ביאור:בבלי עירובין דף לז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אומר: "שני לוגין שאני עתיד להפריש ^[1] - הרי הן ^[2] תרומה, עשרה - מעשר ראשון, תשעה - מעשר שני, ומיחל ^[3] ושותה מיד ^[4], דברי רבי מאיר; רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין ^[5].

עולא אמר: ליתא לאיו ממתניתין, ואלא הא דקתני רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין - עולא זוזי ^[6] זוזי ^[7] קתני: דברי רבי מאיר ורבי יהודה; רבי יוסי ורבי שמעון אוסרין.

וסבר רבי יוסי אין ברירה? והתנן [קינים פ"א מ"ד]: 'רבי יוסי אומר: שתי נשים שלקחו את קיניהן בעירוב ^[8], או שנתנו קיניהן לכהן - איזהו שירצה כהן יקריב עולה ולאיזה שירצה יקריב חטאת ^[9]' ^[10].

אמר רבה: התם כשהתנו ^[11].

אי הכי מאי למימרא ^[12]?

קא משמע לן כדרב חסדא, דאמר רב חסדא: 'אין הקינין ^[13] מתפרשות ^[14] -

עמוד ב

אלא אי בלקיחת בעלים ^[15] אי בעשיית כהן' ^[16]; ^[17].

ואכתי סבר רבי יוסי אין ברירה? והתניא: 'עם הארץ שאמר לחבר ^[18]: "קח לי אגודה אחת של ירק או גלוסקא אחת - אינו צריך לעשר ^[19] - דברי רבי יוסי ^[20]; וחכמים אומרים: צריך לעשר ^[21]'!?

איפוך.

תא שמע: 'האומר "מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס", רבי יוסי אומר מחולל ^[22]'!?

איפוך, אימא רבי יוסי אומר: לא 'חילל.

ומאי חזית דאפכת תרתי ^[23] מקמי חדא ^[24]? איפוך חדא מקמי תרתי!

הא ודאי איפכא תניא, דקתני סיפא ^[25]: ומודה רבי יוסי באומר "מעשר שיש לי בתוך ביתי יהא מחולל על סלע חדשה שתעלה בידי מן הכיס ^[26]" ^[27] – שחילל ^[28]'; מדקאמר הכא שחילל' - מכלל דהתם לא חילל!

האי סלע חדשה - היכי דמי?: אי דאיכא תרתי תלת ^[29], דיש ברירה - היינו קמייתא ^[30]! אלא דליכא אלא חדא, מאי תעלה?

איידי דתני רישא תעלה, תנא סיפא נמי תעלה.

אמר ליה רבא לרב נחמן: מאן האי תנא ^[31] דאפילו בדרבנן לית ליה ברירה ^[32], דתניא: 'אמר לחמשה "הריני מערב על איזה מכם שארצה, רציתי ילך לא רציתי לא ילך", רצה מבעוד יום - עירובו עירוב; משחשיכה - אין עירובו עירוב ^[33]';

אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי.

ולימא ליה: תנא דבי איו הוא ^[34]?

לא שמיע ליה ^[35].

רב יוסף אמר: תנאי שקלת מעלמא? תנאי היא, דתניא: "הריני מערב לשבתות של כל השנה, רציתי אלך לא רציתי לא אלך" ^[36] - רצה מבעוד יום עירובו עירוב; משחשיכה - רבי שמעון אומר: עירובו עירוב ^[37], וחכמים אומרים אין עירובו עירוב.

והא שמעינן לרבי שמעון ^[38] דלית ליה ברירה, קשיא דרבי שמעון אדרבי שמעון? - אלא איפוך.

מאי קשיא? דילמא כי לית ליה לרבי שמעון ברירה – בדאורייתא, אבל בדרבנן אית ליה?

קסבר רב יוסף מאן דאית ליה ברירה - לא שנא בדאורייתא לא שנא בדרבנן - אית ליה, ומאן דלית ליה ברירה, לא שנא בדאורייתא ולא שנא בדרבנן לית ליה.

