארבע אמות ^[8]?

אלא אמר אביי: הכא - באיסקופה כרמלית עסקינן ^[9], ורשות הרבים עוברת לפניה ^[10]: תוך ארבע אמות, דאי נפיל ומייתי ליה ^[11] לא אתי לידי חיוב חטאת ^[12] - ^[13] שרו ליה רבנן ^[14]; חוץ לארבע אמות - דאי מייתי ליה אתי לידי חיוב חטאת ^[15] - ^[16] לא שרו ליה רבנן ^[17].

אי הכי, תוך ארבע אמות נמי ^[18] נגזר, דילמא ^[19] מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד, וכי תימא 'כיון דמפסקת כרמלית לית לן בה', והאמר רבא 'המעביר חפץ מתחלת ארבע לסוף ארבע והעבירו דרך עליו ^[20] – חייב ^[21]' ^[22]!?

הכא במאי עסקינן? - באיסקופה ארוכה ^[23]: ^[24] אדהכי והכי מידכר ^[25];

ואיבעית אימא: לעולם באסקופה שאינה ארוכה, וסתם כתבי הקדש עיוני מעיין בהו ^[26] ומנח להו.

וליחוש דילמא מעיין בהו ברשות הרבים ^[27] ועייל להו בהדיא לרשות היחיד ^[28]?

הא מני? - בן עזאי היא, דאמר: מהלך כעומד דמי ^[29].

ודילמא זריק להו מזרק, דאמר רבי יוחנן ^[30] 'מודה בן עזאי בזורק ^[31]'?

אמר רב אחא בר אהבה: זאת אומרת אין מזרקין כתבי הקודש.

ואיבעית אימא: לעולם באסקופה שאינה ארוכה, וסתם כתבי הקדש עיוני מעיין בהו ומנח להו.

היה קורא בראש הגג [ונתגלגל הספר מידו: עד שלא הגיע לעשרה טפחים - גוללו אצלו; משהגיע לעשרה טפחים - הופכו על הכתב]:

ומי שרי? והתניא: כותבי ספרים תפילין ומזוזות, לא התירו להן להפך יריעה על פניה ^[32], אלא פורס עליה את הבגד?!

התם אפשר, הכא לא אפשר ^[33], ואי לא אפיך איכא בזיון כתבי הקודש טפי.

הופכו על הכתב? והא לא נח ^[34]!?

אמר רבא: בכותל משופע ^[35].

אמר ליה אביי: במאי אוקימתא למתניתין? בכותל משופע? אימא סיפא: 'רבי יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו' - והא נח ליה?

חסורי מיחסרא והכי קתני: 'במה דברים אמורים? - בכותל משופע, אבל

עמוד ב

בכותל שאינו משופע, למעלה משלשה גוללו אצלו; למטה משלשה הופכו על הכתב ^[36].

רבי יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ [אלא כמלא מחט - גוללו אצלו; רבי שמעון אומר: אפילו בארץ עצמו גוללו אצלו, שאין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש]:

דבעינן הנחה על גבי משהו;

ואלא הא דאמר רבא ^[37]: תוך שלשה לרבנן ^[38] צריך הנחה ^[39], לימא כתנאי אמרה לשמעתיה ^[40]?

אלא כולה רבי יהודה היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: 'במה דברים אמורים? - בכותל משופע, אבל בכותל שאינו משופע - אפילו פחות משלשה טפחים גוללו אצלו, שרבי יהודה אומר: אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט - גוללו אצלו'; מאי טעמא? - דבעינן הנחה על גבי משהו.

משנה:

זיז שלפני חלון ^[41] - נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת ^[42].

גמרא:

האי זיז, דמפיק להיכא ^[43]?: אילימא דמפיק לרשות הרבים - ליחוש דילמא נפיל ואתי לאיתויי; אלא דמפיק לרשות היחיד ^[44]? פשיטא!?

אמר אביי: לעולם דמפיק לרשות הרבים, ומאי נותנין עליו דקתני? - כלים הנשברים ^[45].

