ביאור:בבלי עירובין דף לה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

חסורי מיחסרא והכי קתני: נתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח - הרי זה עירוב; במה דברים אמורים? ביום טוב, אבל בשבת אין עירובו עירוב [1]; נמצא המפתח [2] בין בעיר בין בשדה - אין עירובו עירוב [3]; רבי אליעזר אומר: בעיר עירובו עירוב, בשדה אין עירובו עירוב: [ומעירה הגמרא] בעיר עירובו עירוב - כרבי שמעון, דאמר 'אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות - רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן'; בשדה - אין עירובו עירוב - כרבנן.

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: הכא - במגדל של עץ עסקינן: דמר סבר כלי הוא, ואין בנין בכלים ואין סתירה בכלים [4], ומר סבר אהל הוא;

ובפלוגתא דהני תנאי, דתנן [זבים פ"ד מ"ג; תוספתא זבים פ"ד מ"ו [צוקרמאנדל]]: הקיש [5] על גבי שידה תיבה ומגדל – טמאין [6]; רבי נחמיה ורבי שמעון מטהרין מאי - לאו בהא קמפלגי: מר סבר כלי הוא ומר סבר אהל הוא [7]?

אמר אביי: ותיסברא [8]? והתניא: אהל וניסט [9] – טמא; כלי ואינו ניסט [10] – טהור' וקתני סיפא [11]: ואם היו ניסוטין – טמאים [12]; זה הכלל: ניסט מחמת כחו [13] – טמא; מחמת רעדה [14] – טהור [15]'!

אלא אמר אביי: דכולי עלמא [16] היסט [17] מחמת כחו – טמא [18], מחמת רעדה – טהור [19], והכא ברעדה מחמת כחו עסקינן [20], ובהא קא מיפלגי: דמר סבר הוי היסט ומר סבר לא הוי היסט.

ומתניתין [21] במאי מוקמינן לה [22]?

אביי ורבא דאמרי תרוייהו: במנעול וקטיר במתנא [23] עסקינן, ובעי סכינא למיפסקיה*: תנא קמא סבר לה כרבי יוסי, דאמר כל הכלים ניטלין בשבת חוץ ממסר הגדול ויתד של מחרישה, ורבי אליעזר סבר לה כרבי נחמיה, דאמר אפילו טלית אפילו תרווד אין ניטלין אלא לצורך תשמישן [24].

משנה:

נתגלגל חוץ לתחום, נפל עליו גל, או נשרף; תרומה ונטמאת מבעוד יום - אינו עירוב [26]; משחשיכה [27] - הרי זה עירוב [28];

אם ספק [29]: רבי מאיר ורבי יהודה אומרים: הרי זה חמר גמל [30]; רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: ספק עירוב כשר.

אמר רבי יוסי: אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים על ספק עירוב שכשר.

גמרא:

נתגלגל חוץ לתחום:

אמר רבא: לא שנו אלא שנתגלגל חוץ לארבע אמות, אבל לתוך ארבע אמות - הנותן עירובו [31] יש לו ארבע אמות [32].

נפל עליו גל וכו':

קא סלקא דעתא דאי בעי מצי שקיל ליה [33]; לימא מתניתין דלא כרבי, דאי כרבי - האמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות!?

אפילו תימא כרבי; לא, צריכא דבעי מרא וחצינא;

וצריכי: דאי תנא נתגלגל - משום דליתא גביה, אבל נפל עליו גל - דאיתיה גביה - אימא ליהוי עירוב!

ואי תנא נפל עליו גל - משום דמיכסי, אבל נתגלגל - זימנין דאתי זיקא ומייתי ליה, אימא ליהוי עירוב? – צריכא.

או נשרף... תרומה ונטמאת למה לי?

תנא נשרף -


עמוד ב

להודיעך כחו דרבי יוסי [34]; תנא תרומה ונטמאת להודיעך כחו דרבי מאיר [35].