רבא אמר: שאני התם, דבעינן ראשית' - ששיריה ניכרין ^[39].

אמר ליה אביי: אלא מעתה, *היו לפניו שני רמונים של טבל ואמר "אם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה, ואם לא ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה", הכי נמי בין ירדו בין לא ירדו דאין בדבריו כלום ^[40]!? וכי תימא הכי נמי – והתנן [תרומות פ"ג מ"ה, בשנויים]: ’[האומר:] "תרומת הכרי הזה ומעשרותיו בתוכו ^[41] ותרומת מעשר זה בתוכו" - רבי שמעון אומר: קרא השם ^[42]'

שאני התם דאיכא סביביו ^[43];

^[44]

ואיבעית אימא: כדקתני טעמא [תוספתא דמאי פ"ח מ"ז [ליברמן]]: אמרו לו לרבי מאיר: אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע? אמר להן: לכשיבקע ^[45]! ^[46]

ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דבעינן ראשית - ששיריה ניכרין - מאי קאמרי ליה?

הכי קאמרי ליה: לדידן בעינן ראשית - ששיריה ניכרין; לדידך

הערות

^ תרומה מן המאה
^ בתוכו
^ מעשר שני שהוא יכול לתקן, מיד, בלא הפרשה: לאחר שקרא עליו שם - יחללנו בכל מקום שהוא על המעות
^ ולאחר זמן יפריש התרומה והמעשר, ואמרינן: הוברר הדבר שזהו תרומה
^ קא סלקא דעתך השתא דטעמייהו משום דקסברי אין ברירה
^ זוגי
^ זוגי
^ בשותפות
^ לאיזה מן הקינין שירצה - שתי הפרידות יקריב עולות לשתי הנשים, ואת קן האחת יקריב שתיהן חטאות לשתי הנשים, וכל שכן אם בא לחלק כל קן וקן פרידה לעולה ופרידה לחטאת דשפיר דמי
^ אלמא: מדקא אמר שמותר ליקח קיניהן בעירוב - מכלל דיש ברירה [כלומר:] דאמרינן: הוברר הדבר שזו הפרידה שהקריב לשמה של זו - שלה היא, דשם בעלים בָעִינן, דאי אין ברירה - איכא למימר חטאת ועולה שהקריב לה - לא שלה היו אלא של חברתה, וקרבן הקרב בשנוי בעלים קיימא לן בפסחים (ס,ב) ובזבחים (ב,א) דאינו עולה לבעלים, וכל שכן בחטאת שלא לשמה או שלא לשם בעליה - לגמרי מיפסלא, וקביעות שם בעלים אינו תלוי בכהן
^ הנשים ביניהן: שכל מי שיקריב הכהן לשמה - יהא שלה
^ כיון דמדעת כהן תלוי
^ של כל מחוסרי כפרה
^ איזו עולה ואיזו חטאת
^ שאמרו בשעת לקיחה "זו אני לוקח לעולה וזו לחטאת"
^ אבל אם לקחום סתם ואחר כך קרא עליהן שם - אין השם חל עליהן, ויכול הכהן לשנותן, וקרא דריש רב חסדא בסדר יומא: ולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת [וקריא יב,ח] וכתיב גבי כהן ועשה הכהן את האחד חטאת והאחד עולה (ויקרא טו ל) אלמא: אין שם עולה וחטאת חל עליהן אלא בלקיחה או בעשייה
^ קא משמע לן כדרב חסדא - שאף על פי שהיה כל קן וקן בפני עצמו, אלא שלקחום ביחד, וסלקא דעתך אמינא על כרחו מכל קן צריך לעשות חטאת ועולה, ולא יוכל לעשות מן הקן האחד שתי עולות לשתי הנשים, ומקן השני שתי חטאות, דלאו אדעתא דהכי יהבינהו - קא משמע לן: כיון דלא אקבעינהו בהדיא בשעת לקיחה, לאמר "פרידה זו חטאת ופרידה זו עולה" - אפילו קבעום לאחר לקיחה, יכול הכהן לעשות כמה שירצה
