ביאור:בבלי עירובין דף פט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לא שנו אלא שלא עירבו, אבל עירבו – מותרין.

וכי לא עירבו מאי טעמא לא?

אמר רב אשי: גזירה דילמא אתי לאפוקי ממאני דבתים להתם [1].

הדרן עלך כיצד משתתפין




עירובין פרק תשיעי כל גגות

משנה:

כל גגות העיר רשות אחת [2], ובלבד שלא יהא גג גבוה [3] עשרה או נמוך עשרה [4] - דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: כל אחד ואחד רשות בפני עצמו [5];

רבי שמעון אומר [6]: אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות [7] - רשות אחת הן [8] לכלים ששבתו לתוכן [9], ולא לכלים ששבתו בתוך הבית [10].

גמרא:

יתיב אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין, ויתיב אביי גבייהו, ויתבי וקאמרי: בשלמא רבנן, סברי כשם שדיורין חלוקין למטה כך דיורין חלוקין למעלה; אלא רבי מאיר מאי קסבר?: אי קסבר כשם שדיורין חלוקין למטה כך דיורין חלוקין למעלה - אמאי רשות אחת הן? ואי קסבר אין חלוקין: דכל למעלה מעשרה רשות אחת היא, אפילו גג גבוה עשרה ונמוך עשרה נמי!?

אמר להו אביי: לא שמיע לכו הא דאמר רב יצחק בר אבדימי: 'אומר היה רבי מאיר: כל מקום שאתה מוצא שתי רשויות [11] והן רשות אחת [12], כגון עמוד ברשות היחיד [13] גבוה עשרה ורחב ארבעה - אסור לכתף עליו [14]: גזירה משום תל [15] ברשות הרבים [16]'; הכי נמי גזירה משום תל ברשות הרבים!

סבור מינה אפילו מכתשת ואפילו גיגית, אמר להו אביי: הכי אמר מר: לא אמר רבי מאיר אלא עמוד ואמת הריחים [17], הואיל ואדם קובע להן מקום [18].

והרי כותל שבין שתי חצירות, דקבוע, ואמר רב יהודה [19]: כשתימצי לומר [20] לדברי רבי מאיר גגין רשות לעצמן, חצירות רשות לעצמן [21], קרפיפות רשות לעצמן; מאי לאו דשרי לטלטולי דרך כותל [22]?

אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת: לא! להכניס ולהוציא דרך פתחים.

וחכמים אומרים: כל אחד ואחד רשות בפני עצמו:

איתמר: רב אמר: אין מטלטלין בו [23] אלא בארבע אמות [24], ושמואל אמר: מותר לטלטל בכולו [25];

במחיצות הניכרות [26] - דכולי עלמא לא פליגי [27]; כי פליגי במחיצות שאינן ניכרות [28]: רב אמר: אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות, לא אמר גוד אסיק מחיצתא; ושמואל אמר: מותר לטלטל בכולו, דאמר גוד אסיק מחיצתא [29].

תנן: 'וחכמים אומרים כל אחד ואחד


עמוד ב

רשות לעצמו' [30]; בשלמא לשמואל - ניחא; אלא לרב קשיא?

אמרי בי רב משמיה דרב: שלא יטלטל שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה.

והא אמר רבי אלעזר: כי הוינן בבבל הוה אמרינן בי רב משמיה דרב אמרו 'אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות', והני דבי שמואל תנו [31]: אין להן [32] אלא גגן; מאי אין להן אלא גגן? - לאו דשרו לטלטולי בכוליה [33]?

ומי אלימא ממתניתין, דאוקימנא שלא יטלטל שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה - הכי נמי שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה.

אמר רב יוסף: לא שמיע לי הא שמעתא [34];

אמר ליה אביי: את אמרת ניהלן [35], ואהא אמרת ניהלן: 'גג גדול הסמוך לקטן [36], הגדול מותר [37] והקטן אסור [38]', ואמרת לן עלה: אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא שיש דיורין על זה ודיורין על זה [39], [40] דהויא לה הא דקטן מחיצה נדרסת; אבל אין דיורין על זה ועל זה - שניהן מותרין [41].