תניא נמי הכי: 'זיז שלפני החלון היוצא לרשות הרבים - נותנין עליו קערות וכוסות קיתוניות וצלוחיות ^[46], ומשתמש בכל הכותל ^[47] עד עשרה התחתונים ^[48], ואם יש זיז אחד למטה ממנו ^[49] - משתמש בו ^[50], ובעליון אין משתמש בו אלא כנגד חלונו'; האי זיז ^[51] היכי דמי? אי דלית ביה ארבעה - מקום פטור הוא, ואפילו כנגד חלונו נמי לא ישתמש ^[52]! ואי אית ביה ארבעה - בכולי הכותל לישתמש!?

אמר אביי: תחתון דאית ביה ארבעה ועליון לית ביה ארבעה וחלון משלימתו לארבעה; כנגד חלון משתמש דחורי חלון הוא ^[53]; דהאי גיסא ודהאי גיסא אסור.

משנה:

עומד אדם ברשות היחיד ^[54] ומטלטל ברשות הרבים ^[55], ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד, ובלבד שלא יוציא חוץ מארבע אמות ^[56].

לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין ברשות הרבים ^[57], ברשות הרבים וישתין ברשות היחיד, וכן לא ירוק;

רבי יהודה אומר: אף משנתלש רוקו בפיו ^[58] - לא יהלך ארבע אמות עד שירוק ^[59].

גמרא:

מתני ליה רב חיננא בר שלמיא לחייא בר רב קמיה דרב: לא יעמוד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים ^[60].

אמר ליה: שבקת רבנן ועבדת כרבי מאיר? ^[61]

הערות[עריכה]