^ שהיה חבר הולך לשוק ליקח לו ירק לעצמו, ואמר לו עם הארץ
^ אין צריך חבר לעשר דמאי מאותה שנתן לעם הארץ - אף על פי שלקח שלו ושל עם הארץ סתם, ולא פירש כשקנאן "זה לי וזה לעם הארץ" והוא מעם הארץ לקחן
^ יש ברירה כשנותנו לעם הארץ - שזו לצורכו לוּקחָה, ואין חבר זה מוכרה לו
^ דאין ברירה, ויש לומר: זו לצורך חבר לוקחה, והוא חוזר ומחליפה לעם הארץ, וחבר אינו רשאי למכור לעם הארץ דבר שאינו מתוקן
^ וכי סליק סלע בידיה - אמרינן יש ברירה שזה שחילל מעשר שני עליה; דאי אין ברירה - לא אמר מידי! אלא אמרינן דהא סלע דסלקא בידיה השתא לא הוה דעתיה להחליף, ואישתכח דקא אכיל מעשר שני בלא פדיה
^ אגודה וחילול
^ יין מבין הכותים
^ דהך דחילול
^ ואין שם אלא היא
^ ולקמן פריך: מאי 'תעלה'?
^ דכיון דאין שם חדשה אלא היא, מנכרא מלתא
^ חדשות
^ ואמאי חילל
^ דבעי למימר
^ אפילו בעירוב, דמדרבנן הוא
^ דילמא בין השמשות לא הוה דעתיה להאי
^ אליבא דרבי יהודה, דבעירוב נמי קאמר אין ברירה
^ ומהנך תנאי דלעיל לא מצי אמר, דכולהו מילי דאורייתא נינהו
^ היה מונח עירובו בסוף אלפים למזרח במקום המשתמר, והרי הוא מניחו שם עכשיו לכל השנה כולה, שבשבת שירצה יקנה לו עירובו ובשבת שלא ירצה יהיה כבני עירו ולא יקנה לו העירוב להפסידו אלפים אמה שבמערב
^ ויש ברירה, דבין השמשות דעתיה הכי הוה
^ גבי יין הבא מבין הכותים
^ טעמא דרבי שמעון ביין - לאו משום דאין ברירה הוא, דאית ליה ברירה, אלא משום דקרייה רחמנא לתרומה 'ראשית דגנך ותירושך' (דברים יח ד) - מכלל שתהא מובדלת תרומה משיריה בשעה שקורא עליה שם: שתהא היא נראית ראשית, ואלו שיריה
^ הואיל ובשעת קריאת השם אינו ניכר איזו תרומה ואיזו שיריה, דהא הכא גבי יין ניכרין שיריה לאחר זמן כי הכא, וקאסר רבי שמעון
^ באמצעיתו תהא תרומתו כדי שיעור תרומה, ומעכשיו תהא להתיר סביביו
^ ותרומת מעשר בתוכו - מילתא אחריתי היא, כלומר: או אם היה כרי של מעשר, ואמר תהא תרומת מעשר שלו בתוכו - קרא שם, ועד עכשיו, אם אכל ממנו לא היה בו אלא איסור של טבל, ומעתה אם אכלו - לוקה עליו משום תרומה ומשום מעשר שני חוץ לירושלים, ואם ניטמא ואכלו - חייב משום אוכל תרומה בטומאה
^ שיריה ניכרים, דאיהו בתוכו קאמר
^ בהדיא הוי ליה למיפרך מהא דלקמן, דתנן: תרומת הכרי כו', אלא הלכתא דעלמא נקט, כלומר: אם באתה לדרוש ברבים אליבא דרבי שמעון - אתה דורש על אחד שהיו לפניו שני רמונים כו'
^ נעיין בדבר לאוסרו, כלומר: דלא חיישינן להכי, דלא שכיח, דאי בעי מסר ליה לשומר
^ ואיבעית אימא רבי שמעון אית ליה ברירה, וגבי יין דקאסר - לאו משום דקסבר אין ברירה, אלא כדקתני טעמא: שמא יבקע הנוד קודם שיפריש הימנו, ונמצא ששתה טבלין למפרע! דבשלמא כי מפריש לה לאחר זמן - איכא למימר הך דמטא השתא לחלק כהן יש ברירה, דמעיקרא בתוך הנוד נמי דידיה הואי משעת קריאת שם, וחולין שתה, אבל כי בקע הנוד ולא איברר לה תרומה מיניה - מאי 'יש ברירה' איכא למימר?: הא אפילו לבסוף לאו לכלל תרומה אתאי!?

