ביאור:בבלי עירובין דף עא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אף על פי שהחזיק ישראל אחר בנכסיו ^[1] – אוסר ^[2]; משחשיכה ^[3], אף על פי שלא החזיק ישראל אחר - אינו אוסר' ^[4]; הא - גופא קשיא: אמרת מבעוד יום אף על פי שהחזיק: ולא מיבעיא כי לא החזיק? אדרבה: כי לא החזיק לא אסר!?

אמר רב פפא: אימא 'אף על פי שלא החזיק ^[5]'.

והא אף על פי שהחזיק קתני?

הכי קאמר ^[6]: אף על פי שלא החזיק מבעוד יום אלא משחשיכה, כיון דהוה ליה להחזיק מבעוד יום – אוסר; משחשיכה, אף על פי שלא החזיק ישראל אחר - אינו אוסר'

אף על פי שלא החזיק ישראל אחר, ולא מיבעיא כי החזיק? אדרבה! כי החזיק – אסר!?

אמר רב פפא: אימא 'אף על פי שהחזיק ^[7]'.

והא אף על פי שלא החזיק קתני?

^[8] הכי קאמר: אף על פי שהחזיק משחשיכה, כיון דלא הוה ליה להחזיק מבעוד יום ^[9] - ^[10]אינו אוסר;

קתני מיהת רישא אוסר; אמאי אוסר? ניבטל!?

מאי אוסר דקתני? - עד שיבטל.

רבי יוחנן אמר: מתניתא ^[11] מני? - בית שמאי היא, דאמרי אין ביטול רשות בשבת, דתנן [עירובין פ"ו מ"ד]: מאימתי נותנין רשות? בית שמאי אומרים: מבעוד יום, ובית הלל אומרים: משתחשך.

אמר עולא: מאי טעמא דבית הלל? - נעשה כאומר "כלך אצל יפות" ^[12]!

אמר אביי: מת נכרי בשבת, מאי 'כלך אצל יפות' איכא? אלא הכא - בהא קמיפלגי: דבית שמאי סברי ביטול רשות - מיקנא רשותא הוא, ומיקנא רשותא בשבת אסור ^[13], ובית הלל סברי: אסתלוקי רשותא בעלמא הוא, ואסתלוקי רשותא בשבת שפיר דמי.

משנה:

בעל הבית שהיה שותף לשכניו ^[14], לזה ביין ולזה ביין ^[15] - אינן צריכין לערב; לזה ביין ולזה בשמן ^[16] - צריכין לערב;

רבי שמעון אומר: אחד זה ואחד זה - אינן צריכין לערב.

גמרא:

אמר רב: ובכלי אחד ^[17].

אמר רבא: דיקא נמי דקתני לזה ביין ולזה בשמן צריכין לערב אי אמרת בשלמא רישא בכלי אחד וסיפא בשני כלים – שפיר, אלא אי אמרת רישא בשני כלים וסיפא בשני כלים - מה לי יין ויין מה לי יין ושמן?

אמר ליה אביי: יין ויין ראוי לערב ^[18], יין ושמן אין ראוי לערב.

רבי שמעון אומר אחד זה ואחד זה אין צריכין לערב:

ואפילו לזה ביין ולזה בשמן ^[19]?

אמר רבה: הכא במאי עסקינן? - בחצר שבין שני מבואות ^[20], ורבי שמעון לטעמיה ^[21], דתנן ^[22]: אמר רבי שמעון: למה הדבר דומה? - לשלש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים; עירבו שתים החיצונות עם האמצעית - היא מותרת עמהן והן מותרות עמה, ושתים החיצונות אסורות זו עם זו. ^[23]

אמר ליה אביי: מי דמי? התם קתני שתים החיצונות אסורות, הכא קתני אין צריכין לערב כלל!?

מאי אין צריכין לערב? - שכנים בהדי בעל הבית, אבל שכנים בהדי הדדי ^[24] צריכין לערב ^[25]! ^[26]

עמוד ב

ורב יוסף אמר ^[27]: רבי שמעון ורבנן - בפלוגתא דרבי יוחנן בן נורי ורבנן קא מיפלגי ^[28], דתנן [טבול יום פ"ב מ"ה]: שמן שצף על גבי יין ^[29], ונגע טבול יום בשמן - לא פסל אלא שמן בלבד; ורבי יוחנן בן נורי אומר: שניהן חיבורין זה לזה; רבנן – כרבנן, ורבי שמעון – כרבי ייוחנן בן נורי.