^ [הרישא של] מתניתין, דלא גזר
^ לא גזרו שבות בכתבי הקדש
^ דאי רבי יהודה, הא אמר אם מסולק מן הארץ מלא החוט דלא נח - הוא דגוללו אצלו, דליכא למגזר מידי, דלא דמי לנפילה כלל, אבל הונח כל דהו – אסור, דגזרינן איגודו בידו אטו היכא דנפל כוליה
^ לעולם איסקופה רשות היחיד היא, אבל נדרסת: דרגל הרבים עוברת דרך לה
^ ובמקום דדריסת רגלי בני אדם עומדין איכא בזיון כתבי הקדש, ולהכי שריוה לגוללו אצלו: דלא דמיא לקורא בגג, דהתם ליכא בזיון כולי האי, משום הכי היכא דנח - גזר רבי יהודה, אבל בהא - מודה דכיון דאוגדו בידו ושבות בעלמא הוא - לא גזרינן
^ אקורא על האסקופה קאי, ולא ידענא היכא הוא
^ שלא נתגלגל הספר עד ארבע אמות בקרקע
^ הא כולה שבות היא, דאוגדו בידו, ומה לי מעביר ארבע אמות ברשות הרבים מה לי מכניס מרשות הרבים לאיסקופה רשות היחיד, דהא קשרית לה משום דאוגדו בידו ויש כאן משום בזיון? וכי היכי דשרית להכניס מרשות הרבים לאיסקופה - הכי נמי אית לן למישרי להעביר ארבע אמות ברשות הרבים
^ רחבה ארבעה ואין גובהה עשרה
^ וחוצה לה רשות הרבים, ולפנים הימנה רשות היחיד
^ מרשות הרבים לאיסקופה
^ ואפילו אין אוגדו בידו, דהא מרשות הרבים לכרמלית מעייל
^ הכא דאוגדו בידו
^ לכתחלה
^ שמעביר ארבע אמות ברשות הרבים
^ הכא דאוגדו בידו
^ לכתחלה
^ לרבי יהודה דגזר שבות אף בכתבי הקדש
^ דילמא נפל כוליה מידו ואזיל ושקיל ליה ברשות הרבים ומייתי ליה ברגליו בתוך הבית דרך האיסקופה, וקא
^ למעלה מראשו: שעקרו מרשות הרבים והוליכו דרך למעלה מראשו והניחו לסוף ארבע
^ ואף על גב דאוירא = מקום פטור: דגבוה, ואין בו מקום רוחב ארבע
^ אלמא כיון דלא נח במקום פטור - לא מהני, הכא נמי לא מהני, כיון דלא נח באיסקופה: אף על גב דדריס עלה - לאו הנחת גופו הוא אלא אם כן עמד לפוש
^ שיש לה משך גדול ברחבה מרשות הרבים עד תוך הבית
^ דאי נמי נפיל כוליה מידו לא אתי לידי חיוב חטאת
^ ועומד לפוש על האיסקופה והדר מעייל ליה
^ כי מטי באסקופה, והרי עומד בכרמלית [נראה שרש"י לא גרס 'ומנח להו’]
^ נפיל כוליה לרשות הרבים, ושקיל ליה, ומעיין ביה התם
^ לבית, ולא קאי אאיסקופה מידי
^ הלכך ליכא למיגזר מידי: דאי נפיל כוליה ומעייל ליה, כיון דדריס על האיסקופה - הרי הוא כעומד בכרמלית, ואין כאן חיוב חטאת
^ בפרק קמא דשבת (דף ו,א)
^ דזורק לאו כעומד דמי
^ יריעת קלף על פניה להגין עליה שלא יעלה אבק על האותיות
^ שאין לו בגד לפרוס
^ ואפילו שבות ליכא
^ דכיון דבולט למטה - נח על בליטתו
^ הגיע ראש הספר לשלשה סמוך לקרקע - ארעא סמיכתא הוא, והרי הוא כמונח
^ בפרק 'הזורק' במסכת שבת (דף ק,א)
^ דפליגי עליה דרבי עקיבא ב'קלוטה כמי שהונחה', ואמרי דהזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים למטה מעשרה - לא אמרינן 'הואיל ונקלטה ביו"ד תחתונים שהן רשות הרבים הרי היא כמי שהונחה' לחייבו!
^ אפילו זרק למטה משלשה לא מיחייב אם עד שלא הגיע לארץ נשרף או בלעו כלב, אלא אם כן נח על גבי משהו; ואפילו לא הוי מקום ארבעה - הויא הנחה; ולמעלה משלשה אם נח – פטור, ואפילו לרבי עקיבא, דאי מקום ארבעה הוא - כרמלית הוא, ואי לית ביה ארבעה - מקום פטור הוא!
^ דהא תנא קמא, אפילו כי לא נח נמי גזר למטה משלשה משום דילמא זמנין דאין אגדו בידו; ולרבא - כי אין אגדו בידו נמי כי האי גוונא דלא נח לא מיחייב אם קלטו והחזירו קודם שנח
^ בולט מן הכותל גבוה עשרה ורחב ארבעה
^ בני עלייה, דרשות היחיד הוא
^ להיכן בולט
^ לחצר
^ כלי חרס וזכוכית, שאם נפלו – ישברו, דליכא למימר דילמא אזיל ומייתי להו
^ כולם כלים הנשברים הם, דסתמייהו דחרס
^ אם הזיז מוטל לארכו אצל הכותל על פני כולו - משתמש בכל הזיז
^ כלומר: כל מקום שהוא, בין סמוך לחלון מיד בין מופלג הימנו הרבה, ובלבד שלא יהא בתוך עשרה תחתונים שברשות הרבים
^ למעלה מעשרה
^ בתחתון על פני כל הכותל אם מונח לאורכו אצל הכותל
^ עליון
^ נהי דמקום פטור הוא ומותר לכתף עליו, כדקיימא לן: מקום שאין בו ארבעה מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו, מיהו תשמיש תדיר לא משתרי ביה, דלא חזי לתשמישתא ושכיחי כלים למיפל לרשות הרבים; ואף על גב דאוקמינן בכלים הנשברים - הני מילי בדאית ביה ארבעה, דלא שכיחי למיפל כולי האי, אבל הכא - דרובא נפלי - מחזי כמאן דשדי להדיא לרשות הרבים
^ כלומר: זוית החלון והרחבתו הוא; ולשון 'חורי' דנקט - משום דגבי שבת שייך למימר 'חורי רשות הרבים כרשות הרבים' וכן 'חורי רשות היחיד כרשות היחיד דמי', כגון כותל הסמוכה לרשות הרבים ויש בה חורין פתוחין לרשות הרבים למטה מעשרה הוי רשות הרבים
^ בבית או על הגג
^ ושוחה ונוטל חפץ ברשות הרבים כאן ומניחו כאן
^ ממקום שהיה מונח בו; ואשמועינן מתניתין דלא גזרינן שמא יכניסנו אצלו
^ דמפיק מרשות היחיד לרשות הרבים
^ משנתעגל ונאסף לצאת
^ דכיון דלמשדייא קאי - משאוי הוא
^ גזירה שמא יכניסנו אצלו
^ דאיהו - הוא דגזר שמא יביא אצלו, כדלקמן בפירקין [דף קא,א] 'לא יעמוד ברשות היחיד ויפתח לרשות הרבים': שיטול מפתח ברשות הרבים ויפתח בו פתח הסמוך לרשות הרבים, שמא יכניס אצלו במקום שהוא.