וסבר רבי מאיר ספיקא לחומרא? והתנן [מקואות פ"ב מ"א]: טמא שירד לטבול, ספק טבל ספק לא טבל - ואפילו טבל: ספק טבל בארבעים סאה ספק לא טבל בארבעים סאה, וכן שני מקוואות: באחת יש בה ארבעים סאה ובאחת אין בה ארבעים סאה, וטבל באחת מהן ואינו יודע באיזה מהן טבל - ספיקו טמא; במה דברים אמורים? - בטומאה חמורה [36], אבל בטומאה קלה [37], [38] כגון שאכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין והבא ראשו ורובו במים שאובין, או שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין, וירד לטבול [39], ספק טבל ספק לא טבל ואפילו טבל [40]: [41] ספק טבל בארבעים סאה ספק לא טבל בארבעים סאה [42], וכן שני מקוואות: באחת יש בה ארבעים סאה ואחת אין בה ארבעים סאה [43] וטבל באחת מהן ואינו יודע באיזה מהן טבל - ספיקו טהור [44]; רבי יוסי מטמא. [45]

קסבר רבי מאיר תחומין דאורייתא נינהו [46].

וסבר רבי מאיר תחומין דאורייתא? והא תנן [47]: '[48] אם אין יכול להבליעו [49] - בזו אמר רבי דוסתאי בר ינאי משום רבי מאיר: שמעתי שמקדרין בהרים [50]' ואי סלקא דעתא תחומין דאורייתא - מי מקדרין? והא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: 'אין מקדרין לא בערי מקלט [51] ולא בעגלה ערופה [52], מפני שהן של תורה'!?

לא קשיא, הא דידיה הא דרביה; דיקא נמי דקתני בזו אמר רבי דוסתאי בר ינאי משום רבי מאיר: שמעתי [53] שמקדרין בהרים - שמע מינה.

ורמי דאורייתא אדאורייתא לרבי מאיר, דתנן [טהרות פ"ו מ"ח]: נגע באחד [54] בלילה, ואינו יודע אם חי אם מת, ולמחר השכים ומצאו מת: רבי מאיר מטהר [55] וחכמים מטמאין, שכל הטמאות כשעת מציאתן!

אמר רבי ירמיה: משנתנו - שהיה עליה שרץ כל בין השמשות [56].

אי הכי, בהא לימא רבי יוסי ספק עירוב כשר [57]?

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: הכא - בשתי כיתי עדים עסקינן: אחת אומרת מבעוד יום נטמאה, ואחת אומרת משחשיכה [58];

הערות[עריכה]