תניא: רבי אלעזר* בן תדאי אומר: אחד זה ואחד זה צריכין לערב.

[*כך ברש"י; במכילתא בשלח פרשת שירה פרשתא א: אליעזר בן תדאי]

ואפילו לזה ביין ולזה ביין ^[30]?

אמר רבה: זה בא בלגינו ושפך וזה בא בלגינו ושפך ^[31] - כולי עלמא לא פליגי דהוי עירוב ^[32]; כי פליגי כגון שלקחו חבית של יין בשותפות: רבי אלעזר בן תדאי סבר אין ברירה ^[33], ורבנן סברי יש ברירה.

רב יוסף אמר: רבי אלעזר בן תדאי ורבנן - בסומכין על שיתוף במקום עירוב קמיפלגי: דמר ^[34] סבר: אין סומכין ^[35], ומר סבר סומכין ^[36];

אמר רב יוסף: מנא אמינא לה ^[37]? - דאמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי מאיר ^[38], ואמר רב ברונא אמר רב: הלכה כרבי אלעזר בן תדאי; מאי טעמא ^[39]? לאו משום דחד טעמא הוא ^[40]?

אמר ליה אביי: ואי חד טעמא - תרתי הילכתא למה לי ^[41]?

הא קא משמע לן: דלא עבדינן כתרי חומרי בעירובין ^[42].

מאי 'רבי מאיר' ומאי 'רבנן'?

דתניא: 'מערבין בחצירות בפת, ואם רצו לערב ביין - אין מערבין ^[43]; משתתפין במבוי ביין ^[44], ו^[45]אם רצו להשתתף בפת ^[46] – משתתפין; מערבין בחצירות ^[47] ומשתתפין במבוי ^[48], שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות, שיאמרו 'אבותינו לא עירבו' ^[49] - דברי רבי מאיר ^[50]; וחכמים אומרים: או מערבין או משתתפין.'

פליגי בה רב נחומי ורבה: חד אמר: בפת דכולי עלמא לא פליגי דבחדא סגי ^[51], כי פליגי ביין ^[52];

הערות[עריכה]