[1] [הרישא של] מתניתין, דלא גזר

[2] לא גזרו שבות בכתבי הקדש

[3] דאי רבי יהודה, הא אמר אם מסולק מן הארץ מלא החוט דלא נח - הוא דגוללו אצלו, דליכא למגזר מידי, דלא דמי לנפילה כלל, אבל הונח כל דהו – אסור, דגזרינן איגודו בידו אטו היכא דנפל כוליה

[4] לעולם איסקופה רשות היחיד היא, אבל נדרסת: דרגל הרבים עוברת דרך לה

[5] ובמקום דדריסת רגלי בני אדם עומדין איכא בזיון כתבי הקדש, ולהכי שריוה לגוללו אצלו: דלא דמיא לקורא בגג, דהתם ליכא בזיון כולי האי, משום הכי היכא דנח - גזר רבי יהודה, אבל בהא - מודה דכיון דאוגדו בידו ושבות בעלמא הוא - לא גזרינן

[6] אקורא על האסקופה קאי, ולא ידענא היכא הוא

[7] שלא נתגלגל הספר עד ארבע אמות בקרקע

[8] הא כולה שבות היא, דאוגדו בידו, ומה לי מעביר ארבע אמות ברשות הרבים מה לי מכניס מרשות הרבים לאיסקופה רשות היחיד, דהא קשרית לה משום דאוגדו בידו ויש כאן משום בזיון? וכי היכי דשרית להכניס מרשות הרבים לאיסקופה - הכי נמי אית לן למישרי להעביר ארבע אמות ברשות הרבים

[9] רחבה ארבעה ואין גובהה עשרה

[10] וחוצה לה רשות הרבים, ולפנים הימנה רשות היחיד

[11] מרשות הרבים לאיסקופה

[12] ואפילו אין אוגדו בידו, דהא מרשות הרבים לכרמלית מעייל

[13] הכא דאוגדו בידו

[14] לכתחלה

[15] שמעביר ארבע אמות ברשות הרבים

[16] הכא דאוגדו בידו

[17] לכתחלה

[18] לרבי יהודה דגזר שבות אף בכתבי הקדש

[19] דילמא נפל כוליה מידו ואזיל ושקיל ליה ברשות הרבים ומייתי ליה ברגליו בתוך הבית דרך האיסקופה, וקא

[20] למעלה מראשו: שעקרו מרשות הרבים והוליכו דרך למעלה מראשו והניחו לסוף ארבע

[21] ואף על גב דאוירא = מקום פטור: דגבוה, ואין בו מקום רוחב ארבע

[22] אלמא כיון דלא נח במקום פטור - לא מהני, הכא נמי לא מהני, כיון דלא נח באיסקופה: אף על גב דדריס עלה - לאו הנחת גופו הוא אלא אם כן עמד לפוש

[23] שיש לה משך גדול ברחבה מרשות הרבים עד תוך הבית

[24] דאי נמי נפיל כוליה מידו לא אתי לידי חיוב חטאת

[25] ועומד לפוש על האיסקופה והדר מעייל ליה

[26] כי מטי באסקופה, והרי עומד בכרמלית [נראה שרש"י לא גרס 'ומנח להו’]

[27] נפיל כוליה לרשות הרבים, ושקיל ליה, ומעיין ביה התם

[28] לבית, ולא קאי אאיסקופה מידי

[29] הלכך ליכא למיגזר מידי: דאי נפיל כוליה ומעייל ליה, כיון דדריס על האיסקופה - הרי הוא כעומד בכרמלית, ואין כאן חיוב חטאת