אמר ליה: אנא - הכי אמרי לכו: לא שנו אלא שיש מחיצה על זה ומחיצה על זה [42]: דגדול מישתרי בגיפופי וקטן נפרץ במלואו, אבל אין מחיצה לא על זה ולא על זה - שניהן אסורין [43].

והא 'דיורין' אמרת לן?

אי אמרי לכו 'דיורין' [44] - הכי אמרי לכו [45]: לא שנו [46] אלא שיש מחיצה ראויה לדירה על זה ומחיצה ראויה לדירה על זה [47], דגדול מישתרי בגיפופי וקטן נפרץ במלואו, אבל יש מחיצה ראויה לדירה על הגדול ואין ראויה לדירה על הקטן - אפילו קטן שרי לבני גדול; מאי טעמא? - כיון דלא עבוד מחיצה סלוקי סליקו נפשייהו מהכא [48], כהא דאמר רב נחמן: עשה סולם קבוע לגגו - הותר בכל הגגין כולן [49].

אמר אביי: בנה עלייה על גבי ביתו [50] ועשה לפניה דקה ארבע [51] - הותר בכל הגגין כולן [52].

אמר רבא: פעמים שהדקה לאיסור [53]; היכי דמי? - דעבידא להדי תרביצא דביתיה [54], דאמר

הערות[עריכה]