^ לקמן פריך: מאי אף על פי שהחזיק כו'
^ המחזיק על הדר
^ שכבר קנה עירוב
^ פריך לקמן: כי לא החזיק הוה ליה זה דר יחיד, וליכא דאסר עליה, והאי דאסר - משום דהחזיק הוא, והכי איבעי ליה למיתני: אם החזיק ישראל אחר בנכסיו - אוסר
^ מבעוד יום מיד, והמתין עד שחשיכה, ואיכא היתר למקצת שבת - אוסר, כדמפרש לקמן: הואיל והיה לו כח להחזיק בה מבעוד יום אם ירצה - נמצאת רשות זו תלויה ועומדת, ולא הוה 'הותר למקצת שבת'
^ וחסורי מיחסרא, והאי אף על פי - אשלא החזיק קאי, והאי החזיק דקתני – 'היה לו להחזיק' קאמר
^ אינו אוסר, הואיל והותר למקצת שבת
^ חסורי מיחסרא, והאי אף על פי - אשהחזיק קאי, ושלא החזיק דקתני -
^ שלא היתה רשות זו תלויה בין השמשות אלא מוחזקת לגר, אם היה זה בא להחזיק - לא היה יכול
^ לא היה יכול, היתר היה בה למקצת שבת ו
^ הני תרתי מתניתא בתרייתא דאמרי יורש אוסר
^ גבי תורם את של חבירו שלא מדעת תניא (בבא מציעא כב א): 'בא בעל הבית ומצאו שהוא תורם, ואמר לו כלך אצל יפות", אם יש לו יפות מהן - תרומתו תרומה', דגלי אדעתיה דניחא ליה, ואמרינן כמאן דשוויה שליח מעיקרא דמי; הכי נמי: כיון דבטיל השתא - גלי דעתיה דמעיקרא בשריותא ניחא ליה, אלא ששכח ולא עירב, ולא הוה ליה אקנויי רשותא בשבת
^ דדמי למקח וממכר
^ שבמבוי, לשם שותפות בעלמא, ולא לשם שיתוף [מבואות]
^ בגמרא מוקי לה בכלי אחד
^ אין זה שיתוף אחד, ואין יכול לסמוך עליו - שהרי חלוק בשני כלים
^ שכולן היה שותפותן בכלי אחד, אבל בשני כלים - לא, ואף על גב דאמרי בית הלל בפרק 'מי שהוציאוהו' (עירובין מט א): עירוב הנתון בשני כלים - כשר, התם הוא: דמעיקרא לשם עירוב גבו ומליוה למנא ואייתר, אבל הכא - דלאו לשם שיתוף הוה - בכלי אחד - אִין, בשני כלים - לא
^ הלכך, אף על פי דלא ערביה - סמכינן עליה
^ הא לא חזי לעירוב
^ ולא בשיתוף דמבוי אחד קאמר, אלא עם זה נשתתפה ביין, ועם זה בשמן, ושני עירובין הן
^ דאמר: חצר אחת יכולה לערב שני עירובין עם שני מבואות, ואף על פי שלא שיתפו שני המבואות יחד, הכא נמי: אף על פי שאין השיתוף מחובר יחד, ולא הותרו מבואות זה עם זה - היא מותרת עם שניהם, ולא גזרינן דילמא אתי לאפוקי כלים ששבתו במבוי זה למבוי זה דרך חצר זו
^ בפרק מי 'שהוציאוהו' [עירבין פ"ד מ"ו]
^ ולרבנן דמתניתין, אם נשתתפה ביין ובכלי אחד - הוו להו שני המבואות כמי שנשתתפו יחד, ושפיר דמי; אבל לזה ביין ולזה בשמן - דתרי עירובי נינהו, כיון דשני המבואות אסורין זה עם זה - היא נמי אסורה עמהן, ושניהן אסורין עמה, כדקתני בפרק 'מי שהוציאוהו'.
^ אם רוצין בני מבוי זה להשתמש בזה
^ ולתת כולן פת בחצר זו
^ ואית דמפרשי מתניתין מילי מילי קתני, ורבי שמעון לאו אמילתייהו קאי, דאילו רבנן - בחצר שבין שני מבואות, אפילו לזה ביין ולזה ביין לא; זו פירשתי, וראשון נראה בעיני.
^ לעולם במבוי אחד כדמעיקרא, ודקאמרת לרבי שמעון היכי הוי חד עירוב?
^ רבי שמעון כרבי יוחנן [בן נורי] סבירא ליה
^ ושל תרומה הן
^ בתמיה
^ וכן זה, עד שמלאו חבית
^ ואפילו שלא לשם שיתוף עשו מתחילה - סומכין עליו, שהרי הביא כל אחד יין