[30] בפרק קמא דשבת (דף ו,א)

[31] דזורק לאו כעומד דמי

[32] יריעת קלף על פניה להגין עליה שלא יעלה אבק על האותיות

[33] שאין לו בגד לפרוס

[34] ואפילו שבות ליכא

[35] דכיון דבולט למטה - נח על בליטתו

[36] הגיע ראש הספר לשלשה סמוך לקרקע - ארעא סמיכתא הוא, והרי הוא כמונח

[37] בפרק 'הזורק' במסכת שבת (דף ק,א)

[38] דפליגי עליה דרבי עקיבא ב'קלוטה כמי שהונחה', ואמרי דהזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים למטה מעשרה - לא אמרינן 'הואיל ונקלטה ביו"ד תחתונים שהן רשות הרבים הרי היא כמי שהונחה' לחייבו!

[39] אפילו זרק למטה משלשה לא מיחייב אם עד שלא הגיע לארץ נשרף או בלעו כלב, אלא אם כן נח על גבי משהו; ואפילו לא הוי מקום ארבעה - הויא הנחה; ולמעלה משלשה אם נח – פטור, ואפילו לרבי עקיבא, דאי מקום ארבעה הוא - כרמלית הוא, ואי לית ביה ארבעה - מקום פטור הוא!

[40] דהא תנא קמא, אפילו כי לא נח נמי גזר למטה משלשה משום דילמא זמנין דאין אגדו בידו; ולרבא - כי אין אגדו בידו נמי כי האי גוונא דלא נח לא מיחייב אם קלטו והחזירו קודם שנח

[41] בולט מן הכותל גבוה עשרה ורחב ארבעה

[42] בני עלייה, דרשות היחיד הוא

[43] להיכן בולט

[44] לחצר

[45] כלי חרס וזכוכית, שאם נפלו – ישברו, דליכא למימר דילמא אזיל ומייתי להו

[46] כולם כלים הנשברים הם, דסתמייהו דחרס

[47] אם הזיז מוטל לארכו אצל הכותל על פני כולו - משתמש בכל הזיז

[48] כלומר: כל מקום שהוא, בין סמוך לחלון מיד בין מופלג הימנו הרבה, ובלבד שלא יהא בתוך עשרה תחתונים שברשות הרבים

[49] למעלה מעשרה

[50] בתחתון על פני כל הכותל אם מונח לאורכו אצל הכותל

[51] עליון

[52] נהי דמקום פטור הוא ומותר לכתף עליו, כדקיימא לן: מקום שאין בו ארבעה מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו, מיהו תשמיש תדיר לא משתרי ביה, דלא חזי לתשמישתא ושכיחי כלים למיפל לרשות הרבים; ואף על גב דאוקמינן בכלים הנשברים - הני מילי בדאית ביה ארבעה, דלא שכיחי למיפל כולי האי, אבל הכא - דרובא נפלי - מחזי כמאן דשדי להדיא לרשות הרבים

[53] כלומר: זוית החלון והרחבתו הוא; ולשון 'חורי' דנקט - משום דגבי שבת שייך למימר 'חורי רשות הרבים כרשות הרבים' וכן 'חורי רשות היחיד כרשות היחיד דמי', כגון כותל הסמוכה לרשות הרבים ויש בה חורין פתוחין לרשות הרבים למטה מעשרה הוי רשות הרבים

[54] בבית או על הגג

[55] ושוחה ונוטל חפץ ברשות הרבים כאן ומניחו כאן

[56] ממקום שהיה מונח בו; ואשמועינן מתניתין דלא גזרינן שמא יכניסנו אצלו

[57] דמפיק מרשות היחיד לרשות הרבים

[58] משנתעגל ונאסף לצאת

[59] דכיון דלמשדייא קאי - משאוי הוא

[60] גזירה שמא יכניסנו אצלו

[61] דאיהו - הוא דגזר שמא יביא אצלו, כדלקמן בפירקין [דף קא,א] 'לא יעמוד ברשות היחיד ויפתח לרשות הרבים': שיטול מפתח ברשות הרבים ויפתח בו פתח הסמוך לרשות הרבים, שמא יכניס אצלו במקום שהוא.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]