[1] תרומה מן המאה

[2] בתוכו

[3] מעשר שני שהוא יכול לתקן, מיד, בלא הפרשה: לאחר שקרא עליו שם - יחללנו בכל מקום שהוא על המעות

[4] ולאחר זמן יפריש התרומה והמעשר, ואמרינן: הוברר הדבר שזהו תרומה

[5] קא סלקא דעתך השתא דטעמייהו משום דקסברי אין ברירה

[6] זוגי

[7] זוגי

[8] בשותפות

[9] לאיזה מן הקינין שירצה - שתי הפרידות יקריב עולות לשתי הנשים, ואת קן האחת יקריב שתיהן חטאות לשתי הנשים, וכל שכן אם בא לחלק כל קן וקן פרידה לעולה ופרידה לחטאת דשפיר דמי

[10] אלמא: מדקא אמר שמותר ליקח קיניהן בעירוב - מכלל דיש ברירה [כלומר:] דאמרינן: הוברר הדבר שזו הפרידה שהקריב לשמה של זו - שלה היא, דשם בעלים בָעִינן, דאי אין ברירה - איכא למימר חטאת ועולה שהקריב לה - לא שלה היו אלא של חברתה, וקרבן הקרב בשנוי בעלים קיימא לן בפסחים (ס,ב) ובזבחים (ב,א) דאינו עולה לבעלים, וכל שכן בחטאת שלא לשמה או שלא לשם בעליה - לגמרי מיפסלא, וקביעות שם בעלים אינו תלוי בכהן

[11] הנשים ביניהן: שכל מי שיקריב הכהן לשמה - יהא שלה

[12] כיון דמדעת כהן תלוי

[13] של כל מחוסרי כפרה

[14] איזו עולה ואיזו חטאת

[15] שאמרו בשעת לקיחה "זו אני לוקח לעולה וזו לחטאת"

[16] אבל אם לקחום סתם ואחר כך קרא עליהן שם - אין השם חל עליהן, ויכול הכהן לשנותן, וקרא דריש רב חסדא בסדר יומא: ולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת [וקריא יב,ח] וכתיב גבי כהן ועשה הכהן את האחד חטאת והאחד עולה (ויקרא טו ל) אלמא: אין שם עולה וחטאת חל עליהן אלא בלקיחה או בעשייה

[17] קא משמע לן כדרב חסדא - שאף על פי שהיה כל קן וקן בפני עצמו, אלא שלקחום ביחד, וסלקא דעתך אמינא על כרחו מכל קן צריך לעשות חטאת ועולה, ולא יוכל לעשות מן הקן האחד שתי עולות לשתי הנשים, ומקן השני שתי חטאות, דלאו אדעתא דהכי יהבינהו - קא משמע לן: כיון דלא אקבעינהו בהדיא בשעת לקיחה, לאמר "פרידה זו חטאת ופרידה זו עולה" - אפילו קבעום לאחר לקיחה, יכול הכהן לעשות כמה שירצה

[18] שהיה חבר הולך לשוק ליקח לו ירק לעצמו, ואמר לו עם הארץ

[19] אין צריך חבר לעשר דמאי מאותה שנתן לעם הארץ - אף על פי שלקח שלו ושל עם הארץ סתם, ולא פירש כשקנאן "זה לי וזה לעם הארץ" והוא מעם הארץ לקחן

[20] יש ברירה כשנותנו לעם הארץ - שזו לצורכו לוּקחָה, ואין חבר זה מוכרה לו

[21] דאין ברירה, ויש לומר: זו לצורך חבר לוקחה, והוא חוזר ומחליפה לעם הארץ, וחבר אינו רשאי למכור לעם הארץ דבר שאינו מתוקן