^ והוי להו כמי שנשתתפו במעות: שלא הוברר יין לכל אחד ואחד
^ בן תדאי סבר
^ ובן תדאי מודה דמבוי מותר
^ רבנן סברי: כיון דנשתתפו במבוי - אין צריכין לערב חצירות זו עם זו, ומותרין להוציא מזו לזו דרך פתחים שביניהם, שהרי שיתוף המבוי שהן פתוחות בו מחברן, וסומכין על שיתוף המבוי תחת עירוב של חצר
^ דבהכי פליגי
^ דאין סומכין על שיתוף במקום עירוב
^ סבירא ליה לרב בתרוייהו
^ לאו משום דתרוייהו חדא מלתא וחד טעמא אמרי
^ למה ליה לרב למימר בתרוייהו?: בשלמא הלכה כרבי מאיר – איצטריך: דאי מדרבי אלעזר, הוה אמינא: 'טעמא דרבי אלעזר לאו משום דאין סומכין על שיתוף, אלא משום דקסבר אין מערבין בחצירות ביין, כדקאמר רבי מאיר לקמן, והאי שיתוף דבן תדאי - דיין הוא, כדקתני מתניתין: לזה ביין ולזה ביין – הלכך לא סמכינן עליה בחצירות, אבל היכא דנשתתפו בפת – סומכין; קא משמע לן הלכה כרבי מאיר, דאוקמא רב גידל אמר רב לקמן בנשתתפו בפת - ואפילו הכי אסר רבי מאיר! אלא כיון דאמר הלכה כרבי מאיר, דאפילו בפת לא סמכינן עליה - הלכה כרבי אלעזר למה לי
^ מדאיצטריך ליה לרב למימר הלכה כבן תדאי - אשמעינן דלא עבדינן כתרי חומרי דחד תנא בעירובין, ורבי מאיר תרי חומרי אמר: אין סומכין בחצירות על שיתוף מבוי, בין שנשתתפו בפת ובין שנשתתפו ביין, ופליגי רבנן עליה בפת, ומודו ליה בשנשתתפו ביין, ורבנן דמתניתין דהכא אוקימנא דאפילו בנשתתפו ביין אמרי דסומכין; אשתכח דמחמיר תרי חומרי, ורב סבירא ליה כוותיה בתרוייהו, ולא מצי לאקבועי הלכתא כוותיה בתרי חומרי, הלכך אשמעינן הלכה כבן תדאי בחדא מינייהו: דאין סומכין בחצירות על שיתוף המבוי ביין, וכי הדור איפלוג רבי מאיר ורבנן בפת - אשמעינן הלכה כרבי מאיר
^ דעירוב - משום דירה הוא: לערב דירתן לעשותן אחת, כדאמר בפרק 'מי שהוציאוהו' (עירובין מט א), ודירתו של אדם אינו נמשך אחר היין אלא אחר פיתו
^ דשיתוף דמבוי אינו אלא לשתף רשות החצירות שבמבוי, ולא רשות הבתים, וחצר - לאו בית דירה הוא
^ כל שכן
^ דחשיב טפי
^ הפתוחות מזו לזו
^ אף על פי שעירבו דרך פתחיהן - צריכין להשתתף במבוי להתיר המבוי, ואם לאו - חצירות מותרות מזו לזו, ומבוי אסור: דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף, ולא על שיתוף במקום עירוב היכא דלא עירבו בני חצר לעצמן
^ שאם יסמכו על זה - תורת עירוב ישתכח
^ אבל עירבה כל חצר לעצמה ונשתתפו כולם במבוי - אף על פי שלא עירבו חצירות זו עם זו - שיתוף המבוי מחברן, ומטלטלין מזו לזו בין דרך המבוי בין דרך פתחים, דתנן: שהמבוי לחצירות כחצירות לבתים: מה עירוב החצר משוי לבתים חדא, אף שיתוף המבוי משוי חצירות חדא
^ דהא פת חזי הכא והכא, ובין למר ובין למר סומכין על שיתוף במקום עירוב
^ כשנשתתפו ביין במבוי: דלרבי מאיר לא סמכינן עליה בעירובי חצירות: דאין מערבין לחצירות ביין; ולרבנן שרי - ואף על גב דיין בחצר לא חזי, מגו דחזי למלתיה בשיתוף - סמכינן עליה בחצר, דמודית לן דסומכין על שיתוף במקום עירוב, ותרוייהו אית להו דסומכין במבוי על עירובי חצירות, שהוא לעולם של פת

