ביאור:בבלי עירובין דף עא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אף על פי שהחזיק ישראל אחר בנכסיו [1] – אוסר [2]; משחשיכה [3], אף על פי שלא החזיק ישראל אחר - אינו אוסר' [4]; הא - גופא קשיא: אמרת מבעוד יום אף על פי שהחזיק: ולא מיבעיא כי לא החזיק? אדרבה: כי לא החזיק לא אסר!?

אמר רב פפא: אימא 'אף על פי שלא החזיק [5]'.

והא אף על פי שהחזיק קתני?

הכי קאמר [6]: אף על פי שלא החזיק מבעוד יום אלא משחשיכה, כיון דהוה ליה להחזיק מבעוד יום – אוסר; משחשיכה, אף על פי שלא החזיק ישראל אחר - אינו אוסר'

אף על פי שלא החזיק ישראל אחר, ולא מיבעיא כי החזיק? אדרבה! כי החזיק – אסר!?

אמר רב פפא: אימא 'אף על פי שהחזיק [7]'.

והא אף על פי שלא החזיק קתני?

[8] הכי קאמר: אף על פי שהחזיק משחשיכה, כיון דלא הוה ליה להחזיק מבעוד יום [9] - [10]אינו אוסר;

קתני מיהת רישא אוסר; אמאי אוסר? ניבטל!?

מאי אוסר דקתני? - עד שיבטל.

רבי יוחנן אמר: מתניתא [11] מני? - בית שמאי היא, דאמרי אין ביטול רשות בשבת, דתנן [עירובין פ"ו מ"ד]: מאימתי נותנין רשות? בית שמאי אומרים: מבעוד יום, ובית הלל אומרים: משתחשך.

אמר עולא: מאי טעמא דבית הלל? - נעשה כאומר "כלך אצל יפות" [12]!

אמר אביי: מת נכרי בשבת, מאי 'כלך אצל יפות' איכא? אלא הכא - בהא קמיפלגי: דבית שמאי סברי ביטול רשות - מיקנא רשותא הוא, ומיקנא רשותא בשבת אסור [13], ובית הלל סברי: אסתלוקי רשותא בעלמא הוא, ואסתלוקי רשותא בשבת שפיר דמי.

משנה:

בעל הבית שהיה שותף לשכניו [14], לזה ביין ולזה ביין [15] - אינן צריכין לערב; לזה ביין ולזה בשמן [16] - צריכין לערב;

רבי שמעון אומר: אחד זה ואחד זה - אינן צריכין לערב.

גמרא:

אמר רב: ובכלי אחד [17].

אמר רבא: דיקא נמי דקתני לזה ביין ולזה בשמן צריכין לערב אי אמרת בשלמא רישא בכלי אחד וסיפא בשני כלים – שפיר, אלא אי אמרת רישא בשני כלים וסיפא בשני כלים - מה לי יין ויין מה לי יין ושמן?

אמר ליה אביי: יין ויין ראוי לערב [18], יין ושמן אין ראוי לערב.

רבי שמעון אומר אחד זה ואחד זה אין צריכין לערב:

ואפילו לזה ביין ולזה בשמן [19]?

אמר רבה: הכא במאי עסקינן? - בחצר שבין שני מבואות [20], ורבי שמעון לטעמיה [21], דתנן [22]: אמר רבי שמעון: למה הדבר דומה? - לשלש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים; עירבו שתים החיצונות עם האמצעית - היא מותרת עמהן והן מותרות עמה, ושתים החיצונות אסורות זו עם זו. [23]

אמר ליה אביי: מי דמי? התם קתני שתים החיצונות אסורות, הכא קתני אין צריכין לערב כלל!?

מאי אין צריכין לערב? - שכנים בהדי בעל הבית, אבל שכנים בהדי הדדי [24] צריכין לערב [25]! [26]

עמוד ב
 

ורב יוסף אמר [27]: רבי שמעון ורבנן - בפלוגתא דרבי יוחנן בן נורי ורבנן קא מיפלגי [28], דתנן [טבול יום פ"ב מ"ה]: שמן שצף על גבי יין [29], ונגע טבול יום בשמן - לא פסל אלא שמן בלבד; ורבי יוחנן בן נורי אומר: שניהן חיבורין זה לזה; רבנן – כרבנן, ורבי שמעון – כרבי ייוחנן בן נורי.