  1. ^ דלא שרו ליה רבנן למיסתר
  2. ^ בשבת
  3. ^ דלית ליה דרבי שמעון, והא דרבי שמעון בפרק 'כל גגות'
  4. ^ ואי בעי סתר ליה
  5. ^ זב באגרופו
  6. ^ מפני שהסיטן; וכגון שהיה לבוש בית יד דלא מטמא בנגיעה; אי נמי שהקישו בחתיכת עץ שבידו
  7. ^ ולא מקבל טומאה
  8. ^ דטעמא משום אהל ולאו אהל הוא
  9. ^ שאינו תקוע יפה, וכשמקיש בו ניסט
  10. ^ ואם כלי הוא, שמחובר ותקוע, או כבד הרבה שאינו ניסט מחמתו
  11. ^ דקמייתא: דהקיש על גבי שידה
  12. ^ אפילו לרבי נחמיה ורבי שמעון, אלמא: טעמייהו לאו משום אהל הוא
  13. ^ שהסיט את הכלי או את האהל ממש: שניתקו ממושבו משהו
  14. ^ שטפח ברגליו בקרקע, ומחמת ניענוע הקרקע ניסט הכלי, אף על פי שניתק מן הארץ
  15. ^ דכח כוחו הוא
  16. ^ אפילו לרבי נחמיה
  17. ^ ממש
  18. ^ ואפילו אהל
  19. ^ ואפילו הוא כלי
  20. ^ שהקיש עליהן ממש, ולא נתקן ולא הוסטו, אלא רעדו
  21. ^ דעירוב
  22. ^ דהא לכולי עלמא אי גדול הוא - אהל הוא, ואמאי עירובו עירוב? אי קטן שאינו מחזיק ארבעים סאה בלח - כלי הוא, ומאי טעמא דרבי אליעזר
  23. ^ קשור המנעול בחבל
  24. ^ ועיקר תשמישו של סכין לא לחתוך חבלים הוא, אלא לחם ובשר ואוכלין, והכי פליגי: תנא קמא לית ליה דרבי נחמיה, הלכך עירובו עירוב - דפסיק ליה למיתנא, רבי אליעזר אומר: אם בעיר אבד - הרי זה עירוב, דכי מדכר ליה - מייתי ליה דרך קרפיפות, ואם בשדה - אינו עירוב, דמיפסיק מנעול לא מצי, כדרבי נחמיה
  25. ^ דאי הוה מצי למיפסקיה בידיה - שפיר דמי אפילו לרבי אליעזר, דאין חתיכה אסורה אלא במחובר, אבל הכא - מקלקל הוא, ושרי, כדתניא במסכת ביצה (לא,ב): 'חותמות שבכלים מתיר ומפקיע וחותך', ואף על גב דהכא אהל הוא, ואמרינן התם שבקרקע אסור לחתוך - גזירה דרבנן היא: דמיחזי כסותר - ולא סותר בנין ממש הוא, דהא פתיחת דלת בעלמא הוא; כיון דשבות הוא - לא גזרו עליו בין השמשות.
  26. ^ נתגלגל חוץ לתחום אינו עירוב - הואיל ויש מביתו שהוא לן שם עד עירובו יותר מאלפים אמה, דממה נפשך כל היכא דקנה שביתה אי בביתו אי בעירובו - לא מצי למיזל ולמשקליה; נפל עליו גל - מפרש בגמרא דבעי מרא וחצינא לפנויי, דהויא מלאכה [תולדה דחורש] ולא שבות; תרומה ונטמאת - דלא חזיא לא לדידיה ולא לאחריני
  27. ^ כבר קנה עירוב בין השמשות
  28. ^ ושבת, הואיל והותרה - הותרה
  29. ^ אם מבעוד יום אם משחשיכה
  30. ^ דמספקא לן אי קני ליה זה עירוב והכא הוי ביתו, ומהכא יש לו אלפים אמה לכל רוח והפסיד אלפים שמעבר ביתו - או שמא לא קנה עירוב, ומביתו יש לו אלפים לכל רוח ולא קנה לעבר עירובו כלום; ומחמת ספק זה נאסר לילך אלא אלפים אמה שבין ביתו לעירובו, דממה נפשך בהנך משתרי; אבל אלפים שמעירובו ואילך - לא, דילמא לא קנה עירוב, ומביתו ואילך נמי לא - דלמא קנה עירוב, נמצא זה מושכו כאן לילך, וזה מושכו לכאן, כאדם המנהיג חמור וגמל, שהחמור הולך לפניו וזה מנהיגו, והגמל הוא מושך - וצריך לפנות לפניו ולאחריו
  31. ^ הואיל ונתכוין לקנות שם שביתה
  32. ^ דהואיל והנהו ארבע אמות מיבלען בתחומא - הוו להו כתחומא, והוי כנותן את עירובו בבית שבסוף התחום: שאפילו הוא אלף אמה - מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה
  33. ^ וקתני מתניתין 'אינו עירוב' משום טלטול אבנים, דשבות דרבנן הוא
  34. ^ דאף על גב דאינו בעולם - לא מיתסר
  35. ^ דאף על גב דישנה בעולם ויש לומר 'העמידנה בבין השמשות על חזקתה', וקודם לכן טהורה היתה - אפילו הכי לא אמרינן חזקה לקולא
  36. ^ שניטמא בטומאה המטמאתו מן התורה, כגון באב הטומאה
  37. ^ דרבנן היא
  38. ^ ואיזו טומאת דברי-סופרים לטמאות אדם?
  39. ^ משמונה עשרה דבר הן ב'יציאות השבת'
  40. ^ יש לומר בו ספק
  41. ^ כגון:
  42. ^ שהיה מקוה לפנינו ונמצא חסר, ואין אנו יודעים אם בשעת טבילה היה שלם ואחר כך חיסר, או לא
  43. ^ שאנו בקיאים באחד מהן שלא היו בו ארבעים סאה מעולם
  44. ^ וסתם משנה רבי מאיר
  45. ^ ולקמן מקשינן דרבי יוסי אדרבי יוסי.
  46. ^ וספיקא דאורייתא לחומרא
  47. ^ בפרק 'כיצד מעברין' (עירובין פ"ה מ"ד דף נז,ב) היא
  48. ^ היה מודד ורוצה לסיים תחומי העיר ולעשות שם סימן, ותנן (עירובין פ"ה מ"ד): אין מודדין אלא בחבל של חמישים אמה, והגיע לגיא או לגדר משופע ויכול להבליעו בחבל של חמישים אמה – מבליעו, ואף על פי ששפועו מרבה את הדרך ואם היה מודד שיפועו מכאן ועלייתו לעבר השני יש בו מאה או מאתים אמות - לא איכפת לן, הואיל ומשפתו אל שפתו אין יותר מחמישים אמה
  49. ^ בחבל של חמשים אמה
  50. ^ לא מבליעו בחבל ארוך יותר מחמישים, דהתנן (עירובין פ"ה מ"ד) אין מודדין אלא בחבל של חמישים אמה, ולא מודד כל מדרונו כמות שהוא בחבל של חמישים בקרקע חלקה - דאיכא חומרא טפי, אלא מודדו בחבלים קטנים של ארבע אמות, ואוחזין בו שני בני אדם בשני ראשי החבל, התחתון נותן ראש החבל כנגד לבו, והעליון כנגד מרגלותיו, ומשתכרין בכל ארבע אמות כשיעור חצי קומת אדם; ולשון 'מקדרין' - כמו 'נוקבין': דמשוה מדת ההר כאילו הוא נקוב במקום מעמד רגלי העליון, ונמצא לבו במקום שרגליו עומדות עכשיו, וכשנותן החבל עכשיו כנגד מרגלותיו - הוי ליה כאילו נותן אותו כנגד לבו בקרקע חלקה, כדרך כל המודדין
  51. ^ דקיימא לן: כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט
  52. ^ כשבא למדוד הערים שסביבות החלל לידע איזו היא קרובה מכולן - מודד את ההרים ואת הגאיות כמות שהן, ואף על פי שהמדרון מרבה את המדה ומרחיק את העיר
  53. ^ רבי מאיר קאמר ליה, 'ושמעתי' - איכא למימר שמעתי מרבותי, ולדידיה לא סבירא ליה
  54. ^ באדם אחד
  55. ^ דאמר: אוקמיה אחזקיה, ואתמול חי היה; אלמא: בספיקא דאורייתא ואיכא חזקה לקולא - אזיל רבי מאיר בתר חזקה, ומתניתין נמי ניזיל בתר חזקה, ומעיקרא כי אנח התם - טהור הואי
  56. ^ מתחילתו ועד סופו, דודאי איטמי מבעוד יום, דתחילת בין השמשות מערב שבת הוא
  57. ^ הא ודאי מבעוד יום איטמי, ומתניתין קתני: מבעוד יום אין עירובו עירוב דברי הכל
  58. ^ ובהא פליגי: רבי יוסי סבר: אוקי תרי לבהדי תרי, ואוקי תרומה אחזקה קמייתא, וכי אנחה - טהורה הואי! רבי מאיר סבר: כיון דאיכא כת דמפקא ליה מחזקיה, בספיקא דאורייתא לא אזלינן בתר חזקה, אבל בנוגע באחד בלילה, דאין כת מוציאתו מחזקתו - מוקמינן ליה כל הלילה בחזקתו, ובתר שעת מציאתו לא אזלינן, דאיכא למימר השתא הוא דמיית