[22] וכי סליק סלע בידיה - אמרינן יש ברירה שזה שחילל מעשר שני עליה; דאי אין ברירה - לא אמר מידי! אלא אמרינן דהא סלע דסלקא בידיה השתא לא הוה דעתיה להחליף, ואישתכח דקא אכיל מעשר שני בלא פדיה

[23] אגודה וחילול

[24] יין מבין הכותים

[25] דהך דחילול

[26] ואין שם אלא היא

[27] ולקמן פריך: מאי 'תעלה'?

[28] דכיון דאין שם חדשה אלא היא, מנכרא מלתא

[29] חדשות

[30] ואמאי חילל

[31] דבעי למימר

[32] אפילו בעירוב, דמדרבנן הוא

[33] דילמא בין השמשות לא הוה דעתיה להאי

[34] אליבא דרבי יהודה, דבעירוב נמי קאמר אין ברירה

[35] ומהנך תנאי דלעיל לא מצי אמר, דכולהו מילי דאורייתא נינהו

[36] היה מונח עירובו בסוף אלפים למזרח במקום המשתמר, והרי הוא מניחו שם עכשיו לכל השנה כולה, שבשבת שירצה יקנה לו עירובו ובשבת שלא ירצה יהיה כבני עירו ולא יקנה לו העירוב להפסידו אלפים אמה שבמערב

[37] ויש ברירה, דבין השמשות דעתיה הכי הוה

[38] גבי יין הבא מבין הכותים

[39] טעמא דרבי שמעון ביין - לאו משום דאין ברירה הוא, דאית ליה ברירה, אלא משום דקרייה רחמנא לתרומה 'ראשית דגנך ותירושך' (דברים יח ד) - מכלל שתהא מובדלת תרומה משיריה בשעה שקורא עליה שם: שתהא היא נראית ראשית, ואלו שיריה

[40] הואיל ובשעת קריאת השם אינו ניכר איזו תרומה ואיזו שיריה, דהא הכא גבי יין ניכרין שיריה לאחר זמן כי הכא, וקאסר רבי שמעון

[41] באמצעיתו תהא תרומתו כדי שיעור תרומה, ומעכשיו תהא להתיר סביביו

[42] ותרומת מעשר בתוכו - מילתא אחריתי היא, כלומר: או אם היה כרי של מעשר, ואמר תהא תרומת מעשר שלו בתוכו - קרא שם, ועד עכשיו, אם אכל ממנו לא היה בו אלא איסור של טבל, ומעתה אם אכלו - לוקה עליו משום תרומה ומשום מעשר שני חוץ לירושלים, ואם ניטמא ואכלו - חייב משום אוכל תרומה בטומאה

[43] שיריה ניכרים, דאיהו בתוכו קאמר

[44] בהדיא הוי ליה למיפרך מהא דלקמן, דתנן: תרומת הכרי כו', אלא הלכתא דעלמא נקט, כלומר: אם באתה לדרוש ברבים אליבא דרבי שמעון - אתה דורש על אחד שהיו לפניו שני רמונים כו'

[45] נעיין בדבר לאוסרו, כלומר: דלא חיישינן להכי, דלא שכיח, דאי בעי מסר ליה לשומר

[46] ואיבעית אימא רבי שמעון אית ליה ברירה, וגבי יין דקאסר - לאו משום דקסבר אין ברירה, אלא כדקתני טעמא: שמא יבקע הנוד קודם שיפריש הימנו, ונמצא ששתה טבלין למפרע! דבשלמא כי מפריש לה לאחר זמן - איכא למימר הך דמטא השתא לחלק כהן יש ברירה, דמעיקרא בתוך הנוד נמי דידיה הואי משעת קריאת שם, וחולין שתה, אבל כי בקע הנוד ולא איברר לה תרומה מיניה - מאי 'יש ברירה' איכא למימר?: הא אפילו לבסוף לאו לכלל תרומה אתאי!?

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]