תניא: רבי אלעזר* בן תדאי אומר: אחד זה ואחד זה צריכין לערב.

[*כך ברש"י; במכילתא בשלח פרשת שירה פרשתא א: אליעזר בן תדאי]

ואפילו לזה ביין ולזה ביין [30]?

אמר רבה: זה בא בלגינו ושפך וזה בא בלגינו ושפך [31] - כולי עלמא לא פליגי דהוי עירוב [32]; כי פליגי כגון שלקחו חבית של יין בשותפות: רבי אלעזר בן תדאי סבר אין ברירה [33], ורבנן סברי יש ברירה.

רב יוסף אמר: רבי אלעזר בן תדאי ורבנן - בסומכין על שיתוף במקום עירוב קמיפלגי: דמר [34] סבר: אין סומכין [35], ומר סבר סומכין [36];

אמר רב יוסף: מנא אמינא לה [37]? - דאמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי מאיר [38], ואמר רב ברונא אמר רב: הלכה כרבי אלעזר בן תדאי; מאי טעמא [39]? לאו משום דחד טעמא הוא [40]?

אמר ליה אביי: ואי חד טעמא - תרתי הילכתא למה לי [41]?

הא קא משמע לן: דלא עבדינן כתרי חומרי בעירובין [42].

מאי 'רבי מאיר' ומאי 'רבנן'?

דתניא: 'מערבין בחצירות בפת, ואם רצו לערב ביין - אין מערבין [43]; משתתפין במבוי ביין [44], ו[45]אם רצו להשתתף בפת [46] – משתתפין; מערבין בחצירות [47] ומשתתפין במבוי [48], שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות, שיאמרו 'אבותינו לא עירבו' [49] - דברי רבי מאיר [50]; וחכמים אומרים: או מערבין או משתתפין.'

פליגי בה רב נחומי ורבה: חד אמר: בפת דכולי עלמא לא פליגי דבחדא סגי [51], כי פליגי ביין [52];

הערות[עריכה]