[1] לקמן פריך: מאי אף על פי שהחזיק כו'

[2] המחזיק על הדר

[3] שכבר קנה עירוב

[4] פריך לקמן: כי לא החזיק הוה ליה זה דר יחיד, וליכא דאסר עליה, והאי דאסר - משום דהחזיק הוא, והכי איבעי ליה למיתני: אם החזיק ישראל אחר בנכסיו - אוסר

[5] מבעוד יום מיד, והמתין עד שחשיכה, ואיכא היתר למקצת שבת - אוסר, כדמפרש לקמן: הואיל והיה לו כח להחזיק בה מבעוד יום אם ירצה - נמצאת רשות זו תלויה ועומדת, ולא הוה 'הותר למקצת שבת'

[6] וחסורי מיחסרא, והאי אף על פי - אשלא החזיק קאי, והאי החזיק דקתני – 'היה לו להחזיק' קאמר

[7] אינו אוסר, הואיל והותר למקצת שבת

[8] חסורי מיחסרא, והאי אף על פי - אשהחזיק קאי, ושלא החזיק דקתני -

[9] שלא היתה רשות זו תלויה בין השמשות אלא מוחזקת לגר, אם היה זה בא להחזיק - לא היה יכול

[10] לא היה יכול, היתר היה בה למקצת שבת ו

[11] הני תרתי מתניתא בתרייתא דאמרי יורש אוסר

[12] גבי תורם את של חבירו שלא מדעת תניא (בבא מציעא כב א): 'בא בעל הבית ומצאו שהוא תורם, ואמר לו כלך אצל יפות", אם יש לו יפות מהן - תרומתו תרומה', דגלי אדעתיה דניחא ליה, ואמרינן כמאן דשוויה שליח מעיקרא דמי; הכי נמי: כיון דבטיל השתא - גלי דעתיה דמעיקרא בשריותא ניחא ליה, אלא ששכח ולא עירב, ולא הוה ליה אקנויי רשותא בשבת

[13] דדמי למקח וממכר

[14] שבמבוי, לשם שותפות בעלמא, ולא לשם שיתוף [מבואות]

[15] בגמרא מוקי לה בכלי אחד

[16] אין זה שיתוף אחד, ואין יכול לסמוך עליו - שהרי חלוק בשני כלים

[17] שכולן היה שותפותן בכלי אחד, אבל בשני כלים - לא, ואף על גב דאמרי בית הלל בפרק 'מי שהוציאוהו' (עירובין מט א): עירוב הנתון בשני כלים - כשר, התם הוא: דמעיקרא לשם עירוב גבו ומליוה למנא ואייתר, אבל הכא - דלאו לשם שיתוף הוה - בכלי אחד - אִין, בשני כלים - לא

[18] הלכך, אף על פי דלא ערביה - סמכינן עליה

[19] הא לא חזי לעירוב

[20] ולא בשיתוף דמבוי אחד קאמר, אלא עם זה נשתתפה ביין, ועם זה בשמן, ושני עירובין הן

[21] דאמר: חצר אחת יכולה לערב שני עירובין עם שני מבואות, ואף על פי שלא שיתפו שני המבואות יחד, הכא נמי: אף על פי שאין השיתוף מחובר יחד, ולא הותרו מבואות זה עם זה - היא מותרת עם שניהם, ולא גזרינן דילמא אתי לאפוקי כלים ששבתו במבוי זה למבוי זה דרך חצר זו

[22] בפרק מי 'שהוציאוהו' [עירבין פ"ד מ"ו]

[23] ולרבנן דמתניתין, אם נשתתפה ביין ובכלי אחד - הוו להו שני המבואות כמי שנשתתפו יחד, ושפיר דמי; אבל לזה ביין ולזה בשמן - דתרי עירובי נינהו, כיון דשני המבואות אסורין זה עם זה - היא נמי אסורה עמהן, ושניהן אסורין עמה, כדקתני בפרק 'מי שהוציאוהו'.

[24] אם רוצין בני מבוי זה להשתמש בזה

[25] ולתת כולן פת בחצר זו

[26] ואית דמפרשי מתניתין מילי מילי קתני, ורבי שמעון לאו אמילתייהו קאי, דאילו רבנן - בחצר שבין שני מבואות, אפילו לזה ביין ולזה ביין לא; זו פירשתי, וראשון נראה בעיני.

[27] לעולם במבוי אחד כדמעיקרא, ודקאמרת לרבי שמעון היכי הוי חד עירוב?

[28] רבי שמעון כרבי יוחנן [בן נורי] סבירא ליה

[29] ושל תרומה הן

[30] בתמיה

[31] וכן זה, עד שמלאו חבית

[32] ואפילו שלא לשם שיתוף עשו מתחילה - סומכין עליו, שהרי הביא כל אחד יין

[33] והוי להו כמי שנשתתפו במעות: שלא הוברר יין לכל אחד ואחד

[34] בן תדאי סבר

[35] ובן תדאי מודה דמבוי מותר

[36] רבנן סברי: כיון דנשתתפו במבוי - אין צריכין לערב חצירות זו עם זו, ומותרין להוציא מזו לזו דרך פתחים שביניהם, שהרי שיתוף המבוי שהן פתוחות בו מחברן, וסומכין על שיתוף המבוי תחת עירוב של חצר