  1. ^ לשפת העוקה לשפוך לתוכה
  2. ^ ואף על פי שדיורין חלוקין למטה לשני בני אדם - הגגות שאין תשמישן תדיר אין בהם חילוק רשות, וכלים ששבתו בגג זה מותרין להוציאם לזה
  3. ^ מחבירו
  4. ^ דאם חלוק מהן בגובה עשרה - אסור לטלטל ממנו לגגין וטעמא מפרש בגמרא
  5. ^ ואם לא עירבו דיורין שלמטה אסור לטלטל מזה לזה
  6. ^ רבי שמעון מיקל מכולם, ואמר
  7. ^ שאינן יותר מבית סאתים, הואיל וכולם אין תשמישן מיוחד ותדיר
  8. ^ ומטלטלין מזה לזה אפילו מחצר של רבים לחצר רבים בלא עירוב, ולית ליה לרבי שמעון עירובי חצירות אלא משום היתר כלי הבית
  9. ^ כלים ששבתו באחד מהן - מוציאין אותן מזה לזה
  10. ^ והביאום לחצירן על ידי שעירבו בני החצר - אסור להוציאן מחצירו לחצר אחרת אם לא עירבו שתי החצירות יחד
  11. ^ שעומדת כל אחת לבדה
  12. ^ שֵׁם אחת להן: ששתיהן רשות היחיד
  13. ^ בחצר
  14. ^ מן החצר ואף על פי שרשות חצר עולה עד לרקיע
  15. ^ גבוה עשרה
  16. ^ דהוה רשות היחיד, דלא ליתי לכתופי עליה
  17. ^ כל בנין העמדת הריחים מקום מושבן קרי ליה 'אמת הריחים'
  18. ^ דדמו לתל
  19. ^ לקמן בפירקין
  20. ^ כשתדקדק בדבריהם תמצא כן
  21. ^ ומטלטלין מחצר של רבים לחצר של רבים בלא עירוב, וכן של יחיד: דכי היכי דאמר רבי מאיר גגות רשות אחת הן - שמעינן מינה דחצירות נמי רשות אחת, שהרי אין תשמישן מיוחד כבתים ודמו לגגין! אבל מגג לחצר – לא, כדקתני ובלבד שלא יהא גג גבוה מחבירו עשרה, וכל שכן מגג לחצר
  22. ^ הא דקאמרינן חצירות רשות לעצמן דשרי לטלטולי דרך כותל, ולא גזר משום תל; אלמא גג גבוה ונמוך - טעמא אחרינא הוא, וקרפף - אם יש יותר מבית סאתים (הן) מטלטלין מזה לזה תוך ארבע, ואי של בית סאתים - מטלטלין טלטול גמור; אבל מהן לחצירות – לא, דלא דמו לחצירות: דחצירות רשות שותפות, וקרפף = רשות היחיד!
  23. ^ לרבנן בגג הסמוך לחבירו
  24. ^ דכיון דלרבנן כל אחד רשות לעצמו, והן פרוצין זה לזה - אוסרין זה על זה, דהוה ליה רשות פרוצה במלואה למקום האסור לה
  25. ^ שמחיצות המבדילות למטה מן הדיורין אמרינן 'גוד אסקינהו למעלה', ויפרידו ביניהן
  26. ^ שאין הבתים מחוברין, ויש אויר ביניהם, ומחיצות הבתים נראין לעומדין על הגג כשמסתכלין תחת רגליהם
  27. ^ דאמרינן בהו גוד אסיק, דדמו לעמוד ברשות הרבים דהוי רשות היחיד משום 'גוד אסיק' = משוך והעלה
  28. ^ שהגגין מחוברין יחד ומכסין המחיצות שבין הדיורין
  29. ^ בכי האי גוונא
  30. ^ קא סלקא דעתך: כל אחד יטלטל בגגו משמע
  31. ^ אית מתניתא בידייהו דמותבי מינה תיובתא לדבי רב, דקתני
  32. ^ לכל אחד
  33. ^ אין להן לכל אחד אלא גגו, דמשמע דלא יטלטלו אלא בגגו, הא בגגו – יטלטלו!
  34. ^ דשמואל דנימא גוד אסיק במחיצות כי הני שאין ניכרות
  35. ^ רב יוסף חלה ושכח תלמודו
  36. ^ גדול עודף עליו לכאן ולכאן
  37. ^ לטלטל בו דיורין שבו, ואפילו לרב: דהא מחיצות של מטה שישנן בעודפו לכאן ולכאן - מחיצות הניכרות הן, וגוד אסקינהו, ואית להו גפופי, והך פירצה שכנגד הקטן - פתחא הוי לגדול, ואין קטן אוסר עליו, דהוי כשתי חצירות ופתח ביניהם
  38. ^ דלדידיה הוי מלואו, ולאו פתחא הוא, ואסרי עליה בני גדול
  39. ^ שעוברין כל שעה מזה לזה
  40. ^ הלכך ליכא למימר גוד אסיק במחיצה התחתונה שביניהם, מפני
  41. ^ אמרינן בה גוד אסיק, ומותר אף הקטן; אלמא אף במחיצה שאינה ניכרת אית ליה לשמואל גוד אסיק, דאי לאו דמחוברין הן - אין דריסה מזה לזה
  42. ^ כל סביבותיהן חוץ מכנגד חבורן
  43. ^ דקטן נמי אסר אגדול, דהואיל ולא הוו גיפופי ממש אלא על ידי גוד אסיק - לא הוו גיפופי לשוויה פתחא לגביה, דפתחא דמינכר בעינן, וכהאי גוונא לא עבדי אינשי
  44. ^ אם הזכרתי לכם שום דירה בדבר
  45. ^ כך אמרתי לכם
  46. ^ דקטן אסור בין לדיורי קטן בין לדיורי גדול
  47. ^ כלומר: מחיצה קבוע וקיימא, דתרוייהו גלו דעתייהו דבעו אשתמושי כל חד בדידיה, הלכך גדול מותר בשלו: דפתחא הוא, ולא אסר קטן עלייהו; וקטן אסור לשניהם משום דנפרץ במלואו לגדול, ואסרי עליה בני גדול; ולדידהו נמי לא מישתרי: דכיון דעבד ליה מריה מחיצה קבועה - לא סליק נפשיה מיניה, ולא אחלי לגבייהו
  48. ^ בני קטן מגגו ואחליה לבני גדול
  49. ^ ואפילו לרבנן: דכיון דאינהו לא עביד סולם - סליקו נפשייהו ואחלינהו לגביה
  50. ^ והקיף כל גגו מחיצות לעלייה
  51. ^ פתח קטן פתוח לצד הגגין
  52. ^ דגלי דעתיה דקא מחזיק בהו, והם לא הקפידו לעשות כן - אחלינהו לגביה
  53. ^ ואפילו לרבי מאיר דמשוי כל הגגות רשות אחת - אסור בהן
  54. ^ שפתח לצד גינתו ומחיצה של צד הגגין הניח סתומה