  1. ^ לקמן פריך: מאי אף על פי שהחזיק כו'
  2. ^ המחזיק על הדר
  3. ^ שכבר קנה עירוב
  4. ^ פריך לקמן: כי לא החזיק הוה ליה זה דר יחיד, וליכא דאסר עליה, והאי דאסר - משום דהחזיק הוא, והכי איבעי ליה למיתני: אם החזיק ישראל אחר בנכסיו - אוסר
  5. ^ מבעוד יום מיד, והמתין עד שחשיכה, ואיכא היתר למקצת שבת - אוסר, כדמפרש לקמן: הואיל והיה לו כח להחזיק בה מבעוד יום אם ירצה - נמצאת רשות זו תלויה ועומדת, ולא הוה 'הותר למקצת שבת'
  6. ^ וחסורי מיחסרא, והאי אף על פי - אשלא החזיק קאי, והאי החזיק דקתני – 'היה לו להחזיק' קאמר
  7. ^ אינו אוסר, הואיל והותר למקצת שבת
  8. ^ חסורי מיחסרא, והאי אף על פי - אשהחזיק קאי, ושלא החזיק דקתני -
  9. ^ שלא היתה רשות זו תלויה בין השמשות אלא מוחזקת לגר, אם היה זה בא להחזיק - לא היה יכול
  10. ^ לא היה יכול, היתר היה בה למקצת שבת ו
  11. ^ הני תרתי מתניתא בתרייתא דאמרי יורש אוסר
  12. ^ גבי תורם את של חבירו שלא מדעת תניא (בבא מציעא כב א): 'בא בעל הבית ומצאו שהוא תורם, ואמר לו כלך אצל יפות", אם יש לו יפות מהן - תרומתו תרומה', דגלי אדעתיה דניחא ליה, ואמרינן כמאן דשוויה שליח מעיקרא דמי; הכי נמי: כיון דבטיל השתא - גלי דעתיה דמעיקרא בשריותא ניחא ליה, אלא ששכח ולא עירב, ולא הוה ליה אקנויי רשותא בשבת
  13. ^ דדמי למקח וממכר
  14. ^ שבמבוי, לשם שותפות בעלמא, ולא לשם שיתוף [מבואות]
  15. ^ בגמרא מוקי לה בכלי אחד
  16. ^ אין זה שיתוף אחד, ואין יכול לסמוך עליו - שהרי חלוק בשני כלים
  17. ^ שכולן היה שותפותן בכלי אחד, אבל בשני כלים - לא, ואף על גב דאמרי בית הלל בפרק 'מי שהוציאוהו' (עירובין מט א): עירוב הנתון בשני כלים - כשר, התם הוא: דמעיקרא לשם עירוב גבו ומליוה למנא ואייתר, אבל הכא - דלאו לשם שיתוף הוה - בכלי אחד - אִין, בשני כלים - לא
  18. ^ הלכך, אף על פי דלא ערביה - סמכינן עליה
  19. ^ הא לא חזי לעירוב
  20. ^ ולא בשיתוף דמבוי אחד קאמר, אלא עם זה נשתתפה ביין, ועם זה בשמן, ושני עירובין הן
  21. ^ דאמר: חצר אחת יכולה לערב שני עירובין עם שני מבואות, ואף על פי שלא שיתפו שני המבואות יחד, הכא נמי: אף על פי שאין השיתוף מחובר יחד, ולא הותרו מבואות זה עם זה - היא מותרת עם שניהם, ולא גזרינן דילמא אתי לאפוקי כלים ששבתו במבוי זה למבוי זה דרך חצר זו
  22. ^ בפרק מי 'שהוציאוהו' [עירבין פ"ד מ"ו]
  23. ^ ולרבנן דמתניתין, אם נשתתפה ביין ובכלי אחד - הוו להו שני המבואות כמי שנשתתפו יחד, ושפיר דמי; אבל לזה ביין ולזה בשמן - דתרי עירובי נינהו, כיון דשני המבואות אסורין זה עם זה - היא נמי אסורה עמהן, ושניהן אסורין עמה, כדקתני בפרק 'מי שהוציאוהו'.
  24. ^ אם רוצין בני מבוי זה להשתמש בזה
  25. ^ ולתת כולן פת בחצר זו
  26. ^ ואית דמפרשי מתניתין מילי מילי קתני, ורבי שמעון לאו אמילתייהו קאי, דאילו רבנן - בחצר שבין שני מבואות, אפילו לזה ביין ולזה ביין לא; זו פירשתי, וראשון נראה בעיני.
  27. ^ לעולם במבוי אחד כדמעיקרא, ודקאמרת לרבי שמעון היכי הוי חד עירוב?
  28. ^ רבי שמעון כרבי יוחנן [בן נורי] סבירא ליה
  29. ^ ושל תרומה הן
  30. ^ בתמיה
  31. ^ וכן זה, עד שמלאו חבית