[37] דבהכי פליגי

[38] דאין סומכין על שיתוף במקום עירוב

[39] סבירא ליה לרב בתרוייהו

[40] לאו משום דתרוייהו חדא מלתא וחד טעמא אמרי

[41] למה ליה לרב למימר בתרוייהו?: בשלמא הלכה כרבי מאיר – איצטריך: דאי מדרבי אלעזר, הוה אמינא: 'טעמא דרבי אלעזר לאו משום דאין סומכין על שיתוף, אלא משום דקסבר אין מערבין בחצירות ביין, כדקאמר רבי מאיר לקמן, והאי שיתוף דבן תדאי - דיין הוא, כדקתני מתניתין: לזה ביין ולזה ביין – הלכך לא סמכינן עליה בחצירות, אבל היכא דנשתתפו בפת – סומכין; קא משמע לן הלכה כרבי מאיר, דאוקמא רב גידל אמר רב לקמן בנשתתפו בפת - ואפילו הכי אסר רבי מאיר! אלא כיון דאמר הלכה כרבי מאיר, דאפילו בפת לא סמכינן עליה - הלכה כרבי אלעזר למה לי

[42] מדאיצטריך ליה לרב למימר הלכה כבן תדאי - אשמעינן דלא עבדינן כתרי חומרי דחד תנא בעירובין, ורבי מאיר תרי חומרי אמר: אין סומכין בחצירות על שיתוף מבוי, בין שנשתתפו בפת ובין שנשתתפו ביין, ופליגי רבנן עליה בפת, ומודו ליה בשנשתתפו ביין, ורבנן דמתניתין דהכא אוקימנא דאפילו בנשתתפו ביין אמרי דסומכין; אשתכח דמחמיר תרי חומרי, ורב סבירא ליה כוותיה בתרוייהו, ולא מצי לאקבועי הלכתא כוותיה בתרי חומרי, הלכך אשמעינן הלכה כבן תדאי בחדא מינייהו: דאין סומכין בחצירות על שיתוף המבוי ביין, וכי הדור איפלוג רבי מאיר ורבנן בפת - אשמעינן הלכה כרבי מאיר

[43] דעירוב - משום דירה הוא: לערב דירתן לעשותן אחת, כדאמר בפרק 'מי שהוציאוהו' (עירובין מט א), ודירתו של אדם אינו נמשך אחר היין אלא אחר פיתו

[44] דשיתוף דמבוי אינו אלא לשתף רשות החצירות שבמבוי, ולא רשות הבתים, וחצר - לאו בית דירה הוא

[45] כל שכן

[46] דחשיב טפי

[47] הפתוחות מזו לזו

[48] אף על פי שעירבו דרך פתחיהן - צריכין להשתתף במבוי להתיר המבוי, ואם לאו - חצירות מותרות מזו לזו, ומבוי אסור: דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף, ולא על שיתוף במקום עירוב היכא דלא עירבו בני חצר לעצמן

[49] שאם יסמכו על זה - תורת עירוב ישתכח

[50] אבל עירבה כל חצר לעצמה ונשתתפו כולם במבוי - אף על פי שלא עירבו חצירות זו עם זו - שיתוף המבוי מחברן, ומטלטלין מזו לזו בין דרך המבוי בין דרך פתחים, דתנן: שהמבוי לחצירות כחצירות לבתים: מה עירוב החצר משוי לבתים חדא, אף שיתוף המבוי משוי חצירות חדא

[51] דהא פת חזי הכא והכא, ובין למר ובין למר סומכין על שיתוף במקום עירוב

[52] כשנשתתפו ביין במבוי: דלרבי מאיר לא סמכינן עליה בעירובי חצירות: דאין מערבין לחצירות ביין; ולרבנן שרי - ואף על גב דיין בחצר לא חזי, מגו דחזי למלתיה בשיתוף - סמכינן עליה בחצר, דמודית לן דסומכין על שיתוף במקום עירוב, ותרוייהו אית להו דסומכין במבוי על עירובי חצירות, שהוא לעולם של פת

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]