  32. ^ ואפילו שלא לשם שיתוף עשו מתחילה - סומכין עליו, שהרי הביא כל אחד יין
  33. ^ והוי להו כמי שנשתתפו במעות: שלא הוברר יין לכל אחד ואחד
  34. ^ בן תדאי סבר
  35. ^ ובן תדאי מודה דמבוי מותר
  36. ^ רבנן סברי: כיון דנשתתפו במבוי - אין צריכין לערב חצירות זו עם זו, ומותרין להוציא מזו לזו דרך פתחים שביניהם, שהרי שיתוף המבוי שהן פתוחות בו מחברן, וסומכין על שיתוף המבוי תחת עירוב של חצר
  37. ^ דבהכי פליגי
  38. ^ דאין סומכין על שיתוף במקום עירוב
  39. ^ סבירא ליה לרב בתרוייהו
  40. ^ לאו משום דתרוייהו חדא מלתא וחד טעמא אמרי
  41. ^ למה ליה לרב למימר בתרוייהו?: בשלמא הלכה כרבי מאיר – איצטריך: דאי מדרבי אלעזר, הוה אמינא: 'טעמא דרבי אלעזר לאו משום דאין סומכין על שיתוף, אלא משום דקסבר אין מערבין בחצירות ביין, כדקאמר רבי מאיר לקמן, והאי שיתוף דבן תדאי - דיין הוא, כדקתני מתניתין: לזה ביין ולזה ביין – הלכך לא סמכינן עליה בחצירות, אבל היכא דנשתתפו בפת – סומכין; קא משמע לן הלכה כרבי מאיר, דאוקמא רב גידל אמר רב לקמן בנשתתפו בפת - ואפילו הכי אסר רבי מאיר! אלא כיון דאמר הלכה כרבי מאיר, דאפילו בפת לא סמכינן עליה - הלכה כרבי אלעזר למה לי
  42. ^ מדאיצטריך ליה לרב למימר הלכה כבן תדאי - אשמעינן דלא עבדינן כתרי חומרי דחד תנא בעירובין, ורבי מאיר תרי חומרי אמר: אין סומכין בחצירות על שיתוף מבוי, בין שנשתתפו בפת ובין שנשתתפו ביין, ופליגי רבנן עליה בפת, ומודו ליה בשנשתתפו ביין, ורבנן דמתניתין דהכא אוקימנא דאפילו בנשתתפו ביין אמרי דסומכין; אשתכח דמחמיר תרי חומרי, ורב סבירא ליה כוותיה בתרוייהו, ולא מצי לאקבועי הלכתא כוותיה בתרי חומרי, הלכך אשמעינן הלכה כבן תדאי בחדא מינייהו: דאין סומכין בחצירות על שיתוף המבוי ביין, וכי הדור איפלוג רבי מאיר ורבנן בפת - אשמעינן הלכה כרבי מאיר
  43. ^ דעירוב - משום דירה הוא: לערב דירתן לעשותן אחת, כדאמר בפרק 'מי שהוציאוהו' (עירובין מט א), ודירתו של אדם אינו נמשך אחר היין אלא אחר פיתו
  44. ^ דשיתוף דמבוי אינו אלא לשתף רשות החצירות שבמבוי, ולא רשות הבתים, וחצר - לאו בית דירה הוא
  45. ^ כל שכן
  46. ^ דחשיב טפי
  47. ^ הפתוחות מזו לזו
  48. ^ אף על פי שעירבו דרך פתחיהן - צריכין להשתתף במבוי להתיר המבוי, ואם לאו - חצירות מותרות מזו לזו, ומבוי אסור: דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף, ולא על שיתוף במקום עירוב היכא דלא עירבו בני חצר לעצמן
  49. ^ שאם יסמכו על זה - תורת עירוב ישתכח
  50. ^ אבל עירבה כל חצר לעצמה ונשתתפו כולם במבוי - אף על פי שלא עירבו חצירות זו עם זו - שיתוף המבוי מחברן, ומטלטלין מזו לזו בין דרך המבוי בין דרך פתחים, דתנן: שהמבוי לחצירות כחצירות לבתים: מה עירוב החצר משוי לבתים חדא, אף שיתוף המבוי משוי חצירות חדא
  51. ^ דהא פת חזי הכא והכא, ובין למר ובין למר סומכין על שיתוף במקום עירוב
  52. ^ כשנשתתפו ביין במבוי: דלרבי מאיר לא סמכינן עליה בעירובי חצירות: דאין מערבין לחצירות ביין; ולרבנן שרי - ואף על גב דיין בחצר לא חזי, מגו דחזי למלתיה בשיתוף - סמכינן עליה בחצר, דמודית לן דסומכין על שיתוף במקום עירוב, ותרוייהו אית להו דסומכין במבוי על עירובי חצירות, שהוא לעולם של פת